אור ברסלב
תפארת מנחם על שס ברכות › דף נב.

תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק

ברכות · דף נב.

דף נ:

בגמרא דמברך עלוי' ומנח ליה תמוה דלענין מאי מברך עליו קודם בהמ"ז כיון דלא שתי ליה ומנח ליה ומצאתי בחי' הרשב"א שהרגיש בזה וכ' וז"ל פי' לאו דלא שתי מיניה כלום קאמר אלא אמסקנא קסמיך דאמר דטעים ליה בידיה אלא דהמקשה טעי בה וסבר דמנח ליה לגמרי קאמר עכ"ל ולולא דבריו היה נראה לענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש התוס' ד"ה ר' יהושיע וכו' הא דבקידוש והבדלה מברכין על היין קודם ובבהמ"ז מברכין על היין לבסוף דהיכי נעביד אם נברך קודם בהמ"ז א"כ יהיה בהמ"ז היסח הדעת דבבהמ"ז עקר נפשיה משתי' עכ"ד פי' דמברך על מה שאכל ושתה מקודם ועיין בתר"י והנה י"ל דגם לב"ש היה ראוי בבהמ"ז להקדים יין משום דתדיר וטעמייהו דבקידוש לא שייך כאן כ"כ בבהמ"ז כמ"ש המהרש"א שם עי"ש חלא דמשום הכי מברך לבסוף משום דבהמ"ז הוי היסח הדעת דעקר נפשיה משתיה כמ"ש התוס' וזה לא שייך רק בשתה יין בתוך הסעודה או אמרינן דבבהמ"ז עקר נפשיה משתיה הקודמת אבל כאן דבא להם לאחר המזון ובתוך המזון לא בא להם כמו שפירש"י בש"ס ד"ה אחר המזון א"כ לא שייך עקר נפשיה משתיה אדרבה עתה יהיב דעתיה למישתי כמ"ש התוס' בקידוש והבדלה א"כ כוס של בהמ"ז קונה מקומו קודם בהמ"ז כמו כוס של קידוש והבדלה אליבא דב"ה והיינו דקאמר דמברך עילוי' ומנח לי' וכל זה משום דס"ל דבהמ"ז הוי היסח הדעת משום סילוק דסילק ועקר נפשיה מאכילה ושתי' כמ"ש ובלא היה לו יין בתוך הסעודה לא שייך זה כמ"ש והמקשה שהקשה הא המברך צריך שיטעום ס"ל דטעמא דבהמ"ז הוי הפסק משום דסילק עצמו למצוה אחרת שהוא בהמ"ז דברוכי ושתיה בהדי הדדי אי אפשר לכן גם בכה"ג שלא היה להם יין בתוך המזון הוי בהמ"ז הפסק וצריך שיטעום קודם בהמ"ז וזה שאמרנו דהתרצן דקאמר מברך ומנח לי' ס"ל דבהמ"ז הוי סילוק והיסח דעת כמ"ש התוס' והמקשן שהקשה עליו דצריך שיטעום ס"ל דבהמ"ז הוי הפסק זה בעצם פלוגתא שבין בעל המאור והרמב"ן במלחמות פ' ערבי פסחים במתניתין דלא יפחתו לו מארבע כוסות וכו' והוא מבואר למעמיק שם בדבריהם וגם מ"ש בדעת המקשה מרומז בלשון הרמב"ן שם בסוף דבריו שסיים וז"ל וש"מ דטעמא דבהמ"ז לאו משום סילוק וכו' אלא משום הפסק הוא שאעפ"י שהוא סילוק אכילה אינו סילוק שתי' וה"נ מוכח פ' אלו דברים מברך על היין ועל המזון בכוס אחד שהוא מפסיק וצריך למטעם ליה בידיה עכ"ל והן הן הדברים עצמם שכתבתי בדעת המקשה והוספתי דהתרצן דלעיל ס"ל כדעת בעל המאור שם וכתוס' דהכא דטעמא דבהמ"ז הוי משום סילוק ולפי"ז כשלא היה להם יין בתוך המזון לא שייך סילוק ולא הוי בהמ"ז הפסק לכן ס"ל דמברך עלי' ומנח לי' והוא כוס של ברכה וכמו בקידוש והבדלה דברכת היין קודמת וכקושית התוס' כן נלענ"ד נכון דוק ותשכח:

בגמרא שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו וחזרו ויטמאו את הכוס הנה הרמב"ם פ"ז מהל' אבות הטומאה פסק דמשקה הבאה מחמת ידים אינה מטמאה רק אוכלין ולח כלים והראב"ד השיגו שם מהא דאמרינן הכא ויחזרו ויטמאו את הכוס ולענ"ד אפשר לתרץ דהנה לקמן ע"ב אמרינן דב"ש ס"ל דאסור להשתמש בכוס שנטמאו אחוריו במשקין גזירה משום ניצוצות ופירש"י שם שמא יחזרו ניצוצות מתוכו אל אחוריו ויטמאו ויחזרו ויטמאו את הידים ע"כ נמצא טעמייהו דב"ש דאם לא יטול ידיו תחלה יש לחוש שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויטמאו את הכוס ואח"כ בתוך הסעודה יחזרו ניצוצית מתוך הכוס אל אחוריו ויטמאו את הידים ולפי פי' זה קשה קצת דהו"ל להש"ס לפרש כאן כל החששא בשלימות אמנם הרבינו יונה ז"ל כ' וז"ל דס"ל לב"ש דחיישינן לניצוצות שמא יתערבו טיפות מהמשקה שעומד מאחורי הכוס עם מה שבתוך הכוס עכ"ל ולפי דבריו כל זה בכלל מה דאמרינן הכא שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס פי' היין שבתוך הכוס קרי ליה והיינו גזירה דניצוצית דאמרינן לקמן. ולפי"ז ז קרוב לשמוע דהרמב"ם מפרש כהרבינו יונה ז"ל ולא קשה מידי ודוק:

תוכן העניינים

תפארת מנחם על שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה