אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק כל הבשר › דף קה:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק כל הבשר · דף קה:

דף קה.

בגמרא ל"ש אלא שהיד סולדת בהן וכו'. איכא למידק בשלמא ללישנא בתרא דקאי ארישא דקתני בין בחמין בין בצונן שפיר יש לפרש דוקא חמין שאין היד סולדת אבל בסיפא דקתני אין נוטלין אלא בצונן היכי אפשר לפרש דאפי' בחמין כל שאין היד סולדת מותר ליטול מהן וכי חמין שאין היד סולדת בהן צונן מיקרי הא פשיטא דלאו צונן הם והיכי קתני אין נוטלין אלא בצונן כיון דמותר ליטול אפי' אינו צונן רק שאין היד סולדת בהן. גם מצינו לענין אבל שהוזכר חמין וצונן בוודאי אין הכוונה היד סולדת וכי דרך לרחוץ בחמין שהיד סולדת אלמא אפילו אין היד סולדת בהן חמין מיקרי וכיון שאמרו אין נוטלין אלא בצונן היכי נימא דבחמין ג"כ מותר ליטול. ואמת דכפי הנראה מפירש"י בד"ה סולדת דנשתנו מתורת מים ולפי זה אפשר דאפילו נצטננו אסור דכבר נתבטלו ולפי זה אפשר לפרש דהכא נמי וודאי לנטילה בעינן צונן רק ההפרש בין סולדת לאין סולדת דבסולדת נפסלו ולא מהני אפילו נצטננו אבל כל שאין היד סולדת לא נשתנו ומותר ליטול בצונן כשנצטננו. אבל אי אפשר לומר כן דדוקא לענין מים ראשונים שייך לומר שנתבטלו מתורת מים אבל למים אחרונים משום מלח סדומית לא שייך לחלק בכך וכל שהוא צונן מעביר הזוהמא ושוב ליכא סכנה גם יש לדקדק דקאמר מכלל דראשונים וכו' דמה בקשו בזה דכיון דמחלק בין ראשונים לאחרונים פשיטא שאין תרווייהו שווין ומצינו בגמרא כה"ג טובי שלא זכרו אח"כ מכלל מה דממילא משתמעי. גם יש לדקדק דמעיקרא זכר נוטלין ואין נוטלין ולבסוף קאמר מותר דמשמע דבא להורות איזה היתר לכתחילה כמו שכתב הרא"ש בפ"ק דמכלתין דלשון מותר משמע לכתחילה:

ונראה לי שיש לדקדק דקתני מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן הך בין בצונן מיותר לגמרי דאלא במאי יטול והוי לי' למיתני מים ראשונים נוטלין אפילו בחמין מים אחרונים אין נוטלין אלא בצונן וע"כ דבא להורות אפילו יש לפניו צונן וחמין אין הפרש בין אי יטול בזה או בזה דאי ליכא רק חמין פשיטא דנוטל דהא באין לו מים יכול לאכול אפילו במפה ואינו מעכב אכילה ועלה קאמר ל"ש אלא אין היד סולדת אבל אי יד סולדת אין נוטלין רק יטול בצונן כיון שיש לו צונן אבל בסיפא דקאמר אין נוטלין רק בצונן וכיון דמשום מלח סדומית הוא והוי סכנה בוודאי אפילו אין לו צונן אינו יכול ליטול בחמין ועל זה אמר דהא דבחמין כלל כלל לא דווקא בסולדת אבל אין סולדת נוטלין והיינו כשאין לו רק חמין הללו אבל וודאי כשיש לו צונן אין נוטלין רק בצונן גמור ובא לפרש דמה שאמר אין נוטלין רק בצונן היינו דצונן קודם לכל לאפוקי מרישא. אבל בחמין לא דקאמר דהיינו אפילו אין לו רק חמין היינו דוקא ביד סולדת והשתא הי' מקום לומר דאפי' לפי לשון זה מ"מ הא דנוטל ברישא אפי' היד סולדת היינו כגוונא דסיפא אסור דאין לו רק מים שהיד סולדת אבל ביש לו צונן או יש לו מים שאין היד סולדת אינו נוטל אלא בהן. ובאמת לא ניחא לי' לומר כן כיון דהך ולא בחמין דסיפא הכוונה היד סולדת ממילא משמע דחמין דרישא ג"כ אפילו היד סולדת וקתני דמותר בין בחמין בין בצונן ש"מ דאפילו יד סולדת ויש לו צונן מותר בחמין לכתחילה כנ"ל:

שם ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. איכא למידק מקמש"ל ר"נ כאן אטו הך ברייתא בדין בשר בחלב נאמרה ואפילו בבשר בחלב הרי חילקו לעיל ה"מ בלילה ולמה מוקי לה ר"נ דוקא בלילה גם ברייתא מפורשת היא לעיל עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ולא בשר וגבינה ומה חידש ר"נ ונראה דר"נ פליג על ר"י ברי' דר' משרשי' לעיל דמחלק בנטילה בין יום ללילה רק לעולם חובה היא וממילא לא מהני יממא כי תקנת חכמים היתה משום לא פלוג דאפי' אינו רואה טל ידיו ליכלוך צריך נטילה וכן נראה מדברי הרמב"ם שהשמיט לעיל הך דר"י ברי' דר' משרשי' ולא חילק בין יום ללילה ועמ"ש בתוס' בד"ה ל"ש:

שם אמר אביי ומשתכח כי קורטא בכורא וכו' כל מלחא מאי א"ל לא מיבעי'. יש לדקדק מה ביקש אביי בהודעה זו גם יש לדקדק בהך בעי' דר' אחא באיזה סברא נסתפק ואי הי' לו מקום להסתפק לא הי' לו להשיב לא מיבעי' דאכתי לא ידענו על איזה צד כיון דלר' אחא שני הצדדים היו בשוה אצלו ונראה לי שיש להסתפק בדברי אביי אי הכוונה דמשתכח קורטא במקום אחד גרגיר מלת סדומית בכור ועל דרך זה הי' מקום לחלק דדוקא באכל מלח יש לחוש שמא אכל גרגיר זה ואף דלא נמצא רק מעט מ"מ הא יגיע לאחד שיאכל אבל מדד מלח אין לנו לחוש שאותו גרגיר הי' נוגע בידו כיון שנטל הרבה הי' הגרגיר ביניהם. אמנם יש לפרש דברי אביי דבכל הכור נמצא מפוזר ומפורד כשיעור קורט ובכל גרגיר יש משהו ולפי זה אין הפרש בין אכל או מדד בחפניו ולפי' ראשון יש לומר דקמש"ל אביי דבמדד מותר ולפי' ב' נתן טעם למה בעינן מים דוקא כל שמקנח ידיו סגי רק כיון דמשהו הוא ודק מאוד יש לחוש שמא לא קינח יפה כל שלא רחץ במים והיינו דמיבעי' לי' בתר מימרא דאביי כל מלחא מאי והשיב לו דדברי אביי יתפרשו באופן דלא מיבעי' כלל והיינו כפי' שני כנ"ל. והנה רש"י ז"ל פי' כל מדד כדמתרגם וכלו בעומרא ולא זכר הכתו וכל בשליש משום דהכתוב יש מקום לפרש באופן אחר אבל כיון דמתרגם וימודו מוכח ביותר דכל היינו מדד ועוד דמביא ראי' דנקרא כן בלשון התלמוד דהוא לשון ארמי. והי' אפשר לפרש ג"כ דהספק הי' שלא תקנו רק במלח סתם ולא במלח הידוע שאינו סדומית והשיב לו דלא מיבעי' דלא פלוג עבדי מיהו לפי הנ"ל פירש"י עיקר:

שם הוי מהדר עלי' שרא דעניותא וכו'. פירוש משום דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא רק במזלא שנולד תחת מזל ששולט בו שר העניות רק לפי שהי' זהיר באוכלין לא הי' יכול לו כי אין שליטה רק על מי שמבזה אוכלין ולכך הי' מהדר אחריו כי כל שר השולט על דבר מזה הוא חיותו במה שעושה רצון בוראו ולזה הי' צוח ווי דאפקי' מביתי' ופסקי' לחיותי':

שם האי דלא שתי אופי' נראה לי דהיינו דוקא באופי' הבא על המשקה מצד עצמו כמו אופי' שעל החביות של שכר שבא האופי' ממילא כשעומדת במקומה אבל משקה צלול רק שמחמת הניענוע שמנענע הכוס או מחמת חריפות כשפותחין הכלי מתפשט המשקה זהו משקה גמור ואין בו חשש אופי' כנ"ל:

שם אמרי אינהו מילתא פירש"י אף הן היו בקיאין וכו' ולא מוכחא מילתא. ולא נתבררו לי דבריו בזה ונ' לי דקשיא לי' כיון דאינהו אמרי מילתא היכי אמרה להו מטרוניתא מאי איעבד לכו כיון דעל ידי כשפים שרי' ועל זה ליישב בתרתי חדא דהך דלא קטל אמנא מועיל להציל עצמו ממכשפות ועוד דאמרו שם ולא ידעה מטרוניתא מזה כלל וחשבה דמכשפות שלה אינו מועיל מצד עצמו:

שם הנהו שקולאי. פירש"י נושאי משאות בשכר. נראה מדבריו דקשיא לי' אי בחנם נשאו למה הי' להם לדון עם המזיק דשומר חנם פטור והי' לו לבעל החביות לדון ולזה פי' דהיו נושאין בשכר ובזה מלבד דהיו מפסידין שכרן אף היו חייבין פלגא או כולו לפום הסוגי' דסוף פרק הפועלים עיי"ש:

בתוס' בד"ה ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל. אומר ר"ש וכו' דאפי' בנט"י אסור לאכול וכו'. ופירושו דחוק מאד אבל נראה לי ברור דמכאן ראי' למה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם דהא דאסור לאכול גבינה אחר בשר קודם ו' שעות הוא מכח בשר שבין השינים ומדינא בניקור שינים סגי דלא חמור מטבילת נדה רק מר עוקבא החמיר כמו שהחמירו גבי נדה ולא החמיר רק בבשר בעין ולא בתבשיל שאינו נכנס כ"כ בשינים והשתא שפיר קאמר דבין תבשיל לגבינה חובה בין בשר קדם בין גבינה קודמת דעכ"פ נטילה בעי כדמוכח מהך דאגרא דלעיל. ופי' ר"ת ז"ל צ"ע דכיון דיש חילוק בין בעין לתבשיל דבהא לא החמירו שיהא חובה ליטול ידיו א"כ מה נ"מ במה שהאחרון בעין כיון שהראשון אינו בעין סגי בכך דשוב לא הוי בשר בחלב ועוד מנא לי' לר"נ הא להקל בתבשיל של בשר וגבינה הוי לי' לומר דהך אמצעים היינו בלי בשר בחלב כלל ומה שהקשו למה לו ליטול ידיו אין זו קושיא דס"ד משום נקיות כמו שכתבו התוס' לקמן וע"כ דעיקר כוונת ר"נ לומר דוקא כשאין שם בשר בחלב אבל כשיש שם בשר בחלב חובה ליטול ידיו ביניהם כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה