אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג ראשית הגז פרק אחד עשר › דף קלו.

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

ראשית הגז פרק אחד עשר · דף קלו.

דף קלה:

בגמרא דשותפות לא כתב רחמנא מאת זובחי הזבח פירש"י זובחי שנים משמע. ואיכא למידק היכי קאמר בתר הכי כדרבא דהדין עם הטבח דמה בכך הא זובחי שנים במשמע ורש"י ז"ל פי' וזובח אורחי' דקרא הוא א"כ לפי זה לא היתה ההוכחה מעיקרא דזובחי שנים במשמע וצ"ל דעיקר הוכחה דזובחי הזבח מיותר וע"כ להא אתי דשנים במשמע דהיינו שותפין ובתר דקאמר דצריך קרא דהדין עם הטבח ממילא יש לומר זובחי אורחי' דקרא אבל לדעתי הכוונה פשוט דמעיקרא דייק דכתיב זובחי הזבח ואי על זובחי דעלמא קאי הוי לי' למיכתב זובחי הזבחים ועל כרחך דשנים שותפין בזבח אחד ואהא קאמר כדרבא דהדין עם הטבח והיינו אף עם הטבח דיש חיוב על השוחט וגם על בעל בהמה ויכול לתבוע השוחט ויכול לתבוע לבעל הבהמה דבידו המתנות ושפיר מיירי בלי שותפות כלל רק הטבח ובעל הבהמה שניהם נקראין זובחי על זבח אחד כנ"ל והנה הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות ביכורים כתב בהמת השותפין חייבת במתנות דכתיב זובחי הזבח וקשה עליו בתרתי חדא דלא צריך הכא הך קרא רק דלא נילף נתינה נתינה מראשית הגז וא"כ לדידן דקי"ל דלא כר' אלעאי ושותפות בראשית הגז חייבין לא צריך כלל ועוד דאפי' לר' אלעאי מסיק הכא דלא צריך הך קרא דהא איכא למילף נתינה נתינה מתרומה דשותפין חייבין וקרא אתי דהדין עם הטבח ונראה לי דכוונתו דקשיא לי' לפי מה דמשני דאתי לכדרבא דהדין עם הטבח אכתי תיקשי זובחי דנקט למה לי ומה שפירש"י דאורחי' דקרא הוא קשיא לי' אי הכוונה דאורחי' כך לכתוב על זובחי דעלמא הוי לי' למיכתב זובחי הזבחים אבל לא זובחי הזבח לזה מפרש דדוקא אי כולה קרא מיותר לזה קשיא לי' דלא צריך כיון דאיכא למילף מתרומה [דסמוך למתנות טפי מראשית הגז] אבל השתא דמשני כדרבא א"כ עיקר קרא צריך כדרבא ואין קושיא רק דנקט זובחי והוי לי' למיכתב זובח ובה שפיר הוי אורחי' דקרא לגלות ביתור יו"ד דשותפין חייבין וכדרך שאמרו בעלמא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב קרא והכא עדיף דגלי קרא האמת דשותפין חייבין והוי שפיר אורחי' דכך הוא רגיל שישחטו שותפין בהמה אחת ועכ"פ מהך קרא מוכח באמת דשותפין חייבין לכ"ע א"כ נקט הך קרא כנ"ל:

שם אלא ארצך למה לי למעוטי ח"ל איכא למידק הא מארצם נפקא דלא איצטרך כלל דכיון דלא כתיב ארצך מהיכי תיתי דשותפות לא ורש"י ז"ל נראה שהרגיש בזה ופי' דארצם לא משמע מיעוטא כ"ה דמשמע כל מקום שיש להם ארץ אבל ארצך משמע המיוחדת לך אבל מלבד שלא נתברר לי ההפרש בין ארצם לארצך שיהא זה משמע מיעוט טפי מזה רק בלא"ה מיתורא הוי לן למידרש ולא ח"ל דלא איצטרך לשותפות כיון דלא כתיב ארצך כלל ונראה לי משום דקי"ל דאין מביאין ביכורים אלא מד' מינין שנשתבח בהם ארץ ישראל דכתיב ארץ זית שמן ודבש והשתא ס"ד דקרא אתי דיש לכהן מביכורי כל אשר בארצם היינו מאותן שנשתבח בהם הארץ מאותן פירות צריך ליתן הביכורים לכהן ובא לאפוקי שאר מינין דבהו מצוין ארצם משא"כ בשאר מינין אבל מ"מ אפי' מח"ל מביא מאותן הנמצאים בארצם דהיינו ז' מינין לכך כתיב ארצך שנית דהיינו אשר תביא מארצך דההבאה בעינן מארצך דוקא ועמ"ש בתוס' בד"ה אלא:

שם אמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה וכו'. הנה לפי מה דמפורש כאן בסוגי' מוכח להדיא דלר' אלעאי כפי טעמי' דרבא אין מפרישין ראשית הגז מן החדש על הישן וכן מתניתין דלוקח גז צאן אפי' לקח הצאן עם הגיזה וגזזן כיון שגדלו בפטור פטור וכמו כן בעינן שירי' ניכרין ואין מפרישין ממין על שאינו מינו וכל זה היפוך מה שפסק הרמב"ם ז"ל כר' אלעאי דראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ ומ"מ פסק בכל הני דלעיל כרבנן דחמש מצטרפות ולא בעינן שירי' ניכרין וגדל אצל נכרי ג"כ חייב כל שלקחן הישראל עם הצאן וגזזן [ונהי דבמה שפסק בב' מינים שחופות ולבנות זכרים ונקבות דזה לעצמו וזה לעצמו אתיא כר' אלעאי אבל מ"מ בהא ע"כ לא מן השם הזה רק כמו שאפרש בגמרא לקמן דהא פסק בתרומה כב"ה דתורמין מזה על זה] וזה תימא גדולה דסותר ממש כל הסוגי' כאן ובכ"מ שם דחק ליישב עיי"ש:

אבל לדעתי דברי הרמב"ם ברורים דהוא אינו מפרש הא דאמרינן לקמן דנהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז דה"ה למתנות וכמו שפירשו רש"י ותוס' דהא בפי' פסק דמתנות נוהגת בארץ ובחו"ל והיינו דסובר כיון דר' נחמן בר יצחק עצמו קנס גלימא לכהן שלא נתן מתנות ש"מ דרק בראשית הגז אמרה וכן בכולה פירקין דלעיל מבואר דכלהו הוי יהבי ושקלו מתנות אביי ורבא ואינך ולא אישתמט להזכיר דנהוג עלמא כר' אלעאי במתנות וע"כ דהא דנהוג עלמא כר' אלעאי לאו משום ג"ש דנתינה נתינה מתרומה דבהא כרבנן ס"ל דלית להו הך ג"ש כלל רק בראשית הגז טעמא אחרינא דהא קרא כתיב מעיקרא וזה יהא משפט הכהנים וכו' דהיינו מתנות והדר כתיב ראשית דגנך וראשית גז צאנך תתן לו וכתיבי תרווייהו בחד קרא ובחד תתן והשתא אי ס"ד דראשית הגז היא מצוה הנוהגת בארץ וחו"ל כמו מתנות פשיטא דלא הוי לי' לקרא לכתוב תרומה באמצע בין מתנות וראשית הגז כיון דהנך תרתי מצוה הנוהגת בכל מקום ותרומה מצוה התלוי' בארץ והי' לו להסמיך ראשית הגז למתנות ואח"כ תרומה וע"כ דראשית הגז היא מצוה כמו תרומה דאינה נוהגת רק בארץ אמנם רבא דביקש ליתן טעם לר' אלעאי דס"ל מתנות וראשית הגז תרווייהו אינן נוהגין בארץ ולא בח"ל לא הי' יכול ליתן לדידי' טעם זה דזה אינו מספיק למתנות דשפיר יש לומר דמתנות דכתיב מעיקרא נוהג בארץ וח"ל ותרומה וראשית הגז אינן רק בארץ לכך הוצרך לומר דיליף נתינה נתינה מתרומה ואהא מקשה כל הני קושיות והוצרך לומר דלר' אלעאי באמת כך הדין אבל לדידן דלא קי"ל כר' אלעאי במתנות רק בראשית הגז בלבד אין צריך לטעם נתינה נתינה ואדרבא ס"ל כחכמים דלית להו הך ג"ש כלל ורק בראשית הגז ס"ל דאינו נוהג רק בארץ מטעמא דאמרן וכל זה ברור לפע"ד:

שם והא תנן הלוקח גז צאן וכו'. תמוה לי היכי ס"ד להקשות ממתניתין דבהדיא קתני במתניתין דנוהג בארץ וח"ל דלא כר' אלעאי ולא ילפינן נתינה נתינה מתרומה ואולי הכוונה להקשות דמשמע דצאנו לגוז חייב אליבא דכ"ע דאי ס"ד דתליא בהך אי נוהג בארץ וח"ל כמו דקתני במתניתין דנוהג בארץ וח"ל כמו כן הוי לי' למיתני בהדיא דנוהג בגז וצאן שקנה מעכו"ם ומ"ש דבח"ל נקט בהדיא לחיוב והכא לא קתני רק מדיוקא שמעינן לה ולפי זה נראה לי דמה דמשני מתניתין דלא כר' אלעאי כך הכוונה דמתניתין לא בא להורות דלא ילפינן נתינה נתינה מתרומה כר' אלעאי אלא דבא לאפוקי מדעת אחרת דנימא כיון דמתנות נוהגין בארץ וח"ל אי ס"ד דראשית הגז ג"כ כך הוא למה כתיב קרא ראשית הגז אחר תרומה והוי לי' להסמיך ראשית הגז למתנות והדר תרומה ולאפוקי מזה קמש"ל דנוהג בח"ל אבל מדר' אלעאי לא מיירי כלל ולכך לא קתני בהדיא חיוב גז וצאן עכו"ם כדקתני ח"ל כנ"ל וזו היא ראי' למ"ש לעיל:

בתוספות בד"ה ביתך דרך ביאתך תימא אמאי לא אמר שותפות דעכו"ם כדקאמר בכל הני דלעיל ולדעתי לא קשיא מידי דודאי במזוזה לא שייך למעט שותפות כלל דאטו מה שהישראל דר בבית יש שותף עמו במה שהוא דר הרי הוא דר צ דירה ממש שהרי כל כמה שאינו דר בבית שיהא מיחשב דירה פטור אפי' הבית שלו א"כ בענין דירתו אין לו שותף עמו כלל ומה בכך דהעכו"ם שותף בבית אפי' דר עמו בבית מ"מ הישראל דר שם מה שדירה כזו חייבת במזוזה ודוקא מעיקרא דס"ד דאין חיוב מזוזה רק אי הבית שלו לגמרי ועכשיו דגלי קרא דאין חיוב מזוזה על בעל הבית שהרי אין לכל אחד מהשותפים בית וע"כ דרק על הדר בבית חל החיוב א"כ שוב אין נ"מ בין ישראל לנכרי תדע דלעיל אמר דטעמא דרבנן דמחלקו בין ישראל לנכרי דנכרי לאו בר חיובא ולפי זה יש לומר נהי דבלי קרא לא ס"ל לר' אלעאי לחלק בזה אבל היכי דגלי קרא מחלקינן בהא אבל חילוק זה לא שייך רק בבכורה דחצי' של נכרי ואין בו קדושה אבל מצות מזוזה הישראל עושה כל המצוה שהוא קובע המזוזה והוא דר בבית ובשלמא אי הי' החיוב על הבית שייר לומר דחלק הנכרי איננו מחויב אבל עכשיו דאין החיוב על הבית רק על הדר ומה בכך דנכרי לאו בר חיובא תדע דביומא (די"א) יליף אשה ושותפים מלמען ירבו ימיכם והיינו דהך לא בעי חי' א"כ שותפים נמי מהאי טעמא חייבין א"כ מה נפקא מינה אי שותף ישראל או נכרי וע"כ דעיקר הכוונה כיון דלאו בבית תלוי רק באדם הדר א"כ אטו מי שיש לו בית בעי חי' ומי שאין לו בית לא בעי חי' הא כל אדם יש לו מקום שהוא דר בו ומהאי טעמא נמי קאמר לקמן גגך למאי אתי ולא קאמר לבית שאול או שכור כמו דקאמר בכסות וע"כ דציצית שאני דבאמת צריך שיהא כסותו ממש אבל בבית אין צריך שיהא ביתו דאי הי' צריך שיהא ביתו כל שיש לו שותף הי' ראוי לפטור שאין זה ביתו וע"כ כיון דבעי חי' ממילא כל מקום שהוא דר חייב וכן במעקה כי יפול הנופל כל מקום שהוא דר חייב רק בה"כ אינו דירה כלל וכל זה ברור לפע"ד:

בד"ה אלא ארצך למה לי. אע"ג דמצוה התלוי' בארץ היא וכו'. ולפע"ד דהא דאמרינן בקידושין לחלק במצוה התלוי' בארץ דכל חובת קרקע אינו נוהג רק בארץ היינו באותן מצות הנוהגות במקומן כגון לקט שכחה ופאה וכדומה אבל מצות ביכורים דהמצוה הוא להביא לבית המקדש ואפי' ינהוג בח"ל צריך להביא לבית המקדש ובכהאי גוונא יש לומר שאין הפרש מאיזה מקום יביא כיון דסוף סוף אין המצוה נוהגת רק במקום המיוחד לא במקום הקרקע כנ"ל וכ"ש לפי מה שכתב הכ"מ פ"א מהלכות תרומות הלכה כ"ב דפירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בתרומה ומעשר מדאורייתא א"כ ס"ד דה"ה ביכורים כשבאו מח"ל חייב קמש"ל אשר תביא מארצך ולא מח"ל:

בד"ה אף ראשית הגז ששירי' ניכרין תימא מנא לן וכו' ומה צריך למילף מתרומה. ולדעתי יש ליישב דתרומה שאני כיון דכתיב אשר ירימו ואין תרומה שייך בכולו רק שתורם ומשייר אבל בראשית הגז דלא כתיב תרומה ס"ד לפרש דראשית מה שיגזוז צריך ליתן לכהן דהיינו מה שיגזוז בראשונה ועוד דאפי' אי בתרומה ילפינן מראשית היינו דכתיב ראשית דגנך ואי אפשר דהכוונה שיתן כל הדגן רק ראשית ממנו אבל ראשית גז צאנך יש לפרש דראשית שיגוז יתן לכהן אפי' לא גזז עדיין יותר והמשויר הוא מה שיגזוז עוד ובאמת צריך שיגוז חמש רחילות ואחר כך יתן מזה לכהן אבל שיגוז ויתן לכהן ואחר כך יגוז המשויר לא מהני:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה