תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף יט:
בתוס' ד"ה מדלגין היינו וכו' תימה לפ"ה דגולל כסוי של ארון וכו' וא"כ גם הגולל מטמא באהל והאיך היו מדלגין סנה לדעת רמב"ם פ"ג מהל' טומאת מת דגולל ודופק וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אינה רק מדרבנן א"כ לק"מ דמשום כבוד מלכים לא גזרו וכדעת התוס' כאן כדעת הראב"ד שם:
בא"ד והיה אומר ר"ת דליתא להני כללי וכו' ואפ"ה כהן מוזהר עלי' כדאיתא בפ' בהמה המקשה. והקשה במהרש"א דמהתם לא מוכח רק דרביעית דם מטמא אבל אינו מוכח דכהן מוזהר עליו ע"כ ולכאורה דבריו תמוהין דהא נפקא ליה שם מקרא על כל נפשות מת לא יבא דכתיב גבי כהן שוב ראיתי למי שתפס עליו בזה. ונראה לענ"ד כוונתו דהנה התם יליף ר' ישמעאל דרביעית דם מטמא באהל מהנוגע במת בנפש אדם ור' עקיבא ס"ל אפילו רביעית מן ב' מתים ויליף מעל כל נפשות מת ואנן קימ"ל דרביעית מב' מתים אינו מטמא כת"ק דמתניתן פ"ב דאהלות וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' ט"מ ולפי"ז אמאי נימא דליתא להני כללי הא י"ל דברייתא דמס' שמחות אתיא כהלכתא דוקא ממת אחד רביעית דם בעינן וילפינן לה מהנוגע במת בנפש אדם כר' ישמעאל ופריק דעל כל נפשות מת לא דרשינן כלל על רביעית דם ולכן אין כהן מוזהר עליו זה נראה בכוונת המהרש"א אמנם י"ל דהתוס' אזלי לשיטתם שהקשו שם בחולין ובסנהדרין דף ד' לר' ישמעאל דאמר נפשות כתיב למה לי תרי קראי על רביעית דם הרי דאית להו דגם לר' ישמעאל קרא דעל נפשות אתיא לרביעית דם אלא דס"ל יש אם למקרא ונפשת כתיב ע"כ בעינן ממת אחד וא"כ כהן מוזהר עליו אך באמת גם זה צ"ע מנא להו להקשות כן הא שפיר י"ל דלר"י לא מיירי פסוק זו ברביעית דם דהא בנזיר ג"כ כתיב על נפשות מת לא יבא ולא דרשינן על רביעית דם דנזיר אינו מגלח על רביעית דם לכ"ע ועכ"פ דברי המהרש"א נכונים. בגמרא ורוב ארונות יש בהם חלל טפח. בצל"ח הקשה מכאן לדעת הרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא מותר מן התורה ואינו רק מדרבנן לחומרא א"כ אמאי הוצרך הש"ס למימר דרוב ארונות וכו' הא אפי' לא הוי רק מחצה על מחצה אינו רק מדרבנן ואפשר לתרץ עפ"י מה דאיתא ברייתא בתורת כהנים מובא ברי"ף בהלכות קטנות וברמב"ם מהל' אבל לאחותו לה יטמא לאחותו ודאי ולא לאחותו ספק והקשה בנימוקי יוסף שם למאי איצטריך למעוטי ספיקא הא קי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ וקושית הנימוק"י הוא להסוברים ספיקא דאורייתא אסור מן התורה בכל מקום. אמנם לדעת הרמב"ם דבכל מקום ספיקא דאורייתא מותר מן התורה לק"מ דשפיר אצטריך למעוטי ספיקא ועכ"פ חזינן דבכהנים אסרה תורה לטמא בספק ולפי"ז שפיר הוצרך הש"ס כאן למימר דרוב ארונות וכו' דבמחצה על מחצה אסור כנ"ל והא דלא ילפינן מזה לכל התורה דספק אסור י"ל דשאני כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות כדאיתא בריש מסכת תמורה ויש לי בזה אריכות דברים ואכ"מ:
בגמרא איסורא מממונא לא ילפינן נראה דכאן אין מקום למה שהקשו התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא וכו' דאמאי לא נילוף איסור מממונא הא אדרבה ממון חמור דהא באיסור' הולכין אחר הרוב ובממון אין הולכין אחר הרוב ע"ש דכאן היינו טעמ' דלא ילפינן משום די"ל דבאיסור צריך למחול על כבודו משום כבוד ד' ותורתו ואדרבה זה כבודו כמו שיבא לקמן בדבור שאח"ז אבל בממון לא חייבי' רחמנא למחול על כבודו בשביל ממון חבירו דמה חזית שהוא ימחול כבודו ימחול חבירו ממונו ושוב לא יהיה בזה מצוה וכן משמע מתוספות שבועות דף ל' ע"ב דהכא היינו טעמא דממון אתיהב למחילה ועפי"ז יש ליישב קושית המהרש"א במגלה דף ג' דמבעיא החם מקרא מגלה ומת מצוה הי עדיף ופשיט דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ופירש"י דכתיב והתעלמת והקשה המהרש"א הא בשמעתין אמרינן דלא ילפינן מן והתעלמת דממונא מאי"סיורא לא ילפינן ולפי מ"ש ניחא שפיר דטעמא משום דממון אתיהב למחילה א"צ למחול על כבודו וא"כ במת מצוה דלאו בר מחילה הוא ילפינן מוהתעלמת כן נ"ל נכון והא דצריך ולאחותו משום דקאי על אדם שהוא כה"ג ונזיר ועושה פסח דאיכא לאוין הרבה ועשה עיין בתוס' ד"ה אמרת ועיין מ"ש בדבור שאח"ז אך מה שעדיין קשה שם במגלה כיון דיליף מוהתעלמת אמאי לא יליף מן ולאחותו עיין בחידושי הרשב"א שם ובס' טורי אבן:
בגמרא הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו וכו' ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא וכו' ראיתי בס' ישועות יעקב או"ח סי' ע"א הביא קושיא בשם רש"ל בתשובה הא אונן פטור מכל המצות וכיון שמת לו מת חל עליו אנינות ואיך יעשה פסח וכו' ובס' הנ"ל יישב דהא דאונן פטור מן המצות אינו כ"א מדרבנן. אמנה צ"ע לפי מה שנתבאר בריש פירקין דהטעם הוא משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה. והא דעוסק במצוה וכו' ילפינן מקרא במכילתין מבשבתך בביתך ובלכתך בדרך אמנם לולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דעוסק במצוה פטור מן המצות היינו דוקא במקום שאין שם ביטול המצות רק בשעה שעוסק במצוה זו אבל במקום כשיפטור אותו מן המצות ימשך מזה ביטול מצות גם אח"כ בשעה שלא יעסוק במצוה בכה"ג אמרינן דחייב לעשות המצוה המזדמנת לו כדי שלא ימשך לו ביטול מצוה אחר זמן והנה בפסח אם לא ישחוט עתה בשעת אנינות ימשך מזה שלא יוכל לקיים מצות אכילת פסח בלילה אחר קבורת המת דפסח אינו נאכל אלא למנוייו על כן חייב גם עתה במצות שחיטת הפסח וכן למול את בנו פירש"י דמיירי במילת זכריו דמעכב את הפסח וא"ש:
והנה בשו"ת חכם צבי סי' א' הביא בשם הראנ"ח מובא בתשו' מוהרי"ט דאונן אינו חולץ ליבמתו כיון דפטור מן המצות אינו עושה המצוה בזמן החיוב והקשה עליו דלדבריו אינו מייבם ג"כ כיון דפטור מן המצות הוי אשת אח שלא במקום מצוה וא"כ גם לעולם אינו מייבם דקי"ל במס יבמות דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת כפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ולפי"ז לא משכחת מצות יבום דתמיד היבם הוא אונן בשעת נפילה עכ"ד והנה הח"צ דחה עפי"ז דברי הראנ"ח ובאמת הוא מבוכה גדולה אם לא שנאמר דאונן אינו פטור מן המצות כ"א מדרבנן וכבר כתבתי שצ"ע אך לפי מ"ש לעיל ניחא דהא הכא עי"ז שנפטור אותו בשעת אנינות יומשך מזה ביטול מצוה לעולם כקושית הח"צ לכן מטעם זה באמת אינו פטור כמו שנתבאר: