תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט
פרק כל הבשר · דף קיז.
בגמ' מנה"מ. יש לדקדק דבחלב שואל מנה"מ דמועלין ובדם שואל בהיפוך ואי הסברא מבחוץ שלא למעול לא שייך לשאול בדם ואי הסברא מבחוץ למעול לא הוי לי' לשאול בחלב והנה רש"י ז"ל נראה שהרגיש בזה דעיקר השאלה דלא מפליג בין קדשים קלים לקדשי קדשים אבל עדיין אינו מספיק דלא שייך מהנ"מ על דבר אחד לכן נראה דגם על עיקר המעילה שואל דס"ד דוקא בדבר שאין בו רק משום קדשי ד' אבל בחלב שיש בו איסור חלב אפי' בחולין אין בו מעילה כדרך שאמרו לעיל (ד"ק ע"ב) מי שאין איסורו רק משום נבלה יצא מי שאסור משום טומאה וכן שם (דק"ב) מי שבשרו מותר עיי"ש ונראה דגם רש"י ז"ל נתכוון לזה דחלב יש בו מעילה הוא דבר אחד ולא מפליג הוא שני ושייך שפיר מנא הני מילי ומייתי קראי דאפי' בקדשים קלים יש בו מעילה כ"ש קדשי קדשים:
שם אמר ר' ינאי וכו'. תמי' לי דהא במעילה סובר ר' ינאי דאין מעילה רק בקדשי ב"ה בלבד ומייתי משניות וקראי וקאמר אסמכתא בעלמא אבל מדאורייתא אין בהם מעילה והרי הכא קאמר ר' ינאי עצמו דיש מעילה ואפילו בקדשים קלים ועכ"פ הוי לי' לאקשויי התם מדר' ינאי דהכא דלא שייך לומר אסמכתא ומעילה דמתניתין היינו מדרבנן א"כ דם נמי יש בו מעילה מדרבנן כדאיתא ביומא פ"ה ולקמן בתוס' בד"ה הוא ונראה לי דהך דמעילה אינו ר' ינאי דהכא וכן אינו ר' ינאי דשלהי תמורה דשם קאמר דאין מעילה מפורשת מן התורה רק בעולה אבל מודה שם דמדרשה יש מעילה והך ר' ינאי דמעילה היינו ר' ינאי מחוורתא והוא מעיר ששמה כך חוורתא ונדחו דבריו ועמ"ש בתוס':
בתוס' אמר ר' ינאי. בפרק איזהו מקומן וכו'. דבריהם תמוהין חדא דבפרק איזהו, מקומן מייתי רבינא קרא אחרינא דנלמד ממנו דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש וא"כ מאי קושיא על ר' ינאי דהכא וכי מוכרח הוא לדברי רבא דוקא ואי משום דשעירי ע"ז מנא לן כמו שיסבור רבינא כן יסבור ר' ינאי גם תימא מה שהביאו דר' ינאי במעילה סובר דהכל רק אסמכתא דהא הכא ע"כ סובר דהוי דאורייתא דאל"כ אין הפרש בין חלב לדם גם תמוה מאוד שלא הקשו בפשיטות דר' ינאי אדר' ינאי מהכא להתם ועכ"פ הוי להו להש"ס שם במעילה להקשות מהך דר' ינאי דהכא וכבר כתבתי בגמרא ליישב כל זה שהדבר מוכרח דר' ינאי דמעילה אינו ר' ינאי דהכא ולא נמצא בשום מקום שיאמר מחוורתא רק כשנדחו דברי האחד אומר מחוורתא כאידך לא שיתחיל האמורא לומר דבריו יאמר מחוורתא אך מה שהקשה מהרש"א לא קשיא כלל דר' ינאי וודאי סובר דאין חייבין משום מעילה וכלהו דרשות אסמכתא רק דפריך מר' יוחנן דסובר דאורייתא יש מעילה ומתרץ דדבי ר' ינאי לית להו הא דר' ינאי רק משם אין הוכחה והיינו כר' ינאי דשלהי תמורה דאין מעילה מפורשת רק בעולה אבל יש מעילה מדרשה דכל חלב וחייבין עליו:
בד"ה הוא לפני כפרה הקשה ר"ת. במשנה עצמה לא קשיא לי' דיש לומר אחר כפרה אבל לפני כפרה מועלין אבל לפי הדרש הוא לפני כפרה כלאחר כפרה קשיא לי' הא התם מחלקינן בין לפני כפרה ללאחר כפרה דמחלק בין דם הקזה לדם שחוטה ועוד דיש לנו לומר הך הוא הכוונה דכמו מחיים יש בו מעילה כן אחר שחיטה יש בו מעילה וקודם שנעשה מצותו. [מיהו עיקר הקושיא יש ליישב בפשיטות דשאני דם הקזה דהוי כמו זבל של הבהמה דודאי יש בו מעילה] גם קושיא השני' שהקשו ג"כ הוא רק לפום הך דרשה דלפני כפרה כלאחר כפרה דמשמע דהך הוא מורה דלעולם הוי לענין מעילה בשוה ואינו משתנה אבל בלאו הכי לא קשיא כלל דהכא קודם שיצא לנחל קדרון:
בא"ד וא"ת בסוף תמורה וכו'. ולדעתי יש ליישב בפשיטות דהתם קאמר שפיר כיון דעיקר האיסור לשחוט הוא מדרבנן דמן התורה אינו חל הקדש ב"ה כלל ואין צריך פדיון א"כ דיו במה שהצריכו פדיון אבל לא שימעול מחמת זה כיון דדיעבד מה שעשה עשוי בלא פדיון אבל הא ודאי ידעו דיש מעילה מדרבנן ודו"ק:
בד"ה אין לך דבר וא"ת אדרבא וכו' וי"ל וכו'. תירוצם דחוק מאוד והמדקדק בדבריהם יראה שהכירו חלשות דבריהם שאין ענין הך לדשן ועגלה ערופה כלל אבל לדעתי לא קשיא כלל דלא שייך לומר אין לך דבר רק בדבר שיש בו מעילה סברא הוא שכל שנעשה מצותו פקע כח קדשי מזבח כמו שפירש"י והוי כמו קדשי ב"ה שנפדו אבל לומר במקום שאין אנו יודעין אם יש בו מעילה כלל לא שייך ליתן עליו דין מעילה משום שלא נעשה מצותו והרי לר' ינאי שלהי תמורה אין מעילה מפורשת רק בעולה וכי שייך להקשות הא כלהו נמי יש מעילה משום אין דבר שלא ימעלו בו וע"כ דהא ליתא כנ"ל:
בגמרא מה לאחר כפרה אין בו מעילה. קשה כיון דלא ס"ד אין לך דבר וכו' א"כ היכי פשיטא לי' דאחר כפרה אין בו מעילה. אבל באמת ניחא דכיון דהך הוא ע"כ אתי להשוות לפני כפרה ללאחר כפרה א"כ מוכח דלאחר כפרה אין בו מעילה וכמו כן לפני כפרה ובא הכתוב לומר דלעולם הוא שוה לענין מעילה והיינו דפריך אימא שיהא שוה דלעולם יש בו מעילה ומשני אין לך דבר:
שם ולא והרי תרומת הדשן וכו' דכתיב ושמו וכו' תמי' לי כיון דס"ד השתא דליכא רק כתוב אחד ומכתוב אחד שפיר מלמדין א"כ הוא למה לי הא מוכח מתרומת הדשן דאחר מצותו מועלין ועוד תמי' לי היכי קאמר דהוי ב' כתובים הא טעמא דב' כתובים אין מלמדין דאי למידין למה לי ב' כתובים בחד סגי והכא לא שייך זה כלל דאטו שייך ללמוד לבגדי כהונה שלא ישמש בהם לעולם מתרומת הדשן וכן להיפוך דאין ענין זה לזה כלל. ועוד קשה היכי שייך לומר אין מלמדין אטו אכן בעינן ללמוד מהם הא מהוא ילפינן ואי משום אין לך דבר הרי מצינו שיש דבר. וליישב סוגי' זו אומר דוודאי יש בדשן ובגדי כהונה ב' דברים חדא לא ישתמש בהם עוד שום כהן לעבודה וגם שטעון גניזה שלא ימעלו בו וכן בדשן והניחו אצל המזבח שלא יהא כשאר אפר שעל התפוח דנמכר לזבל וגם לגנזו שלא ימעלו בו וזה מוכח בדשן מושמו ובגדי כהונה מן והניחם שם, והשתא שפיר הוי ב' כתובים לענין דכמו בדשן דבעי שימה שלא ימכר לגננין מועלין בו כן בבגדי כהונה כיון שאין לשמש בהם ממילא מועלין בו והוי שני כתובים להורות דהכלל אמת דכל שנעשה מצותו אין מועלין ודוקא היכי דגלי קרא וכל זה דוקא ללמוד דשן מבגדי כהונה או להיפוך אבל דם אי אפשר ללמוד כלל דמועלין בו דכי בשביל דנילף דנסתר הכלל מ"מ לא נוכל ללמוד דמועלין בו רק אחר מצותו יש לומר דמועלין ויש לומר אין מועלין ושפיר קאמר קרא הוא דמועלין כיון שנסתר הכלל דלא למעול וודאי אבל עיקר המעילה אי אפשר ללמוד כלל דם מדשן דדוקא דשן דטעון שימה טעון גניזה ולא בדם רק דשן מבגדי כהונה ולהיפוך דתרווייהו טעונין שימה יש ללמוד חד מחברי' לגניזה ומיושב הכל ודוק:
שם דהואי עגלה ערופה וכו'. לכאורה תמי' שלא מצינו בשום מקום שיהא בעגלה ערופה מעילה דאין זה לא קדשי מזבח ולא קדשי ב"ה ואף דבתוספתא ריש פרה לא חשיב חומר בפרה מבעגלה ולא חשיב מעילה מ"מ פשיטא דלא שייך בה מעילה וכן הרמב"ם לא זכר מעילה רק בפרה לא בעגלה ואפשר לומר דמ"מ כיון דטעונה קבורה שלא יהנו בה ממילא כל היכי שנעשה מצותו מ"מ טעון גניזה וממילא מועלין כיון דהקדש הוא:
בתוספות בד"ה ולא והרי וא"ת דתנן במעילה וכו' וי"ל וכו'. דבריהם דחוקין מאוד ולדעתי פשוט כיון דלא אמרינן התם לא נהנין מדרבנן ס"ל התם דמדאורייתא אסור בהנאה כמ"ש התיו"ט פ"ג דמעילה משנה ב' בשם התוס' ואהא מקשה בגמרא בשלמא של מזבח החיצון ניחא דלא נהנין דכתיב ושמו דטעון גניזה והיינו שלא יהנו בו אבל מזבח פנימי דלא כתיב ושמו לגנזו למה לא נהנין ומשני דיש לימוד דדשן פנימי ג"כ הולך למקום דשן חיצון לכך לא נהנין אבל מ"מ כיון דלא כתיב ושמו אין מועלין כנ"ל: