אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק גיד הנשה › דף קא:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק גיד הנשה · דף קא:

דף קא.

בגמרא וריה"ג לית לי' איסור כולל והתניא פירש"י ז"ל דהך סובר דמאן דלית לי' כולל ומוסיף אף איסור בת אחת לית לי' והביא עוד בשם יש מפרשים דהך לא מיקרי בת אחת דשבת קדם דקבועה כדלקמן והקשה רש"י ז"ל לפירושם דמאי פריך רבא בסמוך וכו' עיי"ש. ודבריו צריכין ביאור דאטו ברור לן דבבת אחת חייב תרתי רק דקשיא להו להנך יש מפרשים דמאי פריך דילמא מכח בת אחת והוצרכו לומר דהך מקשה סובר דלא מיקרי בת אחת אבל לר"ע או לריה"ג למאי דמפיך דאינו חייב רק אחת אין הכרח לומר דסובר דשבת קדים רק דהוי בת אחת וסובר דבאיסור בת אחת לא מיחייב רק חדא. אבל כוונת רש"י פשוט כיון דר' יצחק לא שלח רק למאן דמפיך והוכרח להפך מכח הקושיא משבת ויוה"כ א"כ ע"כ דהוא נמי סובר לסברא פשוטה דשבת קבועה דאל"כ מה צורך להפך לימא משום דהוי בת אחת חייב תרתי א"כ יפה אמר אביי טעמא דהזיד פטור משום דשבת קבועה ומאי קשיא לי' לרבא עליו מיהו בפשיטות ג"כ יש להקשות היכי פשיטא לי' למקשה להקשות דברי ריה"ג אהדדי והיכי שייך דפשיטא לי' למקשה להקשות מכח סברא מה דבאמת אינו כן והך היפוך משמע דקאי למסקנא ג"כ. ונראה לי ליישב שיטה זו דבלא"ה יש להבין לפי שיטה זו היכי מקשה מ"ט ואביי מפרש משום דשבת קדים והא בהכרח כבר ידע מהך דשבת קדם דאל"כ לא הי' צריך להפך כלל דהוי בת אחת. לכן נראה דוודאי מעיקרא לענין שלא יתחייב שתים מכח בת אחת שפיר פריך דה"מ דהוי בת אחת לחייב תרתי רק אי שניהם שווין והי מינייהו מפקת אבל אי אחד יש לו מעלה על חבירו אינו ראוי לחייבו רק אחת על אותו שיש לו המעלה כגון הכא דשבת יש לו מעלה על יוה"כ אין ראוי לחייבו ב' משים שבת ויוה"כ רק משום שבת בלבד אבל בתר הכי לענין לפטרו לגמרי כשהזיד בשבת שפיר פריך מ"ט דדוקא אי הי' שבת קדם אין יוה"כ חל כלל אבל כאן דבבת אחת נהי דאי שגג בתרווייהו אינו חייב רק על אותו שיש לו חשיבות במעלה אבל כשהזיד בשבת למה יפטר מיוה"כ ג"כ ואהא משני דשבת דקבועה וקיימא חשיב כאילו הוא קדם ממש ואין יוה"כ חל כלל ואהא מקשה רבא נהי דיש לשבת חשיבות על יוה"כ אבל מ"מ כיון דבהדי הדדי קאתי לא שייך לפטרו לגמרי כשהזיד בשבת אבל בהא מודה רבא דמועיל קבועה וקיימא לענין שלא יתחייב תרתי כששגג בתרווייהו:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה על הנך יש מפרשים דשבת קבועה וקיימא לכך לא הוי בת אחת דא"כ שבת היא למה לי הא פשיטא דחייב משום שבת דקדם ולהנ"ל ניחא דהך סברא דשבת קבועה אינו מועיל רק שלא לחייבו ב' מכח, בת אחת דזהו דוקא אי שניהם שווין אבל אי אחד יש לו מעלה יתירה על אידך אינו חייב רק אחת וכיון דחזינן דחייב תרתי ש"מ מכח דיום הכפורים הוי כולל וילפינן מיני' בעלמא דכולל חל והשתא שפיר צריך שבת היא דלולא דכתיב שבת היא הוי אמינא דכולל הוי מעלה כמו קבועה דשבת והדר שניהם שווין והוי בת אחת ואינו חייב רק חדא. ואף דהשתא קשיא להו להי"מ דילמא משום דבבת אחת חייב תרתי היינו כיון דהשתא נמי דאמרת דהטעם משום כולל ע"כ הכוונה דילפינן בעלמא נמי כולל דאל"כ כיון דבעלמא אמרינן כולל למה לי יוה"כ הוא וע"כ דבעלמא ילפינן מכאן ואהא קשיא להו להי"מ דילמא משום בת אחת וילפינן בעלמא דבבת אחת חייב תרתי ואהא תירצו דע"כ מטעם כולל דבת אחת לא שייך כיון דיש מעלה בשבת דקבועה והשתא כיון דע"כ מטעם כולל ממילא צריך שבת היא דלולא זה הוי אמרי' דבאמת בבת אחת אינו חייב רק חדא וכאן הוי בת אחת בהא קביעא ובהא כולל קמש"ל דשבת היא דחייב תרתי ודו"ק:

אמנם בעיקר מה שהקשו רש"י ותוס' דמנא לן דריה"ג אית לי' כולל דילמא משום דהוי איסור בת אחת. אני תמה מאוד שהרי התוס' הקשו בלא"ה דילמא הכא שאני דגלי קרא ותירצו דפריך ולגמר מיני' פי' כיון דהכא מוכח דכולל מהני ה"ה בעלמא וכמו כן הקשו התוס' להנך דמפרשים משום דשבת קביעא דשבת היא למה לי והיינו בשלמא השתא הכוונה דמכאן ילפינן אבל אי נימא דשבת אין צריך קרא על שבת דחל. והשתא ממילא לפי דרכם לא קשיא ולא מידי דהיכי אפשר לומר דהטעם הכא משום דהוי איסור בת אחת דע"כ צריך לומר ג"כ דהכוונה דמכאן למידין לחייב על בת אחת תרתי דאי בלא"ה ידעינן בעלמא למה לי קראי הכא וע"כ דמהכא ילפינן בעלמא א"כ תיקשי למה לי שבת היא אי כתיב יוה"כ הוא שפיר מוכח דתרווייהו חיילי דאי הכוונה דיוה"כ חייל למה לי קרא הא אפי' אי איסור בת אחת אינו חייב תרתי אבל חדא עכ"פ חייל ובכל איסור בת אחת פשיטא דבין אי שגג בזה והזיד בזה או להיפוך עכ"פ חייב אחת ולמה לי שבת היא וע"כ צריך לומר דאיסור בת אחת באמת אינו חייב רק חדא והכא הטעם משום דשבת מוסיף חייל ויוה"כ כולל חייל ומוכח בעלמא דכולל ומוסיף חיילי והשתא לא קשיא למה לי תרי קראי דבחדא ידעינן דחייב תרתי דחדא וודאי חייב בלא"ה דהא ליתא דאי הוי כתיב שבת היא הוי ס"ד דרק משום מוסיף הוא דחייל וקמש"ל דהזיד בשבת אינו חייב על יוה"כ דאף דבעלמא באיסור בת אחת חדא וודאי חייב היינו בשווין אבל אי אחד מוסיף הוא העיקר ואין השני חל ואי הזיד בשבת אינו חייב על יוה"כ קא משמע לן יוה"כ הוא דכולל חייל ואי הוי קתני יוה"כ הוא הוי ס"ד דלא כתיב יוה"כ הוא רק לאשמועינן דהזיד בשבת חייב על יוה"כ דס"ד בלי קראי כלל דאינו חייב רק על שבת דמוסיף הוא ואי הזיד בו פטור קמש"ל יוה"כ הוא דחייב אבל לא שיתחייב תרתי מחמת מוסיף ומחמת כולל לכך איצטרך תרווייהו ועוד אי הוי כתיב יוה"כ הוא הוי ס"ד דרק מכח כולל חייב ואינו חייב על שבת אפי' הזיד ביוה"כ לכך איצטרך תרווייהו והשתא ליכא למימר דלכך כתיבי תרווייהו היינו לחייב על כל אחד בהזיד בחבירו הא ליתא דאי הוי כתיב חדא הוי ידעינן זה דע"כ בהזיד בחבירו דאי שגג גם בחבירו פשיטא דחייב חדא וע"כ דקרא קמש"ל אפי' הזיד בחבירו וממילא כיון דאיצטרך קרא לאשמועינן אפי' הזיד בחבירו והיינו דס"ד חבירו הוא העיקר וכל שהזיד בו פטור לגמרי א"כ כ"ש אי הזיד בזה ושגג בחבירו דחייב שהרי הוי ס"ד להיפוך ודו"ק היטב ולק"מ:

מיהו כל זה לפי הבנת התוס' בעצמם דעיקר הקושיא הכא ולגמר מיני' אבל באמת אין צורך לזה כלל ולא ידעתי היכי שייך לגמר מכאן דהכא שאני דהמוסיף הוא בבת אחת בוודאי חייל כיון שזה מוסיף וכן כולל דוקא משום דהוי בת אחת אף דבעלמא בבת אחת אינו חייב רק חדא הכא חיילי תרווייהו זה מחמת המוסיף וזה מחמת הכולל אבל לא נוכל לגמר כולל הבא אח"כ ומוסיף הבא אח"כ מיהו יש לומר דהתוס' נמשכו לפי דבריהם בדיבור הקודם דהך מקשה סובר שבת קדים אבל מ"מ הא הניחו דבר זה בקושיא לעיל דאי שבת קדם למה לי שבת היא. לכן נראה לי דהכוונה כך דודאי אי אפשר לומר מכח בת אחת דבעלמא חייב שתים א"כ למה לי קראי הכא ועכ"פ תרי קראי ודאי לא צריך וע"כ דבאמת בעלמא אינו חייב רק חדא קמש"ל קראי דחייב תרתי והשתא שפיר דייק דריה"ג אית לי' כולל דאי לית לי' א"כ פשיטא דלא צריך שבת היא כלל דאי כתוב יוה"כ בלבד הוי ידעינן דתרתי חייב דמאיזה צד נימא דרק על יוה"כ חייב כיון דשבת מוסיף היא ובא בבת אחת היאך ידחה שבת דחמור מפני יוה"כ הקל וע"כ דאית לי' כולל בעלמא וכן מוסיף אית לי' בעלמא וס"ד כשבאין ביחד זה בכולל וזה במוסיף ממילא שווין הן וחזר הדין בבת אחת דעלמא דאינו חייב רק חדא קמש"ל דחייב כאן שתיים אבל אי לי' כולל בעלמא לא הי' צריך כאן רק יוה"כ היא וכן נמי אי לית לי' מוסיף בעלמא רק כולל לא הי' צריך רק שבת היא ומאיזה נד נימא רק שבת כיון דכולל עדיף דאית לי' בעלמא ומוסיף לא ואי נימא דלית לי' בעלמא לא כולל ולא מוסיף ולכך הוי ס"ד דאינו רק כמו בת א' דעלמא ואינו חייב רק חדא קמש"ל דהכא חייב תרתי הא ג"כ ליתא דאי לית לי' לא כולל ולא מוסיף בעלמא א"כ בחד קרא ידעינן דחייב תרתי דאי לאשמועינן דחייב חדא הא לא גרע מבת אחת דעלמא דחייב חדא עכ"פ ולמה לי קרא וע"כ מחד קרא הוי ידעינן דחייב תרתי ומדנקט תרי קראי ש"מ דאית ליה בעלמא כולל ואית לי' מוסיף וס"ד דהכא שווין וחייב רק חדא כבת אחת דעלמא קמש"ל דחייב תרי והשתא לא קשיא לכתוב חדא ואנן ידעינן דתרתי חייב. הא ליתא דלא ידעינן אי כולל חמור ממוסיף או מוסיף חמור מכולל וכשבאין ביחד נדחה אחד מחבירו ואי הוי כתיב יוה"כ הוא הוי ס"ד דרק משום יוה"כ חייב דהוא כולל ואי הזיד בו אינו חייב כלום ואף דבבת אחת וודאי חייב חדא בהזיד בחבירו היינו בשווין ולא באחד חמור וכן להיפוך אי הוי כתיב שבת היא הוי ס"ד דרק על שבת מחויב דמוסיף חמור ואי הזיד בשבת אינו חייב משום יוה"כ קמש"ל תרי קראי ליחייב בתרווייהו וכ"ש אי נימא דמוסיף ידע דאית לי' בעלמא דוודאי שפיר מוכרח דגם כולל אית לי' דאי כולל לית לי' ביוה"כ בלבד סגי ועכ"פ הסוגיא מתיישבת שפיר בכל אופן ולק"מ. ולפי האמת דהך ת"ק אית לי' באמת כולל ומוסיף ממילא יש לנו לומר דבת אחת חיילי תרווייהו בעלמא ומ"מ צריך ב' קראי דכיון דכולל ומוסיף חיילי בעלמא לא ידעינן שמא חמור חד מחברי' וחמור דוחה הקל ולא דמי לבת אחת דעלמא היכי דשווין דהי מינייהו מפקת ודוק:

שם לדברי ריה"ג למאי דאפכן. תמי' לי למה לי' לומר לריה"ג למאי דמפיך הוי לי' לומר בפשיטות למאן דאינו מחייב רק אחת הדין כך יהא מי שהוא ר"ע או ריה"ג. ונראה לי דאי ר"ע קאמר לה ממילא לא שייך כלל הא מילתא דכיון דריה"ג אית לי' כולל מנא לן דר"ע לית לי' כולל איהו נמי אית לי' כולל והשתא אפי' אי שבת קדם דקבועה חייל עלי' יוה"כ בכלל רק מ"מ היכי דאיכא תרווייהו אינו חייב רק אחת כיון דשווין הן אינו חייב רק חדא כמו איסור בת אחת דעלמא אבל אין ראוי לומר דלא ליחייב כלל היכי דהזיד בשבת אבל השתא דריה"ג הוא דאינו מיחייב רק אחת ואיהו לית לי' כולל שפיר קאמר דאינו חייב רק משום שבת דקדם ואפילו הזיד בשבת אין יוה"כ חל על שבת דכולל לית לי' ואהא פריך רבא דשבת לא קדם כלל ומהאי טעמא נמי לא קאמר דלכך הזיד בשבת אינו חייב על יוה"כ דשבת מוסיף הוא דמשום דמוסיף לא שייך לדחות יוה"כ לגמרי אפי' הזיד בשבת ולא מהני מוסיף רק לחייבו משום שבת אבל לא כשהזיד בשבת שיפטר מיוה"כ לגמרי וזה ברור:

בתוס' בד"ה ת"ל שבת היא וא"ת שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך ולגמר מיני'. דבריהם דחוקים דמנ"ל למילף כולל הבא אח"כ מהך דהכא דהוי הכולל בבת אחת והא דשבת קדם דחי לעיל דלמה לי שבת היא עכ"פ ועוד דהא מוסיף בעלמא עדיף מכולל דר' יוסי פליג בכולל ומודה במוסיף ומ"מ לא גמרינן שבת דמוסיף מיוה"כ דכולל ועוד דחזינן בפרק כל הבשר דמשני לשמואל כה"ג דתרומה שאני דגלי קרא ומ"ש דלא משני הכא כך מיהו מהתם יש לדחות כיון דכתיב בקרא טעמא כי יחללוהו וזו מחוללת ועומדת א"כ ליכא למילף בעלמא כלל דבתרומה הטעם דמחלל התרומה וטמאה מחוללת היא ואין צורך למה שכתבו דלחומרא מקשינן דבלא"ה אין ללמוד מתרומה כלל. ובעיקר קושית התוס' כבר נתבאר בגמרא ליישב לנכון. ודע שיש ט"ס בתוס' במה שכתבו גדי לרבות חלב מתה וכן בדיבור שאחר זה והא פשיטא דליתא דחלב מתה פשיטא דאין בו משום בשר בחלב דאפי' חלב שחוטה מותר בחלב רק צריך להיות לרבות חלב ומתה והיינו דמרבה המבשל חלב בחלב ומבשל בשר נבלה בחלב וכן בתוס' בסמוך:.

בד"ה ר"ע למאי דפי' בקונ' וכו' וקשה וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דבלי פירש"י ג"כ קשה ס"ס ס"ל לר"ע התם דאיסור חל על איסור בכולל והכא ס"ל דאינו חייב רק אחת. וצריך לומר דכוונתם דהם ידעו דהתם הוי איסור מוסיף דמחמת הקדש החלב אסור בהנאה רק דקשיא להו לפי' הקונ' דהכא הוי איסור בת אחת וכיון דהתם ס"ל דחייב שתיים כ"ש באיסור בת אחת דפשיטא דלא עדיף איסור מוסיף הבא אח"כ מאיסור בת אחת דהא וודאי חל ומ"מ אינו חייב רק אחת. אלא שיש להקשות לפי זה דהוי לי' לומר מעיקרא דהנך רבנן דלעיל ר"ע הוא דס"ל איסור כולל אינו חל דסובר הכא אינו חייב רק אחת ואילו איסור חמור שמעינן לי' בכריתות דחל והוי ממש כמו ברייתא הנ"ל ונהי דלפירש"י דהכא הוי בת אחת אי אפשר לומר כן דע"כ ר"ע סותר עצמו דבת אחת בכולל בלבד ראוי יותר לחייבו מאיסור מוסיף הבא אח"כ כמו שהקשו התוס' אבל לפי' התוס' דשבת קדים הוי ממש הך ברייתא כר"ע וא"כ לשיטתם ג"כ קשה דהוי לי' לומר ר"ע דמפורש הכל כולל לית לי' וחמור אית לי' משא"כ לריה"ג לא שמענו רק דלית לי' כולל. מיהו בהא יש לומר דלעיל לא הוי מצי לומר ר"ע משום דבאמת קשה ריה"ג אריה"ג וע"כ למאן דמפיך קאמר או למסקנא דלא מפיך לשיטת התוס' א"כ הוי בת אחת ור"ע סותר עצמו וע"כ דקדשים שאני כמו שתירצו כאן ועכ"פ לדידהו לא קשיא להו רק לפירש"י. מיהו הא קשיא כיון דלפי מה דמוקמינן כריה"ג חמור לא ידענו רק דלית לי' כולל א"כ לפי המסקנא נהי דחמור לא ידענו דקדשים אבל עכ"פ כיון דבת אחת לית לי' לר"ע כ"ש כולל והרי איכא נמי ר"ע דלית לי' כולל ולמה קאמר ריה"ג הוא. לפיכך נראה לי דלא מוכח הכא כלל מר"ע דלית לי' כולל ואף דלית לי' בת אחת היינו לחייב שתי חטאות על איסור אחד לא ס"ל אבל הזיד בשבת חייב על יוה"כ והשתא קושית הר"ר שמואל דבסמוך פשיטא דלא קשיא דלא שמענו התם דחייב תרתי רק אי התרו בו משום בשר בחלב חייב דאיסור חל על איסור אבל תרתי לא חייב דלא עדיף כולל הבא אח"כ מבת אחת דאינו חייב תרתי לר"ע וכמו כן מהך דכריתות ג"כ לא קשיא כלל דאף דלישנא אף אשם תלוי משמע דחייב תרתי היינו משום דחטאת ואשם תלוי הם שני מיני קרבנות שפיר חייב תרתי אבל קרבן אחד השוה בשניהם אין מחייבין אפי' בבת אחת רק חדא ועמ"ש בסמוך:

בא"ד אך הקשה הר"ר שמואל וכו'. כבר כתבתי דיש לומר דבשר בחלב שאני דהוי מוסיף איסור הנאה רק כוונת התוס' להקשות דמשמע להו דלא עדיף מוסיף הבא אח"כ מאיסור בת אחת אבל מ"מ לא קשיא דהתם לא מוכח דחייב תרתי רק דאיסור בשר בחלב חל ואי התרו בו חייב אבל לחייב תרתי לא עדיף מבת אחת דפשיטא דשניהם חלין דאיזה מהן תאמר שאינו חל ומ"מ בקרבן אחד על שניהם סגי וה"ה בכולל נהי דחל אבל מ"מ כה"ג דהכא שיש על שניהם קרבן אחד אינו חייב רק אחת. מיהו עיקר קושית הר"ר שמואל לא הבנתי כלל דעל מי קשיא להו אי על הש"ס דפרק כל הבשר דמשני הגמרא קסבר איסור חל על איסור וחלב ומתה לא צריך קרא דהתם משני שפיר לפי המסקנא דהכא ובס"ד כאן אין להקשות על ר"ע דאטו הוזכר בדברי ר"ע התם דסובר איסור חל על איסור רק מחמת קושיא לשמואל משני כך ולא שייך שיקשה כאן לשמואל דהתם. גם מה שכתבו ועוד וכו' כבר כתבתי בגמרא דאי אפשר לפרש כלל דרבא לא מפיך כלל ואפי' לפי דעתם דרבא לא מפיך מ"מ מיושב כמו שכתבתי ודוק:

בד"ה הזיד בשבת וא"ת וכו' דהא אינו שב מידיעתו וכו' וי"ל דאפ"ה חמור לי' וכו'. ומ"מ צ"ל דבהיפוך בהזיד ביוה"כ ושגג בשבת דלא עיקרי שב מידיעתו דשבת חמיר לי' והוא דחוק ויותר הוי להו לומר דתרתי חמיר לי' מחדא אבל בלא"ה אטו לא משכחת לה קרוב למזיד וכן אומר מותר דמקרבן פטור ושב מידיעתו הוי ופשוט:

בד"ה יוה"כ דהאי שתא שבתא הוא. ולא שייך כאן אתם ואפילו מזידין כיון דלא נקבע ביוד לחודש וכו'. ולדעתי הכוונה פשוט דבלא"ה יש להבין מה ס"ד דחייב על יוה"כ מה דהוקבע בט' לחודש או בי"א לכן נראה דבפי' קבעו כך כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ והיינו דשלח דלא יחשבו דהוקבע לחלוטין ביום זה רק בפי' לא הוקבע רק כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ ובכה"ג אין חיוב חטאת על יוה"כ כיון דבפי' לא הוקבע רק כדי שלא תשתכח תורת יוה"כ כנ"ל:

בגמרא תניא אמרו לו לר"י וכו' ולא נקראו בני ישראל עד סיני וכו' מתיב רבא וישאו בני ישראל את יעקב אביהם וכו' עד סוף הסוגי' סוגי' זו צריכה ביאור חדא דהיכי ס"ד דרבנן להקשות משום שלא נקראו בני ישראל עד סיני חדא הא כמה פעמים כתיב בני ישראל קודם סיני ורבא לא הוי לי' להקשות מוישאו בני ישראל דמעיקרא כתיב ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים ויעשו בני ישראל כדבר יוסף ועוד הא כל התורה כולה כתב משה בסיני על פי ד' והרי כתב ויכו את כל שדה העמלקי ועדיין לא הי' עמלק רק אז בשעה שכתב היתה אותה שדה שדי העמלקי וכן וירדוף עד דן וא"כ כיון שאז כבר נקראו בני ישראל כתב משה עליהם בני ישראל:

לכן נראה לי דרבנן השיבו לו כך לפי ששם זה בני ישראל שנכתב בתורה דבר אל בני ישראל אין הכוונה בנים של ישראל רק כל האומה נקראת ישראל והכוונה בנים שהם ישראל אבל בני יעקב הכוונה בנים של יעקב וכן כתיב ואיש ישראל על כל האומה ישראלית שהם נקראו בסיני ישראל על שם חשיבות וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר ובני הכוונה כמו בני ברית שאין הכוונה בנים של ברית ואהא מקשי רבנן כיון דלא כתיב לא יאכלו בני יעקב רק בני ישראל והם לא נקראו כלל בני ישראל רק בסיני ניתן שם זה לאותן שהיו אז ומעתה אי אפשר לומר דלבני יעקב נאסר אז לא הי' כותב בני ישראל כי השבטים לא נקראו בשם זה אפילו בסיני ולא הי' משה כותב עליהם רק בני יעקב וליכא למימר דלא נתכוין כאן לשם עצם שלהם רק בנים של ישראל דא"כ הוי לי' לומר בני יעקב דהא יעקב הי' שמו אז כי אף שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר וכו' היינו שבשרו שהקב"ה יקרא אותו ישראל אח"כ וכיון שנאסרו השבטים תיכף בשעת מעשה הוי לי' למיכתב בני יעקב והיינו דמקשה רבא מוישאו בני ישראל את יעקב אביהם דמכלהו בני ישראל הכתובים מקודם שם לא מצי להקשות כלל דיש לפרש בנים של ישראל כיון שאביהם כבר נקרא ישראל אבל כאן אי אפשר לפרש שנשאו בנים של ישראל יעקב אביהם ועכ"פ לא הוי לי' לכתוב רק שנשאו בנים של ישראל את אביהם וע"כ דשם עצם שלהם הוא בני ישראל וכתיב שפיר שנשאו את יעקב אביהם א"כ מוכח דשם בני ישראל הי' גם לשבטים וא"כ שפיר יש לומר דלבני יעקב נאסר וקראם בני ישראל כפי מה שנקראו בסיני כי גם לשבטים ניתן שם זה בסיני ואהא משני דרק אחר שקרא הקב"ה ליעקב ישראל אז גם בניו נקראין ישראל ולא ניתן להם בסיני שם זה רק לאחר שנקרא יעקב ישראל וא"כ אי לבני יעקב נאסר הרי נאסר תיכף להם ואז אין להם שם זה כלל ואפילו בסיני לא ניתן להם שם זה על אותו הזמן א"כ הוי לי' לכתוב בני יעקב והיינו דפריך שמא לא נאסר להם אז רק אח"כ כשניתן להם שם ישראל אז נאסרו והכתוב אומר על כן לא יאכלו כשיקראו בני ישראל ואף לבני יעקב נאסר כשיש להם שם זה ומשני דאז לאו שעת מעשה הוי ולא שעת מתן תורה והיכי ס"ד שיתחיל אז איסור גיד הנשה להם וע"כ דבאמת לא נאסר רק בסיני ואז נאמר האיסור רק נכתב במקומו לידע מאיזה טעם ובמהדורא קמא כתבתי בסגנון אחר וזה נראה עיקר:

בתוס' בד"ה לאחר מעשה פי' בקונ' וכו'. דבריהם לא נתבררו לי דאחר מעשה דייק רש"י לא תיכף רק לזמן מרובה כשברכו הקב"ה וקראו ישראל ומעשה וודאי הכוונה מה שנאבק המלאך ואחר המעשה לזמן מרובה נקרא ישראל ע"י הקב"ה והך גירסא משעת מעשה פשיטא דאין לה מקום כלל דהא משמע בהדיא דבא להקשות נהי דאז לא נאסרו אבל מאותו הזמן שקראו הקב"ה ישראל ליתסרו אבל משעת מעשה של המלאך זה נסתר דלא נקראו אז בני ישראל והכתוב אומר בני ישראל ואף שהסכים הקב"ה למלאך היינו במה שבישר לו שכך יהא שמו אח"כ והי' כך אבל אז עדיין לא נקרא, גם מה שהקשו ממה שאמרו לא נקראו בני ישראל עד סיני לא קשיא כלל דנהי דאחר מעשה נקראו בני ישראל אבל בסיני הוא שנקראו בשם זה ומשה כתב התורה בסיני כתב וישאו בני ישראל על שם העתיד אבל על שעת מעשה לא נקראו בסיני בני ישראל כלל ועמ"ש בגמרא באריכות ודברי רש"י ותוס' שפירשו מההוא שעתא מוישאו לא הבנתי כלל וברור דהכוונה משעה שברכו הקב"ה אף שיש ליישב דבריהם בדוחק:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה