אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג ראשית הגז פרק אחד עשר › דף קלז:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

ראשית הגז פרק אחד עשר · דף קלז:

דף קלז.

בתוס' בד"ה עד שצבעו [השייך למתניתין] פי' בקונ' וכו' והכא נמי גוזל ותימא דא"כ מקמש"ל ר"ח וכו'. טפי הוי להו להקשות דהא פריך עלי' דר"ח לעיל מכמה משניות וקשה תיקשי לי' מהך משנה אבל כוונת רש"י ז"ל דוודאי יש לפרש מתניתין דעיקר בא לומר שהוא פטור ממצות ראשית הגז ואינו צריך ליתן הצמר לכהן ובודאי צמר הצבוע יפה הרבה יותר מצמר הנגזז קודם צביעה אבל לשלם לכהן בעד הגיזה דמעיקרא קודם צביעה שפיר חייב מדין מזיק לא מדין מצות ראשית הגז שאינו רק בצמר עצמו וכל שצבעו פטור רק רש"י נקט לפי האמת דמזיק פטור לגמרי א"כ אל זה פטור לגמרי. אמנם לדעתי עיקר פירש"י ז"ל תמוה דה במתניתין קתני לא הספיק ליתן לו ולשון זה משמע בהדיא שלא בא לצבוע להפקיע מיד כהן דהיכי שייך לשון לא הספיק ליתן בזה שהרי לא רצה ליתן וע"כ דהוא הי' רוצה לצבוע צמרו ולא הספיק ליתן לצבע הכל והי' רוצה ליתן צבוע או לנכות לכהן דמי צביעה וקמש"ל דכל שנצבע ונשתנה פטור דהתורה אמרה ראשית גז צאנך תתן לו היינו כמי שהיתה בעת גיזה וכיון שנשתנה הוי כדבר אחר ממש ופטור ויליף מזה דשינוי קונה כיון דפטור מראשית הגז ש"מ דמחמת השינוי שוב אינו אותו דבר א"כ בגזילה נמי שוב לא שייך והשיב רק דמים משלם והשתא לא שייך מזיק מתנות כהונה דכיון שישנן בעין ומ"מ פטור לא הוי רק גרמא בעלמא דגרם פטור שהרי לא הזיק ולא גזל רק התורה פטרתו מליתן ומעשיו גרמו פטור משא"כ מזיק ואוכל דלאו דגרם פטור רק הזיק ואכל גוף הדבר.

והנה התוס' כתבו לעיל פרק הזרוע דלכך באוכל אינו חייב אף דמשתרשי לי' דהא יכול להתענות והוא תמוה מאוד דכאן כתבו דפטור מכח מזיק והרי משתרשי לי' וכבר תמה עליהם הר"ן ז"ל בזה לעיל פרק הזרוע ולפענ"ד נראה ליישב דבריהם על שני פנים קרובים זה לזה והוא לפי שאני אומר דעיקר סברת התוס' דמתנות כהונה לא מיקרי משתרשי לי' שיכול לומר שזה אצלו לא הי' רק מותרות ובלא זה לא הי' מוציא משלו ממון לקנות אותו דבר רק הי' יכול להיות בלא זה ולכך בחוב שלקח המלך גרנו בחובו הרי ע"כ משתרשי לי' ואין זה אצלו מותרות רק הוא הי' צריך לשלם מכיסו החוב ונפטר במה שלקח המלך גרנו ולפי זה גם כאן בראשית הגז לא שייך משתרשי לי' כשמשתמש בו לעצמו שיכול לומר שהוא אצלו מותרות ובלא זה לא הי' מוציא מכיסו לקנות צמר זה רק כשיש לו משתמש בו ולכך ממילא פטור וכ"ש דאתי שפיר לפי מה שאבאר דדוקא אי משתרשי לי' בשעת היזק חייב אבל כל שבשעת היזק לא משתרשי לי' ממילא אפי' פורע בו חוב אח"כ ג"כ פטור. ונראה לי עוד דסברא זו עצמה סגי ליישב דברי התוס' דדוקא אי גוף ההיזק משתרשי לי' חייב על מה שהזיק כיון שנהנה בהיזק כגון התם דההיזק הוא מה שלקח המלך הגורן ובדבר הזה עצמו נפטר מן החוב משא"כ הכא אטו הצבוע משתרשי לי' רק במה שנפטר מליתנו לכהן ויכול אח"כ להשתמש בו א"כ ההיזק לא משתרשי לי' רק הפטור שהוא פטור משתרשי לי' ודו"ק:

בגמרא בישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן ומבקש ליתנם לכהן ואמרו לי' כל חד וחד לא תבצר לי' מחמשת סלעים פירש רש"י דחלק ששים שבהם יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה וכו' והיכי דגוזזות מעט נמי סגי לי' בס' ע"כ. מבואר מפירושו דפחות מחמש סלעים נמי הוי נתינה רק אי יכול ליתן יותר צריך ליתן לכהן אחד יותר ופירושו תמוה לפע"ד כיון דבהדיא קתני במתניתין כמה נותנין לו משקל חמש סלעים שנאמר תתן לו שיהא בו כדי נתינה וקרא קאמר א"כ היכי ס"ד דסלע ג"כ הוי כדי נתינה גם הרמב"ם ז"ל אף דפסק בס' מ"מ לא זכר דנותן לו סלע לכהן גם נראה מפירש"י דהך שיש לו גיזין הרבה היינו שהי' לו הרבה גיזה מהרבה צאן אבל לא הי' לו לומר ומבקש ליתנם לכהן דמשמע ליתן הכל לכהן גם לשון גיזין לא אתי שפיר דאטו יש הפרש דגיזה מועט לא נקרא גיזין רק גיזין הרבה והוי לי' לומר גיזה הרבה:

נראה לי ברור דכך הכוונה דוודאי עיקר מילתא דשמואל דראשית הגז הוא אחד מששים וכל שיש חמש רחלות גוזזם ששים מחויב ליתן מהן סלע לכהן רק שאי אפשר ליתן סלע שאין בו כדי נתינה לכן ימתין עד שיהא לו גיזין הרבה דהייני הרבה ראשית הגז מהרבה גיזות שכל גיזה הי' בה ששים סלעים ואז יתן חמש סלעים לכהן והיינו דקאמר במתניתין דקתני כמה נותן חמש סלעים וקשה במה נפשך אי חלק מששים אינו עולה חמש סלעים היאך יתן חמש סלעים ואי עולה יותר הרי צריך ליתן יותר ולא שייך דמיירי שיש שלש מאות סלעים בצומצם ועוד מהו החשבון חמש סלעים הא לעולם הוא בששים ואהא משני דיש לו גיזין הרבה שגזז ה' ואח"כ גזז ה' ויש לו מזה הרבה סלעים המגיע לכהן ורוצה ליתנם לא יתן לו נתינה פחות מחמש סלעים רק לכל כהן חמש סלעים ולפי זה לעולם אין נתינה פחות מחמש סלעים רק מכל ששים סלעים חייב ליתן לכהן סלע וימתין עד שיגזוז עוד ויצטרף לחמש ויתן לכהן ור' יוחנן לא נקט רק דשיעור ליתן לכהן הוא אחד מששים סלע מן ד' סלעים ושיעור המחייב בראשית הגז הוא ס' סלעים אבל שיעור הנתינה חמש סלעים וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם ועמ"ש לקמן בד"ה דרב דרב:

שם חטה אחת פוטרת כל הכרי הקשה רש"י למה לא חשיב ריש פאה תרומה כיון דאין לה שיעור מן התורה ותירץ דמ"מ לכתחילה יש לה שיעור מדאורייתא מן התוספתא דבעי חמשים ואי תרם מששים אין צריך להוסיף לתרום ואני תמה למה נאדי מהא דקאמר מעיקרא שמואל דקאמר בששים דאורייתא מדרבנן בארבעים והיינו דאפילו מדאורייתא צריך אחד מששים ופחות מזה צריך להוסיף כדמוכח בתוספתא להדיא דדוקא אי תרם ועלה בידו אחד מס' אין צריך לתרום עוד אבל פחות מזה צריך לתרום ומדרבנן צריך לתרום אחד מארבעים וע"כ כיון דשמואל אמר חטה אחת פוטרת הכרי משמע ודאי דהכרי נפטר לגמרי ואין צריך לתרום עוד כלל דאי רק שלא יתחייב מיתה מכח טבל לא שייך פוטרת הכרי דמשמע דהכרי נפטר מתרומה וע"כ דהנך דרשות דתוספתא אסמכתא בעלמא הוא ומדאורייתא ליכא שיעור כלל ועיקר הקושיא כבר הקשו אותה בירושלמי כמו שהביאו התוס':

שם דרב אדרב נמי לא קשיא. פירש"י דאמר רב מנה ופרס חייבות בראשית הגז ואי ראשית הגז בששים לא מטי לי' לכהן סלע ובציר מהכי ליכא למ"ד ע"כ. והוא תמי' לפע"ד דהא ר"א סובר לעיל כל שהן שנינו וכבר הקשו לעיל דרב אדרב ותירצו בישראל שיש לו גיזין הרבה וקשה הרי לא תירצו כלום דס"ס אמר רב מנה ופרס וכיון דסובר בששים ליכא סלע לכהן וכן תיקשי לר"א וע"כ דהא לא קשיא כלל דשפיר יש לומר דפחות מסלע ג"כ הוי נתינה לכהן כשאין לו יותר וחמש סלעים כשיש לו יותר כפי פירש"י לעיל וכ"ש לפי מה שפירשתי לעיל דבאמת אף שהוא מחויב להפריש וליתן מן ס' סלעים סלע או משלשים סלעים חצי סלע אבל לא יתנם רק עד שיהא לו לצרף חמש סלעים לכהן וא"כ הכא נמי לא קשיא כלל רק הכא מה שאמר רב בששים היינו ששים סלעים חייבין בראשית הגז כמו לר' יוחנן שש דהכוונה ששה חייבין בראשית הגז והשתא פריך שפיר הא רב אמר לעיל מנה ופרס דאין זה רק ל"ז סלעים וחצי וכאן אמר ששים ומשני במנה בן ארבעים דהוי מנה ופרס ששים סלעים ולשון שהביא רש"י חלק אחד מששים צ"ע באמת ולא הוי דומיא דר' יוחנן בשם ר' ינאי בשש:

בתוספות בד"ה והא אנן תנן. ולא בעי למימר דשמואל איירי בעין רעה דא"כ מקמש"ל מתניתין היא במסכת תרומות עין רעה אחד מששים ע"כ. אבל רש"י ז"ל לא ניחא לי' בהא רק פי' דלא ניחא לי' לפרש דרב ושמואל נקטי שיעורייהו בעין רעה ובאמת שדברי התוס' לכאורה אין מספיקין דמה בכך דתיקשי מקמש"ל אטו בשביל זה נוח יותר לומר דיסבור שמואל היפוך ממתניתין ועכ"פ הוי לי' להקשות מקמש"ל תנינא כדפריך בסמוך בפאה ולא יוכל לומר דשמואל קאמר אפי' יפה כיון דמתניתין רעה תנן ולמה ס"ד טפי שיאמר היפוך המשנה ולהקשות עליו תיובתא כיון דיש במשנה כדבריו ולא תיקשי רק מקמש"ל ונראה דכוונת התוס' דבלא"ה יש לדקדק שכתבו מתניתין היא במסכת תרומות כאילו הביאו משנה אחרת שאין אנו עסוקין בה והרי באותה משנה דמקשה מינה והא אנן תנן שם קתני עין יפה אחד מארבעים והרעה בששים והוי להו לומר מקמש"ל הא קתני סיפא והרעה בששים לזה נראה שנתכוונו דאף דמקמש"ל אינה קושיא כ"כ כמו תיובתא היינו היכי דהמשנה נמצאת במקום אחר אינה קושיא כ"כ אבל אי נמצאת באותו מקום כגון שהוא אומר חידוש בתרומה מה שמשנה, מפורשת היא במסכת תרומות בהא מקמש"ל קשיא טפי דאי להיפוך יש לומר טפי שאינו נראה לו הלכה או שיש מי שחולק בברייתא וסובר כוותי' [ואפשר דהתוספתא דמביא רש"י הוא דלא כהמשנה רק בששים ואפי' יפה] אבל שיאמר הלכה מה שמפורש במשנה באותה מסכת קשיא טפי כנ"ל:

בד"ה אלו דברים בירושלמי דמסכת פאה פריך וכו' ומשני דתרומה יש לה שיעור למעלה וכו'. בירושלמי שם קאמר מפני המחלוקת וכפי הנראה משם שיש פלוגתא בשיעור תרומה למעלה כי יש מי שסובר שיכול לעשות כל גרנו תרומה ואין לה שיעור ויש מי שסובר שאינו יכול ויש לה שיעור ובפלוגתא לא קא מיירי וזהו כוונת התוס' אבל יש לפרש מכח התוספתא:

דנראה חולקת דתרומה יש לה שיעור מדאורייתא כדכתיב אחד אחוז מחמשים וכן ביחזקאל וששיתם את האיפה כמו שפי' רש"י ומה שהביאו עוד דבהראיון פריך למה לא חשיב רוק יבמה ולא ידעתי הא בעינן רוק הנראה לדיינין ואם כן יש לו שיעור:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה