אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק גיד הנשה › דף קג.

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק גיד הנשה · דף קג.

דף קב:

בגמרא בשלמא לר"י ניחא אלא לרשב"ל קשיא. לשון זה קשה להולמו דהיכי שייך לומר בשלמא לר"י מאחר דכאן אמר שתים וכאן שתים מה מקום יש להקשות על ר"י עד שיאמר בשלמא לר"י ניחא. ונראה לי לפי שיש להקשות לר"י ג"כ דלכאורה לפי דעתו דבשר בשדה טרפה כולל בשר מן החי א"כ אי חתך אבר שיש עליו כזית בשר יהא חייב שתיים משום אבר ומשום בשר אלא דלעיל דקאמר אכל אבר מן החי ובשר מן החי היינו משום דאפילו אכל כל אחד בפני עצמו לריש לקיש אינו חייב רק אחת וכמו כן בתר הכי דקאמר אכל אבר מן החי ובשר מן הטרפה לדברי הכל חייב שתיים ולא קאמר אכל אבר שיש עליו כזית בשר משום דלר"ל בהא אינו חייב רק אחת אבל כאן דנקט אכל אבר מן החי מן הטרפה למה לי מן הטרפה כיון דע"כ שיש עליו כזית בשר דאל"כ אינו חייב משום טריפה דבטריפה אין מצרפין בשר גידין ועצמות וע"כ שיש כזית בשר א"כ אפילו אינה טריפה חייב ב' משום אבר ומשום בשר רק אי הי' ניחא לר"ל דמחייב אחת הוי ניחא לר"י דקמש"ל אפילו מן הטרפה ממש אינו חייב רק אחת אבל אכל אבר שיש עליו כזית בשר פשיטא דלר"ל אינו חייב רק אחת דלדידי' חד לאו הוא לא תאכל הנפש עם הבשר רק אפילו מן טריפה ממש דתרי לאווי הן אפילו לר"ל מ"מ אינו מיחייב רק אחת אבל הא גופא קשיא לר"ל למה לא יתחייב רק אחת כיון דשני לאווין הן והרי לעיל אמרו דהכל מודים דחייב ב' משום אבר וטרפה:

מיהו קשיא לי דלפי' זה באמת לר"י אי אכל אבר שיש עליו כזית בשר חייב ב' משום אבר ומשום בשר בשדה ולא כן שמענו להרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות מ"א הלכה ה' וז"ל תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב שתיים משום אבר מן החי ומשום טרפה שהרי שני האיסורין באין כאחת והשתא תיקשי כיון דע"כ שיש על אבר זה כזית בשר דאל"כ ליכא משום טריפה א"כ למה לי דנטרפה בנטילתו הא אפילו לא נעשית טרפה כלל חייב שתיים משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי וכ"ש דקשה לפי דעת הרמב"ם דאיסור בשר מן החי היינו טרפה ממש כמו שהבאתי לשונו לעיל א"כ אפילו לא נטרפה כל הבהמה יש כאן משום אבר ומשום טרפה [והרב בעל מהר"י ב"ח והרב בעל לח"מ שם הקשו על הרמב"ם ז"ל קושיות אחרות מה שנראה לי דלק"מ כמו שאפרש דבריו לקמן אבל לא הרגישו שיש כאן קושיא עצומה דלמה לי שנטרפה הבהמה כיון שע"כ מיירי שיש על האבר כזית בשר הרי יש בו משום אבר ומשום טריפה אפילו לא נטרפה הבהמה כלל] אמנם מלשון ה"ה ז"ל שם הלכה ב' משמע דס"ל דכל אבר אף שיש בו בשר לא מיקרי בשר רק אבר אף שאין זה מוכרח כלל כי לא מוכח מהך ראי' דהביא שם רק דחלב מיקרי אבר אבל לא שלא יהא בשר דהתם אי אפשר לחייבו משום בשר כיון שחייב משום טרפה ובשר מן החי וטרפה אינו חייב רק אחת ולזה הי' נראה שלא נתכוון ה"ה לומר דאין תופסין חלב משום בשר מן החי רק משום אבר שאי הי' החלב משום בשר לא הי' חייב עליו כיון שחייב משום טריפה וע"כ דמשום אבר מחייבינן לי'. אלא שיש להכריח סברת ה"ה במקומו דקאמר אכל חלב מן החי מן הטרפה והשתא תיקשי למה לי מן הטרפה אפי' אכל מבהמה שאינה טרפה הרי יש כאן שלש משום אבר ומשום בשר ומשום חלב וע"כ דכל שהוא אבר אין בו משום בשר דרק בשר בשדה מיקרי טרפה אבל אבר לא מיקרי בשדה כיון דחשיב ברי' וכמו דבהמה כולה לא מיקרי בשר בשדה כן אבר ממנה לא מיקרי בשדה וכמו כן אבר שיש עליו בשר אותו בשר לא מיקרי בשר בשדה כיון שהוא על האבר רק משום אבר יש בו והשתא ניחא בפשיטות הא דקאמר בשלמא לר"י ניחא דס"ד בשלמא מעיקרא דבא לומר לדברי הכל חייב שתיים הוצרך לומר אבר מן החי ובשר מן הטריפה דאבר שיש עליו בשר לא הוי חייב לר"ל דאבר ובשר חדא הוא אבל כאן דפליג ר"ל אפי' מה שהוא לדידי' ב' לאווין א"כ קשה לכאורה לר"י כיון דסובר אבר ובשר תרתי נינהו למה לו מן הטרפה כיון דע"כ יש מל האבר כזית בשר בלא"ה חייב שתיים ואהא קאמר דלר"י ניחא דאין באבר מן החי משום בשר כלל כיון דקרא מייחד לאו לאבר ולאו לבשר משום טרפה ממילא רק לבשר אסרה תורה דהוי טרפה ולא לאבר דזהו לא מיקרי בשר בשדה. אבל לר"ל קשיא כיון שיש כאן אבר וטרפה למה לא יתחייב שתיים כנ"ל ועמ"ש עוד לקמן בישוב דברי הרמב"ם ז"ל מקושיות הלח"מ שם:

שת מר סבר בהמה בחיי' לאיברים עומדת וכו'. יש לדקדק היכי מפרש אביי שיחלקו ר"י ור"ל בפלוגתא דתנאי דלעיל דע"כ פליגי רבי וראב"ש בהא ודוחק לומר דהכא בבהמה פליגי כדקאמר בהמה בחיי' וכו' אבל התם בציפור שאין עליו כזית בשר פליגי דבהא יש לומר טפי דלאו לאיברים עומדת זהו דוחק לפע"ד ומזה נראה לי ראי' למ"ש לעיל לדעת הרמב"ם דהך לאיברים עומדת דלעיל הכוונה רק לבטל ממנה חשיבות ברי' שלימה שלא יתחייב משום ברי' אבל לענין אבר מן החי יש לומר דמודה דאינו חל פד שיפרוש ולפי זה לא הוי כתנאי:

ודע שיש לדקדק בהא דקאמר שנטרפה תם יציאת רובה דאי לאיברים עומדת אתי בהדדי דהא מ"מ איסור אבר קדים שהרי אי חתך אבר מן העובר שהוציא ידו יש בו משום איסור אבר שהרי מטמא הוא כאבר מן הנבלה וכמו כן אי הושיט ידו לפנים וחתך מן העובר והוציאו ואכלו חייב עליו וצריך לומר דכל זמן שלא נולד רוב העובר אינו בהמה בפני עצמו והאיסור שבו הוא מכח אמו וכאילו חתך אבר מאמו אבל כשיצא רובו נסתלק איסור אבר מצד אמו וחל עליו איסור אבר ואיסור טריפה ביחד מצד הולד בעצמו ועמ"ש בסמוך:

שם ואיבעית אימא דכ"ע בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת. פירש"י ז"ל וכיון דבשעת לידתה נטרפה איסור טרפה קדים עכ"ל ודברי תימא הם וכבר תמה מהרש"א בזה דאפי' נטרפה אחר לידה איסור טריפה קדים כיון דלאו לאיברים עומדת:

ונ"ר דלא קשיא כלל והוא דוודאי אף דבהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת היינו שאין חל על גוף הבהמה אבר מן החי דבהמה שלימה לאו אבר היא אבל פשיטא שיש איסור על האדם לאכול ממנה שום אבר בחיי' א"כ אי נפרטה אחר לידה דכבר הי' איסור על האדם לאכול מאיברי' ממילא לא אתי טרפה דבתר הכי ודחי איסור זה שהי' על האדם שכבר נאסר קודם שנעשית טרפה רק אי נטרפה עם יציאת רובה דתיכף שנאסרה משום טרפה נעשית הבהמה טרפה ונאסר האדם בה משום טרפה שוב אין מתחיל לחול איסור על האדם מצד אבר מן החי כיון שכבר נטרפה ויש בה משום טרפה ולא שייך לומר שיבואו בבת אחת כיון דאיסור טרפה הוא חל על הבהמה ועל האדם ואיסור אבר אינו על הבהמה דלאו לאיברים עומדת לכך אינו מתחיל עכשיו בטריפותה על האדם משום אבר ואסברא לך יותר שהרי עיקר אנו דנין דאי חתך אבר בטריפותה ואכלו יהא חייב שתיים ועל זה אנו אומרין אי נטרפה אחר לידתה הרי אי הי' עושה דבר זה קודם שנטרפה הי' חייב ממילא חייב אחר כך ג"כ משא"כ בנטרפה עם יציאת רובה דלעולם לא הי' זמן שאי הי' עושה כן הי' חייב משום אבר מן החי מצד הולד כיון דנטרפה בעת לידתה כנ"ל ועיין מש"כ בתוספות בד"ה ומר סבר:

שם מר סבר אתי איסור אבר וכו'. הנה כפי הנראה מפשטות הסוגי' דהנך ד' תירוצים שהוזכרו כאן שלש לאביי ואחד לרבא כלהו לפרש דברי ר' יוסף קאי דמוקי כאן בבהמה אחת כאן בב' דבמאי פליגי בבהמה ומפרשינן לה בד' אופנים הללו ומעתה יש לתמוה לכל התירוצים למה לו לחלק כאן בב' כאן באחת הא באחת גופה יש לחלק דלתי' רבא דר"י סובר לאו לאיברים עומדת ור"ל סובר לאיברים עומדת א"כ מצי מיירי לעיל גם בבהמה אחת ונטרפה עם יציאת רובה דכיון דלאיברים עומדת לר"ל חייב שתיים דאתי בהדדי ור"י נמי מודה דחייב שחיים דאתי איסור אבר חל על טרפה רק טרפה לא חל על אבר אי אבר קדים כגון שתלש אבר וטרפה בו אבל להיפוך אבר דהוי מוסיף חל על אבר ומכ"ש שיש לתמוה להנך ב' תירוצים אמצעים דלהך ואיבעית אימא דכ"ע לאו לאברים עומדת ובמיפי איסור אבר חל על טרפה פליגי א"כ מצי לאוקמא שפיר הך דר"ל דחייב ב' אפי' בבהמה אחת ותלש אבר וטרפה בו דכיון דלכ"ע לאו לאיברים עומדת אתי בהדי הדדי ולכ"ע חייב שתיים וכמו כן להך לישנא דלכ"ע לאיברים עומדת ונטרפה אחר מיכן ופליגי אי אחי טרפה וחל על אבר א"כ מצי לאוקמא הך דלעיל דלכ"ע חייב שתיים בנטרפה עם יציאת רובה דכיון דלכ"ע לאיברים עומדת אתי בבת א' ולכ"ע חייב שתיים. אמנם ל ראשון יש לומר כיון דס"ל דלכ"ע לא אתי איסור אבר וחיי על טרפה רק לר"י הטעם דאתי בהדדי א"כ יש לומר דכ"ש דלא אתי טרפה וחייל על אבר א"כ ליכא לאוקמא הך דלעיל בתלש חלב וטרפה בו דלמה לר"י חייב שתיים. ואפשר ליישב גם לרבא דסובר כמו דלא אתי איסור טרפה וחייל על אבר כמו כן לא אתי אבר וחייל על טרפה ולא מצי לאוקמא הך דלעיל בנטרפה עם יציאת רובה דמאי טעמא דר"י דחייב שתיים ולפי זה הי' אפשר לומר דהנך ב' תירוצים בחר אביי נאדי באמת מאוקימתא דר"י רק אפילו בבהמה אחת נחלקו כנ"ל אלא שאני תמה על תירוץ אביי ותירוץ רבא דא"כ הרי לכל אחד מהן יש פלוגתא בהיפוך דלר"י אחת ולר"ל שתיים והיינו לאביי בתלש אבר וטרפה בו פליגי ממש להיפוך ולרבא בנטרפה עם יציאת רובה פליגי בהיפוך והיכי קתני בפשיטות אכל אבר מן החי מן הטרפה לר"י חייב ב' ולר"ל אחת כיון דאיכא נמי להיפוך בבהמה אחת לר"י אחת ולר"ל ב'. ובשלמא לרבא יש לומר דס"ל דאבר על טרפה חל דהוי מוסיף ולא מוקי הך דלעיל בב' בהמות דוקא רק אפילו באחת אבל לאביי קשה במה נפשך כיון דקאי אדר' יוסף אי ס"ל דלא אתי טרפה וחייל על אבר א"כ פליגי בתלש חלב וטרפה בו להיפוך לר"י אחת ולר"ל ב' ואי דטרפה חל על אבר כיון דאבר הוא איסור עובר וטרפה נשאר קיים אפילו כשתשחט וכן על הבשר בהכרח א"כ תרווייהו מודי בתלש חלב וטרפה בו דחייב ב' א"כ כיון דהוא וודאי ליפרושי מילתא דרב יוסף אתי א"כ למה לי כאן בב' הא באחת נמי בתלש חלב וטרפה בו חייב ב' לכ"ע. גם יש להקשות לכאורה כיון דדינו של ר"י בנטרפה עם יציאת רובה דוקא ובתלש חלב וטרפה בו אינו חייב רק אחת לר"י א"כ למה קאמר מעיקרא בשלמא לר"י ניחא כיון דלדידי' נמי לאו בכל גווני מחייב שתיים מיהו הא לא קשיא דוודאי אין הכרח בדברי ר"י כלל ויש לומר דמחייב שתיים בכל גווני רק לפי דלר"ל ע"כ לא אתי רק באוקימתא דהא לעיל מחייב שתיים ממילא מה צורך לומר דר"י חולק עליו בכל גווני קאמר נמי לר"י דפליג בהך דמיירי ר"ל וצ"ע בכל זה ועמ"ש נקמן בגמרא:

בתוס' בד"ה מר סבר. משמע וכו' ותימא וכו' לדידי' לא ס"ל הכי. דבריהם צ"ע חדא דטפי הו"ל להקשות לר"ל דהא אמרינן התם דמודה באיסור הבא מאליו ולמה כאן אינו חייב רק אחת. מיהו בהא יש לומר דמר"ל ידעו דיש לומר דלית לי' כולל כלל ומ"מ הוצרך לחלק בין איסור הבא מאליו לאיסור ע"י עצמו דאל"כ היכי קאמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור לרבנן ובסתם לר"ע וקשה הא מצינו ג"כ בכולל למאן דאית לי' כולל כמו דמצינו לר"ע כן מצינו למאן דאית לי' כולל והוכרח לומר דכולל ע"י עצמו סובר ר"ל דכ"ע לית להו רק לר"י דמוקי לה בכולל משמע להו בקושיא דאית לי' כולל. אך הא קשיא מה שתירצו דאף דמוקי בכולל איהו לא ס"ל הכי והוא דחוק דהא ר"י סובר הלכה כסתם משנה ועוד דהיכי קאמר התם ר"י לא מוקי לה כר"ל דבעי לאוקמא לדברי הכל והרי אינו דברי הכל כלל דאיהו גופא לית לי' כולל מיהו בלא"ה צריך להבין היכי קאמר לדברי הכל הא פשיטא דאיכא תנאי דפליגי בכולל וע"כ לאו דברי הכל:

לכן נראה לי דר"י סובר דהך כולל דשבועה כ"ע אית להו כיון דעיקר אין שבועה חלה על שבועה הוא לפי שהוא מושבע כבר אינו יכול לשבע שנית א"כ כל שע"כ הוא מושבע באותה שבועה שיצאה מפיו מכח ההיתר הוא מושבע ג"כ על האיסור משא"כ בענין אין איסור חל על איסור לא אמרינן כיון דחל על זה חל על זה דעל אותו שיש בו איסור מעיקרא אין חל עליו איסור וטעמו של ר"ל הוא בהיפוך דהוא עצמו אינו יכול לאסור בכולל כיון דאינו כולל רק מחמתו אבל אם הוא כולל בהכרח מאליו שפיר פליגי בי' ור"ל לית לי' כולל כלל כנ"ל. ועוד נראה לי דלא דמי כלל הך דהכא להתם דמה דאבר מן החי הוי מוסיף לא מהני הכא כיון דטרפה דקדם הוי כולל ולא אתי איסור אבר דאינו מוסיף רק לב"נ וחל על איסור טריפה דקדים דכולל הבשר לכל ישראל וגם אבר הוא איסור עובר רק כל זמן שהיא בחיי' ואי תשחט שוב לא יחול איסור אבר וטרפה הוא איסור קיים לא יסיר לעולם ולכך אין אבר חל על טרפה אפי' למאן דאית לי' כולל כנ"ל:

בד"ה ומר סבר וכו' וא"ת כמאן ס"ל אי כר"א וכו' ואי כרבנן וכו'. דבריהם צריכין ביאור דטפי הוי להו להקשות לר"י מעיקרא אי כר"א ס"ל למה לי טעמא דלאיברים עומדת אפי' לאו לאיברים עומדת מ"מ הא דמו אסור ואי כרבנן ס"ל מה בכך דלאיברים עומדת הא בשרו אסור ובזה הקושיא חזקה ביותר דנצטרך לומר דר' יוחנן סובר דאבר מן החי נוהג בטמאים ועוד דהוי להו להקשות לעיל דפליגי לר"י שתיים ולר"ל אחת והא טרפה הוי כמו טמאה והרי פליגי בפלוגתא דר"א ורבנן גם לא הוי לי' לאהדורי במאי פליגי בבהמה אחת הא פליגי בפלוגתא דר"א ורבנן גם קשה דהוי להו כתנאי. לכן נראה לי ברור דלר"י לא קשיא להו כלל דדוקא מי שהי' בשרו אסור קודם האבר שיב אין אבר חל עליו אבל כאן בטרפה כיון דמעיקרא ג"כ הי' חל איסור אבר מן החי מצד הבהמה עצמה דאמו לאברים עומדת א"כ ממילא אפי' נולד ונטרפה ונאסר אותו הבשר אח"כ מ"מ לא נסתלק איסור אבר ולא אמרה תורה מי שבשרו אסור רק שאינו מתחיל איסור אבר על בשר אסור ולא כאן שהי' בו איסור מעיקרא מצד אמו אפי' נטרף הולד בלידה חל אבר מן החי מצד הולד ג"כ כמקדם תדע דבנטרפה לאחר מיכן פליגי אי אתי טרפה וחל על אבר וקשה הא מ"מ בשרו אסור והיאך יחול אבר אח"כ וע"כ כיון דכבר. נאסר שוב לא פקע והכא נמי דכוותה ואף דמעיקרא הי' האיסור מצד האם ועכשיו מצד הולד מ"מ כיון דעכ"פ הי' אסור אין זה בכלל מיעוט שמיעט הכתוב מי שבשרו מותר כיון שהי' מותר מעיקרא אבל אי לאו לאברים עומדת לא הי' מעולם איסור אבר מן החי וממילא כשנטרפה הרי בשרה אסור ואין מתחיל אבר מן החי לחול רק לר"ל הקשו התוס' דעכ"פ למה לו לומר בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת ואיסור טריפה קדים ולא אתי אבר וחייל על טרפה רק אפי' אי בחיי' עומדת לאיברים כל שאינה לאיברים קודם שנולדה ובאו בבת אחת ג"כ לא חל אבר כיון דבשרה אסור ולא הוי לי' לומר רק בהמה קודם שנולדה אינה לאיברים ואתי בהדדי ולא חל אבר כיון שבשרו אסור כנ"ל ובאמת שגם לר"ל אין כ"כ קושיא דהאמת אמר דאיסור טרפה קדים אבל כך נראה כוונת התוס' ואם לא נתכוונו כך הדבר בעצמותו נכון הוא ודוק:

בא"ד כל מין שבשרו מותר עיין מהרש"א מה שהקשה בזה וכבר כתבתי לעיל שם דע"כ הכוונה שכל אחד דורש מקרא את שלו דאי לא"ה הי' מוכרח לומר להיפוך מכח דרשה דאידך אבל הכא דלא שייך הך דרשה דכל מין שבשרה מותר קאמר ומ"מ נדחה הך דרשה מדמו מכח כל מין שבשרו אסור א"כ ממילא הכא שפיר אמרינן דלא אתי אבר וחייל על טרפה אבל התם לא הוי סגי בהאי טעמא דכיון דלא נדרוש כל שבשרו אסור ממילא מוכרח לדרוש כל שדמו אסור וזה ברור:

בגמרא רבא אמר כגון שתלש אבר וטרפה בו וכו' פירש"י כגון שחתך מן הארכובה ולמעלה. נ' לי שבא למעט בצומת הגידין כיון דבעוף אי איפסק חד טרפה וכן בבהמה ברוב בנין או ריב מנין ואבר מן החי לא הוי עד שיפסוק לגמרי דאם לא כן לא הוי רק אבר המדולדל לכן פירש מארכובה למעלה דג"כ אינה טרפה רק בנחתך לגמרי והוי שפיר תרווייהו בהדדי:

והנה כבר כתבתי שיש להסתפק בדברי רבא מאי קסבר בהיפוך אי אבר חל על טרפה דאיכא למימר דוקא טרפה אינה חל על אבר אבל אבר דהוא מוסיף חל על טרפה. אבל לפי זה הוי מצי לאוקמא בפשיטות שתלש אבר מן הטרפה ומר סבר לאו לאיברים עומדת ואתי אבר וחל על טרפה ומר סבר לאיברים עומדת ולא אתי טרפה וחל על אבר וע"כ דסובר דאבר נמי לא חל על טרפה ולפי זה צריך לומר דאי תלש חלב חי מן הטרפה אינו חייב רק ב' דלא אתי אבר וחל על טרפה לר"י אבל הרמב"ם ז"ל פסק הך דרבא דהכא וזכר ג"כ שתלש אבר ונטרפה בנטילתו דאתי אבר וטרפה בהדדי ש"מ דאי תלש מן הטרפה לא אתי אבר וחייל על טרפה ובתר הכי פסק בתלש חלב מן החי חייב ב' ובתלש חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש והוא סותר עצמו וכבר תמהו עליו הרב מהר"ל ב"ח והלח"מ שם:

אבל לדעתי לא קשיא ולא מידי דרבא מפרש פלוגתא דר"י ור"ל שיהא אתי שפיר בין למ"ד לקמן דר"י מחייב באכל חלב מן החי מן הטריפה שתיים בין למ"ד שלש והיינו דס"ל כהך ואיבעית אימא לקמן דכ"ע לאו לאיברים עומדת ובמיתי איסור אבר וחייל על איסור טרפה פליגי והשתא בתלש אבר וטרפה בו לכ"ע חייב שתיים דלמ"ד דר"י מיחייב גבי חלב רק ב' היינו דהתם אבר אתי בתר הכי אבל כאן באו בהדדי ולמ"ד לקמן שלש בוודאי חייב שתיים כאן ומ"מ הוצרך לומר דלאו לאיברים עומדת דאבר לא קדים אבל אי הוי קדים לא הוי אתי טריפה וחל על אבר דרק אבר דהוי מוסיף חל על טרפה ולא טרפה על אבר רק שהי' יכול לומר בתלש אבר מן הטרפה דמ"מ חייב שתיים רק שלא הי' יכול לומר כן דהוי קשיא למ"ד לקמן לר"י דאינו חייב רק ב' דלא חל אבר על טרפה לכך מוקי לה בתלש אבר וטרפה בו ואתי שפיר לכ"ע:

ולפי זה דברי הרמב"ם נכונים דמאחר שפסק כהך לישנא דחייב שלש והיינו דאבר חל על טרפה דהוי איסור מוסיף א"כ לא הוצרך לומר דאי אכל אבר מן הטרפה דחייב שתיים דפשיטא כיון דחייב בחלב שלש פשיטא דחייב שתיים באבר אחר ולא בא לומר במה שהעתיק דברי רבא רק להורות דטרפה אף דאיני חל על אבר היכי דתלש אבר וטרפה בו חייב משום טרפה ג"כ אף דאבר חמיר דהוי איסור מוסיף מ"מ חל טרפה ג"כ כיון שנטרף בנטילת האבר והוי רבותא ג"כ טפי מכל איסור בת אחת דעלמא דהכא כיון דאבר המדולדל אין בו מלקות רק כשניטל כולו הוי אבר מן החי א"כ ס"ד שאין באבר זה משום טרפה דכיון דלא נטרפה רק כשניטל לגמרי קמש"ל דאבר וטרפה באין כאחד על האבר כמו גיטה וידה גבי גט אבל לא נתכוון הרמב"ם לומר דלכך אבר חל לפי שבא כאחד דאי הי' בא אח"כ ג"כ חייל דאבר חל על טרפה דהוי מוסיף כמו שפסק בתר הכי דחייב שלש רק שבא לאשמועינן דטרפה חייל על האבר דטרפה בא כאחד עם איסור האבר וזה ברור לפע"ד:

שם מידי דהוי אחלב. פירש"י ז"ל ואע"ג דאיסור חלב קדם משנולדה וה"נ אע"ג דאיכא איסור אבר בהדי איסור חלב. אתי איסור טרפה וחייל עלי'. משמע מדבריו דרק כאן דחל טרפה מצד איסור חלב חל נמי מצד איסור אבר מן החי אבל לא שייך האי טעמא היכי דאכל אבר דעלמא מן הטרפה דבשביל דחל בעלמא טרפה אחלב יחול על אבר מן החי. ונראה דדייק כן דהא לעיל קאמר בחד ואיבעית אימא דפליג אי חל טרפה על אבר ולא זכרו ליתן טעם זה מידי דהוי אחלב כמו כאן ובהכרח דלא שייך הך סברא רק באכל חלב דכיון דחל טרפה על החלב חל נמי אף שהוא אבר מן החי. מיהו יש להקשות באמת למה לעיל פליגי בלי טעם כלל וכאן הוצרך ליתן טעם למה חל וכ"ש לפי מה שכתבתי דלעיל לא שייך הך טעמא דהכא א"כ במאי פליגי לעיל. ונראה פשוט דלעיל לא צריך טעם כלל דמ"ד אתי טרפה וחל על אבר משום דאבר לא מיקרי איסור כיון שבידו לשחוט ולאכול לכך חל טרפה דבזה הבשר אין לו היתר משא"כ אבר יש לו היתר רק כאן דאכל חלב שאין לו היתר כלל רק לענין ריבוי המלקות דנין אבל הדבר נשאר באיסור לעולם בלא"ה לכך שפיר אין ראוי להלקותו משום טרפה ועוד דע"כ לא אמרה תורה דטרפה חל על חלב רק אי אין כאן רק חלב בלבד אבל כיון דאסור משום אבר ג"כ שוב אינו חל כלל דהוי איסור על איסור משא"כ לעיל הוי איסור על היתר דאבר בלבד כיון שיכול לאכלו ע"י שחיטה הוי היתר לזה הוצרך לומר דטעמו כיון דאמרה תורה דיחול על חלב ה"ה היכי דאיכא אבר בהדי' ומ"ד לא חייל דלא אמרה תורה רק על חלב דהותר מכללו ולא היכי דאיכא אבר בהדי חלב דלא הותר מכללו עכ"פ חשיבי תרווייהו כחד איסור שאין לו היתר ולא אתי טרפה וחל עלייהו ובהכי ניחא מה שתמה מהרש"א בתוס' בד"ה דאיסור בסופו כמו שאבאר שם:

בתוספות בד"ה דאיסור חלב. פי' בקונ' וכו' וקשה וכו' וי"ל וכו' ובהדי הדדי קאתו לא נקט וכו'. מדבריהם נראה שהי' גירסתם דבהדי הדדי קאתו ולכך פירשו דלא קאי רק אטרפה ואבר אבל כפי גירסא דידן וכפי מה שציינו התוס' דאיסור חלב ואיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי א"כ מוכת בהדיא דאיסור חלב ג"כ אתי בהדדי:

אבל עיקר קושית התוס' לא הבנתי כלל דמ"ש דקשיא להו אחלב דהכא והוי להו להקשות על אבר דהא אבר וידאי בתלש אבר מבן ס' חי וכן מבן ח' חייב משום אבר מן החי לכ"ע ועובר שהוציא ידו וחתכה לכ"ע הוי אבר מן החי ואפילו לא נולד כלל ואפילו חתך מעובר שבפנים חייב עליו משום אבר תן החי ולא עוד שנראה לי דאפילו הניחו בפנים ולא נשחטה אמו הוי אבר מן החי כמו חתך מטתול וכליות ואפילו נשחטה וה"ה מעובר כשלא נשחטה אמו והשתא היכי קאמר דאבר בא בהדדי עם טרפה ודבר ברור הוא דהך איסור אבר וודאי חל מעיקרא אך לא מצד הולד רק מכח אמו דהוי כחתך אבר מאמו ומכח האם הוי אבר מן החי אבל כשנולדה רובה חל אבר מן החי מצד הולד בעצמו לכך חשיב לה בהדי הדדי וכך אני אומר בחלב דוודאי איסור חלב אפילו לא נולדה רק לא מחמת הולד רק מחמת אמו כמו שאר חלב אמו שהוא תותב קרום ונקלף אסור משום חלב כן חלב העובר שבמעי' אבל לא נחשב העובר בפני עצמו לאסור חלבו ור"י סובר דחלב לא מיקרי עד שיגמר ומעיקרא לא נגמר ולא נקרא חלב ולא הוי כחלב אמי דנגמר ברייתו ור"ל ס"ל שאינו נגמר רק באויר ג"כ אבל לכ"ע אין איסור זה מצד עצמו של ולד רק מכח אמו וכשנולד הולד נעשה ברי' בפני עצמו ואסור החלב מצד הולד ושפיר בא בהדדי עם האבר וטרפה.

בא"ד והא דקאמר כשנטרפה עם יציאת רובה וכו'. הנה לא נתבאר מה ענין קושיא זו דקאמר עם יציאת רובה להך פירוש דחרשו דלא כרש"י הא בלא"ה קשה בגוף הסוגי' מ"ש עם יציאת רובה אפילו נטרפה קודם. ונראה לי דכוונתם דוודאי יש להבין לפירש"י מאי ראי' דאין איסור חלב חל מד שנולדה מהיתר חלב שליל התם ע"י שחיטה מותרת מכח כל בבהמה תאכלו אבל כל שלא נשחטה החלב אסור וצריך לומר דרש"י ז"ל דייק דע"כ דלא מיקרי חלב עד שיולד דאי מיקרי חלב לא שייך להתיר חלב בשחיטת אמו דהא חלב אמו לא משתרי ע"י שחיטה ואין שחיטה מתרת חלב וממילא גם חלב השליל לא הי' ראוי להתיר דלא עדיף שליל דבא מכח שחיטת אמו מחלב אמו עצמה וע"כ דלא מיקרי חלב כלל עד שיולד הולד ולפי זה הי' מקום לומר דנהי דשליל טרפה ניתר בשחיטת אמו כשאינה טרפה אבל מ"מ בלא נשחטה אמו חל ערפה מעיקרא ואי קשיא הא אי אמו טרפה לא משתרי והיאך והא ניתר השליל בשהיא טרפה הא ליתא דודאי שחיטת טרפה אינה שחיטה כלל אבל כשאמו כשרה ונשחטה ע"כ נשחט הולד ג"כ שחיטה הגונה שהרי הותר בשחיטה זו בשר אמו א"כ ממילא ניתר השליל בשחיטה זו ג"כ אבל לענין חלב כיון דבהמה עצמה שיש לה שחיטה הגונה אינה מתרת חלבה כ"ש חלב השליל דלא בא רק מכח שחיטת האם שלא הותר חלבו וע"כ דלא מיקרי חלב עד שיולד הולד. אבל השתא שהכריחו התוס' דחלב שליל הוי חלב קודם שנולד רק בעינן שיצא האיסור לאויר וכל דבר שלא יצא לאויר אין בו איסור א"כ ממילא ה"ה דאינו חל טרפה על הולד קודם שיצא לאויר ושפיר קשיא להו למה לו נטרפה עם יציאת רובה. מיהו בלא"ה אין דקדוק זה כלום דהיכי שייך טרפה על דבר שאינו בהמה בפני עצמה כלל ואפי' נפל בה הטריפות קודם אינו חל רק ביציאת רובה ואז היא דנטרפה:

בא"ד וא"ת לרבא וכו' וי"ל כגון שתלש וכו' ומ"ד שפיים וכו' דבריהם דחוקין דהוי לי' להזכיר כאן הך ואב"א כיון דלרבא ע"כ צריך לווור כן אבל כבר כתבתי בגמרא דלא קשיא ולא מידי דמה שאמר תלש אבר וטרפה בו ולא קאמר דתלש אבר תן הטריפה דלר"י דלאו לאיברים עומדת אבר חל מעל טרפה ולר"ל דלאיברים עומדת אין טרפה חל על אבר משום דא"כ תיקשי למ"ד דלר"י חייב שתיים דלא חל אבר על טרפה ופשיטא דכל התירוצים דלעיל ע"כ צריך שיספיקו לפי הנך תרי לישני דר"י גבי תלב שיהא אתי שפיר למ"ד דחייב ב' ולמ"ד דחייב ג' ולכך מוקי דתלש אבר וטרפה בו דלכ"ע חייב ב' ולכ"ע דוקא משום דלאו לאיברים עומדת ואתי בהדדי אבל אי לאיברים עומדת דאבר קדם לא חל טריפה על אבר וסובר רבא כהך איבעית אימא כאן דפליגי במיתי איסור אבר וחייל על איסור חלב והך אוקימתא דרבא דלעיל אתי שפיר לתרווייהו ותדע דהתוס' גופייהו הקשו בתר הכי להך לישנא דקאמר לעיל דלר"י איסור אבר חל על טרפה ולכ"ע לאו לאיברים עומדת דהיכי אתי שפיר כאן דמאן דלא מיחייב כאן רק שתיים לר"י א"כ פשיטא דליכא לאקשויי לרבא שיאמר באופן דלא יהא אתי שפיר להך מ"ד דר"י לא מיחייב כאן רק שתיים ואני תמה בזה על דברי התוס' דהיכי ס"ר להוכיח מרבא דסובר דאין אבר חל על טרפה הא פשיטא דלא מוכח מידי כמ"ש. ומה שכתבו לתרץ דתלש אבר וטרפה בו היינו דדוקא היכי דאתי אבר וטרפה בהדדי שייך לימר מיגו דחל טרפה על חלב חל נמי אבר אבל אי חלש חלב מן הטרפה שנטרפה כבר לא שייך לומר מיגו דחל טרפה על חלב תל נמי אבר כל טריפה כהאי מיגו לא אמרינן לכך הוצרכו לומר שתלש חלב וטרפה בי ואבר שכתבו רצונם לומר חלב דהוי ג"כ אבר וק"ל:

בא"ד וא"ת להאי לישנא וכו' היכי משכחת לה וכו' עמהרש"א מה שהאריך להקשות על דברי התוס' הללו ולבסיף הניח דבריהם בצ"ע. ולדעתי לק"מ דקושיא ראשונה שהקשה לאביי לק"מ דדוקא היכי דאכל חלב אמרינן מידי דהוי אחלב ולא היכי דאכל אבר אחר וכן משמע מפירש"י בהדיא תדע דלעיל בדברי הך איבעית אימא האחרון אליבא דר' יוסף דקאמר דפליגי במיחל איסור טריפה על איסור אבר לא מפרש פלוגתייהו משום מידי דהוי אחלב ש"מ דמשום דחל אחלב דעלמא לכ"ע לא אמרינן מיגו ושפיר קאמר אביי מעיקרא דלכ"ע לא חל אבר וטרפה רק אי אתי בהדי אהדדי רק הך ואיבעית אימא בתרא סובר דטרפה חל על אבר לר"י משים דלא מיקרי איסור חל על איסור דאבר איסור שבידו להתיר בשחיטה ולסלקו אבל טרפה איסור עולם הוא ואין בידו לסלקו והך לישנא ס"ל כהך ואיבעית אימא בתרא כאן דפליגי במידי דהוי אחלב והיינו דדוקא היכי דליכא רק אבר בלבד שפיר אמרינן דטרפה חל עליו דאין איסורו מתקיים ובידו לסלקו אבל היכי דאיכא איסור חלב שפיר אמרינן דאין טריפה חל על חלב דקרא לא קאמר שיחול רק היכי דליכא רק חלב בלבד אבל היכי דאיכא אבר בהדי' לא חייל ומר ס"ל אליבא דר"י דאפי' איכא אבר בהדי' חייל ועכ"פ ניחא הכל ולק"מ:

בא"ד כגון שעם יציאת רובה נטרפה וכו'. לכאורה אינו מובן דמה צורך לומר דנטרפה עם יציאת רובה אפי' נטרפה אחר מיכן ניחא דאבר שבא לבסוף אינו חל על חלב דחמור. וצריך לומר דכוונתם דאי טרפה אתי בתר חלב הי' מהראוי לומר כמו דטרפה חל על חלב אף דבא אח"כ כמו כן אבר חל על חלב אפי' בא אח"כ כמו שכתבו מעיקרא אבל בנטרפה עם יציאת רובה חלב וטרפה בהדדי אתי ואין כאן שום חידוש מה דטרפה חל על חלב עד שנאמר דגם אבר יחול על חלב. אבל לא ידעתי מי הכריחם לזה דשפיר יש לומר דהאי לישנא דלעיל דלכ"ע לאו לאברים עומדת לית להו כלל דפליגי בהך סברא ולכ"ע לא אמרינן מיגו כלל ועוד דדוקא היכי דאיסור אבר וטרפה אתי בהדדי אמרינן הואיל דטרפה חל על חלב כן אבר דאתי בהדי' חל על חלב אבל אבר דאתי בתר טרפה לא אמרינן מיגו לכ"ע גם עיקר תירוצם תמוה לפע"ד דהיכי ס"ד לחדש תירוץ אחר מה שלא הוזכר כלל דהוי לי' להגמרא לומר הך ואיבעית אימא ג"כ דפליגי בנטרפה עם יציאת רובה לכן נראה לי ליישב בפשיטות דנהי דאבר חל על טרפה אבל על חלב לא חייל ושפיר ס"ל הך תירוץ האמצעי דכאן דפליגי אי אבר חל על טרפה וחלב דאף דחל על טרפה בלבד על טרפה וחלב לא חייל כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה