תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף לז:
בגמרא א"ל אביי אלא מעתה לתנא דבר"י וכו' קשה דכ"ז הוא שפת יתר ולא הו"ל להביא כ"א הברייתא דלקט מכולן כזית ולאקשויי. ונראה דמברייתא לחודא לא מצי להקשות משום דדילמא רב יוסף נמי מחלק בין איכא תוריתא דנהמא או לא וכמסקנא דשמעתין והוא מיירי בליכא תוריתא דנהמא וברייתא דלקט מכולן מיירי באיכא וכו', ע"כ הקדים דברי תנא דבר"י דקאמר מחזירין לסלתן ואח"כ הביא הברייתא דליקט מכולן וכו' ובודאי כתנא דבר"י מוקמונין לה ומיירי ג"כ בהחזירן לסלתן ובכה"ג ודאי דליכא תוריתא דנהמא ושפיר קפריך וזה מדוייק מאד בדברי רש"י בד"ה כזית וז"ל והא מתניתן על כרחך ר' ישמעאל הוא וכו' כן נ"ל נכון ודוק:
בפירש"י ד"ה והוא שאכלן בכדי אכילת פרס וכו' ואין בו חיוב כרת אם חמץ הוא ע"כ עיין בצל"ח שהקשה אמאי שביק רש"י מצה ונקיט חמץ ונראה לתרץ דרש"י ס"ל כדעת הפוסקים דמצה בעינן שיבלע כזית בבת אחת ולא בכדי אכילת פרס עיין במג"א סי' תע"ד ויש קצת הוכחה לזה בדעת רש"י דבפרק ערבי פסחים דף קי"ד ע"ב איתא אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס ופירש"י ד"ה אכלן לחצאין חצי זית וכו' ובמרור קמיירי עכ"ל ומדדייק לבאר דבמרור קמיירי נראה דדעתו דבמצה בעינן שיבלע כאחת ודוקא במרור שא"צ כזית רק משום הברכה שמברך על אכילת מרור כמ"ש הרא"ש שם לכן מצטרף בכדי א"פ כמו בכל הברכות אבל במצה דבעינן כזית משום המצוה בעינן בליעה כאחת כדעת הפוסקים הנ"ל ולכן פירש"י דכדי א"פ קאי על חמץ ויש עוד סמך לזה דקאי על חמץ מלשון הש"ס שאכלו מיבעיא ליה דלשון שאכלו לשון זכר שייך בחמץ דמצה נאמר בכל מקום בלשון נקיבה. ועפי"ז יש לתרץ מה שהקשה המהרש"א אמאי לא דייק מרישא ליקט מכולן כזית ואכלן וכו' ואי בשערסן ואכלו מיבעיא ליה ועפ"י מ"ש י"ל דברייתא נקט שאכלן משום שרוצה לפרש שני דברים מצה וחמץ אבל בסיפא דכדי אכילת פרס לא קאי כ"א אחמץ כנ"ל שפיר קדייק דאי בשערסן שאכלו מיבעיא ליה דף ל"ח ע"א בגמרא וצריכא דרב ושמואל וכו' הקשו המפורשי' דלענין מה צריכא דשמואל בעבה דלאכילה קיימי ואפשר לתרץ עפ"י מה שהקשה בחי' הרשב"א כיון דקיימא לן בקמח מברך בפה"א א"כ גם בשתיתא רכה אע"ג דלרפואה הוא ואינה למזון מברך בפה"א עכ"פ כמו דאיתא לעיל לענין אניגרון ושמן דמברך בפה"ע ותי' דהכא שאני שעיקרו לרפואה ואינה לאכילה כלל ע"כ ולפי"ז י"ל דאי לאו דשמואל הו"א דמיירי בשתיתא הנעשה מקמח שאינו מחמשת המינין ולכן מברך שהכל ולא משום שעיקרו לרפואה והו"א דבדבר שעיקרו לרפואה אינו מברך כלל אמנם מדשמואל דקאמר בעבה במ"מ נשמע דמיירי בקמח של חמשת המינים וצ"ל דהא הא דאינו מברך בפה"א כמו באניגרון משום דעיקרו לרפואה ושמעינן דגם בדבר שעיקרו לרפואה כיון דמיתהני מיניה צריך לברך: