אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג ראשית הגז פרק אחד עשר › דף קלה:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

ראשית הגז פרק אחד עשר · דף קלה:

דף קלה.

בגמרא ואיבעית אימא וכו' רבנן חיובי מחייבי פירש"י דגנך ולא דגן עכו"ם ואף דצאנך דרשינן ולא שותפות עכו"ם דגן כמאן דפליג דמי אבל צאן כל חדא וחדא יש, לנכרי חלק בה ותמה מהרש"א דהא לרבי דגן נמי הוי כמו צאן והניח בצ"ע ולדעתי לק"מ דרבי באמת סובר דצאנך אתי למעוטי צאן של הקדש כאוקימתא דר' מני או כהך אוקימתא דמעיקרא וסובר לא בעי העמדה והערכה או משום דשער העומד ליגזז כגזוז דמי ולכ"ע לא בעי העמדה והערכה ורש"י לא כתב זה רק לרבנן דר' אלעאי דדרשי צאנך למעוטי שותפות עכו"ם וכאוקימתא דרבא הנ"ל דלא בעי צאנך למעוטי קדשים ובזה מיושב ג"כ מה שפסק הרמב"ם דלא כרבא רק כשני אוקימתות ראשונות משום דפסק כרבי דאין ברירה וטבל וחולין מעורבין זה בזה ומ"מ שותפות עכו"ם חייב ולא ממעטינן מדגנך רק כולו עכו"ם א"כ צאנך נמי לא ממעטינן שותפות עכו"ם וממילא נדחה אוקימתא דרבא לגמרי וכבר כתבתי לעיל בצאן של עכו"ם לא צריך למיכתב צאנך רק מגז הצאן ג"כ הוי ידעינן לה מדלא כתב צמרך והיינו טעמא שלא זכר הרמב"ם שותפות עכו"ם דאליבא דרבי חייב כמו בתרומה דאין לחלק לדידי' בין דגן לתרומה והא ליכא למימר דדוקא תרומה כיון דאיכא למעוטי כולה של עכו"ם לא ממעטינן שותפות אבל מצאנך כיון דלא צריך לכולה של נכרי דגז הצאן הוי מוכח זה ממילא ע"כ לשותפות אתי הא ליתא כיון דע"כ בדגנך אינו במשמע למעט שותפות ממילא גם בצאנך לא שייך למעט שותפות מה שאינו במשמע במיעוט כלל ועמ"ש בתוס' בד"ה ואיבעית אימא:

שם טבל וחולין מעורבין זה בזה פירש"י ז"ל והאריך לפרש מה נפקא מינה בין רבי לרבנן ובתוך דבריו הביא תוספתא דדמאי טבל וחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל וכתב רש"י על זה ואיני יודע מהו ע"כ. ולדעתי נראה לפרש בפשיטות דהך תוספתא ס"ל כמאן דס"ל בראש השנה (די"ב) גבי חדש וישן המעורבין דיש בילה והכא נמי סובר דכל שנתערבו אמרינן יש בילה והשתא אי מפריש ממקום אחר מפריש רק לפי חשבון הטבל ואי אין לו ממקום אחר וצריך להפריש מיני' ובי' צריך להפריש מחלק החולין שבו כפי שיעור שצריך להפריש מן הטבל דרך משל אי יש טבל חציו וחציו חולין צריך להפריש כפל כפי חשבון דהיינו שיהא כמו אי הי' הטבל בפני עצמו הי' צריך להפריש כור ועכשיו דחצי' טבל וחצי' חולין מעורבין צריך להפריש ב' כורים דנמצא שיש כאן מן החולין ג"כ כמו שיש מן הטבל ואי יש טבל שליש מן החולין דבכל מה שיוציא יהא שני שלישים חולין ואחד מן הטבל צריך להפריש שלשה כורין דבזה עכ"פ בוודאי יש שיעור שצריך להפריש מן הטבל כללו של דבר שצריך ליטול מן חלק החולין ג"כ כ"כ שיהא בתוכו שצריך להפריש מן הטבל כנ"ל ועמ"ש בחידושי גיטין שלי סוף פרק השולח:

שם אלא עריסותיכם למה לי. אף על גב דלרבנן פשיטא דקשיא עריסותיכם למה לי דהא לדידהו בודאי לא ס"ד ללמוד ראשית ראשית מראשית הגז דהא אינהו מחייבי בשותפות ראשי' הגז מ"מ פריך שפיר דלרבנן כיון דלא דרשו תרומותיכם לא דרשו נמי עריסותיכם אבל לר' אלעאי כיון דדריש תרומותיכם ממילא צריך לדרוש עריסותיכם:

שם אלא בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות עכו"ם. הא דצריך קרא לכאורה למעט שותפות עכו"ם דהיכי סליק אדעתי' שתהא הבהמה חצי' קדושה בבכורה ובוודאי לא שייך לומר שתהא גם חלק הנכרי קדוש בבכורה בשלמא בראשית הגז יש לומר כשיש בחצי' של ישראל שיעור גיזה נותן לכהן וכן בחלה אבל בבכור לא שייך זה וצריך לומר דס"ד כמו במקדיש חצי' אמרינן דקדושה פשטה בכולה אף שלא הקדיש רק חצי' כמו כן כיון דחל קדושה על של ישראל ממילא פשטה בכולה וצריך לקנות מן הנכרי חלקו או שהכהן ישלם לו בעד חלקו והבכור כולו קדוש:

בתוס' בד"ה ורבנן וא"ת לרבנן נמי תקשה וכו'. ואני תמה על קושיתם דהא פשיטא דמעיקרא קשיא דקאמרי רבנן ראשית הפסיק הענין וקשה אי ראשית להפסיק תיקשי באמת כיון דשותפות עכו"ם פטור הרי אין הראשית מפסיק ואי למסקנא אין ראשית מפסיק מאיזה צד יפסיק עכשיו ובוודאי אין הכוונה דלולא צאנך הוי ס"ד ראשית להפסיק כתב צאנך שאינו מפסיק א"כ קשיא טפי דהיכי ס"ד דכתיב קרא משום דלא נטעה ראשית להפסיק ולמה כתב ראשית שנטעה להפסיק וברור דת"ק ס"ל דראשית באמת להפסיק אתי וטובא איכא לקמן דדריש מראשית אין לך בו אלא מראשיתו ואילך וכן אין לו ראשון ושני דאין לך בו אלא ראשית ופירש"י לקמן דדריש הכי דלא הי' צריך למיכתב ראשית כיון דכתיב ברישי' דקרא ראשית וקאי נמי אסמוך לי' ולכך כתב ראשית שאין דין ראשית הגז כתרומה והיינו דקאמר כיון דכתיב ראשית והפסיק הענין ממילא הוי ס"ד דלענין שותפות עכו"ם נמי אפסיק קמש"ל צאנך ולא של עכו"ם והפסקה למילי אחריני כנ"ל אבל לר' אלעאי אי אפשר לומר דסובר דראשית באמת מפסיק רק דוי"ו הדר ערבי' והיינו לשותפות עכו"ם דאכתי צריך צאנך דלא ידענו מאי בא וי"ו לערב כיון דראשית מפסיק והוי"ו מערב ותרווייהו איכא הפסקה ועירוב אם כן לולא קרא צאנך לא ידענו מאי מפסיק ומאי מערב וע"כ דסובר ר' אלעאי דלולא וי"ו הוי ראשית מפסיק אבל השתא דכתיב וי"ו שוב אינו מפסיק כלל א"כ שפיר פריך לא לכתוב לא ראשית ולא וי"ו ולא צריך צאנך אבל לרבנן ניחא דראשית באמת מפסיק וקמש"ל צאנך דלענין זה לא מפסיק:

בד"ה ואיבעית אימא מתוך פ"ה וכו' ותימא וכו' שאין סברא לחלק וכו'. דבריהם תמוהין לפע"ד דלא כתב רש"י דאין סברא לחלק רק דאי ילפינן מצאנך אין סברא לחלק דאפי' שותפות לא מיקרי צאנך כיון שאין לישראל שום צאן בלבדו דכל חדא יש לנכרי חלק בו אבל אי לא כתיב צאנך רק מתרומה ילפינן דשל עכו"ם לא פשיטא שיש לחלק בחמץ בין אין לישראל כלום בין שיש לו חלק בו וכן מפורש בפירש"י להדיא ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך:

בד"ה אמר רבא וכו' נראה דסבר כלישנא בתרא וכו', ומ"מ נראה דאפי' להך לישנא הא דבעי קרא למעוטי עכו"ם היינו דוקא משום דקמש"ל קרא דעכו"ם כיון דלאו בר חיובא הוא פוטר רק רבנן ס"ל דבלי קרא ידעינן זה ור' אלעאי סובר דבלי קרא אין לחלק וקרא אתי לחלק אבל היכי דלא שייך לחלק מכח בר חיובא לא מוקמינן קרא להכי רק לדבר אחר דמאיזה צד נימא דאתי קרא לחלק מה שאין סברא לחלק כלל ובזה מיושב מה דלא קאמר גבי מזוזה דביתך אתי לפטור שותפות עכו"ם כמ"ש בתוס' בד"ה ביתך ע"ש:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה