תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף כט:
לתוס' ד"ה הא דאדכר אחר ש"ת וכו' ואפשר שהגמרא שלנו לא חשש לפרשו משום הק"ו והא דקתני לא הזכיר ג' ג' מחזירין אותו איירי שלא הזכיר בש"ת והא ליתא דהא במסקנא מוקי האי מימרא בנזכר קודם ש"ת ע"כ הנה מבואר מדברי התוס' שגורסין כגרסת ספרים שלנו:
ולפי"ז תמוה מ"ש לא חשש לפרשו משום הק"ו וכו' אלא שהקשו מן המסקנא הלא גם מפשטא דברייתא דקתני בג"ג מחזירין ושאלה בברכת השנים אין מחזירין מבואר ההיפך. ובתר"י והרא"ש כתבו דמאן דאית לי' הכי גורס בברייתא בג"ג ובשאלה אין מחזירין אותו. ועיין בפני יהושיע דכ' די"ל דהא דקתני מחזירין אותו מיירי בשבת ויו"ט דליכא ברכת ש"ת ע"כ ולא הבנתי דלפי"ז גם לפי המסקנא י"ל כן אמנם לענ"ד דברי התוס' נכונים דהנה בתחלת דבריהם הביאו הירושלמי דאם לא שאל בב"ה ולא עקר רגליו עדיין חוזר לש"ת והנה בירושלמי הביאו הרא"ש איתא ר"ז בשם ר"ה אמר אם לא שאל בב"ה וכו' דכוותי' אם לא הזכיר ג"ג אומר בש"ת וכו' לא אמר בש"ת להיכן חוזר ר"ש בשם ר"י וכו' אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה ע"כ והנה מפשטות לשון הירושלמי משמע דר"ש בשם ר"י קאי אג"ג ג"כ דאם לא עקר רגליו חוזר לש"ת כיון דאמר לעיל דגם ג"ג חומר בש"ת אמנם התוס' דדייקו בלשונם ולא כ' דין זה דלא עקר רגליו וכו' רק לענין שאלה בב"ה מבואר דדעתם דדוקא בשאלה שהוא שאלת צרכים מטר בעתו וכיון שלא אמר בב"ה הוי ש"ת מקומה דשואל אדם צרכיו בש"ת אבל ג"ג דאינה בקשה כ"א שבח כמ"ש התוס' לעיל דאינה מעין ש"ת לכן נהי דהירושלמי ס"ל דאם נזכר קודם ש"ת אומר בש"ת היינו כדי שלא יצטרך לחזור אבל אם נזכר אחר ש"ת וצריך לחזור תו לא אמרי' שיחזור לש"ת דהא אין כאן מקומה אלא חוזר לראש ור"ש בשם ר"י בירושלמי לא קאי כ"א אשאלה וכה"ג מצינו בשכח של שבת בבהמ"ז דאם לא עקר רגליו דהיינו שלא התחיל עדיין עוד ברכת הטוב והמטיב [שזה נקרא שם עקר רגליו] אומר שם ברוך שנתן שבתות וכו' ואם כבר התחיל הטוב והמטיב חוזר לראש בהמ"ז. ולפ"ז בפשטא דברייתא דקתני לא הזכיר ג"ג מחזירין אותו שאלה בב"ה אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בש"ת מיירי דשכח גם בש"ת ונזכר בעבודה או קודם שעקר רגליו לכן בשאלה אין מחזירין אותו לראש דיכול לאומרה בש"ת וחוזר לש"ת אבל בג"ג מחזירין אותו לראש ולא חשש לפרש דבנזכר קודם ש"ת דאומר גם ג"ג בש"ת משום הק"ו [והק"ו לא שייך כ"א באין צריך לחזור] וזה מדוקדק ומבואר בדברי התוס' במ"ש וז"ל ומה דקתני אם לא הזכיר ג"ג מחזירין אותו היינו בלא הזכיר כלל בש"ת והיינו כמ"ש דמיירי בנזכר אחר ש"ת קודם שעקר רגליו אבל למסקנא דמוקי האי מימרא בנזכר קודם ש"ת אי אפשר לומר כן ועל כרחך דהש"ס פליג על הירושלמי וזה ברור ואמת בס"ד בכוונתם ודוק: