תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף כא.
בפירש"י ד"ם שאין טעון לפניו כלומר שלא מצינו לו מקרא מפורש לברך לפניו ע"כ כוונתו בזה לתרץ מה דקשה כאן הא הני ק"ו הוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי וכה"ג פירש"י בב"מ דף פ"ח ע"ב ד"ה שור שאינו אוכל במחובר ודבר זה מבואר יותר בתוס' קידושין דף ט"ז ע"ב, ד"ה גאלנו. ועיין בתוס' חולין דף כ"ג ע"ב וזבחים דף ט"ז ע"ב:
בתוס' ד"ה והרי תפלה וכו' וא"ת אמאי שביק בבא דק"ש וקתני דאינו מברך לפניהם ע"כ לכאורה יש לתמוה על קושייתם דהא י"ל דהמקשה נמי ידע שיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן אלא דסבר דתפלה דאורייתא לכך הקשה מתפלה ולא מברכות ק"ש שהם מדרבנן וי"ל דהנה מ"ד דס"ל תפלה דאורייתא משום דיליף מקרא ועבדתם את ד' אלקיכם איזה עבודה שבלב זו תפלה וכ' המג"א בסי' כ"א כיון דאמרינן איזה עבודה שבלב יש לנו לומר, דבתפלה הרהור כדבור דמי דבלב תליא מילתא עי"ש. והכא קאי אליבא דרב חסדא דס"ל דאי הרהור הוי כדבור אסור לת"ק להרהר כדאמר אי ס"ד הכ"ד יוציא בשפתיו וא"כ למ"ד תפלה דאורייתא אין קושיא כלל מתפלה כיון דבתפלה הכד"ד אסור להרהר כנ"ל ועכצ"ל דג המקשה סבר דתפלה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא] אלא דלא ידע החילוק בין דאורייתא לדרבנן] וא"כ הוי דין תפלה כמו בכל מקום דהרהור לאו כד"ד ומקשו התוס' שפיר אמאי שביק ברכת ק"ש. ועפי"ז יש לתרץ מה שהקשה הרמב"ם ז"ל בהשגות על ס' המצות להרמב"ם דכ' שם דתפלה דאורייתא והקשה הרמב"ן מהא דקי"ל דבעל קרי אינו מתפלל ועל כרחך משום דתפלה דרבנן כמסקנת הש"ס דהכא אליבא דרב חסדא עכ"ד ולפימ"ש י"ל דהש"ס משני לפום סברת המקשה דס"ל דתפלה דרבנן כנ"ל אבל אי נימא תפלה דאורייתא פשיטא דלא קשה מידי הא דב"ק אינו מתפלל דכיון דהוא דאורייתא, אמרינן גכי תפלה הכד"ד ואסור בב"ק כמו שכתבתי לעיל ודוק:
והנה יש לדחות לכאורה דאף לפימ"ש דלמ"ד תפלה דאורייתא יוצא ע"י הרהור היינו משום דבכוונת הלב תליא מילתא אבל מ"מ לאו כדיבור דמי ומותר בב"ק וכן משמע מהמג"א שנ שהקשה דהוי"ל לתקן שבעל קרי יהרהר התפלה בלבו. אמנם לענ"ד נראה דהאי דאסור בב"ק לא תליא דוקא אי כד"ד רק כיון דחשיב לצאת ידי המצוה אסור בב"ק ומתורץ גם קושיות המג"א הנ"ל. ובלא"ה י"ל קושיות המג"א דלפי מה דקי"ל תפלה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוי דין תפלה כמו כל המצות שאינו יוצא ע"י הרהור: