אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק כל הבשר › דף קו:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק כל הבשר · דף קו:

דף קו.

בגמרא ובקידוש ידים ורגלים במקדש. יש לדקדק מקמש"ל כיון דחוצץ בנטילת ידים לחולין דהוא רק מדרבנן ר"ש שחוצץ בקידוש במקדש דאורייתא. ונראה לי דעיקר קמש"ל אפי' הנך שאינן חוצצין רק מדרבנן מ"מ חוצצין בנטילת ידים דרבנן ולכך שפיר קמש"ל דס"ד במקדש לא גזרו רבנן חציצה דידהו כמו שלא גזרו על שבות במקדש קמש"ל דכל החוצץ בטבילה בגוף חוצץ אפי' במקדש:

ועוד אפשר לומר לפי מה דמבעי' לן כ"ב דזבחים אי יכול לקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור ולא איפשט ובדיעבד וודאי מועיל ואפילו לכתחילה דוקא בכיור עצמו או בכלי שרת אין מקדשין בתוכו אבל יכול לקדש בכלי קודש שנטל המים בתוכו מן הכיור או מן כלי שרת דחשיב דיעבד ככיור וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ה מהלכות ביאת מקדש הלכה י"א וז"ל הטביל ידיו ורגליו במי מקוה אפי' במעיין אין זה קידוש כלל עד שירחץ בכלי ובכל כלי הקודש מקדשין בין שיש בהן רביעית בין שאין בהן רביעית ופי הראב"ד והכ"מ שם דהיינו שהמים באו מן הכיור או מכלי שרת שיש בו לקדש ארבעה כהנים. משמע דכה"ג כשר ע"י טבילה שטובל ידיו ורגליו בכלי כמו טבילת המקוה דלא מהני לפי שאינה כלי אבל בכלי מהני וכן משמע לי מתוך דברי הרמב"ם הלכה ט"ז שם שכתב כיצד מצות קידוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ושוחה ומקדש וקשה מאוד לומר ששופך מן הכלי עליהם דמשמע שעושה הכל ביחד ולזה נראה שהי' תוחב ידיו ורגליו בכלי ומקדש וא"כ ס"ד דכמו שחילקו לעיל בנטילת ידים בין נטילה לטבילה דבטבילה הקילו בכמה דברים יותר מנטילה א"כ ס"ד דקידוש כה"ג דהוי בטבילה לא החמירו רבנן בחציצה כמו שהחמירו בנטילה קמש"ל כיון דקידוש ידים דאורייתא כל שהחמירו בחוצצין בטבילה בגוף חוצץ בקידוש ידים ורגלים אפי' כה"ג דהוי כטבילה ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה וכל דבר שחוצץ ליישב כה"ג קושית התוס' שם מן התוספתא:

שם אמר רב עד כאן וכו' ושמואל אמר עד כאן וכו' ור"ש אמר עד כאן עד סוף הסוגי'. הסוגי' הזו לכאורה תמוה מאוד דמשמע בברייתא להדיא דהנך תלתא אין להם שיעור אחד דא"כ הוי להו לכלול כלהו בחדא נטילת ידים לחולין ולתרומה ולקידוש עד הפרק ומדקא פלגינהו ש"מ דכל חד שיעורו גדול מחבירו ופרק של תרומה אינו אותו הפרק של חולין וכן פרק של קידוש אינו זה הפרק של חולין ותרומה והנה יש להקשות על זה כיון דשיעורין חלוקין הן והתנא בא ללמד לכל אחד שיעור אחר היאך לא ביאר התנא שיעוריהן שהרי עכשיו אין לנו מדברי התנא שום לימוד ומה יתרון יש לנו מדברי הברייתא יותר ממה שלא היתה נשנית כלל וליכא למימר שסמך התנא דמסתמא נפרש לחולין פרק ראשון ולתרומה עד שני ולחולין עד שלישי וא"כ בהכרח כך הכוונה ראשון של האצבעות ושני ושלישי וזה אי אפשר דליכא למ"ד שיהא קידוש ידים פרק שלישי של האצבעות וע"כ נצטרך לומר דכל אורך האצבעות עד מקום שכלה פרידתם מיקרי פרק ראשון ושני עד הקנה ושלישי עד העציל כדברי הר"ר אברהם והרי התוס' דחו זה הפי' בשתי ידים ואפי' לפי מה שאכתוב ליישב כל קושיות התוס' עכ"פ דבר זה מוכרח בברייתא ואי אפשר לפרשה באופן אחר וכיצד נחלקו בה לכן ברור דלא בא הך תנא להורות לנו שיעור הנטילה שהן חלוקין זה בפרק זה וזה בפרק אחר דלא הוזכר בדבריו רק שבא להורות דהנך תלתא בכלהו אין השיעור כלה בתוך העצם שהרי יש אורך עצם בין פרק לפרק וס"ד דשיעורן כלה באמצע העצם זה באמצע עצם של פרק זה וזה באמצע עצם בפרק אחר קמש"ל התנא דהגבול בכלהו עד הפרק ולא כלל התנא כלהו בחדא דלא נימא כלהו שווין בשיעורן קמש"ל דחלוקין הן רק בהא שווין דהפרק הוא הגבול לא באמצע עצם ועכ"פ מוכח מברייתא דאי חולין ותרומה וקידוש שווין והשתא תיקשי לשמואל ור"ש מברייתא והתוס' האריכו בזה אבל דבריהם דחוקין מאוד דמוכח מגמרא דאפי' לוי אמר דשווין חולין ותרומה כמו שאבאר בתוס':

ואומר אני לפרש סוגי' זו בפשיטות והוא דוודאי תיבת לחומרא בדברי שמואל ותיבת לקולא בדברי ר"ש ע"כ הוא לשון מסדרי הגמרא הוא דהם כיון שהראו ביד ע"כ לא שייך שיאמרו לחומרא רק הגמרא אמר דלחומרא הראה וכן ר"ש לקולא הראה ולפי זה הכוונה דרב הראה מקום של חולין וגם הראה מקום של תרומה ושמואל הראה ביד בין לחולין בין לתרומה הראה לחומרא מדרב דבחולין הראה מקום להחמיר מדרב וגם בתרומה הראה מקום להחמיר ולשמואל חלוק חולין מתרומה כמו לרב והכוונה דשמואל הראה מקום לחולין ומקום לתרומה בתרווייהו להחמיר מדרב ור"ש הראה בתרווייהו להקל מדרב דבחולין הראה להקל וגם בתרומה הראה מקום להקל אבל לדידי' ג"כ חלוק חולין מתרומה והשתא לק"מ דלכלהו מקומות חלוקין הן ולפי זה ע"כ הך דרב כפירש"י דלחולין עד פרק השני ור"ש מקיל בחולין עד פרק ראשון ולתרומה דסובר רב עד שלישי מקיל ר"ש עד שני ושמואל מחמיר לחולין עד שלישי ולתרומה עוד פרק אחד ובזה כל הסוגי' מתפרשת בפשיטות בלי שום דוחק:

(רמזים דק"ו ע"ב) ובקידוש ידים ורגלים פי' אף שהיא טבילה לא נטילה ומבואר לעיל דהקילו בטבילה יותר מנטילה מ"מ לפי שהוא דאורייתא חוצץ ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה וכל דבר כמו שאבאר בתוס' ביאור הסוגי' להנצל מכל קושיות התוס' דהך בין לחולין בין לתרומה לשון הש"ס הוא כמו לחומרא ולקולא דוודאי לשון מסדר הגמרא והכוונה שמואל הראה המקום בין לחולין בין לתרומה הראה להחמיר מרב ור"ש להיפוך להקל ובחולין הראה להקל ובתרומה הראה להקל ושמואל הראה בתרווייהו להחמיר אבל לא חד שיעורא ואין צורך לומר מחמת כהן דהא ר' מיישא לוי הי' ומשמע בגמרא דאף ר' אמי דהי' באמת כהן לא ניחא להו משום חומר כהונה רק מן הדין ביאר הסוגי' נוטל אדם שתי ידיו שחרית דהכוונה שנוטל לאכילת שחרית ויכול לאכול על סמך זה כמה פעמים כל היום וכן משמע ברמב"ם ומיושב קושיות התוס' ואין לומר אי נוטל לאכילה פשיטא א"כ לאכילה אפילו שלא בשעת הדחק א"כ איזה שעת הדחק יש יטול ידיו ויאכל ואי שלא התפלל ינקה בכל מידי דמנקי ויתפלל ויטול ידיו ויברך המוציא ויאכל אלא וודאי אפילו יטול לאכילה דוקא בשעת הדחק א"כ למה לא נפרש כן דברי רב:

בתוס' בד"ה וכל דבר שחוצץ. ישוב לקו' זו דהחמירו בנטילת ידים יותר מטבילת ידים כדמוכח לעיל ושם בתוספתא לטבילה וכאן לנטילה ועמ"ש בגמרא ויש ליישב עוד דהתם על שעת הטבילה דנין אף דבטבילה עצמה עברה החציצה ובזה בחולין הקילו אבל כאן דיש החציצה אחר הטבילה ויראה דתירוץ זה ידעו התוס' שכתבו דיש ליזהר בשעת טבילה דהיינו לפי שיש ליישב כנ"ל ולא הי' צריך ליזהר בשעת טבילה רק אחר הטבילה אבל לפי שתירצו לחלק בנגיעה יש ליזהר גם בנטילת ידים בשעת נטילה:

בד"ה אמר רב. מה שכתבו דשמואל הי' כהן קשה מלקמן דהי' לוי ואף לר' אמי דהי' כהן באמת לא רצו בגמרא לומר דהחמיר מחמת זה:

בא"ד וי"ל דר' ששת מפרש וכו'. ביאור דבריהם דר"ש דמשוה חולין ותרומה אינו חולק אברייתא רק דמחמיר בחולין להשוות עם תרומה וזה שכתבו דפרק דתרומה וכו' ולא זכרו חולין משום דברייתא ס"ל פרק ראשון ור"ש מצד חומרא מחמיר כמו בתרומה אבל כבר כתבתי בגמרא פי' הנכון בסוגי' ולק"מ. ישוב לדברי הר"ר אברהם דכל העצם עד בית השחי מקרי עציל ותחילתו נקרא קודא וסופו שחי ועד תחילת עציל לקידוש ועד סוף לנדרים ועד העציל דנדרים עד סוף העציל עד שחי והשתא לא קשיא כל קושיות ר"ת. ביאור דבריהם ואין לפרש היינו לפי שסתרו דברי הר"ר אברהם א"כ יש מקום לומר דקידוש ידים עד שחי ובנדרים עד קודא הוצרכו לומר ואין לפרש אבל לפי' הר"ר אברהם לא הי' כלל מקום לפרש מאותה סוגי' דפרק משקלי עלי דהא שניהם שווין ומאי פריך ורמינהו ודוק:

בד"ה נוטל והשתא הא מועיל תנאי כוונתם דהך דהתם דנוטל לצורך אכילה הוי כמי שמתנה וכיון דמועיל תנאי על כל היום כ"ש דמועיל על לאחר קידוש ור"ת מתרץ דוקא אי נוטל שחרית להעביר רוח רעה והיתה הברכה כדין בלי אכילה כלל אז מהני תנאי אף על אכילה אבל כשנוטל לאכילה והברכה רק לאכילה צריך לאכול תיכף לא להפסיק ומה שכתבו ועוד י"ל כן מוכח לקמן בגמרא דאל"כ קשה לאיכא דאמרי לשון דלא שכיחי:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה