אור ברסלב
תפארת מנחם על שס ברכות › דף נ:

תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק

ברכות · דף נ:

דף נ.

גמרא כמאן אזלא הא דאמר שמואל וכו' קשה הא לקמן בש"ס מחמרינן בפת יותר משאר אוכלין לענין זריקה וא"כ מנ"ל דלר"א עושה צרכיו בפת וי"ל דהא דפת חמור משאר אוכלין הטעם משום דחשוב דאשתני לעילויא וקובע ברכה לעצמו ועל הלחם יחיה האדם וא"כ ה"ה ביין יש בו כל הטעמים האלו כדאיתא בריש פ' כ"מ ואמרינן נמי שם דמסעיד סעיד ושמוחי משמח לכן לא גרע מפת וכ"כ הרשב"א מובא בש"ע סי' ק"ס סעיף י"ב וז"ל וי"א שהיין כשר לנט"י וכו' אלא שאסור לעשות כן לכתחלה כדי שלא יהיה כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעלוי' עד שקובע ברכה לעצמו עכ"ל ועיין מ"ש בד' שאח"ז: בפירש"י ד"ה ממשיבין יין בצינורות וכו' ואין כאן בזיון והפסד לפי שמקבלין בכלי. וקשה דא"כ פשיטא ומה אתי לאשמועינן וברבינו יונה כ' וז"ל ולא ניחוש בזה משום ביזוי אוכלין דביזוי כזה מותר משום שמחת חתן וכלה ע"כ ומשמע לכאורה דמותר אע"ג שאין מקבלין בכלי ובש"ע לא הביא רק דעת רש"י אמנם גם לרבינו יונה קשה דאם אין מקבלין בכלי ונופלין לארץ ודאי ממאיסי והוי בזיון והפסד ואיתא בברייתא זו בקליות ואגוזים אבל לא בימות הגשמים אלמא היכא דממאיס אסור על כן נראה דגם לר"י ס"ל דמקבלין בכלי מ"מ נהי דלא הוי הפסד ולא ממאיסי מ"מ בזיון איכא שעושה צרכיו בהן שלא כדרך אכילה ושתי' וביזוי לחוד נמי אסור ביין כמ"ש לעיל בדבור הקדום דיין שוה לפת דאסור בביזוי לחוד אבל כאן משום שמחת חתן שרינין ביזוי לחוד. וזה כוונת ר"י במ"ש דביזוי כזה מותר משום שמחת חתן ר"ל ביזוי כזה בלא הפסד ועפי"ז יבואר ג"כ דברי רש"י במ"ש ואין כאן בזיון והפסד ר"ל כיון שמקבלין בכלי אין כאן תרתי בזיון והפסד רק בזיון לחודא ומותר מפני שמחת חתן אבל כשאין מקבלין בכלי דהוי תרתי חסור ודוק ועפי"ז יתיישבו דברי רש"י לקמן ד"ה אבל לא גלוסקאות פירש"י דאף בימות החמה הם נמאסין בזריקתן ע"כ והוא תמוה דמה הי' צריך לומר משום דנמאסין הא פת אסור בזריקה אפי' היכי דלא ממאיס ועיין בצל"ח שהרגיש בזה ולא תי' כלום. ולפימ"ש ניחא דהכא משום שמחת חתן ס"ל לרש"י דהיכי דלא ממאיס וליכא רק ביזוי לחוד מותר כמ"ש הרבינו יונה אבל כיון דנמאסין הוי תרתי ולא התירו אפילו משום שמחת חתן כן נ"ל נכון ודוק:

בפירש"י ד"ה בולען בלא ברכה פי' אפילו לאתר הבליעה א"צ לברך ולאפוקי מדעת הראב"ד שמביא הרא"ש דסבירא לי' שצריך לברך אחר הבליעה ועיין בבית יוסף סימן קע"ב:

בתוס' ד"ה כמאן אזלא וכו' ותימה וכו' ובמידי דממאיס מודה שמואל ונלענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש המג"א בסי' קע"א דהא דמצינו בכמה דוכתי דשרי לזלף ביין ע"ג קרקע וכן לעשות ממנו רפואה טעמא כמ"ש הרמב"ם וז"ל אין מפסידין האוכלין דרך ביזוי ובעיטה ע"כ ודבר שהוא צורך אדם ליכא ביזוי ובעיטה וכן משמע בשבת דף נ"ג דטעמא משום הפסד אוכלין וכשעושה לצורכו ליכא פסידא ומהאי טעמא נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים כמ"ש בסי' ק"ס עכ"ל ונ"ל ביאור דבריו דבזילוף ורפואה דהוי לצורך ליכא פסידא וגם ביזוי ליכא דהא נהנה ממה שהוא יין דבמים אינו יכול לעשות דברים אלו אמנם בנט"י פסידא ליכא כיון דהוי לצורכו אבל ביזוי איכא עכ"פ דהא אינו עושה בו רק מעשה מים בעלמא ושם בסי' ק"ס מיירי ביין דביזוי לחוד נמי אסור כמ"ש לעיל בגמרא רק כיון שצריך לאכול ואין לו מים שרינין ביזוי לחוד ועיין מ"ש בדבור הקדום בפירש"י והנה שמואל דס"ל עושה כל צרכיו בפת היכי דלא ממאיס ס"ל דביזוי לחוד מותר אפילו בפת רק היכי דממאיס דאיכא ביזוי והפסד אסור וא"כ ביין לנט"י שרי לשמואל אע"ג דממאיס דהא ליכא פסידא כיון דהוי לצורכו כמ"ש המג"א ושפיר מוקמינן לשמואל כר"א:

בתוספת ד"ה למאי חזי פי' למאי אישתני לעילוי' וכו' כוונתם דלא תימא שאין מברכין עליו בפה"ג רק כשעושין ממנו קורייטי וכהאי דאמרינן בפרק כ"מ בשמן זית דשתי ליה ע"י אניגרון על כן פירשו התוס' דאינו כן רק כיון דאישתני לעילוי' ע"י קורייטי מברכין עליו לעולם בפה"ג אפילו שתאו חי ומה שסיימו דאמרינן שתאו חי יצא הוא גמרא בפ' ערבי פסחים דף ק"ח שתאו חי אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא ע"כ והדברים מבוארים היטב בחידושי הרשב"א והתוס' קצרו בלשונם. דף נא ע"א בגמרא ת"ר ששה דברים נאמרו באספרגוס וכו' נראה דחי ומלא חשיב בחדא ומקבלו בימין ושותהו בשמאל בחדא ואין משיחין אחריו ואין מפסיקין בחדא והיינו משום דכל תרי מג' זוגות הנ"ל הם חדא טכסיסא והא דלקמן גבי עשרה דברים נאמרו דכוס של ברכה חשיב חי ומלא בשנים היינו משום דשם הידורי מצוה נינהו חשיב כל חדא מצוה באפי נפשיה:

בפירש"י ד"ה ובברכת הארץ כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליו ע"כ עיין במהרש"א שהבין בכוונת רש"י דמוסיף עליו מים בברכת הארץ ובזה מתורץ קושיות התוס' לעיל דף נ' ע"ב ד"ה מודים חכמים כמ"ש הרי"ף או כמ"ש התר"י והרא"ש בשם ר"ת ז"ל ולכן הקשה המהרש"א אמאי הוצרך רש"י לעיל ד"ה חי לתרץ בדרכים אחרים עי"ש אמנם בתוס' עירובין דף כ"ט ע"ב מבואר להדיא דכוונת רש"י מוסיף עליו יין עי"ש ואם כן אינו ענין כלל לקושיות התוס' הנ"ל ולכן הוצרך רש"י לעיל לתרץ מה שתירץ:

ברכי נפשי את ד' והעריץ הילולו שזיכני לסיים פ' שלשה שאכלו: וחלי נא פני המאיר לארץ ולדרים שיאיר עיני בפרק אלו דברים ע"ב בפירש"י ד"ה נר ומזון וכו' עיין במהרש"א שהקשה דלפירש"י משמע דב"ש ס"ל דבהמ"ז טעונה כוס ולקמן מסקינין דתנא דמתניתין ס"ל אליבא דב"ש דבהמ"ז אינה טעונה כוס וכן פירש"י עצמו לקמן ע"כ אכן לפי מ"ש הרמב"ן במלחמות וז"ל וכן מה ששנינו לב"ה נר ובשמים מזון והבדלה למצוה הוא הואיל וכבר אכל מסדרן כלן עליו תדע דהא לא מוכחינן מהא דבהמ"ז טעונה כוס לב"ש דהואיל והביא כוס לאחר המזון מזון עיקר ומשלשל הבדלה עמו וכ"ע מודו בהא דאי אמרת משום דברכה טעונה כוס קשיא מתניתין דב"ש רישא אסיפא אלא ש"מ דלמצוה לכ"ע טעונה כוס אבל לקובעו חובה אין לנו עכ"ל ובחידושי הרשב"א כ' וז"ל מתניתין ביושב ואוכל מבעוד יום והשלים עם חשיכה דכיון דאיתנייהו לתרתי ברכות קמי' לא מידחי חדא מינייהו מן הכוס אבל ברייתא דקתני משלשלין כלן לאחריו כלומר שאוכל קודם שיבדיל [עיין לקמן דף נ"ב ע"א בתוס' ד"ה ומניחו] ודחי' איסור מפני דחק בהמ"ז שיברך על הכוס מינה ודאי איכא למשמע דברכה טעונה כוס עכ"ל דוק בדברי ראשונים אלו רבותינו הרמב"ן והרשב"א ועפ"י דבריהם מיושב פירש"י:

תוכן העניינים

תפארת מנחם על שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה