אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק גיד הנשה › דף צג.

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק גיד הנשה · דף צג.

דף צב:

בגמרא בהמה בחיי' איפרוקי מיפרקי. יש לי ספק אי חלב זה משום דבחיי' מיפרק אסור מדאורייתא ככל חלב או דמדאורייתא מותר כיון דאחר שחיטה כשמוציאין החלב מחופה הוא במתנים ורק מדרבנן אסור ומה שהביאני להסתפק בזה הוא משום דבתר הכי אמר ר' אבא אמר שמואל אסור וחייבין עליו כרת ולמה בהא לא קאמר רק אסור בלבד ומזה נראה דאינו אסור רק מדרבנן:

והנה ראיתי להרב בעל כ"מ פרק י' מהלכות קרבן פסח הלכה י"א שכתב להדיא דתרבא דתותי מותני אסור מדאורייתא עיי"ש אבל אני תמה מאוד היכי ס"ד שיסבור הראב"ד בכוונת הרמב"ם שיצלה הפסח עם חלבו האסור מן התורה ועוד אני תמה אם חלב זה אסור מדאורייתא מטעם דאיפרוקי מיפריק בחיים א"כ ע"כ קרב לגבי מזבח כשאר חלב שהרי חלב שאינו קרב למזבח כגון חלב דפנות מיעטו בתורת כהנים להדיא מקרא דאשר יקריב והשתא היאך יחשוב הראב"ד דהכוונה עם תרבא דתותי מותני דהא ע"כ מוציאו קודם צלייתו להקריב האימורים כמו שכתב הרמב"ם להדיא שם ואין כאן חלב בעת צלי' כלל וע"כ דמילתא דפשיטא הוא שאינו קרב למזבח א"כ ע"כ אינו אסור מן התורה רק מדרבנן אסרוהו משום דמיפרוק בחיי' אתי לאיחלופי בשאר חלב. ונראה לי דהיינו דקאמר ר"י אנא לאו טבחא אנא ולא בר טבחא וכו' והדבר תמוה מה נפקא מינה אם הוא טבחא או אינו טבח הא אין אנו צריכין רק לידע דבהמה בחיי' איפרוקי מיפריק ואדרבא אי הי' טבח ובקי בדבר הי' הדבר מבורר יותר ומה זה שאמר שאינו לא טבח ולא בן טבח ולהנ"ל ניחא דכיון דבחיים אין הדבר נראה כלל דהחלב מגולה רק הטבח יודע מזה לרוב בקיאותו דהיינו שאין החלב אדוק כ"כ במתנים אפי' אחר שחיטה שאי הי' אדוק לא הי' מיפרק בחיים רק חיפוי בעלמא הוא דמחפין עליו וס"ד כיון שאין הדבר ידוע כלל דבחיים מגולה לא שייך לגזור בו אטו חלב גמור כיון שאינו ידוע רק לטבח הבקי ולזה אמר ר"י דהוא לאו טבח הוא ולא בן טבח ובבי מדרשא שמע דאיפרוקי מיפריק וכיון דהדבר ידוע לכל גזרו בו אטו חלב גמור וכן מוכח לפע"ד להדיא מדברי התוס' בד"ה בעי לחטוטי כמו שאבאר שם ודברי הרב בעל כ"מ צ"ע לפע"ד כמו שבארנו:

והנה רש"י ז"ל פי' וז"ל זה עליונו וגובהו של אותו חלב שפירשתי קודם שיכסהו הבשר ואותו גובה עצמו מכוסה במתנים וכו' נראה לכאורה מדבריו דהך חלב שתחת המתנים הוא חלב שעל הכסלים ממש וקודם שמתכסה בבשר דאז הוא חלב שהבשר חופה הוא מכוסה במתנים ואני תמה דא"כ מה חידש בזה כיון שבפי' אמרה תורה חלב שעל הכסלים יקרב א"כ פשיטא דאסור ועוד למה לא ענוש עליו כרת כמו שאמר אח"כ בחלב שעל המסס ותרבא דקליבוסתא וכבר הוכחתי מדברי הראב"ד ז"ל פ"י מהלכות ק"פ דתרבא דתותי מתני אינו קרב למזבח כלל. לכן נראה דוודאי יש בעליונה וגבהו של אותו חלב חלב שהוא מגולה אחר שחיטה וזהו חלב שעל הכסלים שאמרה תורה להקריבו וזהו חלב גמור וענוש כרת ובכלל זה תרבא דקליבוסתא אבל חלב שתחת המתנים אינו בכלל שעל הכסלים ואינו אסור רק מדרבנן וחלב שהבשר חופה אפי' מדרבנן מותר וזהו דעת התוס' בד"ה בעי לחטוטי כמו שאבאר שם:

שם תלתא משום תרבא וכו' למאי נפקא מינה. הא דלא קאמר נ"מ לצלי דמשום דם מותר כמו שפירש"י לקמן ע"ב אבל משום חלב לא מהני צלי ומזה הי' נראה ראי' לדברי התוס' בד"ה חתכי' דלצלי נמי בעי חתיכה אך אכתי לא הוצרך לומר חתכי' ומלחי' והי' יכול לומר בחתיכה בלבד לצלי אלא שיש לומר דבא לומר נ"מ לענין החוטין עצמן דנהי דהבשר מותר בצלי בלא חתיכה כלל אבל החוטין עצמן אסורין אבל חתכי' ומלחי' אפילו החוטין מותרין ועמ"ש בתוס' בד"ה חתכי' ונראה לי דאף דגבי קרומים בסמוך לא קאמר דנ"מ בחתכי' ומלחי' נראה לי דסמך אהך דהכא דאל"כ מאי נפקא מינה אי הקרומים אסורים משום דם או חלב ולפי זה אי חתך הקרומים שהם משום דם ומלחם מותר כמו בחוטין דהכא כנ"ל:

שם אילימא שעל הדד אמאי אין חייבין עליו וכו' עד הא בעילאה הא בתתאה. יש לדקדק היכי פשיטא להו להקשות אמאי אין חייבין עליו הא איכא למימר חדא כמו דחוטין אינו ענוש כרת דחלב אמר רחמנא ולא חוטין הכא נמי י"ל חלב ולא קרום ועוד דהא חזינן בסמוך בכולי' אף שהחלב הוא על הכליות מ"מ קרום הכולי' מותר מדאורייתא א"כ הכא נמי נהי דחלב שעל הטחול אסור אבל קרום שעל הטחול מותר מדאורייתא ועכ"פ הוי לי' להכריח קושיתו בהכרח טפי מכח אידך ברייתא דקתני חייבין וע"כ כאן על הדד כאן שלא על הדד א"כ מוכח דשלא על הדד יש איסור מדרבנן עכ"פ. ונראה לי דוודאי הפרש גדול יש בין קרום הטחול שעל הדד לקרום הכולי' דחלב שעל הכליות יש לו קרום שלו בפני עצמו ומפסיק בין החלב לקרום הכולי' אבל קרום שעל הטחול שעל הדד אותו קרום הוא קרום חלב שעל הטחול שאין לחלב קרום אחר רק זה והחלב אדוק בקרום הטחול לכך פשיטא לי' דאסור מדאורייתא אלא שיש לדקדק מ"ש דהך תנא קרי לי' לקרום שעל הדד קרום הטחול ואידך תנא קרי לי' לקרום שלא עד הדד קרום הטחול וזה פסיק ותני חייבין וזה אין חייבין ונראה לי דתנא דנקט אין חייבין טעמו דדוקא קרום שעל הדד חייבין לפי שהוא קרום של חלב שעל הטחול דהיינו על הדד ולא הוי קרום של טחול אבל בצד הדק שאין שם חלב כלל זהו נקרא קרום הטחול ואין חייבין עליו ואידך תנא דנקט חייבין קרי לי' לקרום של צד העב קרום הטחול דצד זה הוא עיקר הטחול דצד הדק אפי' נחתך כשר ועיקר החיות הטחול בצד העב תלוי לכך קרי לי' להך קרום קרום הטחול והיינו דקאמר בלישני' בסמוך הא כנגד הדד ולא קאמר על הדד משום דעיקר חיובו הוא מה שאינו קרום הטחול רק קרום החלב שעליו הוי ולא נקרא קרום הטחול רק לפי שהוא נגד הטחול דהיינו צד העב שהוא עיקר הטחול כנ"ל:

שם ביעי חשילתא פירש"י ביצי זכר מעורים בגופו. והנה פשיטא דאי אפשר לומר דבביצי זכר דעלמא נחלקו דהא לעיל אסרינן קרום של ביעי זכר משום דם ש"מ דהן מותרין לכ"ע וכן בסמוך ביעי דגדי' ובהכרח שנשתנו ונדלדלו עד שנחלקו עליהם מר אסר ומר שרי וא"כ ע"כ שינוי זה נכלל בתיבת חשילתא וא"כ למה לא פירש"י תיבת חשילתא מה הוא ומה נעשה בהם עד שנחלקו בהם ובהכרח דמה שפירש"י מעורים בגופו זהו פי' לתיבת חשילתא והיינו מגזרת הנחשלים אחריך שפלטם הענן לחוץ ואינם במקומם ואף כאן נתקו מכיסם ומעורים בבשר הכסלים ולפי זה יש לומר שיש בהם איסור אבר מן החי דאורייתא דדוקא אבר המדולדל שיש לו חיבור קצת כמו שהי' בתולדתו לא חשיב אבר מן החי עד שיתלש לגמרי אבל ביצים הללו כיון שנתקו מכיסם לגמרי אף שמעורים למעלה בבשר לא נפקו מכלל אבר מן החי רק מאן דשרי סובר כיון שאין מסריחין ע"כ יש בהם חיות ומאן דאסר סובר דאין מה שאין מסריחין ראי' הילכך חשיב אבר מן החי ועמ"ש לקמן ע"ב בתוס' בד"ה מדלא קא בריין:

בתוס' בד"ה חתכי' ומלחי' וכו' הי' קשה לפיר"ת וכו'. הך קושיא לפיר"ת הוא לפי אותו הדוחק לחלק שכתבו. דלפי זה לצלי לא בעי חתיכה רק בשלימין ולא במזרקי שכבר יש בהם חתך. אבל לפי מה שכתבו מעיקרא ניחא דלצלי נמי בעי חתיכה אמנם עיקר פירושם בדברי רש"י לקמן דחוק מאוד ונראה וודאי דלצלי לא בעי חתיכה כלל ומה שדקדקו מכאן דקאמר אפילו לקדירה דמשמע עד השתא מיירי בצלי ג"כ לא קשיא כלל דעד השתא מיירי לאסור החוטין בעצמן כדקאמר חוטין שביד אסורין ובוודאי לא מהני צלי להתיר החוטין בעצמן אבל בחתכי' ומלחי' אפי' לבשל מותר ולפי זה ממילא אין כאן קושיא לר"ת כלל דוודאי הי' ראוי לאסור הכבד בעצמו דעל ידי מליחה או צלי לא יצא כל דמו כלל רק נשאר בו ומותר מגזה"כ דכבד כולו דם ומותר רק שלא לאסור אחרים סגי במליחה כמו צלי וכאן נמי לאסור אחרים שוה מליחה לצלי דלבשלו אחר הצלי אסור דוודאי יאסר הבשר ע"י החוטין שנשארו אסורין בעצמן דדם שנשאר בחוטין אינו כמו כבד דמותר אבל החוטין כל שנשאר בהם דם נאסרו החוטין רק הבשר שנצלה עמהם מותר דכל דם שיצא נורא שאיב אבל לבשלו אח"כ אסור בצלי ג"כ כיון דהחוטין נשארו באיסור משא"כ כבד דכבד עצמו דם שלא יצא ע"י צלי הותר מתורת כבד דכולו דם:

בד"ה בעי לחטוטי. חטיטה לא הוי אלא מדרבנן וכו' ונמשכין החוטין בהליכתה. דבריהם צ"ע לכאורה כיון דהכא נמי פרוקי מיפרקא א"כ מה זה שכתבו עוד טעם ולא שבתוך הכסלים דהא טעם זה אינו היכי דמיפרקא בחיי' כדאמרן לעיל ואין כאן רק חד טעם דחלב אמר רחמנא ולא חוטין. ומזה נראה לי ראי' ברורה דס"ל לתוס' כפי מה שהוכחתי מהשגות הראב"ד ז"ל פ"י מהלכות ק"פ דתרבא דתותי מתני אינו רק איסור דרבנן ואינו קרב למזבח משום דאחר שחיטה בתוך הבשר הוא ולא אמרה תורה להקריב רק חלב שעל הכסלים והציווי הוא אחר שחיטה ש"מ דבתוך הכסלים אינו מקריב ואפי' תרבא דתותי מותני רק כיון דבחיי' מיפרק אסרו רבנן משום חלב דעלמא משא"כ חלב שהבשר חופה לא אתי לאיחלופי כיון דאינו נראה כלל וזה שכתבו שני טעמים חדא דעל הכסלים ולא בתוך ועוד דחלב ולא חוטין אך לא הבנתי מה שכתבו חטיטה לא הוי רק מדרבנן והרי כל החוטין אפי' מה שאינו מחטט לא הוי רק דרבנן דחוטין הן ולא אסר' תורה רק חלב ולא חוטין ודוחק לומר דמשום טעם השני דלא הוי רק על חטיטה זכרו חטיטה ואולי ס"ל דלא מיקרי חוטין רק ממקום שמתפצלין אבל מעיקרא חלב גמור הן וזה שכתבו דלחטוטי בתרווייהו עד שימצא המספר הזה וודאי הוי דרבנן דחלב אמר רחמנא ולא חוטין אבל מעיקרא י"ל דחלב גמור הוא וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה