תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף כה:
בגמרא ריב"ל אמר תפלות נגד תמידין תקנום ובמדרש רבה פ' ויצא איתא בשם ריב"ל דאבות תקנום וצ"ע:
בגמרא ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים וכו' הנה לקמן דף כ"ז ע"ב מקשינן אמתני' מה אין לה קבע אי נימא דאי בעי מצלי כל לילא ליתני כל הלילה אלא כמ"ד תפלת ערבית רשות וכ' שם רבינו יונה ז"ל דהקושי' הוא אי לאוריי דמתפלל כל הלילה לחוד אתי ליתני כל הלילה וע"כ הא דנקיט לישנא דאין לה קבע להשמיענו כמ"ד תפלת ערבית רשות אבל באמת שזמנה כל הלילה נמי בכלל האי לישנא ותרתי שמעינן מינה וראייתו מברייתא המובא כאן דתפלת ערבית אין לה קבע שהרי אברים וכו' וטעם זה אינו שייך רק לענין זה שזמנה כל הלילה עכ"ד. והנה דאע"ג דברייתא זו עיקרה לענין זמני התפלה וכן מבואר מהתחלת הברייתא בתוספתא כשם שיש קבע לק"ש כן יש קבע לתפלה וכו' מ"מ לפי מ"ש ר"י בעצמו דלשון זה תרתי שמעינן מנה נלענ"ד דלעומת זה גם הטעם כולל שניהם ובמה שאמר שהרי אברים וכו' יש בכלל הזה טעם ג"כ למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דתפלות נגד תמידין תקנום וכמו שבתמידין עבודתם ביום דהיינו זריקת דמם וגם הקטרת אברים ודאי שלא הי' מתרמי בשום פעם שיתעכב עד הלילה דכהנים זריזים הם אלא דאברים שלא נתעכלו מביום היו קרבים והולכים כל הלילה דהיינו שהיו מהפכים בהם בצינורות למצוה בעלמא ולא לחוב כיון שכבר נתקיים עיקר עבודתם ביום ה"נ תפלת ערבית שנתקן נגדם אינו אלא למצוה ולגבי חוב קרי לי' רשות כמ"ש התוס' לעיל ושלש תיבות אלו של"א נתע"כלו מבע"רב אינם בתוספתא ונ"ל שנתוספו בש"ס לכוונה הנ"ל לאורויי דמיירי באברים שכבר נקרבו ביום אלא שלא נתעכלו והי' מהפכים בהם בצינורות למצוה בעלמא וה"נ תפלת ערבית נתקן נגד זה דעיקר הוא תפלת מנחה שנתקן נגד תמיד של בין הערבים וכיון שכבר התפלל מנחה הוי תפלת ערבית רק למצוה כנ"ל ודוק:
והנה ראיתי בצל"ח שנסתפק בשכח ולא התפלל מנחה דמתפלל ערבית ערבית שתים איזה מהן יקדים לדידן דקי"ל תפלת ערבית רשות דיש למנחה מעלה שהוא חוב ולערבית יש מעלה שהוא בזמנה ומברייתא דלעיל מבדיל בראשונה וכו' אין ראיה דאולי אתיא כמ"ד תפלת ערבית חוב ומסיק דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו רשות בשעתי קדים לתשלומין של חוב ע"כ דבריו: אכן לפי מ"ש דת"ע רשות משום שכבר קיים עיקר מצות התמיד בתפלת מנחה ולפי"ז בשכח ולא התפלל מנחה עדיין י"ל דבאמת תפלת ערבית הוא חוב עליו ועל כן קדמה לתפלת מנחה. ולפי"ז אין ראיה מזה דרשות בשעתי' קדום לתשלומין של חוב ונהירנא שראיתי בזוהר ואיני זוכר מקומו כעת טעם דת"ע רשות למ"ד תפלות אבות תקנום משום דאברהם תקן תפלת שחרית נגד מדתו מדת הח"סד ויצחק תקן מנחה נגד מדתו מדת הגבו"רה פחד יצחק ויעקב הוא קו האמצעי תקן תפלת ערבית נגד מדתו מדת ת"ת הכולל שני המדות הנ"ל ולכן כיון שכבר התפלל שחרית ומנחה שהם נגד ב מדות הנ"ל תו הוי תפלת ערבית רשות ע"כ ולפי מ"ש גם למ"ד תפלות נגר תמידין תקנום הוי נמי הטעם דתפלת ערבית רשות על דרך זה והבן וכן נמי אם לא התפלל עדיין מנחה י"ל דת"ע חוב הוא עליו גם למ"ד תפלות אבות תקנום לפי טעם הזוהר ולכן צריך להקדים תפלת ערבית רשות בשכח ולא התפלל מנחה כנ"ל נכון:
בפירש"י ד"ה שני' עלתה לו והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה וכו' והקשה במהרש"א והא בלאו האי טעמא נמי שני' לא עלתה לשל שבת כיון דראשונה לא עלתה לשל חול ואין להקדים תפלה שעבר זמנה וכו' ותירץ דהוצרך להאי טעמא כדי שתעלה לשל ערבית עכ"ד וזה דוחק דמלשון רש"י מבואר דמהאי טעמא לא עלתה לשל שבת ונלענ"ד לתרץ דרש"י ס"ל הטעם דאין להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו כמו שכ' במעדני מלך לפי שאין להתפלל לתשלומין רק בשעה שמתפלל תפלת חוב כמ"ש הרשב"א מובא בב"י סי' פ"ט וחששו שיתפלל תפלת תשלומין בפ"ע בלא זמן תפלה אחרת ע"כ שצריך להקדים תפלת חוב לתשלומין ואם הקדים של תשלומין לא תעלה לו עכ"ד ולפי"ז י"ל כאן בנדון זה דבאמת הקדים תפלת החוב רק שלא עלה לו משום שלא הבדיל בכה"ג לא גזרו לכן אי לאו דהבדיל בשני' היתה עולה לו לשל שבת אע"ג דראשונה לא עלתה לשל חול והי' מתפלל של חול אח"כ וא"ש:
אכן מה דמבואר מרש"י דכיון שהבדיל בה לא עלתה לשל שבת לא משמע כן מדברי הרי"ף הביאו התוס' שכ' ואי מבדיל בתרווייהו אע"ג דלא מיבעיא למיעבד הכי לא מחויב לאהדורי ואין לחלק דשאני הבדיל בתרווייהו מהבדיל בשני' לחוד דגילה דעתו דזו הוא של מוצאי שבת ולכן לא עלתה לשל שבת וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בשם רב האי גאון דהא הש"ס לא נחית כאן לסברא זו דא"כ לא היה מקשה כמבואר בהרא"ש ועוד קשה לפירש"י הא דמקשינן בש"ס למימרא כיון דלא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה וכו' הא גם אי נימא דכמאן דצלי דמי צריך לחזור ולהתפלל תפלה אחת לתשלומין דשני' לא עלתה לתשלומין כיון שהבדיל בה וצ"ל דעיקר הקושיא על הלשון דקאמר שני' עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דהו"ל להיפך ראשונה עלתה אבל לדינא אין נ"מ כאן דבין כך וב"כ צריך להתפלל עוד תפלה אחת בלא הבדלה ומאי דקאמר ומהדרינן לי' קאי אלעלמא היכי דאין לו להתפלל רק תפלה אתת של מוצאי שבת לכן לולא פרש"י היה נראה לפרש הברייתא דשני' עלתה לו לתשלומין אע"ג דראשונה לא עלתה לשל חוב ואין לו להקדים תפלה שעבר זמנה מ"מ כיון דמשום גזירה הוא בכה"ג לא גזרו כמ"ש לעיל בתי' קושי' המהרש"א ואתי שפיר מ"ש המקשה למימרא דכמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה דאי דכמאן דצלי דמי היה הדין דעלו לו שניהם וא"צ לחזור ולהתפלל עוד דראשונה עלתה לשם חוב ושני' לתשלומין כיון דלא נחית הש"ס לסברא דגילוי דעת אבל אי דכמאן דלא צלי דמי ראשונה לא עלתה לשל חוב ומהדרינן ליה להתפלל תפלת חוב כן היה נראה נכון לולא שרש"י לא פי' כן ועיין מ"ש בדברי התוס':
שוב פקחתי את עיני וראיתי בהרא"ש אחר שהביא דברי הרי"ף סיים וז"ל או שהבדיל בשניהם אין מחזירין אותו דאין כאן גילוי דעת דראשון לתשלומין וכן משמע מדפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי משמע הא אי כמאן דצלי דמי יצא ידי שניהם אעפ"י שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה ראשונה עלתה לשם חוב ושניה לתשלומין עכ"ל ומבואר מדבריו שמפרש שני' עלתה לתשלומין וראשונה לא עלתה לשם חוב כיון דכמאן דלא צלי דמי ולכן אי כמאן דצלי דמי שניהם עלו לו ואע"ג דלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה כיון דהש"ס לא נחית לסברא דגילוי דעת ומביא ראיה דה"ה לדידן היכי דהבדיל בשניהם דליכא גילוי דעת ובכלל דבריו דברי שכתבתי ונהניתי תהלה לאל ית' שכוונתי לדעת הגדולה: בתוס' ד"ה טעה ולא התפלל וכו' כ' רבינו יהודא אם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה וכו' מיהו ברב אלפ"ס לא משמע כן וכו' יש להקשות הא אין הנדון דומה לראיה דבלא הזכיר של ר"ח במנחה הרי כבר התפלל י"ח רק שלא הזכיר של ר"ח וגם עתה לא יזכיר ולא ירויח כלום ולא יתקן מה שחיסר לכן אינו חוזר ומתפלל כיון דלא יתקן כלום אבל בנדון הרי"ף היה החסרון שהקדים תפלה שעבר זמנה ולכן כיון שעתה יתפלל שנית לאחר שיקדים חובת שעתי' יתקן המעות וירויח בתפלתו אעפ"י שאינו מתפלל יותר מבראשונה ונראה דסברת התוס' הוא דגם בהקדים תפלה שעבר זמנה יש לו עכ"פ שכר תפלה שלא בזמנה דהא מ"מ התפלל וכן כשיחזור ומתפלל עתה לתשלומין אחר שיקדים חובת שעתיה ג"כ לא יהיה לו רק שכר תפלה שלא בזמנה כדאיתא בש"ס לעיל וא"כ לא ירויח רק משום דעשה שלא כדין דעת הרי"ף דצריך לחזור ולהתפלל וה"ה בלא הזכיר של ר"ח במנחה וכו'. בא"ד הקשה המהרש"א אמאי הוצרכו להביא מן האלפס הא מתוך הגמרא נמי מוכח הכי דקאמר כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה להתפלל תפלה אחרת בלא הבדלה אע"ג שכבר התפלל ולא הבדיל בראשונה ע"כ ותי' בצל"ח דבש"ס י"ל דמהדרינן לי' קאי אשאר מוצאי שבת אם שכח הבדלה בחונן הדעת מהדרינן ליה אבל כאן דשני' עלתה לשם מ"ש באמת לא מהדרינן ליה כיון שכבר התפלל י"ח עכ"ד ולפי מ"ש לעיל בדברי רש"י יש תבלין לזה דלפירש"י דאי אפשר לשני' שתעלה לתשלומין כיון דהבדיל בה קשה מה דקאמר דכמאן דלא צלי דמי וכו' הא אפילו אי נימא דכמאן דצלי דמי ועלתה הראשונה לחוב מ"מ מהדרינן ליה לתשלומין וצ"ל דהא דקאמר דכמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה קאי אשאר מ"ש וא"כ לא מוכח מידי מן הגמרא לכן הביאו מהרי"ף שפרש דבעי למיהדר ולצלויי כדי לאקדומי וכו' ועוד נראה לישב קושית המהרש"א דהתוס' מפרשים בברי"תא שניה עלתה לתשלומין וראשונה לא עלתה לשל חוב כמ"ש לעיל בשם הרא"ש והיינו דקאמר דכמאן דלא צלי דמי ומהדרינן לי' להתפלל תפלת חוב ולהבדיל ג"כ לפי מ"ש המג"א בסי' תצ"ד דאע"ג דהבדיל מקודם על הכוס צריך להבדיל בתפלה משום דעיקר התקנה הי' בתפלה וה"נ י"ל אע"ג שהבדיל בתפלת התשלומין צריך לחזור ולהבדיל בתפלת חוב ואם כן ירויח הבדלה ואין ראיה מכאן ללא הזכיר של ר"ח במנחה דמתפלל לערב ואפילו תימא דלא דמי האי דינא דהבדיל בתפלת התשלומין לדינו של המג"א בהבדיל בתחלה על הכוס משום דהכא מכל מקום הבדיל בתפלה עכ"ז אין להביא ראיה מהגמרא דיש לדחות עכ"פ כנ"ל אבל מהרי"ף מייתי שפיר:
בתוס' ד"ה אין שיחה וכו' תימא דבפ"ק דע"א מוכח דשיחה וכו' וי"ל דכיוצא בו מצינו במגלה וכו' לכאורה אינו מובן מ"ש דכיוצא בו מצינו במגלה וכי זה תירוץ דכיוצא בו מצינו במקום אחר א"כ גם שם קשה. והנה עלה בדעתי לתרץ קו' התוס' בפשיטו' לפי דשם בע"א איתא דישאל צרכיו ואח"כ יתפלל ופירש"י תפלת י"ח ומביא הפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפוך שיחו ואין שיחה אלא תפלה דכתיב ויצא יצחק וכו' ותחלה למדין הלימוד דכאן דלשוח בשדה דכתיב גבי יצחק הוי תפלה ולא שיחה בעלמא מפסוק דישפוך שיחו דמיירי בתפלה וע"ז סמכו דיצחק תיקן תפלת מנחה והיינו ודאי תפלה כעין תפלת י"ח שתקנו אנשי כנה"ג דאית בהו שבחי' דמארי' ולא שאלת צרכיו בלבד ושוב ילפינן דישפוך שיחו הוא ג"כ תפלה ולא שאלת צרכים כמו לשוח בשדה דיצחק ונמצא דשניהם למדים זה מזה שוב ראיתי בתוס' בע"א שם שתירצו בדרך זה ובכלל דבריהם דברי ולפי"ז נראה לי שלזה נתכוונו ג"כ כאן במ"ש וכיוצא בו מצינו במגלה ושם פשיט דשניהם למדים זה מזה דבקרא עומד בין הדסים לחוד ה"א הדסים ממש וכן בקרא הוא אומן את הדסה לחוד ה"א דשמה היה כן אך בא זה ולימד על זה וה"ה כאן כן נ"ל בכוונתם ואח"ז ראיתי בפני יהושיע שנתלבט ליתן טעם אמאי מיאנו התוס' כאן בתי' שכ' בע"א ולענ"ד נראה שנתכוונו גם כאן לתי' זה כמ"ש:
תוס' ד"ה יעקב תיקן תפלת ערבי' תימה דאמר פרק ג"ה וכו' מוכח שהתפלל ערבי' ביום וכו' וקשה למתני' וכו' ויש לישב עפ"י מה דאיתא לקמן דף ל' אבוהו דשמואל ולוי כי הוי בעי למיפק לאורחא הוי מקדמי ומצלי ופירש"י קודם היום עי"ש בתוס' והכא נמי כיון דהוי בעי למיהדר ולמיפק לאורחא הוי מקדים ומצלי קודם צ"ה ואעפ"כ קים לן דתיקן אז תפלת ערבי' דמנחה מן הסתם התפלל כבר מכי משחרי כותלי ומ"ש התוס' דלר"י דאמר עד פלג המנחה ניחא צ"ע דשם פרק ג"ה איתא ששקעה חמה שני שעות קודם ופלג המנחה אינה כ"א שעה ורביע קודם הלילה וצ"ע:
בתוס' ד"ה איבעיא להו עד ועד בכלל תימא דאמר בנדה וכו' וי"ל אי אמרי' עד ועד בכלל יש גם חומרא שיתפלל ולא אמרינן עבר יומו בטל קרבנו ואפילו במזיד ע"כ פי' אי אמרי' עד ולא עד בכלל כשביטל במזיד לאחר שעברה שעה ג' לא יתפלל עוד אבל אי עד בכלל יתפלל בשעה ד' והנה הפרי חדש בסי' פ"ט למד מדברי תוס' אלו דה"ה לדידן אם ביטל במזיד עד שעברה שעה ד' לא יתפלל עוד ודלא כמ"ש הטור שם דאפילו לר' יהודא יכול להתפלל עד חצות בדיעבד אם עבר ולא התפלל בשעה ד' ואפילו במזיד והתוס' פליגי על זה ולענ"ד נראה דלפי החמת דעד בכלל מודים התוס' להטור משום דקשיא לי בדברי התוס' שכתבו דאי עד בכלל יש חומרא שיתפלל וכו' הא כנגד זה יש גם קולא מצד אחר והוא דאם לא עד בכלל א"כ אם שכח ולא התפלל עד שעבר שעה ג' אעפ"י אח"כ בשעה ד' היה מזיד מ"מ יכול להתפלל כל היום לתשלומין דהא דהזיד בשעה ד' לא מעלה ולא מוריד כיון דבלא"ה כבר עבר זמן תפלה אבל אי עד בכלל אז הדין אם שכח עד שעבר שעה ג' והזיד בשעה ד' אינו מתפלל עוד כיון דהזיד בזמן תפלה לכן נ"ל דעד כאן לא כתבו התוס' אלא אי לא עד בכלל א"י להתפלל אחר שעה ג' אם ביטל במזיד אבל אי עד בכלל אפילו ביטל במזיד עד אחר שעה ד' יתפלל בדיעבד עד חצות כדעת הטור ונמצא דאין כאן קולא כ"א חומרא וטעם החילוק בזה ע"פ מה שאמרתי לפרש ספיקו של בעל האיבעיא בש"ס אי עד בכלל ע"פ מ"ש התוס' בדיבור הקדום דלר"י נתקנה תפלת המנחה נגד קטרת דכתיב תכון תפלתי קטרת ולפי"ז נסתפק בתפלת שחרית די"ל דר"י ס"ל כרבנן דבוקר הוי עד חצות אלא דס"ל דתפל' שחרית ג"כ נתקנה נגד קטרת של שחרית ובקטרת כתיב והקטיר וכו' קטרת סמים בבקר בבקר וי"ל חלקהו לשני בקרים כדאמרינן בשמעתין אליבא דרבנן לענין וילקטו אותו בבקר בבקר דכתיב גבי מן וא"כ הוי עד ג' שעות ולא הוי עד בכלל [ותמיד של שחר קרב עד ד' שעות דקאמר ר"י בברייתא קאי על קטרת כמו שצ"ל בסיפא בתמיד של בין הערבים לדברי התוס' הנ"ל] או נימא דדוקא מנחה ס"ל לר"י דנתקנה נגד קטרת כדכ' בקרא תכון וכו' מנחת ערב ואע"ג דר' יוחנן דריש לעיל בפ"ק דף ו' האי קרא לענין תפל' ערבית ר יהודא דריש ליה למנחה] אבל תפל' שחרית ס"ל דנתקנה נגד הקטרת אברים וקימ"ל כאבא שאול דקטרת קודמ' לאברים וצריך שעה אחת לעשייתו כדאיתא בפסחים ריש פרק תמיד נשחט ולפי"ז הוי עד בכלל וזמן תפלה עד סוף ד' שעות ומסקינן דעד בכלל ונתקנה נגד הקטר' אברים שוב מצאתי בפנ"י קצת דברים ממ"ש בפי' האיבעיא] והנה יש לדקדק בדברי הטור אמאי לא כ' נמי בסי' רל"ג לענין תפל' מנחה דלר"י בדיעבד מתפלל עד הלילה אכן לפי מ"ש ניחא דתפל' מנחה נתקנה לר"י נגד קטרת שהוא עבודה בפני עצמה ואין לה זמן מאוחר יותר מפלג המנחה משא"כ תפל' שחרי' אע"ג דנתקנה נגד הקטר' אברים דזמן המאוחר הוא בשעה ד' לר"י כמו שפירש"י לקמן במשנה דעדיות דעד ד' שעות ותו לא מ"מ הקרב' המנחה והחביתין ונסכין שהיו אחר הקטר' אברים מודה ר"י שנמשכין עד חצות ושייכים לעבוד' התמיד דכ' בפרש' התמיד לכן אע"ג דנתקנה נגד עיקר עבודתו דהיינו האברים מ"מ בדיעבד יכול להתפלל עד חצות. ובזה נתבאר החילוק שכתבתי לעיל דדוקא אי לא עד בכלל וא"כ גם תפל' שחרי' נתקנה נגד קטרת כ' התוס' דא"י להתפלל אחר שעה ג' אם ביטל במזיד אבל למסקנא דעד בכלל ונתקנה נגד הקטרת אברים מודים להטור ומה שכ' דאי עד בכלל יש חומרא שיתפלל וכו' ואפי' במזיד ע"כ כוונתם שיתפלל עד חצות ואין כאן פלוגתא כלל בין הטור להתוס' כן נ"ל נכון בס"ד ודוק: