תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט
פרק כל הבשר · דף קטז:
בגמרא אטו קיבת עכו"ם לאו נבלה היא. לכאורה לא הוי לי' להקשות הכי דאי באמת לאו נבלה היא קשה טפי כיון דאפי' אינה נבלה קיבה אסורה כ"ש נבלה. ונראה לי דאי לא הוי נבלה לא הוי קשיא כלל דהוי מצי לומר דקיבת עכו"ם אסורה מצד ע"ז כר"א דאמר סתם מחשבת נכרי לע"ז והדר קמש"ל דאפי' של נבלה שאין בה סרך לע"ז קבה אסורה ולכך מקשה דמ"מ היכי שייך לומר ושל נבלה כיון דקיבת נכרי ג"כ נבלה היא:
ודע שיש לתמוה דהוי לי' להקשות ברישא כאן תיכף למה אסורה הא בע"ז במשנה שם מייתי מקבת עילה דכהן שורפה חי' דקבת נבלה מותרת ולתרץ דכאן קודם חזרה וכו' וביותר קשה לקמן כמו שאבאר שם ונראה לי דלא קשיא דכאן יש לומר דמדרבנן אסורה כמו קבת עולה דלא נהנין ולא מועלין והיינו מדרבנן אסור [אבל קמן מקשה שפיר דאי מדרבנן סיפא נמי תהא הקבה אסורה מדרבנן] ומ"מ ליכא למימר דאסרו הגבינות מדרבנן דמספק אין לאסור באיסור דרבנן כמ"ש התוס' לעיל וכ"ש שאי אפשר לאסור אותם אפילו בלי טעם מכח מעמיד ודוק ועמ"ש בסמוך:
שם ושמואל אמר חדא קתני קבת שחיטת עכו"ם נבלה. יש לדקדק אפילו אי חדא קתני עכ"פ אין לנו מזה רק דקבת נבלה הוי נבלה וכי לא משכח נבלה רק משחיטת עכו"ם הוי לי' למיתני קבת נבלה נבלה או אסורה ומה זה דמצייר הנבלה בשחיטת עכו"ם ואולי בא לומר שני דברים חדא שאני אומר דאפילו קודם חזרה דקבת נבלה אסורה כנבלה דהוי כגופה היינו דוקא שהיתה כשרה בשעת יניקה ונעשה כגופה ואח"כ נתנבלה בשחיטה דכיון דכבר נעשה כגופה ונתנבלה הוי נתנבל עמה אבל נבלה שהיתה מעיקרא נבלה וינקה לא שייך שיהא אחר שנתנבלה מה שינקה כגופה דאינה גוף וחשובה כמתה ואטו אם ישפוך בה חלב אחר שמתה יהא כגופה ונבלה חשיב כמתה וכמו כן נראה לי דסתם קבת נכרי דנין דשחטה נכרי ומפני שני דברים הללו נקט התנא קבת נכרי דהיינו מאיסור שחיטת נכרי דהוי נבלה בעת שחיטה א מעיקרא וגם ידענו דקבת נכרי דנין דשחטה נכרי כנ"ל ועמ"ש לקמן בגמרא:
שם ומי אמר שמואל הכי. תמי' לי הא במשנה גופה קשיא דעכ"פ קתני דקבת נבלה אסורה והרי בע"ז מפורש בהדיא דקבה שרי' מק"ו מקבת עולה ואם תתרץ דהך דהכא קודם שחזר ר' ישמעאל א"כ פשיטא דלא קשיא על שמואל דבפי' אמר על לאחר חזרה ומזה ראי' למה שכתבתי לעיל דבמשנה לא נאמר רק אסורה ויש לומר דמדרבנן אסורה כמו קבת עולה דעכ"פ אסורה מדרבנן רק הגבינות אי אפשר לאסור מספק מדרבנן כמ"ש התוס' לעי וכ"ש לאסור אפילו ליכא נ"ט אבל כיון דשמואל מפרש חדא קתני רק דבא לומר קבת שחיטת עכו"ם הוי נבלה אלמא דנבלה היא מדאורייתא שפיר מקשה הא שמואל אמר דשרי' וכאן בא לפרש דאפילו דאורייתא אסורה ועמ"ש בתוס' בד"ה חדא ובד"ה ומי:
שם כאן קודם חזרה וכו'. יש מי שהקשה למה לא קאמר כאן ומשנה לא זזה ממקומה ואינה קושיא כלל דכאן הכוונה דמשנתנו קודם חזרה והך דשמואל דשם אחר חזרה א"כ אין צורך לומר ומשנה לא זזה דשמא האי תנא סובר כקודם חזרה דאסורה ולאו משום משנה לא זזה ממקומה אבל לקמן דתנא גופה שנה כאן בסיפא דמותרת למה שנה ברישא דאסורה לכך קאמר דמשנה לא זזה ממקומה ודוק:
שם והא קתני רישא וכו' כאן קודם חזרה. יש לדקדק דהא משמע דידע כאן מהך משנה דע"ז דקודם חזרה הקבה אסורה ואח"כ חזר בו מק"ו מקבת עולה דאי ס"ד דלא ידע כלל מהך משנה דע"ז הוי לי' לאתויי כאן הך משנה דאיזה חזרה היא א"כ רישא דקתני אסורה פשיטא דקודם חזרה היא וסיפא דמותרת ע"כ אחר חזרה והיכי שייך לתרץ כאן קודם חזרה הא ידע מזה וזהו עיקר הקושיא דבמשנה אחת יאמר דבר והיפוכו קודם חזרה ואחר חזרה ואי עיקר התירוץ שלו משנה לא זזה ממקומה א"כ כך הוי לי' להקשות דרישא קודם חזרה וסיפא כלאחר חזרה והוא יתרץ משנה לא זזה ממקומה ומזה ג"כ ראי' דהוי ס"ל אסורה מדרבנן כמו קבת עולה והכל אחר חזרה רק דקשיא למה בסיפא מותרת ואהא מחלק ר"ח דרק בנבלה גזרו ולא בטריפה ומקשה רבא דכ"ש הוא ומתרץ דאסורה מדאורייתא כקודם חזרה וסיפא אחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה תדע דגם לתירוץ ר"ה לעיל שמא ינק מן הטמאה פשיטא דאינו רק חשש בעלמא ואינה אסורה רק מדרבנן כנ"ל:
שם והלכתא וכו' פירשא בעלמא היא. רש"י ז"ל מחק גירסא זו דחלב גמור הוא והביא ראי' ממתניתין כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה והרמב"ן ז"ל רוצה ליישב דהוא ג"כ קודם חזרה ואי קשיא הא קודם חזרה הוי כגופה דנותנין עליו חומרת שניהם ואין צורך לזה דפשיטא שאין איסור יוצא מידי איסורו רק שיפסל מאכילת גר או אכילת כלב אבל כיון שהוא ראוי לאכילה עומד באיסורו והרי כל היתר נאסר מן האיסור אבל לא מצינו שיהא איסור ניתר מן ההיתר אבל עיקר תירוצו תמוה דהא המקשה לא הקשה רק מרישא ולמה לא מקשה תרי בבי בתראי אהדדי דרישא לא ס"ל דהוי פירשא וסיפא ס"ל דהוי פירשא וע"כ דהוי ס"ל דלא אמרינן כלל פירשא בעלמא בהני תרי בבי בתראי רק קמייתא האיסור מכונס ובתרייתא ההיתר מכונס רק קשיא לי' מרישא קבת נבלה דלמה אסור הא ההיתר מכונס ומשני כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה דקודם חזרה לא אמרינן דהוי כמכונס רק כגופה ואחר חזרה אמרינן דהוי כמכונס ולכ"ע לא אמרינן פירשא היא גם תמוה מאוד לומר דהא דקתני כנוס במעי' היינו דהוי פירשא בעלמא:
גם נראה לי ראי' ברורה כדברי רש"י דוודאי יש לתמוה אי באה הלכתא להתיר כל קבה מכח פירשא דלא כמתניתין לגמרי דהכל קודם חזרה אבל אחר חזרה פירשא בעלמא היא א"כ מ"ש דקתני לענין העמדה הא כולה מתניתין בהיתר קבה עצמה מיירי ובאיסור קבה עצמה א"כ אי באה הלכתא לומר דהכל מותר הוי לי' לומר דהלכתא כל קבה מותרת דפירשא בעלמא היא ולמה נקט הלכתא לענין העמדה לכן נראה לי משום דלא שמענו לר"י דחזר בו רק דאינו אסור מדאורייתא אבל מדרבנן יש לומר דאסורה כמו קבת עולה רק שאי אפשר לאסור גבינות הנכרים מחמת זה כמ"ש התוס' לעיל דמספק לא היו אוסרין ההעמדה בדבר דרבנן וכ"ש לאסור לגמרי אפי' ליכא נ"ט ולזה באה הלכתא לומר דמדרבנן הכל אסור דנראה כאוכל נבלות וטריפות רק להעמיד מותר דלא שייך לאסור ההעמדה בדרבנן דאינו ניכר כלל וכ"ש כשאין בו נ"ט כלל רק לאסור מכח מעמד כיון דמדינא מותר אבל אי נימא דעיקר ההיתר מכח פירשא בעלמא מ"ש דנקט מעמידין כיון דמותרת קבה עצמה מכח פירשא ומתניתין קודם חזרה, וע"כ מדנקט מעמידין ש"מ דלא ס"ל פירשא בעלמא ועמ"ש בתוס':
בתוס' בד"ה חיישינן וכו' ואנו מעמידין. פי' דס"ל דחלב טמא הוא עצמו אינו עומד אבל אי נמצא בקבה יכול להעמיד חלב אחר [כמבואר כל זה ברמב"ם פ"ג הלכה י"ב ופרק ד' הלכה י"ט] וע"כ מה שאנו מעמידין משום דלא חיישינן שמא ינק מן הטמא והא דלא זכרו מאכילה משום דבלא"ה אין דרך לאכלו כלל כמות שהיא אפי' מכשרה רק מהעמדה ג"כ דחלב טמא שבקבה שפיר מעמיד כמו חלב טהור שבקבה:
בד"ה חדא קתני תימא וכו'. כבר כתבתי בגמרא ליישב בפשיטות גם תימא דלמה הוי ניחא להו אי הוי קתני קנה עכו"ם אסורה דאטו לא אשכח נבלה רק של שחיטת עכו"ם ובגמרא ישבתי גם זה:
בד"ה ומי אמר שמואל וכו' ממתניתין על שמואל וכו'. דבריהם תמוהין דהא טפי קשה דלא הוי לי' להזכיר כלל הך דשמואל רק הוי לי' להקשות אמתניתין דהכא אהך מתניתין דע"ז דמוכח מקבת עולה דמותר וע"כ דניחא לי' דהך משנה קודם חזרה א"כ פשיטא דלא קשיא לשמואל דמיירי בפי' אחר חזרה וכבר כתבתי בגמרא ליישב הכל לנכון:
בד"ה הכי גרסינן כבר כתבתי בגמרא מה שיש די בענין זה אבל הרמב"ם פסק בפשיטות להתיר כל הקבות דפירשא בעלמא ולא חילק בין צלול לקרוש כלל ותימא באמת היכי ס"ד לחלוק על משנה שלימה דקבת כשרה שינקה מטרפה אסורה גם תימא לפי דעתו אפילו קבת בהמה טמאה מותרת ולמה לא חשיב בכאן של טמאה כיון דע"כ יכול להעמיד בה אף שחלב טמא אינו עומד כמו שהוכחתי לעיל:
מיהו בעיקר הקושיא שהקשו רש"י ותוס' ממתניתין יש ליישב בפשיטות דבמתניתין דלא מיירי לענין העמדה רק לענין אי חשיב גופה או לא א"כ יש לומר דהני תרתי בבי כלהו אחר חזרה רק שינקה תיכף סמוך לשחיטתה דלא שייך פירשא כלל וקמש"ל דשל טריפה אסורה ושל כשרה מותרת דלא הוי כגופה אבל כאן דמיירי לענין העמדה ואותו שינק תיכף אינו מעמיד כלל לכך חשיב פירשא כנ"ל:
שוב עיינתי בהך סוגי' וראיתי דרך פשוט והוא דוודאי חלב שקבה המעמיד הוי פירשא דחלב שלא נתעכל אינו מעמיד ולכך קתני במתניתין שפיר דכשרה שינקה מטריפה קבתה אסורה שאין קבה בחזקת שנתעכל שיהא פירשא אבל להעמיד בו מותר דכיון שהועמד על ידי הקבה וודאי פירשא בעלמא היא והיינו דנקט הכא הכל לענין להעמיד אבל במתניתין דמיירי לענין אכילת קבה עצמה שפיר אסורה ורישא דקתני קבת נבלה אסור הוי ס"ל כמשנה ראשון דהוי כגופה וסיפא כמשנה אחרונה לכך טרפה שינקה מכשרה מותרת ולהיפוך אסורה אבל להעמיד מותר מכח פירשא בעלמא כנ"ל מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאין חילוק כלל בין להעמיד או לאכול הקבה עצמה ודרכו נסתרה מעיני:
במשנה חומר בחלב מבדם. כתב התוי"ט משום סיפא שהדם נוהג וכו' תני לה הכא. וכוונתו דכל חומר דחשיב בחלב הכל לענין קדשים הוא ולא שייך למיתני בחולין רק משום סיפא שהדם נוהג וכו' דהוא בחולין נקט לה הכא. אך עדיין יקשה למה תנא לה בפרק כל הבשר אחר שהשלים דיני בשר בחלב וטפי הוי לי' למיתני בפרק גיד הנשה דשם הוזכרו דיני חלב ודם ונראה לי משום דקתני במשנה הקודמת כשרה שינקה מטרפה קבתה אסורה וטריפה שינקה מכשרה קבתה מותרת דיש חומר בזו מה שאין בזו וכן להיפוך נקט ג"כ הך חומר בזה מה שאין בזה ולהיפוך והא דלא נקט לענין בשר בחלב משום דלא נחית התנא לפלוגתא דאין איסור חל על איסור רק לענין טומאת הגוף דהוא בכולל כדאיתא לעיל פרק גיד הנשה נקט לה שפיר: