תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט
פרק גיד הנשה · דף צב.
בגמרא איני יודע מי נעשה שר למי פירש"י ז"ל איני יודע על איזה מהם הוא אומר ויוכל וכו' ויש גימגום ברש"י וצ"ל או הכי קאמר וישר יעקב אל מלאך כלומר נשתרר לעומת המלאך ויוכל המלאך ונצחו וה וישר היינו קודם שנצחו המלאך נשתרר כנגדו. אבל לשון הגמרא לא משמע כלל כפירושו רק וישר גופי' מיבעי' לי' אי לשון וישר שיעקב נעשה שר למלאך או שהוא מל' הפעיל שעשאו למלאך שר על עצמו. גם יש לדקדק מה מקום יש להסתפק עוד מי בכה למי כיון שכבר הוכיח דיעקב נעשה שר למלאך ולפי מה שפירשתי יש לומר דאכתי מספקא לי' נהי דלשון וישר הכוונה שיעקב נשתרר על המלאך אבל מ"מ יש לומר שזה הי' קודם אבל אח"כ נצחו המלאך במה שנגע בכף יריכו ושפיר יש לומר דיעקב בכה ונתחנן למלאך אבל לפירש"י דמעיקרא הוכיח דויוכל קאי על יעקב שנצחו למלאך בוודאי צ"ע בהך ספק מי בכה למי מה מקום יש לספק הזה.
שם רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו ראש גולה שבבבל ונשיא שבא"י פירש"י דנשיא שבא"י סמוך ונקרא אלהים שנאמר עד אלהים יבא דבר שניהם. וצ"ע לפירושו היכי מרמז זה במה שאמר כי שרית עם אלהים דלא משמע כלל שהשר הוא אלהים רק שנשתרר על אלהים גם בזמן שהיו סמוכין היו יכולין לדון גם בח"ל ואטו ראש גולה שבבבל לא הי' יכו להיות סמוך ולדעתי נראה לפי שאין מעברין שנים וקובעין חדשים אלא בא"י ואפילו מוטעין ומזידין מהני בא"י וכבר אמרו דהקב"ה אומר בער"ה הכינו כסאות כי מחר ר"ה ושוב נמלכו ב"ד שבא"י אומר הסירו הכסאות הרי שהם שולטין בשררה שלהם גם למעלה והקב"ה מבטל רצונו מפני רצונם לכך נאמר כי שרית עם אלהים זה נשיא שבא"י ועם אנשים זה ראש גולה שבבבל שאינו משתרר רק על אנשים משא"כ נשיא שבא"י שגם מועדי ד' בידו מסורין כנ"ל:
שם אמר אביי ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא פירש"י ורובייהו דצדיקי דא"י ואיני יודע למה פי' כך ואביי בבבל הוי ובוודאי על ט"ו שבבבל קאי ואדרבא אי על א"י קאי הא חזינן דמספקא לן לולא קרא דואשליך אותו בית ד' אל היוצר דשמא שלשים בח"ל וט"ו בא"י ואי מצד עצמנו הוי פשיטא לן דרוב שלשים של א"י משתכחי תותי אפתא היכי קאמר מעיקרא ואיני יודע דהא חזינן להו רוב מן שלשים בא"י א"כ ע"כ התם הוי אבל אי על בבל קאי ניחא דידע דרוב מן ט"ו הוי בבי כנישתא ואכתי יש ספק שמא יש עוד עד שלשים במקום אחר או עד תשלום ט"ו כנ"ל:
בתוס' בד"ה ברוך אופנים הוא דאמרי לי' אבל קדוש אומרים שרפים וכו' וא"ת וכו' וי"ל דמסתבר לי' וכו' וכה"ג וכו'. הנה תירוצם דחוק דכיון דבהדיא כתיב בשרפים שש כנפים בחיות ארבע כנפים לא הוי רמי להו אהדדי משום סברא דמסתמא אינם משונים כיון דע"כ יש בהם שינוי עד שאלו שרפים ואלו חיות ומאיזה צד מסתבר לן דבמספר כנפים אינן משונים ואינו דומה לכרובים דתרווייהו חדא מילתא נינהו כרובים ומסתמא לא ישנה שלמה מכרובים של משה וכן הארון כיון ששניהם ארונות נינהי אבל לא כאן דהקב"ה ברא שרפים וברא חיות ולמה מסתבר לן שאינם משונים כיון דקרא בהדיא משנה אותם:
אבל לדעתי יש ליישב בפשיטות חדא דוודאי כיון דישעי' ראה אותן עומדים סביב לכסא ממעל להשם היושב על כסא רם ונשא א"כ ע"כ הנך שרפים חיות נינהו אשר ראה יחזקאל אשר הם מרובעות לכסא מסביב ומה שקרא ישעי' אותן שרפים לפי שהי' יום הרעש שנכנס עזיהו להקטיר בהיכל ורצו עליוני לשרפו נקראו אז שרפים וכן פירש"י ז"ל להדיא בישעי' שם דלכך נקראו שרפים על שבקשו לשרפו והיינו דקשיא לי' דסביב לכסא חיות נינהו כדכתיב ביחזקאל ולית להו רק ד' כנפים ולמה כאן אומר שש כנפים והא וודאי אין להקשות למה שם אמרו קדוש והא חיות ברוך קאמרו כמו אופנים כמו שהוכיחו התוס' הא ליתא דהא לא הקשו בגמרא כלל הך רומי' והוי להו לתוספות להקשות בסלקא דעתך דכיון דמקשה משרפים אחיות דחדא נינהו הוי להו להקשות דהתם גבי יחזקאל אמרו ברוך וכאן קדוש וע"כ דהא לא קשיא כלל חדא כיון דהיו אז בבחינת שרפים שרצו לשרפו אמרו קדוש כשרפים ועוד דאטו אנן אמרינן דחיות ואופנים לא אמרו קדוש כלל רק אופנים וחיות קאמרי נמי ברוך אחר שתי תיבות ואינך לא קאמרי רק אחר ג' אבל חיות נמי קדוש קאמרי ואמת דעיקר הראי' דחיות נמי אומרים ברוך מדכתיב כי רוח החי' באופנים אינה ראי' כ"כ כי כך הוא רוח החי' דאופנים יאמרו ברוך אבל אינהו קדוש קאמרי רק מ"מ כיון דחיות גדולים מאופנים והכא משמע דאופנים דאומרים ברוך גדולים במדריגה מהנך דאומרים קדוש ודאי משמע דחיות ודאי אומרים ברוך. ולא ידעתי למה לא הוכיחו התוס' בפשיטות דחיות אומרים ברוך כיון דגדולים מאופנים. אבל מ"מ מדלא קשיא להו בש"ס הא בישעי' קדוש קאמרי ואי דאינן חיות א"כ בגמרא גופה מוכח דשרפים לאו חיות נינהו והוי להו להקשות על הש"ס מיני' ובי' וע"כ כמו שכתבתי:
ועוד נראה לי לפי מה שמנה הרמב"ם ז"ל עשר מעלות המלאכים והם נאצלים זה מזה דכך עולה ועלול א"כ בודאי אין בנאצל דבר שאינו במאציל א"כ כיון דחיות אין להם רק ד' כנפים בודאי שרפים הנאצלים מהם אין להם יותר. ועוד אני אומר דבלא"ה לא קשיא כלל כיון דמפורש בישעי' בשתים יכסה רגליו והיינו שלא להזכיר מעשה עגל דרגליהם רגל עגל א"כ כ"ש דחיות דקרובים טפי אל הקב"ה דהי' להם לכסות רגליהם א"כ כיון דביחזקאל כתיב דבשתים היו מכסות פניהם ובשתים את גויותיהן וכף רגליהם הי' ג"כ ככף רגל עגל שפיר מקשה דלמה לא הי' להם שתים לכסות רגליהן ואהא משני דבזמן שבה"מ הי' קיים הי' הקב"ה חם שלא להזכיר מעשה עגל אבל יחזקאל ניבא על הפרעניות והחורבן ואין פרעניות בא על ישראל שאין בו מחטא העגל לכך לא היו מכסין כדי להזכיר ממשה עגל ולזה נתכוונו לתרץ כאן בזמן שבה"מ קיים כאן בזמן שאין בה"מ קיים כנ"ל: