אור ברסלב
תפארת מנחם על שס ברכות › דף לז.

תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק

ברכות · דף לז.

דף לו.

בגמרא תיובתא דרב ושמואל תיובתא בחי' הרשב"א הביא בשם בעל הלכות והגאונים ז"ל וז"ל אע"ג דאיתותב רב ושמואל קימ"ל כוותייהו מדקאי רב כהנא ורב יוסף כוותייהו וכו' וכן מהא דריהטא דמחוזא ע"כ אין מברכין באורז במ"מ ע"כ. ותמה הרשב"א דלא שייכי אהדדי כלל דודאי בהא דכל שיש בו מחמשת המינין מברכין במ"מ קימ"ל כוותייהו דבהאי לא איתותבו אבל במה דקאמרי כל שיש בו וכו' ודיוקא דבאורז אפי' בעיני' אין מברכין במ"מ איתותבו עכ"ד:

ואענה חלקי מה שנלענ"ד לתרץ דברי הגאונים ז"ל דהנה הרי"ף והרא"ש כתבו אע"ג דלא קי"ל כרב ושמואל באורז ומברכין במ"מ היינו דוקא בעיניה אבל ע"י תערובות אזלינן בתר הרוב ואם הרוב ממין אחר מברכין כאותו המין אכן בשלטי גבורים כתב בשם ריא"ז דלמאי דקי"ל באורז בעין במ"מ א"כ ה"ה ע"י תערובות אם יש בו אורז במ"מ והיינו דס"ל להריא"ז ז"ל דהא בהא תליא דכיון כשהוא בעין יש לו דין ה' מינין ה"ה ע"י תערובות ולפי"ז י"ל דהגאונים ס"ל כסברת הריא"ז ולא כדיניה דס"ל דהא בהא תליא כנ"ל אמנם לא כדיניה משום דמשמע להו מהא דרב כהנא ורב יוסף ומריהטא דמחוזא דקימ"ל כרב ושמואל דכל שיש בו מחמשת המינין דוקא אבל אורז ע"י תערובות לא וזה מבואר מאד דהא גם ביש בו מה' מינין פליגי אמוראי ומכרעא מדרב ושמואל והבו דלא להוסיף עלייהו וגם בהדיוקא דאורז לא איתותבו כלל וכיון דבאורז ע"י תערובות אין מברכין במ"מ כרב ושמואל א"כ ה"ה בעיניה אע"ג דאיתותבו באורז בעיני' מ"מ הדבר מוכרח לפי סברתם הנ"ל דס"ל כריא"ז דהא בהא תליא דכל דבר שבעיני' ברכתו במ"מ לא נגרע ערך ברכתו ע"י תערובות וכיון דמוכח מהש"ס דע"י תערובות לא א"כ ה"ה בעיני' לא:

בגמרא קפץ ר' עקיבא ובירך יש לדקדק דלשון קפץ משמע שמיהר ובירך ולמה מיהר ועיין בצל"ח. ולענ"ד אפשר לומר דהנה התוס' לקמן דף מ"ד הקשו הא ר"ע ס"ל במתני' שם דאפי' אכל שלוק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות ואמאי בירך כאן מעין ג' ותירצו דשאני התם דאיקבע מזוני' עליו ובחי' הרשב"א בשמעתין כ' בשם התוס' בביאור יותר וז"ל דהתם שאכל הרבה כדי שביעה שהוא מזונו כדתנן בהדיא אכל שלוק והוא מזונו והכא בשאינו מזונו ע"כ וא"כ י"ל דר"ע היה בדעתו לאכול עוד כותבות הרבה כדי שביעה ולברך ג' ברכות דלא גרע משלוק והוא מזונו אמנם כשנתן לו ר"ג רשות לברך מיהר ובירך קודם שאכל כדי שביעה כדי שלא יברך רק מעין ג' ולאשמעונין דהלכה כרבים במין ז' ואם היה ממתין עד שיאכל כדי שביעה ולברך ג' ברכות היה מקום לטעות דס"ל כר"ג בז' המינים ועכ"פ לא היה נשמע דהלכה כרבנן דפליגי על ר"ג וזה נכון:

ובא"א יש ליתן טעם על המהירות ונדקדק עוד בלישנא דש"ס הביאו לפניהם כותבות ואכלו דתיבת ואכ"לו הוא מיותר ונראה בזה דהתוס' הקשו הא קימ"ל דאין מזמנין על הפירות ותירצו דר"ג דסבר דמברכין ג' ברכות על ז' מינים ס"ל ג"כ דמזמנין עליהם ור"ע דבירך מעין ג' בירך לעצמו ולא להוציא את אחרים ע"כ וי"ל דהיינו דקאמר ואכלו ונתן ר"ג לר"ע רשות לברך ר"ל בעוד שאכלו שלא גמרו עדיין אכילתם נתן לו רשות שיברך אחר אכילתם להוציאה י"ח אמנם ר"ע דס"ל מעין ג' ואין מזמנין על הפירות קפץ ומיהר ובי ך לעצמו קודם שיגמרו אכילתם להראות ג"כ הלכה דאין מזמנין על הפירות והא בהא תליא. ולדברים אלו נראה שנתכוין הריב"א מטנפורא בתשובתו לחכמי לוני"ל מובא ברבינו יונה בפירקין לקמן בסוגיא דיין בעי הסיבה דף מ"ב עי"ש ודוק. ועוד י"ל בא"א דהנה גם לר"ג דמברך ג' ברכות ומזמנין בעי הסיבה עכ"פ דלא עדיף מפת וע"כ ר"ע כדי שלא יצטרך להמרות להדיא פי ר"ג שציוהו לברך להוציאם י"ח קפץ ודילג ממקומו וממילא בטלה ההיסבה שלו וא"י להוציאם עוד ובירך לעצמו: בתוס' ד"ה הכוסס את החטה וכו' מיהו אומר ר"י שיש לספק שמא חכמים כיילי ליה בהאי מין דגן ולא נושאו פת וכו' עיין בפ"י שתמה הא לר"ג אמרינן לקמן דף מ"ד דארץ שני למיעוטי הכוסס את החטה דאינו מברך ג' ברכות וא"כ ודאי לר"ג אין הכוסס את החטה בכלל מין דגן ולא עשאו פת לענין ג' ברכות וא"כ ה"ה לחכמים במעין ג' והניח בצ"ע ולענ"ד נראה דהתוס' נשמרו מזה במ"ש שמא חכמים כיילי ליה וכו' והיינו אע"ג דלר"ג אינו בכלל לא הוצרך להוציאו בפירוש מן הכלל דכבר ידעינן דלר"ג מוקמונין ארץ בתרא להוציא כוסס את החטה אבל לרבנן דאמרי ארץ הפסיק הענין ולא מוקי להוציא כוסס חטה משמע דאין חילוק בין כוסס חטה לדייסא ויש מקום לטעות דלדידהו כוסס חטה בכלל וגם עפ"י מ"ש הרא"ש דמשמע דמיירי במין דגן אפי' חי דומיא דשבעת המינים לכן י"ל דחכמים כיילי ליה במין דגן וכו' כיון שלא פירשו דבריהם ועכ"פ נ"ל שניכר מבין ריסי לשון התוס' שנשמרו מקושיא זו:

תוכן העניינים

תפארת מנחם על שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה