תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט
ראשית הגז פרק אחד עשר · דף קלז.
בגמרא מנא ה"מ אמר. ר"ח אתיא גיזה גיזה וכו' עד אלא גיזה גיזה למאי אתא וכו'. סוגי' זו צריכה ביאור קצת כי לכאורה יש לדקדק בה הרבה חדא דפריך ונילף גיזה גיזה מבכור ופירש"י ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור וזה דבר מתמי' כיון דבהדיא כתיב גז צאנך ופשיטא דבקר לא איקרי צאן ומה שכתבו התוס' בזה צ"ע כמו שאבאר בתוס' ועוד כיון דקאמר תתן לו ולא לשקו א"כ קשה במה נפשך אי בזה ע"כ נדחה הך ג"ש מבכור וממילא דנין ג"ש מגז כבשים א"כ מה פריך נוצה של עזים לחייב הא ג"ש מורה דוקא כבשים כיון דמבכור לא ילפינן ואי הכוונה אף דנדחה ג"ש מבכור לענין שור אבל לענין עזים לא נדחה א"כ כדמשני בעינן גיזה וכן כדמשני תתן לו לא משני כלום אדרב חסדא דבפי' נותן טעם גיזה גיזה ואי הדר בי' מדר"ח ונדחו דבריו הוי לי' לומר אלא כדאמר בסמוך אלא כדר' יהושע ב"ל גם לא הבנתי כלל דשל עזים נמי שייך לומר לו ולא לשקו גם קשה מה דמשני דגיזה גיזה אתי לכבשים שצמרן קשה ולמה לא נילף גיזה גיזה מבכור דאפילו צמרן קשה סור לגוז אף שאינו מחמם ונראה לי דוודאי עיקר מה ששאל מה"מ רק על עזים שאל דאיקרי נמי צאן כמ"ש התוס' ומייתי ג"ש דוקא כבשים ואהא מקשה נילף מבכור דע"כ הך צאנך דבכור כולל עזים ג"כ כיון דאפי' שור אסור בגיזה דולא תגוז עולה לכאן ולכאן [מדכתיב בויו ולא תגוז] א"כ פשיטא דעזים אסורין בגיזה א"כ נילף גיזה גיזה דאפי' עזים אבל שור לא קשיא לי' כלל דאפי' הוי כתיב בפי' ולא תגוז שורך הוי ילפינן מגז כבשים דלא שייך ללמוד מבכור כיון דבהדיא כתיב צאנך ומשני תתן לו ולא לשקו א"כ ע"כ ליכא למילף מבכור דהא צאנך דבכור כולל, אפי' שער הגס של עזים והכתוב אומר תתן לו ולא לשקו א"כ ממילא ילפינן ג"ש מגז כבשים דאפי' עזים שיש להן שער דק הראוי למלבוש, ולא לשק מ"מ פטור ואהא פריך תינח היכי דגזז של עזים אבל בתלש נוצה מן עזים והיינו הדק שבהם הראוי למלבוש ליחייב דדוקא גז צאן אימעט מג"ש דגז עזים לא אבל תולש לא אימעט ומשני דתלישה בלא"ה לא מיחייב דבעינן גיזה ואהא פריך הא מודה ר"י במידי דאורחי' וא"כ גז צאן וודאי תלישה לא דכבשים דרכן בגיזה אבל עזים שדרכן בתלישה נהי דאימעט מגיזה אבל מתלישה לא אימעט ואהא משני אלא דלא כר"ח רק בעינן ראוי לשירות ואימעטו עזים לגמרי והשתא פריך גיזה גיזה למאי אתא אבל קודם דמסיק דאי לשירות שפיר איצטרך גיזה גיזה למעט עזים אפי' אותן ששערן דק וראוי למלבוש ומשני דצריך לענין חימום דצמרן קשה פטור אבל מבכור לא שייך ללמוד כיון דנוהג בשור ועז ג"כ ע"כ ג"ש לאו מבכור הוא רק מגז כבשים יתחמם כנ"ל:
שם אמר קרא עשויות שעושות ב' מצות פירש"י דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו רק חדא מתנות לחודייהו ובתר הכי בד"ה ולטעמיך פי' והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט עשויות שתים. ואיכא למידק כיון דמלישנא יתירא קא דריש עשויות שעושות שתי מצות א"כ מאי קושיא אטו כלהו חייבין בבכורה ויש לומר שאביגיל הביאה חמש צאן דברים שאין בהם בכורה ונהי דהא לא קשיא היכי פריך מבכורה דבמה נפשך אי הכוונה דהצאן עצמם שהביאה היו בכורים הא בכור אינו נאכל לזרים וצריך לשחטו בעזרה והיאך הביאה אותם לדוד ועוד דאין מתנות נוהגת בבכור ואי הכוונה שכל אחת היתה מבכרת היכי שייך שתי מצות שהרי אי ישחטו אותם אין כאן מצות בכור. הא ליתא דוודאי אביגיל שחוטין הביאה כמו שתרגם יונתן וכן פירש"י שם רק דמדייק מלשון עשויות שנעשו בהם ב' מצות והיינו מתנות וראשית הגז ואהא פריך דילמא ילדו בכורות ונעשה מהם ב' מצות בכור ומתנות אבל הא וודאי קשיא היכי מקשה ולטעמיך הא מ"מ יש לומר דבאמת לא היו רק זכרים ולא נעשה בהם רק מצות ראשית הגז ומתנות ונראה לי דכך הכוונה דס"ד מעיקרא דדריש מעשויות שעושות שתי מצות והיינו ראשית הגז ומתנות והשתא ממילא מוכח דחמש חל ראשית הגז ולא בפחות דאי חל בפחות כיון דראשית הגז אין לו שיעור מן התורה ואי נוטל מאחת עכ"פ פוטר כולם ועכ"פ כל החמש פוטר אפי' מדרבנן דהא אין באחת יותר מחלק מס' מן החמשה א"כ לאו כלהו עושות ב' מצות כיון דבשתים מהן או שלש נעשית המצוה רק השאר נפטרו במה שהפריש מהם אבל לא שייך דכלהו חמש עושות ב' מצות וע"כ דהמצוה נעשית בחמש אבל הא ס"ד דבלא"ה אין הכרח בקרא דחמש גורמים דוקא דיש לומר שכך הביאה חמש כמו שאר התם שהביאה ואין טעם בהם למה הביאה כך כמו כן בצאן רק מעשויות דריש ב' מצות וכיון דאחת מהן ראשית הגז מוכח ממילא דחמש עושין מצות ראשית הגז ואהא פריך ואימא בכורה ומתנות וכל אחת עושות ב' מצות ומה שהביאה חמש שכך רצתה להביא ואין ראי' דדוקא מספר חמש גורמים המצות רק שהביאה לו צאן שכל אחת עושות ב' מצות ומשני בכורה חדא מי לא מיחייבה והיינו שזה הלימוד שאנו למידין מעשויות הכוונה דזה המנין חמש גורם המצות דאי הכוונה שאחת עושות ב' מצות והיא הביאה חמש במקרה מה קמש"ל קרא בהך עשויות שעושות ב' מצות פשיטא דכל צאן וצאן עושות ב' מצות וע"כ דבא הכתוב לומר שהביאה קיבוץ חמש שהקיבוץ הזה גורם ב' מצות וזה לא שייך בבכורה ואהא מקשה ולטעמיך מתנות חדא מי לא מיחייבה והיכי קאמר עשויות שעושות ב' מצות והיינו הקיבוץ הזה דהא הקיבוץ אינו עושה רק אחת ולא הוי לי' לומר עשויות שעושות ב' ובקושיא דמקשה ואימא בכורה ומתנות הוי ס"ד דממילא רוצה להוכיח דחמש גורמין כיון דליכא מצות רק ראשית הגז ומתנות וקאמר עשויות שעושות ב' א"כ ע"כ החמש גורמין ראשית הגז דאי בפחות בשלמא מתנות צריך להפריש מכל אחת וכולן עושות המצוה אבל ראשית הגז דאין מפריש מכל אחת וכיון דאפילו בפחות נעשית המצוה א"כ השאר אינן עושות כלום ואין כולן עושות ב' ואהא פריך ואימא בכורה ומתנות וכיון דמשני לי' דדוקא ע"כ קרא מחדש דהקיבוץ גורם ובכור לא שייך זה דאי לא"ה מקמש"ל קרא דעושות מצות פריך לי' שפיר ולטעמיך מאי קמש"ל קרא עשויות שעושות ב' הא הקיבוץ אינו גורם רק אחת אבל מתנות כל חדא מיחייבה ומקמש"ל דעושות מצוה זו ועשויות משמע שתים ואהא משני דודאי לא בא לאשמועינן רק מה שהקיבוץ גורם ועשויות היינו שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה כנ"ל ברור:
שם תניא דבי ריב"י אומר משום אביו ארבע שנאמר וארבע צאן תחת השה. תמוה לי הא מעיקרא פריך בשלמא לב"ש תרתי נמי איקרי צאן אלא לב"ה מ"ט ומשני אמר קרא עשויות והיינו מלישנא יתירא דריש א"כ קושיא זו תיקשי לריב"י היכי פליג על ב"ש הא תרתי נמי איקרי צאן והכא ליכא דיוקא יתירא למידק דארבע חייבין בראשית הגז כדייקי ב"ה מעשויות ודוחק לומר דאייתר לי' צאן דהוי לי' למיכתב וארבע תחת השה ואנא ידענא דלאו ארבע בקר קאמר דהוי לי' לומר ארבעה בלשון זכר כמו חמשה בקר גם רחוק בעיני לומר דהוי לי' לפרש שלא נטעה דגם טלאים קטנים יכול ליתן לו דג"כ איקרי צאן אבל כל זה רחוק ונ"ל לומר דסובר ריב"י דכיון דסתם קרא גז צאנך ולא פי' כמה ע"כ סמך על מה שנמצא המנין הפחות שנקרא צאן ולא שייך שסמך על מה שניבא ישעי' דאטו מקמי דאתא ישעי' מאן אגמירינהו לכך ניחא לי' ללמוד ממה שנמצא בתורה ולא מדברי קבלה [ומה שמצינו ביעקב צאן ועבד היינו במקום כשב ועז כתיב צאן אבל ב' כשבים לא איקרי צאן] והיינו דקאמר רבי בסמוך וכ"ש שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה והיינו דראוי לומר טפי שסמך הכתוב על המנין הנמצא בתורה דאיקרי צאן ולא על מה שנמצא בנביאים ובאמת צ"ל לב"ש וב"ה דב"ש ס"ל כיון שמצינו דשתים איקרי צאן ממילא אמרינן מיעוט צאנך שתים וב"ה ס"ל שהיתה הלכה בעל פה כמה ראשית הגז ונשכחה כמה ומצאו אותה רמוז בנביאים חמש צאן עשויות כנ"ל:
שם והא אמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. יש לדקדק שאינו דומה להך דהתם כלל דאפילו היתה שם מכרעת הכא לא שייך זה כלל דאלו התם מיקרי עכ"פ הכרעה דבבית פסק כזה ובשדה כזה אבל הכא דעת שלישית היא לגמרי דהא לא פסק כב"ה כלל דב"ה ס"ל חמש ולא פסק כב"ש כלל דס"ל ב' רק בשלילה דומה קצת דפסק כב"ש בהא דלא בעי חמש ופסק כב"ה בהא דשתים לא ואולי מכח ק"ו דייק כיון דהתם אינה מכרעת כ"ש כאן
בתוס' בד"ה אתיא גיזה גיזה. אע"ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן גילוי מילתא בעלמא הוא וכו' מ"מ אינו דבר חדש. דבריהם צ"ע דאי גילוי מילתא בעלמא היכי משני אהא דפריך ונילף גיזה גיזה מבכור תתן לו ולא לשקו מ"מ עכ"פ ליכא גילוי מילתא דגז דכבשים הוא כיון דאפילו דשור איקרי גז ועוד דעכ"פ כתיב בכור צאנך ופשיטא דבכור עז ג"כ אסור בגיזה גם מה שכתבו דאף דמשמע מהא דפריך לקמן אלא גיזה גיזה למאי אתא דהוי ג"ש מ"מ אינו דבר חדש הוא תמוה דתינח מה דקאמר ר"ח דג"ש באה לגלות דגז דכבשים הוא אבל בסמוך דמשני דג"ש אתי לכבשים שצמרן קשה דפטור מראשית הגז פשיטא דדבר חדש הוא דהיכן הוזכר חימום בראשית הגז ודבר חדש למדנו דראשית הגז אינו חייב אלא בצמר המחמם ולא בצמר קשה ובאמת דעיקר קושיתם לכאורה אינה קושיא כ"כ דהא בחגיגה (דף י') קתני התם הני דיש בהם מקרא מועט והלכות מרובות וחשיב חגיגה וקאמר התם דילפינן מדבר מדבר דכתיב ויחוגו לי במדבר וכתיב הזבחים ועולות הגשתם לי במדבר מה התם זבחים אף כאן זבחים שמע מינה וחגותם היינו זבחים ופריך מאי כהררים התלוין בשערה ומשני דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ופירש"י אלא רמז בעלמא והיינו כמו שפי' במשנה דעיקר הדין הי' מקובל לחכמים בעל פה רק רמז מועט נתנו מקרא אם כן הכא נמי יש לומר דמקובל הי' לחכמים בעל פה ונתנו רמז מהך ג"ש כמו בחגיגה וכמו כן בהך דב"ק רצו לומר שיש לימוד גמור ולא רמז לכך קאמר וכי תימא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן לכך קאמר ואומר שיש כאן לימוד גמור אבל במקום דליכא לימוד גמור והי' מקובל להם בעל פה נתנו רמז מועט ואי כוונתם להקשות דמ"מ למה לא חשיב התם בחגיגה גם ראשית הגז דהוי כהררים התלויין בשערה הא לא קשיא כלל דלא חשיב התם אלא כגון חגיגה דהרבה הלכות יש בו ואין בעיקרו רק רמז מועט כדקתני התם הלכות מרובות ומקרא מועט אבל כאן כל הלכות ראשית הגז אינם כהררים התלוים בשערה רק זה הפרט בלבד שאינו בעזים או בצמר קשה גם בלא"ה נראה לי שאין לדמות הנך תרתי דחגיגה ודריש ב"ק להך דהכא לפי מה שפירש"י דדברי קבלה לפי צורך השעה והדור והמעשה לכך אין ללמוד כ"כ מדברי קבלה מלשונו לדברי תורה אבל הכא ומגז כבשים יתחמם דלמה לו להזכיר שנגזז מכבשים כיון דבא לומר דמצמר יתחמם הוי לי' לומר ומצמר כבשים מה נפקא מינה אי נגזז אטו אי ילבש עור של כבש כולו לא יחמם וע"כ להורות בא דגז לא הוי רק של כבשים אבל אין צורך כמו שבארנו:
בד"ה וליליף גיזה גיזה מבכור וא"ת וכו' והא צאן כתיב וכו' כי היכי דלא תגוז בכור צאנך לאו דוקא. דבריהם אינם מובנים דאטו צאנך אמרינן לאו דוקא ואפילו שור בכלל רק דדרשינן ולא תגוז גם למעלה אבל צאנך וודאי רק בכשב ועז משתעי והיכי נלמד לראשית הגז דכתיב צאנך שיהא שור בכלל (ולפי דבריהם הוי מצי לפרש הך מה"מ לעיל דאפי' על שור פריך רק קרא נקט אורחי' דמילתא ולאו דוקא כמו בבכור] מיהו כבר כתבתי בגמרא דאין צורך לזה כלל ועיקר הקושיא היתה דעכ"פ כיון דולא תגוז קאי אלמעלה אפי' על שור א"כ פשיטא דצאנך הכוונה עזים ג"כ א"כ נילף דראשית הגז ג"כ אפי' בעזים ומשני תתן לו ולא לשקו ושל עזים השער אינו רק לשק ופריך תינח שער הגס אבל הדק יהא חייב וכו' הכל כמו שפירשתי בגמרא באריכות: