תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף מ:
בגמרא ע"כ לא קאמר ר"י וכו' דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן פי' דברכות הנהנין דתקינו רבנן כיוונו בהם שיברך ויודה להשי"ת שברא דבר זה להנאתו ולהנאת הבריות ולהחיות בהם נפש כל חי אבל כשאומר כמה נחה פת זה ברוך המקום שבראה אין זה בכלל ברכת הנהנין כ"א על דרך דאיתא לקמן דף נ"ח ע"ב ראה בריות טובות ואילנות אומר ברוך שככה לו בעולמו ובזה אתי שפיר לקמן גבי בריך רחמנא מארי' דהאי פיתא אע"ג דלא תקינו רבנן אותה ברכה מ"מ נתכוין לברך על הנאתו. דף מ"א בתוס' ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות וכו' ומ"ש בה"ג דבפה"ע תקדים לבפה"א דמבוררת טפי היינו לפי המסקנא וכו' וקימ"ל כר"י צ"ע הא גם לפי המסקנא טעמי' דר"י משום דמין ז' עדיף ולא משום ברכה מבוררת ולולא דבריהם היה נראה דבה"ג קאי אליבא דעולא ומפרש הא דקאמר עולא אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וכו' היינו כיון שאין אחד פוטר חבירו א"כ ניתוסף מעלה באחד מהם מצד חשיבות הברכה שהוא מבוררת טפי ומעלה זו תכריע בין חשיבות הדברים מצד עצמן והיינו בצנון וזית דהצנון חביב עליו וזית הוא מין ז' וגם ברכה מבוררת ד"ה מברך על הזית תחלה שיש לו שני מעלות אמנם בצנון ואתרוג אם הצנון חביב מברך על הצנון דגם הבה"ג מודה לסברת התוס' דלא חשיב בפה ע נגד בפה"א כמו בפה"א נגד שהכל רק דמהני מעלה זו להכריע כנ"ל וא"כ ה"ה בקליות וזית אם הקליות חביב והוא ג"כ מין ז' מברך על הקליות תחלה כיון דשניהם מין ז' לא מהני מעלה דבפה"ע שהיא מבוררת טפי מבפה"א נגד מעלה דחביב ומה שהביאו האחרונים בטוש"ע או"ח סימן רי"א בשם בה"ג דחטה וזית מברך על הזית מיירי כשאין החטה חביב. והוי ניחא ליה לבה"ג בפי' זה דלפירש"י ותוס' קשה דהו"ל ד"ה מברך על הזית וגם לפי' זה זה דמסברינן ליה אליבא דבה"ג אתי שפיר הא דלא מקשה הש"ס תיכף על עולא מסיפא דברייתא ר' יהודא אומר מברך על הזית שהוא מין ז' שמבואר מזה היפך דברי עולא לפי' רש"י ותוס' והש"ס לא הקשה כ"א אהא דמשני הב"ע שהצנון עיקר ועיין במהרש"א אכן לפי הנ"ל ניחא דלא קשה מזה על עולא כלל וגם מה שהקשה בצל"ח על הבה"ג דלא הו"ל לר"י למימר כיון שהוא מין ז' רק מפני שהוא ברכה מבוררת ולפי מ"ש לק"מ דאי לאו דהוא מין ז' לא הוי מהני מעלה דמבוררת נגד מעלה דחביב רק כיון דהזית יש לו ג"כ מעלה שהוא מין ז' מהני מעלה דמבוררת להכריע בין שני המעלו' דחביב ומין ז' ובזה אין אנו צריכין עוד למ"ש הט"ז בסי' רי"א דיש לפסוק כבה"ג דפה"א תקדום לבפה"א כשאין פה"א חביב אבל כשהוא חביב אין לפסוק כוותי' ולפי מ"ש גם הבה"ג עצמו מודה דלא מהני נגד מעלה דחביב והנה מדברי תר"י והרא"ש נראה לי שמפרשים דברי הבה"ג ע"ד שכתבתי אלא שהקשו עליו דלישנא לא משמע הכי דהו"ל למימר אין האחד פוטר את חבירו אמנם כבר כתבתי דלפירש"י והתוס' קשה יותר דהו"ל למימר ד"ה מברך על מין זה או לדעת הרא"ש הו"ל למימר ד"ה מברך על איזה מהן שירצה ועיין ודוק: