אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג פרק גיד הנשה › דף צא:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

פרק גיד הנשה · דף צא:

דף צא.

בגמרא הנה הוא זורה את גורן את השעורים. פירש"י שאמרה לו שלא יבוא לביתו לשכוב שגנאי הוא לת"ח לצאת בלילה וישכב בגורן ע"כ ויש לדקדק בדבריו למה קאמר דגנאי הוא משמע מפני הבושה לא ילך והרי איסור הוא לצאת בלילה וצריך לומר דוודאי כיון דבגורן ג"כ הי' שוכב יחידי כיון שבאה רות אצלו א"כ ממילא לא הי' אסור לילך לביתו רק בגורן עכ"פ לא ידע אדם ממנו אבל כשילך לביתו שמא יראה אותו אדם והוי לי' גנאי אלא שיש לדקדק היכי אמרה לה נעמי כך הא לא ירצה להיות בגורן יחידי בלילה וצריך לומר דנעמי ידעה בנבואה שיארע לו איזה סיבה ואונס עד שישאר שם יחידי וממילא לא ילך לביתו משום גנאי כנ"ל:

שם רב אמר מהכא ויזרח לו השמש. לא נתבאר לי הוכחה זו מהך קרא. ונראה לי דהך אמר ר"ע שהוזכר אחר כך מדברי רב הוא ולפי דברי ר"ע דייק לי' דדריש ויזרח לו השמש שמש ששקעה בעבורו והיינו דיהיב דעתי' למיהדר שקעה לו חמה כדי שילין שם וקשה מה יועיל מה ששקעה חמה ילך בלילה וע"כ דמשום דאסור לצאת בלילה ע"כ ילין שם. ואי קשיא הא בלא"ה ילין יחידי במקומו הא לא קשיא דאף דלא ידע דהוא שער השמים ובית אלקים אבל מ"מ כיון דידע דהוא ביהכ"נ קבוע שהתפללו אבותיו וגם הוא הי' מתפלל שם לא הי' ירא לשכב שם ועוד דעל כל פנים לא ילך משום דגנאי לצאת בלילה כהך דבועז הנ"ל:

שם כתיב ויקח מאבני המקום וכו' אמר ר"י וכו' תנא וכו' הנה לפי פשטות הענין הוקשה להם דמאבני משמע דנטל הרבה אבנים ואח"כ כתיב אבן תחת ולפי זה לא ידעתי מה הועיל ר' יצחק בתירוצו דכל אחת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו. ומשמע בהדיא דהך תנא הש"ס מייתי ברייתא בפני עצמה ולא מדברי ר' יצחק הוא דלא שייך שיהא זה מדברי ר"י שיאמר בתוך דבריו תנא. לכן נראה לי דסובר ר' יצחק דוודאי הפי' שלקח אבן מאבני המקום כיון דבהדיא כתיב ויקח את האבן רק דקשיא לי' מה צורך בהודעה זו שהיו שם עוד אבנים ולקח אחד מהם כיון שלא לקח רק אבן אחד ולא הוי לי' למיכתב רק. ויקח אבן ומה נפקא מינה במה שהודיע שאותו אבן הי' מן אבנים לזה תירץ ר"י דהכתוב אשמועינן דהיו מריבות זו את זו דכל אחת אמרה עלי יניח צדיק את ראשו ומיושב שפיר מה שזכר הכתוב שהי' שם עוד אבנים והדר מייתי ברייתא שכולן נבלעו באחד ונעשה שלום ביניהם ודברי רש"י ז"ל בחומש לא נתבררו לי בזה. ובענין מריבה זו נראה לי לפרש דבא לרמז מה שאמרו במדרש שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים והקב"ה קופל כל א"י תחת יעקב ומסתמא מקום ראשו הי' מקום בית המקדש שהוא המקודש בא"י וכל שבט הי' רוצה שיבנה ביה"מ בחלקו והיינו עלי יניח צדיק את ראשו וכולן נבלעו באחד זה רמז מה שגבה דוד מעות מכל שבט וקנה מקום בית המקדש מארונה היבוסי וממילא הי' עומד בחלקן של כולם כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה כתיב:

בתוס' בד"ה מהכא וישכם אברהם בבוקר וקשיא וכו' ועוד וכו' ועוד וכו'. ולפעד"נ ליישב כל הקושיות הללו כי מה שהקשו דהיכי יליף דאין צריך זריזות טפי מצפרא הא אסור לילך קודם ובאמת לא קשיא כלל דמה בכך מ"מ חבושת החמור ולבקע עצי עולה הי' יכול להיות מקודם כדי שילך בבוקר תיכף וע"כ שאין צריך לזרז רק מצפרא ומעיקרא אין צריך זירוז כלל ואי קשיא היכי יליף כאן דאסור לילך בלילה דילמא משום דאין צריך זריזות יותר הא פשיטא דלא קשיא כלל דדוקא מצוה שאנו יודעין שאינה רק ביום שייך לומר דלא בעי זריזות רק מצפרא אבל כאן לולא שאסור לילך בלילה כיון שאמר לו השם שילך הי' לו לילך תיכף רק משום שאסור לילך בלילה ידע אברהם דמסתמא לא נתכוון הקב"ה שילך בלילה וממילא אפי' החמור לא הי' חובש וכן העצים לא בקע רק מצפרא. ומה שהקשו דשלוחי מצוה אינן ניזוקין לא קשיא מידי לפע"ד דדוקא מצוה שהיא מצוה מכבר אמרינן דשלוחי מצוה אינן ניזוקין אבל כאן מאיזה צד נימא דהשם ציוה לילך בלילה כל כמה שלא נתפרש שילך בלילה מסתמא לא ציוה השם כלל שילך בלילה תדע דאל"כ תיקשי בלא"ה כיון שציוה השם לילך בלילה היכי ס"ד שלא ילך משום דאסור לצאת בלילה וע"כ דאמרינן שלא ציוה כלל לילך בלילה ולא נשאר רק אותה הקושיא שלא הי' יחידי רק הוא ושני נעריו ויצחק בנו ובאמת גם הא לא קשיא דהא מה שלקח שני נעריו הוא שאם יצטרך אחד לילך לנקביו אין דרך ארץ שישאר יחידי. והנה יש להבין אי יצטרך אברהם לנקביו וצריך להתרחק ישאר יחידי וצריך לומר שאין דרך ארץ בכך בשעה שצריך לנקביו שיהא אחר עמו ואדרבא צריך להתרחק והשתא זהו ביום אבל בלילה אי יצטרך לנקביו ויתרחק הרי יחידי בשעת סכנה ומה שאמרו אסור לת"ח לצאת יחידי היינו אפי' למקום קרוב שיודע בנפשו שלא יצטרך לנקביו בתוך הזמן אבל במקום רחוק אפי' עם עוד אנשים אין לו לילך מהאי טעמא שמא יתרחק וימצא שיהא יחידי בלילה במקום סכנה ופי' התוס' דחוק מאוד ואין להאריך מאחר דמיושב כל מה שהקשו על גירסא דידן:

בד"ה כתיב ויקח את האבן לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן מאבני המקום. דבריהם צריכין ביאור דהיכי ס"ד שירצו לתרץ קושיא דמקשה בגמרא עד שהוצרכו לדרוש מה שדרשו ותירצו הם לפי פשוטו ומה בקשו התוס' בזה והוי להו להקשות דרך קושיא דמאי מקשה הא יש לפרש כך ונראה לי שהם באו לפרש דברי ר' יצחק והוא דוודאי קשה אי קשיא לי' לר"י שיש סתירה בכתוב לא הועיל כלום בתירוצו ונהי דלפי הברייתא מיושב זה אבל הך תנא אינו מדברי ר"י והך תנא דברייתא באמת נתכוין ליישב גם את זה או דממילא מיושב זה ג"כ אבל לפי דברי ר"י אינו מיושב כלל לזה כתבו דאף דר"י לא קאמר דנבלעו באחד מ"מ אתי שפיר משום דלפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן מאבני המקום רק שבא ר"י ליישב מה צורך להודיע שהי' שם עוד אבנים כיון דע"כ לא לקח רק אחד ועל זה תירץ שכל אחת אומרת עלי יניח ראשו וזה ברור לפע"ד בכוונת התוס'.

בד"ה עולין ומסתכלין משמע שאותם שעולין הן שיורדין ולעיל משמע וכו'. ונראה לי דלא קשיא כלל דוודאי יש לומר דהנך דהיו יורדין ראו אותו מקודם למעלה והיו יורדין לראותו למטה והנך שהיו למטה וראו אותו למטה היו עולין לראות דיוקנו למעלה ושפיר הוי ארבעה. גם יש לפרש והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים דכל המלאכים היו עולים ויורדים ויעקב ראה העולים והיורדים בבת אחת דכך משמע הלשון והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים שראה הכל בבת אחת א"כ ע"כ היו ארבעה כנ"ל:

בד"ה קוביוסטוס פי' בקונ' גונב נפשות וקשה לפירושו וכו' ולדעתי יש ליישב כי בהך דשקלים כתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וקרא כתיב אל תגזול דל וכו' וקבע את קובעיהם נפש והיינו כי ממון העני חשיב כנפשו כדכתיב ואם נפש כי תקריב מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו הילכך אי הי' משה מעכב בידו ממון השקלים אם ממון העשירים גנב הוי גנב ואי ממון העניים גנב הוי גונב נפשות כי ממון העני כנפשו הוא ואי הי' בא לידו המצוה ניחא לי' כמו קרבן עני ואי בא לידי משה הוי גונב נפשות כנ"ל:

בד"ה מסייע לי' לר' חננאל פי' וכו' והוא דחוק ורש"י ז"ל פי' שלשה כתות חדשים מיום אל יום. נראה דדייק כן מדקאמר שלשה כתות של מלאכי השרת הך תיבת של אין לו מובן כלל והוי לי' לומר כתות מלאכי השרת וע"כ דהיו בוחרין ממלאכי השרת בכל יום כתות חדשים ושפיר קאמר של מלאכי השרת ואי היו אותן כתות תמידים לא שייך של מלאכי השרת וזה ברור:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה