תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף לד.
בתוס' ד"ה אמר פסקא פסקא וכו' ובה"ג ופר"ח מפרש איפכא וכו' אך לשון הגמרא לא משמע כן ע"כ וכתב במהרש"א ולא ידעתי משמעו עכ"ל ונראה לענ"ד לפרש כוונתם דהנה תר"י כתבו וז"ל ורבני צרפת מערשים שאם אמר כל הפסוק וכפלי' משתקין אותו אבל כשאמר מלה אחת בלבד וכופל אין משתקין אותו דדמי כמי שלא כיון תחלה וחזר פעם אחרת בכוונה עכ"ל וקשה גם באמר כל הפסוק וכפלי' אמאי לא דמי כמי שלא כיון בתחלה וצ"ל דבפסוקא וכפלי' אע"ג שיש לדונו דחזר משום שלא כיון בתחלה מ"מ כיון דמיחזי נמי למתכוין לב' רשויות משתקין אותו אבל במלה מלה וכפלי' דלא מיתחזי כ"כ לב' רשויות וגם שיש לדון דחזר משום שלא נתכוין בתחלה שוב עי"ז לא מיחזי כלל למתכוין לב' רשויות וזה מ"ש תר"י ודמי כמי שלא כיון בתחלה ובזה נתיישב מה שלא הקשה רב פפא אגופא דמתניתן במודי' מודים דמשתקין אותו ודילמא מעיקרא לא כיון דעתו משום דהתם מחזי כב' רשויות לכן משתקין אותו אע"ג דאפשר לתלות נמי בלא כיון מתחלה ולפי"ז ע"כ לומר הא דפריך כאן דילמא מעיקרא לא כיון וכו' לא קאי אהיכי דמשתקין אותו כ"א אהיכי דהוי מגונה הקשה אמאי הוי מגונה דילמא וכו' והנה נחזי אנן דרש"י פירש דלכן הוי מגונה משום דמיחזי כמתלוצץ והיינו לפי שיטת פירושו דבמילתא מילת' הוי מגונה אבל לפר"ח דבפסוקא פסוקא הוי מגונה לא שייך טעם זה דבפסוקא פסוקא לא מיחזי כמתלוצץ וצ"ל דהטעם הוא משום דדמי שלא כיון דעתו מתחלה והוי מגונה דחברותא כלפי שמיא מי איכא שלא נזהר לכוין בתפלתו וא"כ דזה הוא בעצם וראשונה כוונת הברייתא בקורא שמע וכופלה דהרי זה מגונה איך בא רב פפא להקשות ואמאי הוי מגונה דילמא מעיקרא לא כיון דעתי' הא היינו טעמא דהוי מגונה ואי לא ידע רב פפא טעם הברייתא הו"ל לשאול בקיצור מאי טעמא דהוי מגונה. אבל לפירש"י ניחא דהטעם דמגונה משום דמיחזי כמתלוצץ ורב פפא הקשה אמאי הוי מגונה דילמא מעיקרא לא כיוון דעתו ורבא השיב לו אפילו תימא דהכי הוא מ"מ הוי מגונה דחברותא כלפי שמיא מי איכא. וכלל הדברים דלפי מ"ש תר"י בשם רבני צרפת צריך לפרש דקושית רב פפא קאי אהיכי דמגונה וממילא צריך לפרש כפירש"י כמו שנתבאר וזה שכ' התוס' אך לשון הגמרא לא משמע כפר"ח: