אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג שילוח הקן פרק שנים עשר › דף קמ:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

שילוח הקן פרק שנים עשר · דף קמ:

דף קמ.

בגמרא הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סי'. ביאור איבעי' זו הוא וודאי אי נטל האם מעיקרא ואח"כ שחט וודאי חייב דמעיקרא איחייב לי' בשילוח תיכף כשלקחה ואז הי' בכלל הבנים תקח לך רק שהושיט ידו קודם שנטל האם ומיבעי' לי' אי יכול ליטול האם אח"כ לעצמו כיון דאי שביק להו ולא יגמור לא קרינן תקח לך ממילא אינו חייב לשלח האם ואף דכל בנים יכול שלא ליקח ולהניחם מ"מ לא חייבה התורה דוקא ליקח הבנים רק שיהא באופן שיכול ליקח ומספקא לן אי דוקא אי יכול ליקח לבלי שום מעשה אחר חייב לשלח אבל אי יקח כמות שהם ולא יעשה בהם מעשה הגמר אינו תקח לך ולא חייבה התורה בשילוח במקום שצריך לעשות מעשה בלקיחת הבנים חוץ הלקיחה שיהיו לו ולא, לכלבו כגון לגמור שחיטה ואף דבכל בנים לא יהיו לו לאכילה רק ע"י שחיטה מ"מ הוי תקח לך ליהנות בביצים שלהם אבל אי שביק להו מטרפי הוי לכלבו ממש ודברי רש"י ז"ל בד"ה מהו לא נתבררו לי יפה:

שם שני סדרי ביצים וכו' פירש"י ז"ל אי נתכוון ליטול התחתונים. מבואר מדבריו דלאו דלא תקח דוקא אי נוטל האם על מנת ליקח הבנים ג"כ אבל אי נוטל האם להניח הבנים מותר והשתא הכא מיבעי' לי' אי נוטל האם על מנת ליקח תחתונים ולא עליונים אי חייב לשלח והרשב"א ז"ל תמה עליו דהא תנן לקמן אמר הריני נוטל את האם ומשלח הבנים לא מהני הרי דבלקיחת האם בלבד מתחייב ואין זו קושיא של כלום דודאי אי נוטל האם ולא ליגע בבנים אין עליו חיוב כמו אי הי' מניח הכל והולך לו אבל אי נטל הבנים ג"כ ורוצה לקיים העשה לעשות בהיפך שאמרה תורה לא מהני ואפי' נטל האם על מנת לשלח הבנים חייב דכל שלוקח הבנים חייב בשילוח ולא מהני שילוח בבנים מיהו הא ודאי קשיא ממה שאמרו לעיל אלא דאגבהה לאם מעיקרא אי חייב בשילוח הרי דבלקיחת האם בלבד מתחייב וליכא למימר דאגבהה על מנת ליקח הבנים והכא בלא נתכוון רק לתחתונים דא"כ לוקמא בלא נתכוון והדרא מיהו לפי מה שכתבתי לעיל ליישב למה לא מוקי דאגבהה כשלא היתה נוגעת בקן והדר נגעה מיושב גם זה אבל כבר כתבתי דמדברי הרמב"ם בפי' המשנה במכות מוכח כדברי רש"י אבל מן התוספתא מוכח דלא כדבריו כמ"ש לעיל באריכות ע"ש גם פי' התוס' דחוק כמו שאבאר בתוס':

ולדעתי נראה לי שענין אבעיות הללו כך הם דודאי מטלית וכנפים דלא הוי מינא בעי אי חוצץ אף שרובצת על הבנים והנך תלתא אבעיות דלא הוזכר חציצה בהם לא מבעי' לי' כלל מכח חציצה דמין במינו אינו חוצץ כלל רק הספק דכה"ג לא הוי רובצת שדרך העוף כשרובץ כדי לחמם הבצים שיהיו מפוזרים תחתי' שתרבץ על כולם אבל כשהבצים מונחים שני סדרי בצים זה על זה בודאי לאו לרבוץ עליהם לגדל אפרוחים הוא רק שיושבת דרך מקרה לנוח וכן אם על גבי זכר אינו דרך רביצה כל וכן מהאי טעמא בעי על אינו מינו בסמוך שאין דרך בכך ויש לומר שיושבת לנוח לא לגדל אפרוחים וכן בצים מוזרות אף שאין חוצצין אי היתה הכוונה לרבוץ לגדל אפרוחים היתה משלכת המוזרות רק לרבץ על התחתונים הראויים לגדל אפרוח ולא על שבורים וזה נראה לי ג"כ דעת הרמב"ם ומיושב מה ששינה לשונו והיינו דבהך בעי' מכח חציצה דהספק הוא מכח דלא הוי על הבנים א"כ ממילא מוכח דהספק בין על הלאו דלא תקח בין על העשה דשילוח דבתרווייהו כתיב על הבנים אבל בהנך תלתא אבעיות דהספק מכח רובצת דלא מיקרי רובצת א"כ ס"ד דבלאו דלא תקח דלא כתיב רק על הבנים והיינו בעודה על הבנים והרי כאן על הבנים הוא ודאי דהא חציצה לא הוי לכך הוצרך לומר הרי זה לא יקח להורות דגם הלאו בכלל הספק דכל כמה דאינו מחוייב בשילוח לפי שלא היתה רובצת גם דלא תקח ליכא רק מספק לא יקח אמנם מה שזכר אם על גבי אם או הכוונה דאם התחתונה טמאה או אסורה או דהכוונה דיש ספק שמא העליונה היא האם ואנן קי"ל דמין באינו מינו אפי' תרווייהו טהור הוי ספק ויש לומר דלא הוי ספק ספיקא בכהאי גוונא דה"מ דמהני מין באינו מינו ובעי שילוח היכי דליכא לאם האמיתית אבל היכי דאיכא לאם האמיתית לכ"ע אינו חייב בשילוח את שאינה האם רק הספק שמא רביצת העליונה הוי רבוצה ג"כ שוב ראיתי דכוונת הרמב"ם פשוט דאם התחתונה ג"כ אינה בשילוח דבעינן רובצת מחמת עצמה לא כשהעליונה רובצת עלי' ומעכבת חותה ע"כ והוי שפיר אם על אם כמו אם על זכר כנ"ל ועכ"פ נראה לי ביאור סוגי' זו כמ"ש:

שם בעי ר' זירא יונה על ביצי תסיל מהו תסיל על ביצי יונה מהו. פירש"י תסיל עוף טהור ודומה ליונה. ואיכא למידק למה לי' להזכיר שם המינין הוי לי' לומר עוף טהור רובץ על אינו מינו טהור מהו ועוד דתניא בתוספתא להדיא דעוף טהור רובץ על אינו מינו פטור ובודאי לא שייך לומר דהכוונה על טמאים דאין הפסול מכח אינו מינו רק ולא לכלביך:

ועוד תמוה לי מאוד דסלקא הך בעי' בתיקו הא מסיפא דמתניתין בסמוך מוכח להדיא דבכה"ג פטור דהא תנן קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין ואמרינן עלה מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה ד"ה חייב ופריך פשיטא קורא זכר תנן ומשני ס"ד להודיעך כחו דר"א קמש"ל והשתא כיון דתנן זכר להורות דבנקבה מודי רבנן א"כ מוכח להדיא דדוקא בקורא בנקבה חייב אבל בנקבה דעלמא פטור באינו מינה דהא ע"כ הא דקמש"ל קורא נקבה היינו באינה מינה דבמינה פשיטא וא"כ מוכח דנקבה דעלמא באינה מינה פטור ולא מבעי' דמדברי ר"א דקאמר מחלוקת ובא לאשמועינן דבקורא נקבה מחייבי רבנן דמוכח ע"כ דנקבה דעלמא פטור אלא ממתניתין עצמה מוכת כן דאי אמרינן זכר להודיעך כחו דר"א אבל רבנן אפי' בנקבה פליגי א"כ כ"ש נקבה דעלמא דפטור ואי הך זכר דקתני להורות דבנקבה מודי רבנן כדברי ר"א א"כ מוכח עכ"פ דבעלמא פטור:

לכן נראה דבכוונה ובדיוק נקט ר"ז בלשון האבעי' יונה על ביצי תסיל או להיפך והיינו דודאי מין על שאינו מינו שאינן דומין זה לזה כלל בודאי פטור ודוקא בקורא פליגי בזכר ומודי בנקבה אבל בעוף דעלמא לכ"ע פטור אפי' נקבה רק ביונה דדומה לתסיל וכן להיפך בהא הוי ס"ד דהוי דרכו בכך דשכיחי דטעו וחושבין שהוא שלהם ורובצין עליהם לגדל אפרוחים משום שדומין קצת ויש ספק דהוי כמו לענין זה כמו קורא דכיון דדרכן לרבוץ על ביצי אחרים חייב וה"ה יונה על ביצי תסיל מחמת דמיונם או דילמא כל שאינו קורא פטור והשתא פשוט לי' מטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור הא טהור וטהור חייב ובודאי ליכא למידק דכל אינו מינו חייב אפי' אינו בדומה כלל דמסיפא מוכח להדיא דרק בקורא פליגי ובלי קורא לכ"ע פטור אפי' בנקבה כנ"ל רק הא לא מוכח כלל דאיכא נמי דטמא דדמיא לטהור כדאמרינן באלו טריפות דאיכא דעורבא דדמיא ליונה וכן נמי מצינו תרנגולתא דאגמא דהוי אכלו לה זמן רב ובתר דחזי' דדורסת אסרוה ובודאי היתה דומה לטהורה ובכהאי גוונא קאמר דטהור הרובץ על טמא פטור משום דולא לכלבים הא טהור וטהור יש חיוב בדומים קצת אבל אי נימא דכל אינו מינו אפי' דומה פטור קשיא מתניתין דקתני טהור על טמא פטור ומשני דילמא בקורא אבל עוף אחר על אינו מינו אפי' בדומה לו פטור רק קורא ודאי אפי' על אינו דומה לו דרכו וחייב וקמש"ל מתניתין דעל טמא פטור משום ולא לכלביך [ונראה לי עוד דלאו דוקא תסיל על יונה מיבעי' לי' אלא אפי' יונה על יונה רק משום דאינו במציאות דאי יונה רובצת על ביצי יונה מאיזה צד ידעינן שאינם שלה כיון דאין החיוב רק באינו מזומן וכן משמע לי בסמוך דקאמר בפשיטות מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה וכו' וקשה הא לא הוזכר במתניתין דקורא זה מיירי על ביצים שאינן מינו ופשיטא דגם במינו נחלקו והך נקבה ע"כ באינו מינה א"כ היכי נקט בפשיטות אבל קורא נקבה לכ"ע חייב ולהנ"ל ניחא דאין הפרש כלל בזה דכל שרובץ על ביצים שאינן שלו אין נפקא מינה אי ממין זה או של מין אחר רק בקורא ממילא ע"כ אינם שלו דזכר הוא ואהא קאמר מחלוקת בזכר הרובץ על אינו שלו אבל נקבה על אינה שלה לכ"ע חייב דכיון דקורא דרכו בכך אין הפרש בין מינו לאינו מינו רק ממילא במינו אין להסתפק דאמרינן שלו הם]:

ולפי זה דוקא בתסיל על ביצי יונה ויונה על ביצי תסיל נשאר הדבר בספק וחייב לשלח מספק אבל במין על שאינו מינו שאינו בדומה לו ליכא ספיקא כלל דפטור מלשלח ולפי זה אני תמה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפשיטות פי"ג מה"ש הלכה י"א היתה רובצת על ביצים שאינן מינה והן טהורין ה"ז משלח ואם לא שלח אינו לוקה הרי סתם ופסק שכל אינו מינה ספיקא הוא ובגמרא משמע להדיא כמו שכתבתי דבאינו מינו ממש שאינו דומה לא מיבעי' לן כדמוכח מדברי ר"א בסמוך להדיא ובברייתא דמייתי בסמוך דתניא זכר פטור מלשלח קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין אלמא בהדיא דקתני קורא זכר להורות דבנקבה מו רבנן אלמא דבנקבה דעלמא באינה מינה פטור אלא שיש לתמוה ביותר שלא זכר לחייב אפי' בקורא נקבה והרב בכ"מ כתב עליו ואיכא למידק דהוי לי' לחיובי בקורא נקבה וכו' ולמאי דדחי בקורא מיהו חייב וכתב לתרץ דבקורא אליבא דר"א קאמר אבל לרבנן תבעי לי' אפי' בקורא ע"כ והוא תמוה מאוד דהא מסיק בסמוך בהדיא דלא פליגו רבנן בקורא נקבה דהא קורא זכר תנן ואי זכר רק לר"א אבל רבנן אפי' בנקבה פליגי א"כ עכ"פ במינין דעלמא בודאי מוכח דפטור ואי רבנן בזכר דוקא פליגי ונקט זכר לרבנן א"כ מוכח דבנקבה דעלמא פטיר ואי בנקבה נמי פליגי וזכר לר"א א"כ כ"ש דבעלמא פטור ועוד דהא סתמא דגמרא מייתי דברי ר"א ולא נחלקו עליו כלל ומשמע בהדיא דכך הלכה כיון דלכ"ע חייב מיהו ברי"ף נראה שלא הי' גורס כלל לישנא קמא דר"א רק לישנא בתרא בלבד או דהוה גריס להו בתרי לישני ופסק כל"ב וללישנא בתרא בלבד יש לומר דלישנא, קמא לא איתברר כלל אי זכר להודיע כח דר"א ובנקבה נמי פליגי או דזכר לרבנן דבנקבה מודו או דפשיטא לן דלהודיעך כחו דר"א קתני כמו דקתני קורא לר"א דדוקא בקורא פליג כן תני זכר לר"א דבקורא אפי' בזכר פליג אבל רבנן פטרי אפי' בנקבה ולכך לא זכר הרמב"ם לחייב בנקבה אבל הא ודאי קשיא דעכ"פ כיון דרבנן פטרי אפי' בנקבה קורא כ"ש נקבה דעלמא וצ"ע ומדברי רש"י ז"ל נראה כמו שפירשתי דרק ביונה ותסיל מיבעי' לי' דדמיין להדדי:

שם דילמא בקורא. תמי' לי מה בכך דמסיפא ליכא למיפשט דאיכא לדרושי עוף טהור בקורא אבל מ"מ תפשוט מרישא דקתני עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור פטור והיינו דלא איקרי ציפור תיפוק לי' כיון דלאו קורא הוא דהא קורא טהור הוא א"כ אפי' רובץ על ביצי עוף טהור ג"כ פטור וכן משמע בהדיא בפירש"י במשנה דקורא עוף טהור הוא ורחוק לומר שיש קורא טמא ג"כ ונראה לי דעוף טמא בלא"ה דרכו לרבוץ על ביצי אחרים ורק טהורים אין דרכן בכך רק קורא והשתא שפיר קתני דוקא משום דטמא לא איקרי ציפור אבל בטהור כה"ג בדרכו לרבוץ על אחרים חייב בשילוח ואפילו נימא דגם עוף טמא אין דרכו בכך אבל מ"מ כמו שיש בטהור מין קורא שדרכו לרבוץ על אחרים כך יש בטמא עוף שדרכו לרבוץ על אחרים ובההוא קמש"ל דכיון דטמא הוא לא איקרי צפור:

בתוס' בד"ה ה"ג וכן נמצא בספר ישן וכו' אפרוחים טרפות אינו מיושב ע"כ. וגירסא דידן אם אפרוחים טרפות פשיטא שאינו מיושב דהיכי ס"ד לומר דהכוונה דהאפרוחים טרפות דהא טרפה קתני וע"כ על האם קאי אמנם יש לי ליישב הגירסא לפי שאני חוכך קצת בדין אפרוחים טריפה מקרא תקח לך ולא לכלביך דאי יש מקצתן טריפות ומקצתן אינן טריפות אפשר דפטור גמור דפשיטא דאפילו אינו ריצה ליקח הבנים חייב לשלח האם רק דבעינן שיהא ראוי ליקח לו הבנים א"כ כל שיש בהן טריפה ואינו יכול ליקח כולם לו אינו מקיים ואת הבנים תקח לך משמע כל הבנים שהיא רובצת עליהן ואי נימא כך יש לומר דלכך נקט טריפה שאין הפרש אי אחד טריפה או כלהו רק כל שיש בהם טריפה ס"ד דפטור קמש"ל דחייב וממילא ה"ה בכלהו טרפות אבל מדברי רש"י נראה דמפרש טרפה כמו טרפות והיינו דסובר דוקא בלוקח הבנים חייב לשלח האם א"כ שפיר י"ל דוקא בכלהו טריפות דלא הוי לקיחה לבנים פטור אבל כל שלוקח בנים אפילו מקצתן חייב:

בד"ה שני סדרי בצים פי' אי הוי חציצה ויכול ליקח התחתונים וכו' עד שישלח. הנה לא ניחא להו פירש"י דס"ל בלקיחת האם בלבד מתחייב אבל גם פירושם צ"ע מאוד דלא הוזכר כלל עדיין דברי ר"י אמר רב דאסור לזכות בביצים והאיך נסתפק בעי' אליבי' גם משמע דהאיבעי' על עיקר מצות שילוח ולפי' התו' אינו רק איסור בעלמא והנה אין להוכיח מדבריהם דס"ל דאסור ליקח הבנים בלי האם כלל דיש לומר דהספק הוא בלקח האם על מנת לשלח ועמ"ש בגמרא בזה:

מכאן ואילך הי' הכ"י מטושטש מאד וברב עמל יצאה ההעתקה הזאת. ולכן אם ימצא בה איזה חסרון או שגיאה תלוי האשם בהמעתיק ולא בהמחבר ז"ל.

במשנה שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים מה אפרוחים בני קיימא וכו' ומה בצים צריכין לאימן וכו' לא נתבאר כאן במשנה היכי דייק מקרא הכי דאי דקרא מיותר הוא כדאמרינן בגמרא דהוי לי' למכתב עליהן. א"כ מה ס"ד להקשות בגמרא ואימא איפכא. ומזה נראה לי דהך דרשה דהכא הוא מאו בצים. דהך או מיותר דהא כבר כתיב מעיקרא בדרך אפרוחים או בצים. וע"כ דבא להורות שיש בהם השתוות דהיינו שיהי' בני קיימא. אפרוחין בני קיימא או בצים בני קיימא. וכה"ג דרש מר בר רב אשי ריש כיסוי הדם דכתיב חי' או עוף דאו מיותר דכתב ושפך את דמו וע"כ שיש להם השתוות. והכוונה ציד חולין חי' של חולין או עוף וה"ה הכא. מיהו בס"ד לקמן הוה משמע לי לדרוש מלשון רבים אפרוחים או בצים ונקיט למעלה להקיש אפרוחים לבצים וחזר שנית להקיש בצים לאפרוחים. והיינו דמקשה דילמא איפכא בצים ואפרוחים דוקא וקן להורות על מוזרות ומפריחין דחייב בשילוח. ואהא משני דיליף מיתורא דהכל מיותר ומ"מ ידעינן להקיש הא לה והא להא משום דאי הוה כתיב אפרוחים ובצים ג"כ הוי ידעינן שהקיש בצים לאפרוחים ומדכתיב או ש"מ להקיש להיפך ועמ"ש לקמן בגמרא:

בגמרא מה ביניהן דנגעה בהו איכא למידק היכי פשיטא להו דביניהן דנגעה בהו אטו לא משכחת ביניהן דלא נגעה בהו ועוד אי ע"כ ביניהן דנגעה בהו א"כ היכי קאמר בתר הכי לא מה ביניהן דלא נגעה עליהן אף על גביהן דלא נגעה עלייהו והיינו רובדי אילן דהא רובדי אילן לא נגעה כלל וביניהן עכ"פ נגעה ביניהן. לכן נראה לי דעיקר הדיוק הכא דעל גביהן מיותר לגמרי דפשיטא יושבת על גביהן זה עיקר שילוח הקן. וע"כ דבא לומר מה ביניהן דנגעה בהו מ"מ פטור דבעינן על הבנים כמו כן על גביהן בעינן נגיעה עכ"פ. ואתי לאפוקי רובדי אילן דאף דהאם על גביהן לא מהני כיון שאינה נוגעת. ואהא דחה על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהם דלא נגעה עליהם בוודאי כן על גביהן דלא נגעה עליהן בוודאי כגון רובדי אילן מ"מ חייב והשתא ממילא אמרינן בהיפך מה עו גביהן דלא נגעה בהו כלל אף ביניהם דלא נגעה בהו כלל ומביניהן מוכח לעל גביהן דמיירי שאין נגיעה למעלה [ואי אפשר לומר במעופפת דבהא לא מהני כלל ועוד דאיושבת דרישא קאי] וע"כ ברובדי אילן וא"כ מוכח ממילא דביניהם אין בהם נגיעה כלל דהשתא הוי היפך מגביהן. דבגביהן בלי נגיעה כלל חייב וביניהן בלי נגיעה כלל פטור ועמ"ש בסמוך ובתוס' בד"ה מה ביניהן:

שם והא אנן תנן בזמן שכנפי' נוגעות בקן חייב לשלח וכו' תמי' לי דהך קושיא אינה ענין לכאן כלל דבלא"ה קשיא מתניתן וברייתא להדדי. והמרש"א ז"ל הכריח דלאו קושיא בפני עצמה הוא מדמייתי לה גם בלישנא בתרא לכן פירש דאי הוי מפרשינן על גביהן ברובדי אילן ניחא דהך מעופפת היינו ברובדי אילן דשם לא ישבה רק מעופפת הילכך אפילו נוגעת בכנפי' פטור. אבל השתא דלא מיירי ברובדי אילן דבהא אפילו יושבת פטור א"כ ע"כ דמעופפת היינו על הקן ונוגעת בקן ממש קשיא לי' ממתניתין שפיר. ע"כ. ולא נתבררו לי דבריו דכיון דקתני בברייתא אפילו כנפי' נוגעות בקן הרי מפורש דבקן ממש נוגעות ומ"מ פטור. ועוד כיון דרובדי אילן הוי כאילו היא על הקן משום שאם ינטלו נפול על הקן א"כ בממ"נ אי נוגעת בכנפי' באופן שתפול על הקן למה לא יתחייב. ואי לא תפול בלא"ה פטור:

אבל לדעתי נראה פשוט כך דוודאי לפי מה דמפורש אליבא דר' יהודה דביניהן דלא נגעה וכן על גביהן כמש"כ לעיל דע"כ הכל בלי נגיעה כלל. א"כ י"ל דהך היתה מעופפת לא קאי אעל גביהן רק על ביניהן דמעופפת ביניה' אפי' כנפי' נוגעות בקן ביניה' פטור. אבל יושבת דוקא בלא נגעה בהו כלל. דומיא דע"ג דמיירי ברובדי אילן בלי נגיעה כלל אבל נגעה בהו חייב אבל מעופפת לא ובמשנה דקתני דמעופפת מהני בנגיעה היינו במעופפת עליהן ולא ביניהן. אבל השתא דבא לקיים כפי הס"ד בקושיא לר"י דמה ביניהן נוגעה בהו אף על גביהן דנגעה בהו לאפוקי רובדי אילן קשיא לי' שפיר הא מעופפת ע"כ היינו על גביהן. דאי ביניהן אפילו יושבת פטור ואפילו נגיעה. ואהא מתרץ ר' ירמי' דבנוגעת מן הצד ושפיר מיירי במעופפת עליהן ובמתניתן כשנוגעת בקן עליהן אבל בנוגעת בכנפי' מן הצד אפילו מעופפת עליהן פטור:

ובזה נראה לי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ש התמוהין מאוד וכבר תמה עליו הר"ן ז"ל וביותר תימא דמעופפת לא זכר שפטור בנוגע מן הצד. וביושבת ביניהן פסק דוקא לא נגעה בהו. ובגמרא משמע אפילו נגעה בהו עיי"ש ולפי הנ"ל ניחא הכל דודאי ר' ירמי' דקאי לפי מה דדחי בגמרא דרובדי אילן פטור דלא כר"י והך יושבת ביניהם היינו בנוגעת בהם הלכך ממילא צריך לחלק במעופפת בין נוגעת מן הצד או לא. אבל לפי מה דס"ל כר"י מיירי ברייתא דלא נגעה בהו כלל דומיא דעל גביהן דמיירי ברובדי אילן דלא נגעה בהו כלל. והשתא מוכח דמן הצד היינו דוקא מן הצד מבחוץ אבל בנוגעת ביניהם לא הוי כמן הצד. דכיון דמהני בהו נגיעה ביושבת ביניהם ע"כ דנגועה ביניהם הוי כעליהן רק עליהן לא בעי נגיעה כלל דהיינו רובדי אילן ג"כ חייב אבל ביניהן בלי נגיעה כלל פטור אבל נגיעה ביניהם הוי כמו על גביהן אך זה דוקא ביניהם אבל ביושבת מן הצד לא ביניהן כיון דשמעינן לר' ירמי' דמן הצד לא הוי כמו עליהן א"כ נהי דביניהם מוכח דהוי כמו על גביהן היכא דנוגעת אבל עכ"פ דוקא ביניהן. אבל ישבה חוץ לקן מן הצד אפילו נוגעת בקן מצדו כיון שאינו ביניהן בוודאי פטור רק ר' ירמי' לא מצי לאוקמי בנוגעת מן הצד חוץ לקן דאפילו ביניהם ס"ל דפטור אפילו בנוגע. וכ"ש מן הצד חוץ לקן והוצרך לפרש מעופפת היינו עליהן ונוגעת מן הצד אבל לדידן כל שמעופפת עליהן לא איכפת לן נגיעה מן הצד בחוץ לקן בוודאי לא מהני נגיעה דדוקא ביניהם מהני נגיעה ולדידן הכוונה מעופפת שהיא מעופפת מצד זה לצד זה ע"ג הקן רק כשהיא ע"ג הקן אינה נוגעת כלל רק כשהיא מן הצד נוגעת מחוץ לקן מצדו. וזה שכ' הרמב"ם ז"ל היתה בצד הקן וכנפי' נוגעות בצידי הקן פטור והיינו שכל העוף בצד הקן בין יושבת בין מעופפת פטור דנגיעה מן הצד חוץ לקן לא ביניהם דהיינו באמצע לא הוי כעליהן. והא דקתני בברייתא מעופפת הא אפילו יושבת ממש בצד הקן פטור אפילו נוגעת בצידו משום מעופפת קמש"ל דס"ד כיון שמעופפת מצד זה לצד זה ממילא מעופפת גם על הקן מ"מ כיון שאינה נוגעת בקן בעת שהיא מעופפת עליהן רק כשהוא מן הצד פטור ולכך סתם הרמב"ם ז"ל היתה בצד הקן בין מעופפת בין יושבת כנ"ל:

בתוס' ד"ה מה ביניהן תימה וכו' בנגעה מן הצד דוקא א"כ מאי קאמר בסמוך וכו' תמי' לי דהיכי ס"ד ברובדי אילן בעינן נגיעה מן הצד דוקא מאי מקשה מברייתא מה ביניהן דנגעה בהו אף על גביהן דנגא בהו אבל רובדי אילן פטור דהא פשיטא דלק"מ דאדרבה על גביהן כמו ביניהם מה ביניהם דנגעה בהו מן הצד אף על גביהן דנגעה בהו מן הצד והיינו רובדי אילן ואדרבה אתי שפיר טפי דקמ"ל על גביהן דחייב. אבל אי נגע על גביהן היינו עיקר שילוח הקן ומה שהקשו אי בלא נגע כלל היכי קאמר אף על גביהן דלא נגעה עלייהו לא קשיא ולא מידי דוודאי הוה מפרשינן על גביהן דיושבת על גביהן דהא ביושבת מיירו א"כ ע"כ נגעה עלייהו רק דאמרינן מה ביניהן דלא נגעה עלייהו אף על גביהן לא נגעה עלייהו. והיכי אפשר שתהא יושבת על גביהן ולא נגעה עלייהו וע"כ על רובדי אילן א"כ ממילא לא נגעה כלל. ואי משום דביניהן הרי נגעה מן הצד. הא ליתא דכבר כתבתי דוודאי כיון דמכריח דעל גביהן רובד אילן ממילא מיירי ביניהם ג"כ דלא נגע כלל רק מעיקרא הוה ס"ד דמיירי בנגע דאל"כ על גביהן למה לי כיון דנגעה אפילו ביניהן חייב וע"כ ביניהם דנגע אבל השתא דהכוונה על גביהן בלא נגע ממילא מיירי ביניהן ג"כ בלא נגע כלל. ולכך פסק הרמב"ם ז"ל באמת דגם ביניהן דוקא לא נגעה כמש"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה