אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק כל הבשר › דף קיד.

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק כל הבשר · דף קיד.

דף קיג:

בגמ' כיון דעל אכילה לא לקי וכו'. כבר כתבתי ליישב מה דקשה להך מ"ד למה לי בחלב אמו להוציא חלב טמאה הא אין איסור חל על איסור ואינו לוקה על בישול ג"כ. ונראה לי לומר עוד דהך מ"ד סובר דהיינו טעמא דקפיד קרא בחלב אמו על בישול משום דאכילה העיקר וכיון ועל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי וה"ה בחלב למ"ד דאין איסור חל על איסור מיהו לישנא להכי אפקה רחמנא לא משמע הכי ועוד דלמה מיעט קרא מבחלב אמו להוציא אינו מינו דגדי הא אפילו מינו דגדי כל שהוא איסור אין בו משום בב"ח לא אכילה ולא בישול:

ונראה לי לומר עוד על דרך זה דוודאי מצד אין איסור חל על איסור הי' ראוי שיחול על חצי שיעור ואי קשיא מה שהקשינו לעיל כיון דעל כזית ראשון מחוייב היכי יפטר לפי שאכל יותר על זה נאמר דאף דאיסור חל על חצי שיעור אבל משום בשר בחלב אינו לוקה דדוקא בזה היתר וזה היתר מצטרפין לכזית אבל באחד איסור בעינן שיעור שלם ואין לוקין מצד דחסר השיעור ועיין בספר ראש יוסף לעיל (דק"ח ע"ב) בד"ה ולוי אמר והשתא יש לומר דוקא היכי דאינו לוקה מצד אין איסור חל על איסור אז אבישול נמי לא לקי אבל בחצי זית חלב וחצי חלב דאין החסרון רק מצד דחסר השיעור א"כ בבישול דשניהם היתר מצטרפין לכשיעור וא"כ לא שייך לומר בהא כיון דעל אכילה לא לקי וכו' כיון דמה שאינו לוקה הוא דחסר השיעור לא שייך שלא ילקה על בישול דיש בו כשיעור דהיתר בהיתר הוא ואטו אי יבשל שיעור ולא יאכל שיעור לא ילקה על הבישול והשתא שפיר צריך בחלב אמו להוציא חלב טמאה דאפילו בכה"ג לא לקי שאינו בכלל חלב כלל והשתא ניחא מה שפירש"י לעיל דלהוציא טמאה לא צריך משום דבלא"ה אין איסור חל על איסור וקשה הא איצטריך לבישול ולהנ"ל ניחא דהכל מבחלב אמו נפקא ודוק:

מיהו בעיקר פי' הסוגי' יש לעיין דהיכי קאמר דלהכי אפקא רחמנא בלשון בישול וכו' אדרבא כיון דאפקא קרא לאכילה בלשון בישול ראוי לומר בהיפוך דאכילה תלוי בבישול גם צריך להבין הא איצטריך בלשון בישול דאינו חייב על אכילה רק כשבישל קודם גם לשון כיון דעל אכילה לא לקי לא אתי שפיר והוי לי' לומר להכי אפקה רחמנא בלשון בישול לאשמועינן היכי דעל אכילה לא לקי לא לקי על בישול:

ונראה לי ליישב הכל דהוקשה לו דהוי לי' למיכתב לא תבשל גדי בחלב אמו ולא תאכלנו ולמה כתיב קרא יתירא על אכילה בלשון בישול ולא זכר אכילה כלל רק שנדע מיתורא לזה דייק דלכך נקט קרא הכי משום דבישול תלוי באכילה דהיכי דלא לקי על אכילה לא לקי על בישול משום דאכילה הוא העיקר כמ"ש הרמב"ם דאכילה כ"ש מבישול כמו בת דהוי כ"ש מבת הבת והשתא חשש הכתוב דלא נימא דלעולם אינו חייב על בישול גרידא בלי אכילה כלל ולהכי אפקה בלשון בישול דנדע מזה דעל בישול גרידא ג"כ חייב ודוקא היכי דאכל ולא לקי על אכילה לא לקי על בישול אבל בלא אכל כלל או שאכל פחות מכשיעור חייב על בישול ואידך לישנא סובר דוודאי אכילה עיקר אבל אין סברא לפטור מבישול שאין בו שום חסרון כלל ונעשה האיסור בשלימות רק כיון דאכילה עיקר לוקה על אכילה ג"כ אף דיש צד לפטרו מ"מ כיון דעבר על איסור בישול אסור לאכלו ולוקה עליו כיון דאכילה עיקר וממילא צריך קרא להפקיע בלשון בישול להורות דחייב על בישול בלי אכילה כלל או חצי שיעור כנ"ל ועיין מ"ש בתוס' בד"ה כיון:

שם מר אמר חדא וכו' פירש"י דאם לא התרו בו משום אכילת חלב אלא משום בשר בחלב. נראה שהוקשה לו דקאמר אינו לוקה והרי לוקה על אכילת החלב לכך פי' דלא התרו על החלב רק על בשר בחלב ולא ניחא לי' לפרש אינו לוקה פ' כיון דעל בישול דקאמר לוקה היינו מ' ממילא אינו לוקה הכוונה כלום ואי קשיא למה לי' למינקט בלא התרו לינקט בהתרו ולומר אינו לוקה רק מ' ולא פ' דבעי לאשמועינן רבותא אף דאינו לוקה על החלב מ"מ לא חל בשר בחלב על החלב ואין להקשות למה נקט חידוש זה בחלב וחלב הא בכל איסור חל על איסור הוי מצי לאשמועינן אפי' לא התרו על האיסור הראשון משום דאיצטריך לאשמועינן דלוקה על בישול אף דעל אכילה לא לקי גם בעלמא ליכא איסור בישול. והא דלא פי' דליכא כזית בחלב ובא לאשמועינן דאינו חל על חצי שיעור דהיכי ס"ד דקמש"ל אינו לוקה על חצי שיעור דמנין נדע זה מדבריו הא יש לומר בשיעור שלם רק לא התרו וע"כ דלא בא לאשמועינן רק בלא התרו ואף דזה משכחת בעלמא מ"מ נקט כאן דמוכרח לומר בחלב וחלב לענין בישול דלוקה ודוק והנה לעיל כפירש"י דהתרו בו משום בשר בחלב ולא זכר דלא התרו על חלב דתיקשי למה נקט בכה"ג הוי להו לחלוק למר פ' ולמר מ' ואי דבא לאשמועינן דאיני חל אפי' לא התרו על איסור ראשון דזה הוי לי' לאשמועינן בכל איסור על איסור כיון דתרווייהו באכילה מיירי לזה סובר רש"י דלעיל הכוונה דליכא בחלב רק חצי שיעור ואשמיעינן דאינו חל אפילו על חצי שיעור ובעלמא לא הי' יכול לאשמועינן דאם כן לכ"ע לא לקי כיון דליכא רק חצי שיעור ובכל איסור בעינן שיעור לכך הוצרכו לחלוק בבשר בחלב דיש שיעור בצירוף ובחלב אין שיעור מ"מ אינו חל לכך לא זכר רש"י לעיל רק שהתרו על בשר בחלב דאל"כ לא הי' לוקה כלל דחלב אין בו שיעור ועל בשר בחלב לא התרו ואפילו הפרו סתם לא מהני רק בפי' משום בשר בחלב ואתי שפיר הכל והמחבר בעל ראם יוסף נעלם ממנו דברי רש"י הנ"ל עיי"ש:

בתוס' בד"ה כיון דעל אכילה לא לקי תימא אימא איפכא. ביאור דבריהם דהיכי ס"ד דלכך אפקה רחמנא בלשון בישול להורות דבישול תלוי באכילה דמנין נדע זה הא יש לומר בהיפוך ולפי מה שפירשתי בגמרא ממילא אין כאן תימא אך בלא"ה אין מקום לתמי' זו דוודאי ידענו שפיר מדאפקא בלשון בישול דאחד תלוי בחבירו ומ"ד דבישול תלוי באכילה סובר דכך ראוי לומר מצד הסברא דלא שייך לומר להיפוך דאכילה תלוי בבישול דהא חזינן אפילו בישל נכרי או נפל מעצמו או בשוגג דאין מלקות כלל על הבישול ומ"מ לוקה על האכילה וע"כ דנתכוין הכתוב לתלות בישול באכילה ולישנא בתרא סובר דאין סברא דנתכוון הכתוב בישול באכילה כיון דבישול קדם ואפילו לא אכל כלל לוקה על הבישול א"כ היכי שייך דקפיד קרא לחלות בישול באכילה וע"כ להיפוך דאכילה כיון דהוא ע"כ בתר בישול הוא יש לנו לומר דאכילה דבתר בישול תלוי בבישול דמעיקרא וזה ברור:

ודע שיש כאן מקום תימא דלמה לא קאמר איבעית אימא דכ"ע אין איסור חל על איסור ומ"מ פליגי בין בבישול בין באכילה דמ"ד לוקה סובר דאכילה תלוי בבישול וכיון דעל בישול לא שייך אין איסור חל על איסור ולוקה לוקה נמי על אכילה ומ"ד אינו לוקה סובר בהיפוך דבישול תלוי באכילה וכיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי ופליגי שפיר בתרווייהו:

ונראה לי ברור דמקושיא זו הוכרחו התוס' לתמוה תמיהתם דכיון דלא קאמר דפליגי בתרווייהו ולמר אכילה תלוי בבישול ולמר בהיפוך ש"מ דליכא שום סברא שיחלקו בזה אמוראי כיון דתרווייהו ס"ל דע"כ גלי קרא דאחד תלוי בחבירו א"כ מאיזה סברא יסבור זה כך וזה להיפוך והשתא דע"כ אין שום סברא לצד אחד יותר מחבירו א"כ תמיהת התוס' במקומו דהיכי ס"ד לומר דקרא קמש"ל דבישול תלוי באכילה דמנין נדע זה אימא איפכא ולחומרא ואי נימא שיש שום סברא לומר דבישול תלוי באכילה ויש סברא להיפוך א"כ הוי ל"ל איבעית אימא דפליגי בתרווייהו:

ומ"מ נראה לי דלא קשיא כלל דאי ס"ד דפליגי בתרווייהו לא הוי לי' לומר המבשל חלב בחלב לוקה ואינו לוקה רק הו"ל למיתני כהך פלוגתא דרב ולוי דלמר לוקה על בישולו ולוקה על אכילתו ולמר אינו לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולי בשלמא אי לא פליגי רק בחד ניחא דאי פליגי רק בבישול בוודאי ניחא ואי פליגי רק באכילה ניחא ג"כ דלא נקט מבשל רק לישנא דקרא כמו בריש פירקין דקתני אסור לבשל וע"כ לאכול מדקתני חוץ מבשר דגים וחגבים כמ"ש ה"ה פ"ט מה' מ"א וכ"ש כאן דאין שום סברא שלא ילקה על בישול א"כ בוודאי אאכילה קאמר אבל אי פליגי בהא ובהא פשיטא דהוי להו לחלוק בבישול ואכילה כיון דלמר לוקה על שניהם ולמר אינו לוקה על שניהם ולפי זה ממילא לא קשה תמיהת התוס' כמש"ל:

שם בגמרא מיתיבי המבשל במי חלב פטור. מבואר בפוסקים שיש אוסרין מי חלב משום אבר מן החי ולפי זה למ"ד אין איסור חל על איסור יש כאן תרתי לפטור חדא דמי חלב אין כחל ועוד דאין איסור חל על איסור מיהו יש לומר דהכא רק לענין בישול מיירי דמ"מ פטור דמי חלב אינן כחלב מיהו קשה אי לענין בישול למה קתני פטור הא מותר לכתחילה אלא שיש לומר דהאי תנא כיון דסבר איסור חע"א דאין בו רק משום דמי חלב אינן כחלב בוודאי לענין אכילה מיירי ושפיר קתני פטור אבל אסור לאכול משום אבר מן החי. והנה הרמב"ם פסק אין איסור חל על איסור ומייתי הך דמבשל במי חלב פטור בפני עצמו והיינו דאינן כחלב וקשה הא בלא"ה אין איסור חל על איסור וצ"ל דקמש"ל אפילו בבישול מותר או דלא ס"ל כלל הך דמי חלב אסור משום אבר מן החי:

וכל זה כתבתי לשקלא וטרי' בעלמא אבל הדבר הקשה אצלי היכי ס"ד דמי חלב אסור משום אבר מן החי אימתי נאסר מי החלב אי בשעה שנחלב מן הבהמה הוי מי החלב אבר מן החי א"כ הי' מהראוי שאם בישל חלב לבדו יהא אסור שהרי נתבשל עם האיסור אבר מן החי ואי אמרינן דלא הוי אבר מן החי רק אחר שהופרש מן החלב זה תימא ביותר דהיכי ס"ד דבשעה שהופרש מן הבהמה אינו אבר מן החי רק אח"כ כשהופרש מן החלב נעשה אבר מן החי כיון שלא הופרש אז מן החי והרי אם ישחוט הבהמה אחר שנחלבה יאסר מי החלב כשהפרישו מן החלב והבהמה כבר נשחטה ובחיים אינו אבר מן החי כלל והוא תמוה לפע"ד:

הן אמת שיש לתמוה לכ"ע בהך דינא דמי חלב אינו כחלב לענין בשר בחלב והרי בבישל חצי זית חלב וחצי זית בשר לא שמענו דצריך לנכות מן החלב מי החלב הנמצא וצריך להיות שיעור חלב בעצמותו בלא מי חלב ודבר זה לא שמענו וע"כ דמצטרפין גם מי החלב שבו ולמה כשהופרש מן החלב אינו כחלב והיכי ס"ד שישתנה מאיסור להיתר אחר שנחלבה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאי נחלבה הבהמה כל החלב היוצא הוי חלב כי כך הוא דרכו וממילא אסור לבשל כל חלקיו עם בשר דהכל הוא חלב וכן לכ"ע אין בכל חלקי החלב משום אבר מן החי רק אם נחלבה הבהמה ויצא החלב ואח"כ יצא מי חלב בפני עצמו מחמת חולי או ענין אחר שנחלק החלב בתוך הבהמה ויצא חלב בפני עצמו ומי חלב בפני עצמו אז מי החלב אינן כחלב ולא הי' מעולם חלב ובהא איכא מ"ד דאסור משום אבר מן החי דלא שמענו להתיר רק חלב ולא מי חלב כנ"ל. מיהו יש לדקדק קצת דהו"ל לר"ל לקמן לפרש מתניתין במי חלב שהופרש אחר שנחלב וברייתא שיצא מי חלב בלבד ויש ליישב ודוק:

שם הפיגול והנותר והטמא וכו' האי תנא וכו' פירש"י בד"ה הפיגול וז"ל אלמא מריבוי דגדי נפקא לן דחייל על כל איסורין ובתר הכי בד"ה האי תנא פי' האי תנא נמי סבר בכל איסורין דאיסור חל על איסור וכו' ותנאי טובא איפלגי בה והיינו דקשיא לי' מה שייך להקשות ולתרץ דהא חזינן דסובר איסור חל על איסור לזה פי' דס"ד דרק בבשר בחלב מריבוי דגדי ס"ל הכי וקשיא להנך דלעיל דסברי אפי' בבשר בחלב אין איסור חל על איסור. מיהו צריך להבין מה ס"ד דמקשה ומה השיב לו המתרץ ונראה לי דהמקשה ס"ד דע"כ בבשר בחלב דוקא סבר הכי דאי סובר בעלמא איסור חל על איסור מ"ש דנקט התנא הכי בתוך דיני בשר בחלב הא בעלמא הוי רבותא טפי דאיסור חל על איסור אף דליכא ריבוי דגדי ולמה תפס דבריו בבשר בחלב דוקא ומזה דייק דבאמת רק בבשר בחלב סובר כן מריבוי דגדי וקשיא לר' אמי ור' אסי. והתרצן השיב לו בהיפוך דאיסור וודאי חל על איסור אך ס"ד ה"מ בדבר שהוא בעצמותו איסור כגון נבלה על חלב דע"כ נבלה היא ואי אפשר שיסתלק איסור נבלה מחמת איסור החלב אבל בשר בחלב דכל אחד בפני עצמו היתר וכשבאו ביחד בבישול נעשו איסור ואסור לבשלם ולוקה על אכילתם משום בב"ח וס"ד דאין מצטרפין איסור והיתר שיחול עליהם בשר בחלב ואין היתר חל על איסור ואינו מתחיל כלל להיות איסור ולא שייך איסור חל על איסור קמש"ל דאפי' בבשר בחלב חל איסור בשר בחלב על איסור:

ובהכי ניחא לי מה שיש לדקדק דקתני הפיגול וכו' שבשלן בחלב חייב משמע דעל איסור בישול נקט והרי העיקר הוא דחייב על אכילה משום בשר בחלב דחל על איסור פיגול אבל בבישול פשיטא דהא שניהם מותרין בבישול ואין כאן איסור כלל ואפי' אי אין איסור חל על איסור ראוי שיתחייב על הבישול ולהנ"ל הוי בבישול ג"כ רבותא דס"ד שלא אסרה תורה רק לבשל כשזה היתר וזה היתר ובהא אסרה תורה צירופם לבשל אבל כשזה היתר וזה איסור אין ההיתר מצטרף לאיסור לאסור צירופם בבישול ודוק מיהו לא ידעתי למה נקט התנא הנך תלתא פיגול ונותר וטמא אטו איסורין שקיל מעלמא והרי יש איסורין רבים חלב ונבלה וטרפה ולמה תפס איסורין של קדשים שנפסלו. ואולי אגב אורחי' בא לאשמועינן דבשר בחלב נוהג במוקדשין כדקתני בתוספתא להדיא בשר בחלב נוהג בחולין ומוקדשין וכבר הקשו התוס' ריש פירקין דלמה לא קתני במתניתין ותירצו דמה דשייר במתניתין נקט בתוספתא א"כ יש לומר דהך תנא דברייתא ג"כ משמיענו אגב אורחי' דנוהג במוקדשין:

שם מסייע לי' לר"ל. לשון זה קשה לכאורה דהיכי שייך סיוע מה דר"ל קאמר כדברי הברייתא ממש וצ"ל דאין הכוונה דרוצה לסייע דינו של ר"ל דהא קתני בהדיא רק לפי שהי' קשה עלינו לפרש מתניתין דקתני סתמא מי חלב הרי הן כחלב דהוא דוקא להכשר זרעים ולא לענין בשר בחלב רק כיון דתנא דברייתא קאמר דמבשל במי חלב פטור א"כ כדי של נצטרך לומר דתנא דברייתא פליג על תנא דמתניתין נוח יותר פירושו של ר"ל במשנה כדי שלא נצטרך לומר דפליגי והיינו סיוע לר"ל לפרש המשנה לא שנו וכו':

שם אבל לענין בישול בשר בחלב מי חלב אינן כחלב. נקט בישול בשר בחלב ולא סגי לי' לומר אבל לענין בשר בחלב משום דעכ"פ מדרבנן אסורין באכילה כמו חי' ועוף וכדומה אבל בבישול אפילו מדרבנן לא גזרו כמו בישול בהמה וחי' ועוף ועמ"ש בתוס':

בתוס' בד"ה המבשל. איסורא מיהא איכא וכו'. הא דלא דקדקו מלשון פטור ולכאורה משמע דס"ל לתוס' דרק באכילה אסור אבל בישול מותר דלא גרע מכל דבר המותר באכילה מדאורייתא לא גזרו על בישול א"כ הך פטור ע"כ דמותר דהא קתני המבשל מיהו נראה דכוונת התוס' דוודאי יש איסור לבשל לכתחילה אבל אי בישל מותר דיעבד באכילה לזה הביאו ראי' דאסור דיעבד באכילה מכותח. ולפי זה מוכח מדברי התוספות דמי חלב לבדו מותר באכילה דאם לא כן פשיטא מכח מי חלב ועוד דכותח מותר באכילה לכ"ע מיהו לפי מה שכתבתי בגמרא לחלק בין מי חלב שנחלב מעיקרו מי חלב לבדו אבל מי חלב שהופרש אחר שנחלב החלב הוי כחלב א"כ יש לומר דהך כותח היינו ממי חלב שנעשה אח"כ מן החלב וזה מותר לבדו ואסור מדאורייתא לבשלו עם בשר אבל אם נחלב מעיקרא מי חלב אסור לבדו משום אבר מן החי ומצד בשר בחלב אין בו איסור כלל ועמ"ש בגמרא. והנה מדברי ר"ל יש להוכיח דמי חלב מותרין באכילה דאל"כ הוי לי' לומר לא שנו אלא לענין הכשר זרעים אבל לענין אכילה מי חלב אינן כחלב דחלב מותר באכילה ומי חלב אסור וע"כ דאין איסור במי חלב כלל וזו תשובה נוצחת לפע"ד:

ודע דהרמב"ם ז"ל הקשה בפי' המשנה פ"ג דכריתות דהא הוי איסור מוסיף מכח הנאה וכתב לתרץ ותורף דבריו דהנאה בבשר בחלב עם האכילה דבר אחד הוא וכל מה שאסרה תורה באכילה אסור בהנאה וכל שאינו חל על אכילה אינו חל על הנאה מיהו דברי הרמב"ם שם צ"ע שכתב שאין בבב"ח כתוב שאוסר אכילתו וכתוב שאוסר הנאתו רק שני הענינים יחד [ר"ל האכילה וההנאה] הם איסור בב"ח וזהו היפוך מה שכתב מפורש בהלכותיו דמג' פעמים לא תבשל ילפינן להו גם מה שסיים שם תראה המשנה אמרה בפי' בשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה. ודבר תימא דבריו דבהמה טמאה שאני דאפי' אי איסור חל על איסור אין בהמה כלל מכלל הבשר שנאסר בחלב והרי חי' ועוף מותר לאכול ולבשל ולהנות דלאו גדי הוא וכ"ש טמאה אבל היכי דהוי ממין הבשר שנאסר לבשל רק איסורא רכיב עלה מצד אחר כגון חלב ונבלה שפיר יש לומר דאסור בהנאה כמו שאסור בבישול. ואמת כפי הנראה הרמב"ם בפי' המשנה הולך בשיטה זו דאכילה והנאה מלא תאכל כל תועבה נפקי וא"כ ודאי מחד קרא נפקי אבל לפי דעתו בהלכות דכל אחד ילפינן מקרא אחר כמו דבישול לא תלוי באכילה כן הנאה לא תלוי באכילה והדרא קושיא לדוכתא דליהוי איסור מוסיף:

ונראה לי דדוקא בישול לא שייך לומר דתלוי באכילה כיון דהבישול הוא קודם האכילה ואדרבא האכילה והנאה תלויים בבישול דכל שבישלם יחד נאסרו באכילה והנאה א"כ שפיר יש לנו לומר דהאכילה והנאה דבר אחד הוא שהחמירה תורה באכילת תבשיל זה דאפי' להנות אסור א"כ היכי דעל אכילה לא לקי דהוי נהנה גמור כ"ש שאינו חייב על הנאה בלבדה כנ"ל:

בגמרא ת"ר בחלב אמו וכו' עד סוף הסוגי'. הקושיות בסוגי' זו מבוארים בפירש"י עד שהכריח רש"י ז"ל דפירושו של הר"ר יוסף טוב עלם הוא הנכון אבל עדיין לא נתבאר יפה למה ילפינן פרה ורחל מקמא בחלב אמו נילף אחותו גדולה שהיא מינו ודמי טפי לבחלב אמו ולא ללמוד פרה ורחל עד שצריך לאחותו גדולה קרא אחריתא ומה שפירש"י משום דאמרינן דלא רבו קרא רק מה שאסור בהרבעה ולא אחותו גדולה הוא תמוה דאדרבא משמע בכולה סוגי' דאינו מינו בעי קרא ולא מינו והרי אמו ממש מותר בהרבעה ואסור בבישול:

ונראה לי לפרש הכל בפשיטות והוא שיש לנו תרי בחלב אמו דמייתרי ובאה הברייתא הראשונה לומר דהך בחלב אמו לרבות פרה ורחל והיינו לפי שיש ק"ו מאמו ממש רק שיש פירכא שנאסרה אמו בשחיטה והשתא פרה ורחל מוכח בכל אופן דאי הך בחלב דמיותר לרבות פרה ורחל א"כ הרי נתרבה פרה ורחל מקרא ואי הך בחלב אמו לרבות אחותו גדולה בא א"כ מוכח פרה ורחל מק"ו מאחותו גדולה דהשתא ליכא לדחויי שנאסרה אמו בשחיטה דאחותו לא נאסרה בשחיטה והשתא כיון דפרה מוכח בכל אופן ממילא אין לנו לרבות אחותו גדולה רק פרה ורחל אבל אחותו לא דשמא קפיד רחמנא דוקא על הרבעה דבשלמא אי הי' לפנינו ב' דרכים או לרבות פרה ורחל או לרבות רק אחותו גדולה הי' לנו לרבות מינו ולא אינו מינו אבל השתא דאינו מינו ע"כ יש בכלל האיסור בכל אופן א"כ מאיזה צד נרבי נמי לאחותו גדולה שיהא שניהם בכלל האיסור אין לנו לומר רק על מה שהוא מוכרח בכל אופן ואחותו גדולה שאינה מוכרח לא איתרבי והדר מייתי לרבות אחותו גדולה מבחלב אמו השני כיון דמקמא לא מוכח רק פרה ורחל ומ"מ איצטריך בחלב אמו קמא לרבות פרה ורחל דאי לא הוי כתיב קמא הוי מוקמינן בחלב אמו השני לפרה ורחל כיון דאינהו ע"כ איתרבי ואחותו גדולה לא לכך איצטריך תרווייהו והדר פריך אחותו קטנה מנ"ל וקאמר מבינייא ומקשה אי הכי אחותו גדולה נמי נפיק מבינייא ואין צריך רק חד בחלב אמו ומוכת הכל דאי אתי לאחותו גדולה מוכח פרה ורחל מק"ו מאחותו ואי קרא לפרה ורחל מוכח אחותו גדולה מבינייא בצד השוה דהיינו מפרה ורחל ואמו וכן אחותו קטנה מבינייא וקאמר אה"נ רק בחלב אמו השני אתי להיא עצמה בחלבה והיינו דמייתי בברייתא שני' ג"כ ק"ו אף דלא צריך משום דבמסקנא באמת צריך כדי ללמוד הצד השוה ודוק ואתי שפיר הכל ואין לדקדק אכתי למה לי ק"ו באחותו גדולה כיון דנדחה ונלמד מקרא יתירא ואי למסקנא כמו דילפינן אחותו קטנה בצד השוה מבינייא בלי ק"ו כלל כן יש ללמוד אחותו גדולה בלי ק"ו. ובאמת לא קשיא דדוקא בקטנה דשמענו כבר אחותו גדולה ע"כ אמו לאו דוקא שפיר מתחיל ללמוד בלי ק"ו והיינו כמו דאמו לאו דוקא וה"ה אחותו גדולה כמו כן נימא אחותו קטנה ואי דנאסרה בשחיטה הרי גדולה נמי לא נאסרה בשחיטה ואי דגדולה לא נכנסה למעשר אמו נכנסה למעשר והוי שפיר הצד השוה בלי ק"ו אבל לענין אחותו גדולה דאכתי לא שמענו דאמו לאו דוקא ושפיר יש לומר דוקא ופרה ורחל שנאסרה בהרבעה ואמו במין עזים שנאסרה בשחיטה ודוקא היא לכך צריך להתחיל תיכף בק"ו מצד מעשר ואז הוי הצד השוה ודוק:

שם אין לי אלא בחלב אמו וכו' פירש"י ז"ל כלומר עז. הוקשה לו אי הכוונה אין לי אלא בחלב אמו ממש הוי לי' לומר תיכף אחותו גדולה מנין וע"כ דהכא לא מיירי בזה רק שבא לומר אינו מינו מנין אבל בחלב אחותו נלמד מאידך בחלב אמו או למסקנא במה הצד והשתא בא להוכיח אינו מינו א"כ הך אין לי הכוונה מינו. אינו מינו מנין ומייתי בק"ו מאמו ממש ויש עליו פירכא ת"ל בחלב אמו השני לרבות אינו מינו כגון פרה ורחל ודברי מהר"ם שיף אינם ברורים בזה ועמ"ש בסמוך:

שם ת"ל בחלב אמו פירש"י דמייתר וכו' דאי ס"ל גדי הכל במשמע אפי' עגל וטלה למה לי' לרבוי חלב פרה ורחל והא אמו כתיב וכו'. ודבריו תמוהין לכאורה מכמה טעמים מדא דמה בכך דעגל וטלה במשמע וכתיב אמו מ"מ כל חדא מנייהו במינו דוקא אבל בשרו של זה בחלב של אינו מינו לא שמענו וכן הקשו עליו התוס' באמת. ועוד דלפירושו דאין עגל וטלה במשמע רק מריבוי דגדי ילפינן כל בהמה טהורה א"כ אי אפשר לומר דבא לרבות פרה ורחל רק לאינו מינו דאי למינו הרי רבי קרא פרה ורחל ואי לא למינו ולא לאינו מינו למאי איתרבי וע"כ דאיתרבי למינו וכאן בא לרבות אינו מינו א"כ ה"ה אי נימא דגדי הכל במשמע לא שמענו רק מינו ומהדר ללמוד אינו מינו כמ"ש התוס' ועוד הא מפורש בגמרא דאינו מינו בא לרבות דהא קאמר ק"ו לענין הרבעה דאינו רק באינו מינו ומה צורך לו לרש"י לומר דהאי תנא לא ס"ל גדי עגל וכבש במשמע והוצרך מחמת זה לדחוק דהאי תנא איצטרך לי' הנך תלתא גדי חד לרבות כל בהמה טהורה דלא ככלהו אמוראי ותנאי דלעיל דאין גם אחד שיסבור גדי לרבות בהמה טהורה וכ"כ התוס' דלא איצטרך רק לאינו מינו אבל מינו מוכח מקרא דוישלח יהודה את גדי העזים והיינו דעגל וטלה במשמע כל גדי סתם ובחנם דחק בקונ' [ועמ"ש בתוס' ובמהרש"א שם]:

ונראה לי דסובר רש"י ז"ל דכל שנאמר גדי עגל וטלה ועז במשמע ממילא כיון דכלהו נכללו בחד גדי וחלב בחד אמו ממילא כל בהמה טהורה כמין אחד נחשבו וכל חלב שלהן כחלב מינו הוא וכיון דכתיב בחלב אמו ממילא כל בשר טהורה וכל חלב טהורה אסור לבשל זה עם זה דכל בהמה טהורה מין אחד הוא דכלהו בחד גדי נכללו. מיהו מה שלא הוצרך רש"י לבאר דבר זה מפורש משום דבלא"ה אינו באפשר לפרש גוף הברייתא דשואל רק על שאינו מינו כיון דגדי הכל במשמע היכי שייך שיאמר בחלב פרה ורחל מה נשתנה פרה ורחל דהוי אינו מינו דהא גדי כולל פרה ורחל ג"כ והרי בחלב פרה ורחל מינו הוא והשאלה על חלב עז כמו חלב פרה ורחל ועכ"פ הוי לי' לומר אין לי אלא במינו באינו מינו מנין יהא החלב איזה חלב שהוא ומדקאמר בחלב פרה ורחל מנין ע"כ דגדי הנאמר בקרא הוי עז ושואל שפיר בחלב פרה ורחל מנין והוא כמו שיאמר אין לי אלא בחלב עז דהא אמו כתיב בחלב פרה ורחל מנין אבל אי גדי כולל הכל והכל במשמע לא שייך לשאול בחלב פרה ורחל מנין דהא אמו על כלהו קאי והרי חלב פרה ורחל כמו חלב עז רק באינו מינו לא ידענו וכלהו שווין רק בחלב אינו מינו מנין הוי לי' לומר. אבל לפירש"י דהאי תנא סובר גדי רק עז במשמע א"כ שפיר שואל דאי לאו קרא השני אין לי רק בחלב אמו דהיינו עז בחלב פרה מנין דאף דבהמה טהורה איתרבי מגדי השני מ"מ לא איתרבי רק בגדי הראשון בחלב אמו ולא באינו מינו ושפיר לא ידענו גדי דהיינו עז בחלב פרה ורחל אבל אי גדי כולל הכלל חלב פרה ורחל וחלב עז שווין והיכי קאמר חלב פרה ורחל מנין דהא בכלהו כתיב בחלב אמו א"כ כל חלב בהמה טהורה שוה ואי אינו כן רק אף דנכללו הכל בגדי מ"מ אינו מינו אינו במשמע א"כ לא שייך שיאמר בחלב פרה ורחל מנין דהא חלב עז ג"כ לא מוכח בפרה ורחל והוי לי' לומר אינו מינו מנין וזה ברור בכוונת רש"י ז"ל:

מיהו יש להקשות לכאורה לדברי רש"י קושיא אחת מה דלא קשה לפי' התוס' והוא כיון דהאי תנא סובר דגדי רק עז במשמע א"כ הא חזינן אף דאיתרבי אינו מינו מ"מ אכתי צריך קרא בחלב אמו השלישי ללמוד בגדי עצמו בחלב אחותו גדולה וקטנה א"כ בשלמא לפי' התוס' דגדי כולל הכל א"כ נלמד ממילא אחותו דכלהו דעז ועגל וטלה אבל לפירש"י דגדי רק גדי רק גדי יתירא כתיב לרבות פרה ורחל וחי' א"כ הך בחלב אמו דבא לרבות אחותו דילמא לא איתרבי רק לגדי אבל לפרה ורחל לא וגדי יתירא לא מרבה רק דאינהו ג"כ אסורין בחלב אמו דנאסרו עמה בשחיטה וכן לאינו מינם מק"ו דנאסרו בהרבעה אבל בחלב אחותם של פרה ורחל לא שמענו ודוקא לעז רבי קרא ולא להנך דאיתרבי מגדי יתירא ואינן במשמע גדי כלל אבל באמת לא קשיא ולא מידי דהא למסקנא ליכא קרא כלל לרבות אחותו גדולה וקטנה רק מבינייא איתרבי כמו שפירשתי לעיל בגמרא א"כ ממילא אחותו של פרה או רחל ג"כ איתרבי מק"ו מאמם מה אמם שנכנסו עמה להתעשר אסור בבישול אחותו גדולה שלא נכנסה עמה לדיר להתעשר כ"ש דאסור בבישול מה לאמם שכן נאסרו עמה בשחיטה אינו מינה תוכיח שלא נאסרו עמה בשחיטה מה לאינו מינו שכן נאסרו בהרבעה אמם תוכיח וחזר הדין הצד השוה שהן בשר ונאסרו בחלב אף אני אביא אחותו גדולה וכן אחותם קטנה מבינייא ואם באנו להקשות בס"ד דלמד אחותו גדולה רק מקרא יתירא א"כ לא שייך להקשות אחותו גדולה של פרה ורחל מנין דהא בגדי ג"כ לא שמענו אחותו קטנה וע"כ כמו דמסיק מבינייא א"כ הרי לא צריך קרא כלל תרווייהו מבינייא אתיא א"כ שוב מוכח אחותו גדולה וקטנה של פרה ורחל ג"כ ועמ"ש בתוס' בד"ה בחלב פרה ורחל דבזה תבין דברי מהרש"א בתוס' שם ודוק:

שם אמרת ק"ו וכו'. כבר כתבתי לעיל ליישב מה דנקטי הני תנאי ק"ו דלא איצטריך כיון דמקרא יליף וק"ו פריכא הוא ולמה לי' לתנא להזהיר הק"ו וכתבתי שם משום דלולא הק"ו הוי מוקמינן קרא לאחותו גדולה אבל השתא במה נפשך מוכח חלב פרה ורחל דאי קרא לאחותו הוי ק"ו לפרה ורחל בלי פירכא מאחותו גדולה דלא נאסרה עמו בשחיטה ואי קרא לפרה ורחל ממילא איתרבי מקרא ולכך מוקמינן לפרה ורחל משום דהוא מוכרח בכל אופן אבל אחותו אינו מוכרח דיש לומר דוקא פרה ורחל דאסור בהרבעה מיהו יש לדקדק לכאורה למה לי ריבוי גדי לרבות בשר פרה ורחל דהא ממילא מוכח כיון דחלב פרה ורחל אסור ע"כ דבשרן ג"כ אסור דאי בשר פרה ורחל לא לא הוי שייך לרבות דחלב שלהן אסור דהא חזינן חלב טמאה ממעטינן דבעינן של גדי וטמאה אינה גדי א"כ אי בשר פרה ורחל לא ממילא אי אפשר לרבות חלב פרה ורחל דהא אמו כתיב וע"כ דבשר פרה ורחל ג"כ אסור ובאמת ניחא מהאי טעמא גופה דאי לאו גדי לרבות בשרן הוי נדחה הק"ו לגמרי דטמאה תוכיח דאסור בהרבעה ואינה בבישול לכך כתיב גדי לרבות ולא שייך לומר טמאה תוכיח דשאני טמאה דאינה בכלל איסור בשר בחלב כלל אבל פרה ורחל כיון דאיתרבי דבשרן הוי בכלל בשר בחלב שפיר יש ללמוד ק"ו גם לחלב שלהן וכבר נתבאר דבעינן ק"ו דוקא דאל"כ הוי מוקמינן קרא לאחותו גדולה כמ"ש לעיל באריכות:

ויש לי לומר עוד בהני ק"ו דמייתי הני תנאי משום דריבוי דבחלב קשה מאוד שיאמר הכתוב בחלב אמו מיותר לרבות אינו אמו לכך נקטי הני תנאי ק"ו ואף דיש פירכא מה לאמו שנאסרה עמו בשחיטה אבל עכ"פ אי מעלה זו גורם איסור בשר בחלב א"כ גם מעלת ההרבעה ראוי שיהא כמו מעלת השחיטה הילכך ממילא יש לנו לרבות פרה ורחל מהך יתורא אבל לולא הק"ו לא הוי מרבינן פרה ורחל אדרבא היינו מפרשים קרא דלמעט בא כהך דשמואל לעיל כנ"ל:

שם ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה. יש לדקדק למה נקט התנא הק"ו פרה ורחל מאמו שעל זה יש לו פירכא מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה הוי לי' לומר הק"ו בישול מהרבעה ומה הרבעה שלא נאסרה במינו נאסרה באינו מינו בישול שנאסר במינו אינו דין שתאסר באינו מינו והשתא לא שייך למיפרך מה לאמו כיון שאין הק"ו מאמו כלל וצריך לומר דאי הוי אמר הכי הוי אמרינן שחיטת או"ב תוכיח דנאסר במינו ולא נאסר באינו מינו אלמא דאין ללמוד איסורין זה מזה דאיסור זה נאסר בקרוב ולא ברחוק וזה בהיפוך כנ"ל ויתר הדברים בגמרא ופירש"י כיון שהודה רש"י ז"ל שאין לנו בסוגי' זו רק פירושו של הר"ר יוסף טוב עלם וכבר בארנו לעיל כל הסוגי' על פי פירושו ותו לא מידי:

בתוס' בד"ה בחלב פרה ורחל מנין לא איצטריך לי' אלא לרבות בשאין מינו וכו' ובחנם דחק בקונ'. כוונתם פשוט דרש"י דחק דהאי תנא לית לי' גדי הכל במשמע רק גדי יתירא אתי לרבות בהמה טהורה דלא ככלהו תנאי ואמוראי דלעיל משום דקשיא לי' אי גדי הכל משמע אין צריך לרבות פרה ורחל לזה כתבו דבחנם דשפיר ס"ל גדי הכל במשמע ומינו מוכח שפיר בכלהו אבל אינו מינו לא מוכח רק מבחלב אמו וזה ברור:

אבל כבר כתבתי לעיל ליישב דברי רש"י ז"ל ולא דחק בחנם דאי רכל בכלל גדי קשה במה נפשך אי רק על אינו מינו שואל מנ"ל היכי שייך שיאמר בחלב פרה ורחל מהיכי תיתי שיהיו פרה ורחל אינו מינו טפי מעז כיון דקרא כתיב היינו עז ופרה ורחל וא"כ עז נמי יש מינו ואינו מינו כשהגדי עגל או טלה והוי לי' לומר אינו מינו מנ"ל יהא פרה או רחל או עז וע"כ דשואל על כל חלב פרה ורחל דאף דגדי כלהו במשמע אבל בחלב אמו רק חלב עז הוא ועל זה קשיא לי' הא גדי כולל הכל ועל כלהו כתיב אמו א"כ מוכח חלב פרה ורחל ג"כ וע"כ רק על אינו מינו שואל היכי קאמר חלב פרה ורחל מנין ולכך הוצרך רש"י לומר דהאי תנא ס"ל גדי ראשון דלגופי' היינו עז ממש וקאמר שפיר אין לי אלא בחלב אמו של גדי אבל חלב פרה ורחל מנין וזה ברור ועוד כתבתי שם דסובר רש"י דאי כלהו הוי גדי אפילו אינו מינו נמי מוכח עיי"ש:

והנה מהרש"א ציין על דברי התוס' ובחנם דחק בקונ' וכתב על זה מה שכתב וכאשר תעיין היטב דבריו דכוונתו לאותה קושיא שהקשיתי לעיל לרש"י דאחותו גדולה וקטנה של פרה ורחל מנ"ל דילמא לא איתרבי מגדי רק לחלב אמו ממש דנאסרה בשחיטה או לאינו מינו דנאסר בהרבעה אבל אחותו של פרה ורחל מנ"ל ודילמא הך קרא דמרבה אחותו גדולה לא איתרבי אלא לעז ממש אבל להתוס' ניחא דכלהו בכלל גדי וממילא אחותו דכלהו איתרבי וכתב ליישב שם ונראה זה להתוס' דוחק אבל באמת מלבד שכתבתי לעיל דאין מקום לקושיא זו כלל אבל בלא"ה לא נתכוונו התוס' לזה דהיכי שייך לומר ובחנם דחק בקונ' דלא הוזכר זה ברש"י כלל וכך הוי להו לומר ולפי' הקונ' צריך לדחוק וברור דכוונת התוס' פשוט כמו שכתבתי מקודם:

בד"ה פרה ורחל שנאסרו עמה בהרבעה וא"ת חי' ועוף יוכיחו וכו'. לא נתבררו לי דבריהם חדא דהכא על חלב פרה ורחל דנין וא"כ צריך לעשות תוכיח מחלב חי' בבשר בהמה א"כ מאיזה צד פשיטא להו דחלב חי' לא נאסר בבישול דילמא דוקא בבשר דכתיב גדי וחי' לאו גדי אבל בחלב אמו כיון דממעטינן לעיל טמאה משום דלאו אמו היא והיינו דוקא טמאה שאין מתעברת מטהורה אבל חי' שמתעברת מטהורה ולמ"ד חוששין לזרע האב הוי שפיר בחלב אמו כמש"ל באריכות א"כ באינו מינו דאסור בהרבעה באמת אסור בבישול ואם כוונתם לעשות תוכיח מבשר חי' דמותר בבישול ואסור בהרבעה אבל גם זה תמוה דאטו אנן אמרינן שכל שאסור בהרבעה ראוי שיאסר בבישול רק אי ידענו דאסור בבישול באמו או במינו לפי המסקנא שייך לעשות ק"ו ממינו על אינו מינו מכח הרבעה וכמו כן צריך לעשות תוכיח מדבר שיש בו איסור בישול במינו ובאינו מינו לא אבל לא שייך לעשות תוכיח מדבר שאינו באיסור בישול לא במינו ולא באינו מינו וכמו כן מעוף לא קשיא שאינו באיסור בישול כלל:

בד"ה מה לאמו תימא לרבנן וכו' הא דלא קשיא להו מגדי שאינה אמו דהא התוס' פירשו בעצמם לעיל דעיקר הלימוד על אינו מינו אבל מינו לא איצטרך דהכל בכלל גדי ואף שי"ל דהכל בכלל גדי לאסור באמו דוקא מ"מ כיון דקאמר פרה ורחל מנין והוי לי' לומר שאינו אמו מנין וע"כ דהך אין לי אלא בחלב אמו הכוונה בחלב עז כמו שפירש"י והך דחלב אמו הכוונה במין אמו אינו מינו מנין א"כ הוי להו לעשות תוכיח מחלב עז שאינו אמו. וצ"ל דדוקא מעיקרא קודם שידע שיש באמו ממש שנאסרה עמו בשחיטה שפיר ניחא לי' לתנא לשאול על פרה ורחל דהוא אינו מינו ממינו דיש לפרש מין אמו אבל פרה ורחל לא שמענו דלא הוי מין אמו אבל השתא דקאמר מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה לא שייך לומר תוכיח ממין אמו דמנא לן דילמא אמא דוקא שנאסרה בשחיטה וכל שאינו אמו ממש לא אבל מחי' הוא שפיר תוכיח דחי' ע"כ איתרבי מקרא דלא תאכלו כל נבלה והא דלא קשיא להו בפשיטות דנילף ק"ו מחי' משום דכל כמה דלא ידענו מאמו ק"ו על אינו מינו ממילא כיון דחי' לא נלמד רק משום לא תאכלו כל נבלה כמ"ש התוס' במשנה א"כ ממילא אינו אסור רק במינו כמו גדי בחלב אמו א"כ היכי ס"ד למילף ק"ו מחי' לאסור פרה ורחל באינו מינו מה דחי' עצמה אינה אסורה רק במינה לכך לא זכרו התוס' רק לעשות תוכיח מחי' ומהאי טעמא נמי לא הקשו התוס' דנילף חי' עצמו באינה מינו מק"ו ממינה דכיון דתלתה תורה איסור החי' בחלב מקרא דכל שיש משום נבלה יש בכלל איסור לא תבשל בחלב אמו א"כ אי אפשר לאסור בחי' טפי מגדי באמו דדוקא במינו הוא כנ"ל:

מיהו עיקר קושית התוס' לק"מ לפע"ד דוודאי כיון דכתיב בחלב אמו כאילו מפורש במינו רק כשיש ק"ו אמרינן דרבותא הוא אפי' בחלב אמו אסור וכיון דנאסרה בשחיטה משא"כ בפרה ורחל שוב לא הוי רבותא דכמו שיש בפרה ורחל הרבעה כן יש באמו שחיטה א"כ מה יועיל תוכיח מחי' כיון דחי' נמי דוקא במינה ואין שם איסור הרבעה כלל א"כ כמו דנימא דאין מעלה באיסור שחיטה מכח חי' כן נאמר שאין מעלה בהרבעה עכ"פ שניהם שווין ואין כאן ק"ו ושוב לא שייך לומר דהוי רבותא והדרן לכללן דאמו דוקא ולא אינו מינו:

בד"ה תלמוד לומר בחלב אמו עוד דריש מינה בסמוך וכו' מוי"ו דאמו קא דריש. יש לדקדק דזה מוכח מחד ו' דאמו. ומהר"ם הרגיש וכתב דיש לו שום דרשה להנך ווי"ן ג"כ והוא דחוק. ונראה לי דלא קשיא דהך בחלב אמו דדריש ולא בחלב טמאה ודאי דצריך דאי הוי כתיב בחלב אם לא שייך למעט כלל טמאה דלא הוי אמו דגדי כיון דלאו אמו כתיב רק אם והיינו אם דעלמא וריה"ג לא דריש וי"ו רק בהנך תרי קראי דהן לדרשה נכתבו דריש ג"כ וי"ו אבל הך קרא דלא נכתב לדרשה לא דייקינן כלל ואין לנו רק ב' ווי"ן ואמרינן חד למעט טמאה וחד למעט עוף וזה שכתבו התוס' וריה"ג וכו' קאי רק על הך תרי דמייתרי שזכרו קודם דריה"ג דריש חד וי"ו מנייהו למעט עוף כנ"ל

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה