תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף לד:
בתוס' ד"ה כסוי חטאה וטעמא לפי שאז מתבייש וכו' נראה כוונתם דלפי דמפשטא דהש"ס משמע לכאורה דרב כהנא למד דהמפרש חטאיו הוא חצוף מדכתיב אשרי וכו' כסוי חטאה והיינו אשוריו משום דהמפרש הוא חצוף אמנם התוס' לא ניחא להו בזה אלא דהיינו אשוריו משום דמתבייש על חטאיו וממילא המפרש דומה שאינו מתבייש והוי חצוף ומזה למד רב כהנא שנאמר אשרי וכו':
תהלות ד' מי ימלל כאשר למדוני רז"ל בפרק אין עומדין להתפלל יורני ומפרכי לבבי יכין בפרק כיצד מברכין דף ל"ה בגמרא הניחא למאן דתני נטע רבעי וכו' הקשו המפורשים הא גם למאן דתני נ"ר קשה אשכחן לאחריו לפניו מנין כיון דלא אייתר ליה כ"א חד הלול והנה עלה בדעתי לפי מה דאיתא פ"ב דבכורים משנה ו' אתרוג שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית דברי ר"ג א"כ ס"ל נ"ר [ועיין בתוס' קידושין] ור"ג ס"ל לקמן בפירקין דעל ז' המיני' מברך ג' ברכות דס"ל ואכלת ושבעת וברכת קאי על ז' מינים א"כ לדידיה ילפינן ברכה לאחרי' מז' מינים ואייתר ליה חד הלול לברכה לפניו לכן לא קשה למ"ד נ"ר כיון שהוא ר"ג אלא דלקמן בעי הש"ס למימר דגם מ"ד דס"ל כרם רבעי ס"ל כר"ג בז' מינים או דגם לרבנן הוי ברכת ז' מינים דאורייתא כמ"ש בחי' הרשב"א אמנם אכתי לא הונח בזה לר' חייא ולר"ש ברבי דחד מיניהו ס"ל ג"כ נ"ר להם בודאי ס"ל כרבים דפליגי על ר"ג בברכת ז' מינים:
לכן נ"ל לתרץ באופן אחר דהנה התוס' ד"ה אחלי' הקשו הא בפ"ב דקידושין קודש קודש ממעשר שני א"כ נילוף ממע"ש ותירצו דאי לאו קרא דהילולים ה"א אדרבה נילוף לחומרא קודש משביעית ואין לו פדיון ע"כ ויש להקשות על תירוץ זה הא שם ילפינן לענין חומש וביעור ולענין ביעור הסברא נותנת למילף ממ"ש דהוי לחומרא דאי נילוף משביעית נימא דא"צ ביעור כ"א בשנה השביעית וכמ"ש התוס' סברא זו בשם ר' חיים כהן בתירוץ השני אבל כי ילפינן ממע"ש נוהג עכ"פ בשנה ראשונה ושניה ורביעית וחמישית ונוהג ג"כ בשאר שני השבוע משום דיש בהם מעשרות כדאיתא בירושלמי מובא בריש פ"ז דפיאה וכיון דלענין ביעור ילפי' ממע"ש דהוי לחומרא תו יש לן למילף ג"כ לענין פדיון ממע"ש משום דאין ג"ש למחצה. ונראה בזה דהתוס' בקידושין דף נ"ד ע"ב ד"ה גמר קודש וכו' נשמרו מזה וז"ל א"נ ה"א מה חזית דגמר ממעשר שני נילוף משביעית ור"ל כיון דלענין פדיון הוי משביעית לחומרא ולענין ביעור הוי ממעשר לחומרא ולא הוי ידעינן איך ללמוד הג"ש:
אמנם נחזי אנן דמלבד מהאי כללא דלקולא וחומרא לחומרא גמרינן יש לנו לומר דנילוף לענין ביעור ממעשר והוא דילפינן ממעשר דנאמר דצריך ביעור בכל שני השבוע וגם בשביעית משום דגם בשביעי' נוהג מעשר באילנו' שחנטו בששית ונלקטו בשביעי' דבאילן אזלינן בתר חנטה ועל כרחך צ"ל סברא זו לפי מה דאיתא בירושלמי פ"ז דפאה רבי אומר לא נחלקו ב"ש דס"ל דנ"ר אין לו חומש ואין לו ביעור כ"א בשביעי' ע"כ והיינו דגם ב"ש ילפי קודש ממעשר רק נחלקו בשביעי' דאין מעשר נוהג וא"כ צ"ל דטעמא דב"ה דגם בשביעי' משכחת מעשרו' באילנו' שחנטו בששית ואם כן כשנילף ממעשר ידמה למעשר ולשביעי' שצריך כל אחד ביאור בשעתו אבל כשנילף משביעית לא יצטרך ביעור כ"א בשנה שביעי' לא ידמה כלל למעשר לכן י"ל דסברא זו מכרעת דנילף לענין ביעור ממעשר ושוב אמרי' דאין ג"ש למחצה ונילף לענין פדיון ג"כ ממעשר והדרא קושי' התוס' לדוכתא דא"צ ללמוד מהלולים. אכן למאן דתני כרם רבעי ויליף ג"ש נאמר כאן תבואתו וכו' ולא יליף ממעשר דנוהג בכל האילנו' לדעת הרמב"ם ולדעת התוס' בכמה דוכתי נוהג עכ"פ בתירוש ויצהר מדאורייתא ועל כרחך דלאו לכל מילי ילפינן ממעשר תיתי מהי תיתי וא"כ ה"א דגם לענין פדיון לא נילוף ממעשר לכן צריך חד הלול לאחלי' והדר אכלי' ושפיר פריך הש"ס אשכחן לאחריו לפניו מנין אבל למאן דתני נ"ר לא מיבעי' לדעת הרמב"ם י"ל דיליף ממעשר דנוהג בכל אילנו' ואפי' לדעת התוס' י"ל דהיינו טעמי' משום דיליף היקשא מערלה דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל וכתיב בתרי' ובשנה הרביעי' וכו' וקי"ל היקשא עדיפא מג"ש [עיין בתוס' גיטין דף מ"א ע"ב] ועוד דהכא עדיפא משאר הקישא דרבעי מערלה בא ולכן בפ"ב משנה ג' דמס' ערלה קורא לרבעי ערלה אבל לשאר מילי ס"ל דילפינן ממעשר כיון דצריך למילף לענין ביעור וכמו שנתבאר לעיל ולא צריך למילף מהלולים לאחלי' והדר אכלי' וכקושי' התוס' ואייתר לי' תרי הלולים לברכה לאחריו ולפניו וא"ש הא דקאמר הש"ס הניחא למ"ד נ"ר. בתוס' ד"ה אחלי' והדר אכלי' וכי תימא ל"ל קרא הא בפב"ב דקידושין גמרינן קודש וכו' וכ' מהרש"א וז"ל הך ג"ש ודאי איצטריכא לענין ביעור וחומש כדאמר התם אלא כיון דאין ג"ש למחצה נילוף נמי הך מילתא דהכא לענין חילול עכ"ל לא היה צריך לזה לפרש קושי' התוס' מכח אין ג"ש למחצה דבלא"ה כיון דילפינן התם לענין חומש ממילא מוכח דמהני פדיון וחילול והנה בתירוצם דאי לאו קרא ה"א דאדרבה נילוף לחומרא משביעי' קשה נהי דאהני קרא למילף לענין חומש ממעשר אכתי נילף לענין ביעור משביעי' וצ"ל לכאורה משום דאין ג"ש נמחצה וכיון דילפינן לענין חומש ילפינן נמי לענין ביעור ממעשר אכן גם בזה א"צ לכך דלענין ביעור הוי ממעשר לחומרא דאי הוי יליף משביעי' לא היה צריך נ"ר ביעור כ"א בשנה שביעי' וכמו שביארתי לעיל בדברי הש"ס ועוד דנראה מטעם אחר דהוי ממעשר לחומרא משום דמצות ביעור במעשר לבערם מן העולם משא"כ בשביעי' מצות ביעור הוא רק להפקיר כמבואר מדברי התוס' פסחים דף נ"ב ע"ב וגם לדעת הרמב"ם פ"ז מהל' שמיטה דגם מצות ביעור דשביעי' הוא לשרוף ולבער מן העולם מ"מ הא נראה מדעת הרמב"ם דמצות ביעור דשביעי' אינה כ"א מדרבנן וכדעת הרמב"ן בפי' התורה כמ"ש הגאון פ"י בפסחים שם וממילא ילפינן ג"ש ממעשר:
והנה היה נראה ליישב קושי' התוס' בפשיטו' דהא שם הוא פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דנ"ר אין לו חומש ואין לו ביעור דלא ילפי קודש ממעשר ומתניתין דהכא לענין ברכת הפירו' אין בה פלוגתא דב"ש ודאי מודו בברכת הנהנין והובאו ב"ש בפירקין כמה פעמים לענין ברכת הנהנין ולדידהו צריך חד הלול לאחלי' והדר אכלי' וכ"כ הרא"ש בפ"ז דמס' פאה דב"ש ילפי דיש לו פדיון מהלולים ואעפ"י שדוחק קצת דכל השקלא וטריא לאשמועינן טעמא דב"ש מ"מ יש הוכחה לזה בסוגיין דפריך לקמן מה לכרם רבעי שכן חייב בעוללות והן הן דברי ב"ש פ"ז דפאה דיש לו פרט ויש לו עוללו' וב"ה ס"ל דכולו לגת אלא דקשה לפי"ז מה דפריך הניחא למאן דתני נ"ר אלא למאן דתני כ"ר וכו' ומה קושיא הא י"ל דמאן דתני כרם רבעי ס"ל כב"ה:
בא"ד ועוד פי' ר"ח כהן אי מהתם ה"א כי מעשר שני ממש ודוקא בזמן וכו' קמ"ל הלולים וצ"ל כיון דילפינן מהלולים דיש לו פדיון תמיד תו ילפינן ממע"ש דיש לו חומש אפילו בזמן שאין מעשר נוהג כיון דיש לו פדיון אין לחלק בין זמן לזמן:
בתוס' ד"ה ולמאן דתני כ"ר ועתה קי"ל דרבעי נוהג גם בח"ל וכו' דכל המקל בארץ וכו' משמע דס"ל דבארץ קי"ל כמאן דתני נ"ר ונוהג בכל אילנו' וכן פסק הרמב"ם פ"י מהל' מע"ש ובצל"ח תמה הא רבי ס"ל כרם רבעי וקי"ל הלכה כרבי מחבירו וכ"ש נגד תלמידו אמנם לפי מה שהבאתי לעיל בדברי הש"ס דר"ג ס"ל בפ"ב דמס' בכורים במתניתן דאתרוג שוה לאילן נ"ר לכן פסקו כוותיה נגד רבי ואע"ג דהתוס' בריש קידושין כתבו בחד תירוצא דר"ג ס"ל נ"ר מדרבנן מ"מ משמע כאן דאין חי' זה עיקר דהא שם כתבו דלהאי תירוצא גם בח"ל נוהג מדרבנן וכאן כ' בפשיטות דאינו נוהג בח"ל: