אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק כל הבשר › דף קטז.

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק כל הבשר · דף קטז.

דף קטו:

בתוס' בד"ה חדא מתרתי משמע אפי' לא הדר דינא וא"ת וכו'. לפי מה שפירשתי בגמ' דעל במה מצינו פרכינן כל דהו לא קשיא כלל דדוקא היכי דנסתר הק"ו ולא נשאר רק במה מצינו פרכינן כל דהו אבל היכי דהדר דינא והק"ו נשאר קיים לא פרכינן ובחמץ בפסח נשאר הק"ו דפירכא דמה לערלה נסתר מחמץ מיהו לפי מה שפירשתי בגמרא ענין נעבדה בו עבירה משום דחזינן דהתורה עשאה הרחקה לאיסור אכילה א"כ חמץ בפסח נמי איכא הרחקה בל יראה א"כ נסתר הק"ו דמה לחמץ שכן נעבדה בו עבירה א"כ אין כאן רק במה מצינו חמץ ובשר בחלב ושפיר פרכינן כל דהו. אמנם בלא"ה לא קשיא כלל דאיסי ידע מכלאי הכרם ומסדר הילופתא מתלתא ערלה וחמץ וכלאי הכרם א"כ לא שייך למיפרך כיון דאיכא לימוד מתלתא ולא הדר דינא ויש לכוון דבר זה בתירוץ ראשון של התוס':

בא"ד בשר תקרובת עכו"ם יוכיח. תמי' לי דהוי לי' לאיסי להביא תוכיח מתקרובת עכו"ם. לכן נראה דאי אפשר להביא מתקרובת עכו"ם דחמורה ע"ז מאוד והרי לוקה שתים והמקריב במיתה לכך אסרה תורה גם בהנאה מה שאין כן בב"ח כנ"ל:

בד"ה עיקרן נאסר משמע וכו' וכן משמע. לכאורה תמוה דהיכי ס"ד לומר לשון משמע מה דמפורש שם בקשין של כלאי הכרם ונראה לי כוונתם שהם באו להוכיח מכאן שאין הפרש בין איסור הקשין לאחר שגדל הפרי בין קודם שגדל הפרי והיינו מדקאמר עיקרן נאסר דלא הוי לי' לומר והוי שעת הכושר קודם השרשה ולא הוי לי' לומר רק זאת אומרת שאף הקשין נאסרו והוי שעת הכושר קודם שגדל הפרי דאז הי' הכל מותר וע"כ דאין הפרש בזה כלל א"כ ממילא בשעת השרשה אסור הכל וקודם שנשרש מותר אבל תיכף כשהשריש הכל אסור וכן משמע פרק כל שעה דקתני סתמא בקשין של כלאי הכרם משמע אפי' קודם גידול הפרי ולזה הקשו מהך דר"י אבל לולא זה לא קשיא דיש לומר דאכל קודם גידול הפרי ותירצו דרוב פעמים הפרי הוסיף מאתים והקשין לא הוסיפו אז מותרין לחתכם ששוב לא יוסיפו כנ"ל:

בד"ה והיתה להן שעת הכושר הקשה הר"ר משה וכו'. קושיא זו לא הבנתי כלל דאטו אמר ר' אדא בר אהבה קאמר לעולם יש להן שעת הכושר אדרבא רוב פעמים אין להם שעת הכושר בזרוע מעיקרא חטה וחרצן פשיטא דאין להענבים שעת הכושר כלל רק דעכ"פ יש במציאות שהית' להן שעת הכושר ושפיר קאמר יוכיח היכי דהיתה להן שעת הכושר אבל התם על פי רוב קאי בזרוע מעיקרו דלא הי' לפרי שעת הכושר כלל ותירוץ התוס' דחוק לפע"ד דלמה לו להזכיר כלאים בהך גוונא ודוק:

בגמרא מתניתין דלא כי האי תנא. הלשון קשה מאוד כיון דבפי' קתני במתניתין דבשר בחלב אסור בהנאה ור"ש מתיר בפי' א"כ פשיטא דחולק ולא הוי לי' לומר תניא ר"ש בן יהודא אומר וכו' ואולי משום דס"ד דמתניתין לא אסרה בהנאה רק מדרבנן ודאורייתא מותר אבל כיון דמייתי היתר הנאה מגז"ש הוי כמפורש בתורה להיתר אין לאסור מדרבנן:

שם מאי איכא וכו'. תמי' לי הא מפורש קאמר את שאסור משום נבלה א"כ חי' בכלל וצ"ל דיש לומר דריה"ג דייק כיון דעוף אסור משום נבלה ומותר ע"כ קרא לחומרא נאמר רק לקולא להתיר בהמה טמאה ודגים וחגבים ואף דאינהו אין להם חלב אם עכ"פ אתי למעט בהמה טמאה והכוונה את שאסור משום נבלה יש מהן דאסורין בחלב אבל אותן שאינן אסורי משום נבלה אין בהם איסור בשר בחלב כלל:

ודע דאין הכוונה להקשות על ריה"ג מאי נפקא מינה לריה"ג דלומד לימוד אחר מר"ע הא יש לומר דריה"ג סובר אין איסור חל על איסור לכך צריך לימוד אחר רק התנא דידן למה לו להזכיר דברי ריה"ג כאן כיון דלענין בב"ח אין נ"מ:

שם עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסור. לא ידעתי היכן הוזכר בדברי ריה"ג היתר מדרבנן כיון דהוצרך ללימוד שלו דסובר ריה"ג אין איסור חל על איסור וצריך לומר דדוקא לר"ע שייך לגזור משום בשר בהמה משום דאין הלימוד פשוט דתליא באיסור חל על איסור ויחשבו דלא נאסר רק בישול ולא אכילה אבל טעמו של ריה"ג יצא עוף שאין לו חלב אם הוא טעם גלוי ואין לגזור משום בשר בהמה וכן משמע בסמוך דלא אמר להו משום ריה"ג יצא עוף ש"מ דלפי טעם זה אין לאסור מדרבנן:

בתוס' בד"ה מה להלן ואע"ג וכו' עד סוף. ולדעתי לק"מ בלא"ה דפליגי בהא אי כלאי הכרם הי' להן שעת הכושר דאיסי סובר כראב"א והוי שפיר ק"ו ור"ש בן יהודא סובר דלא נאסר עיקרן ולא הי' להן שעת הכושר כלל וליכא ק"ו ודברי התוס' דקרא מיירי ג"כ דקדשים דחוקין דאיסור הנאה של קדשים אינן מחמת טרפה דכל קדשים אסורין בהנאה מחמת הקדש רק היכי דנאכל לכהנים משלחן גבוה קא זכו באכילה וכל שאינן נאכלין אסורין בהנאה מחמת הקדש ודוק:

במשנה קיבת נכרי ושל נבלה. יש לדקדק מה ענין דין זה בפרק זה שמדבר מאיסורי בשר בחלב ומה ענין דבר זה שאינו רק מאיסור החלב בעצמו ואולי בא לומר דאי מלחה בעורה והעמיד בה דאי לא הוי נבלה דינה בנ"ט אבל כיון דאסורה משום נבלה אי העמיד בה אפי' באלף לא בטיל שאין דנין אותה מתורת בשר בחלב רק מתורת נבלה ולכך קתני בתר הכי המעמיד דמתורת בב"ח דינו בנ"ט כנ"ל:

בתוס' בד"ה המעמיד בעור של קיבה תימא וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דתיקשי להו בפשיטות דכאן אמרו בנ"ט וגבינות העכו"ם אסרו לגמרי וע"כ שיש חילוק בין כשרה לנבלה וממילא אין כאן תימא. ונראה דס"ל לתוס' דהתם אסרו לקנות גבינות העכו"ם לגמרי דשמא יאכלו אותם בלי טעימה כלל משא"כ בישראל שהעמיד במקרה תליא בנ"ט וכה"ג כתב הר"ן בשם הראב"ד והשתא קשיא להו שפיר דלמה לו להזכיר עור נבלה בכשרה ג"כ כך הדין ולזה תירצו כיון דאין הדבר ברור דהועמד בעור שמא בעשבים ופרחים וכיון שאינו דרך בישול לא הוי גזרו. מיהו יש ליישב בפשיטות דדוקא באיסור דאורייתא גזרו על מעמיד אפי' באלף אבל כאן בב"ח דהוא דרבנן לא גזרו רק בנ"ט דלא גרע מעמיד מבישול דאורייתא כנ"ל:

והנה הר"י הלוי תירץ לחלק בין היכי דאסור מעצמו בין היכי דאינו אסור רק בצירוף בשר בחלב וכל שאינו נ"ט אינו בב"ח כלל ולכאורה קשה העור נעשה נבלה מהחלב דבו יש נ"ט והוי דבר האסור בעצמו אבל באמת לא קשיא דאין העור נעשה נבלה רק מדרבנן ובדרבנן לא אסרו מכח מעמיד אפי' באלף משא"כ נבלה ודוק:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה