אור ברסלב
תפארת מנחם על שס ברכות › דף כ.

תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק

ברכות · דף כ.

דף יט:

בגמרא. שאני התם דכתיב ולאחותו וליגמר מינה שב וא"ת שאני הנה הרמב"ם פ' יו"ד מהל' כלאים כ' וז"ל הרואה כלאים של תורה אפילו על רבו קורעו מעליו שאין כבוד הבריות דוחה ל"ת של תורה המפורש ולמה נדחה בהשב אבדה מפני שהוא לאו של ממון ולמה נדחה בטומאת מת מפני שפרט הכתוב לאחותו עכ"ל והקשו עליו למה בהשב אבדה כ' הטעם דלא גמרינן מינה מפני לאו של ממון ובטומאת מ"מ כתב מפני שפרט הכתוב לאחותו ואכתי תיקשי ליגמר מינה והיה לו להביא ג"כ תירוץ הש"ס שב וא"ת שאני ונראה לתרץ דהרמב"ם ס"ל לסברא פשוטה דאין ללמוד המוצא כלאים בבגדו ושאר כבוד הבריות מטומאת מת מצוה משום דכל אדם מישראל חייב למחול על כבודו משום כבוד ד' ותורתו ואדרבה זה כבודו כמו שאמרו ז"ל הממעט בכבודו ומרבה בכבוד שמים כבודו וכבוד שמים מתרבה ודהע"ה אמר ונקלותי עוד מזאת וכו' עמם אכבדה [לבד מאיסור דרבנן שלא העמידו דבריהם במקום בזיון] משא"כ במת מצוה דלא שייך זה דלאו בר מחילה הוא אך הא דפרכינן בש"ס וליגמר מינה י"ל דהרמב"ם מפרש בדרך אחר דהנה התוס' בב"מ דף ל' ע"ב הקשו למה לן גבי השבת אבדה והתעלמת נילוף מן ולאחותו יעו"ש והנה בזה לא שייך לתרץ כנ"ל דשאני מ"מ דלאו בר מחילה הוא אבל גבי ה"א זקן ואינו לפי כבודו חייב למחול ככודו בשביל מצות ה"א דמאי חזית שהוא ימחול כבודו ימחול חבירו ממונו ולא יהיה עוד מצוה וזה באמת תירץ הש"ס לעיל איסורא מממונא לא ילפינן משום דממון אתיהב למחילה וכן משמע מלשון התוס' בשבועות דף ל' ע"ב וכמ"ש לעיל וכיון דא"צ למחול שפיר ילפינן מן מ"מ. ולפי"ז י"ל דקושיות הש"ס וליגמר מינה קאי אדלעיל על השבת אבדה ל"ל והתעלמת כקושית התוס' בב"מ הנ"ל והא דמשני שב וא"ת שאני י"ל עפ"י מה שהקשו התוס' בשבועות שם אמאי לא משני הש"ס הכי לעיל גבי ה"א נמי שב וא"ת שאני ותירצו דמשכחת נמי בקום ועשה כגון שרואה שאחר רוצה ליקח האבדה ע"ש ויש לפרש דהיינו דמשני הש"ס הכא שב וא"ת שאני פי' ולכך צריך והתעלמת גבי ה"א אפילו בקום ועשה כן נ"ל לתרץ ודוק:

ועפי"ז יש לישב ג"כ מה שפסק הרמב"ם שם דהרואה כלאים על חבירו צריך להודיעו והוא נגד הירושלמי שהביא הרא"ש כאן להלכה דהרואה על חבירו א"צ להודיעו משום דלגבי הרואה הוי שב וא"ת ויש לתמוה אמאי דחה הרמב"ם את הירושלמי מן ההלכה כיון דלא מצינו בש"ס דילן להיפך אמנם לפי מ"ש דהרמב"ם קושיות הש"ס וליגמר מנה על ה"א ומשני שב וא"ת שאני ולכן צריך והתעלמת אפילו ברואה שחבירו רוצה ליקח דהוי קום ועשה א"כ לפי"ז מוכח בש"ס דילן דהרואה שחבירו עובר והוא יכול להפרישו הוי לגבי הרואה קום ועשה וכיון דלא ילפינן כלאים ושאר איסורים מה"א על כן שפיר פסק דצריך להודיעו ואתי שפיר אמנם לכאורה לא מוכח מכאן רק היכי דחבירו רוצה לעבור במזיד הוא מחויב להפרישו והרמב"ם פסק אפילו בשוגג מדכתב הטור ביו"ד סי' ש"ג דהרא"ש חולק על זה על הרמב"ם והנה מקום אתי דהרמב"ם יליף לה מהא דאמרינן בשבועות דף ל' ע"ב האי צורבא דרבנן דידע סהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דינא דזוטר מיניה לא ליזול ה"מ בממונא חבל באיסור אין חכמה ואין עצה וכו' והקשו בתוס' שם מסוגיא דהכא דמשמע דבשב וא"ת דחי והאי דלא אזיל הוי נמי שוא"ת ותירצו דכשעושים איסור על ידו כגון שבאתה אשה לפני חכם להתירה והוא יודע שבעלה חי לא מקרי שוא"ת ע"כ אם כן מוכח מזה כהרמב"ם אמנם לא צריכנא לכל זה לפי המתבאר דממת מצוה לא ילפינן משום דלאו בר מחילה הוא א"כ מנא לן לחלק בין קום ועשה לשב וא"ת ולפי"ז ממילא לא קשה מה שהקשו התוס' שם בשבועות כנ"ל ודברי הש"ס שם כפשטן דבאיסורא אין חילוק בין קום ועשה לשוא"ת ואין חכמה וכו' נגד ד' ואפילו בשוא"ת לא דחינן מילתא דאורייתא משום כבוד הכריות ולכן שפיר פסק הרמב"ם דהרואה כלאים על חבירו צריך להודיעו ולקרוע מעליו אע"ג דלגבי הרואה שוא"ת הוא כדמוכח בש"ס דשבועות וכן פסק בפ"א מהלכות עדות האי דינא דסהדותא דסתמא ולא ביאר כמו שפירש התוס' ועיין בצל"ח שכ' שחיפש ברמב"ם ולא מצא חילוק זה בין קום ועשה לשוא"ת לגבי כבוד הבריות ולפימ"ש כן הוא דעתו באמת דאין חילוק ודוק:

תוכן העניינים

תפארת מנחם על שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה