אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג העור והרוטב פרק תשיעי › דף קכט:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

העור והרוטב פרק תשיעי · דף קכט:

דף קכט.

בגמרא דילמא טעמא דר"ש התם הואיל ומעורה מעורה. פירש"י ולמה לי קרא להכי ולדעתי אין צורך לזה דבלא"ה קשיא לי' דאי טעמא דר"ש משום שאינו אוכל שיכול להאכילו לאחרים א"כ לאו באבר המדולדל פליג רק אפי' נחתך ממנו בשר לגמרי לר"ש אינו מטמא שאינו יכול להאכילו ואהא מקשה מנא לן הא כיון דחזינן דמחלקותו הוא בבשר המדולדל נימא דטעמו משום דהואיל ומעורה הוי כמחובר עדיין לגמרי אבל בפרוש לגמרי מודה ר"ש דמטמא:

שם ר"ש אומר לא הוכשרו מ"ט דר"ש וכו'. יש לתמוה לפי דעת רש"י דאבר המדולדל אינו אסור רק מדרבנן ממצות פרוש בעלמא א"כ כ"ש לב"נ שאינו אסור ואפי' אי גם לב"נ אסור מדרבנן עכ"פ היכי מטהר ר"ש מדאורייתא משום דלא הוי אוכל מדרבנן ומזה הי' נראה לכאורה ראי' דאבר המדולדל אסור מדאורייתא כדברי הרמב"ם מיהו נראה דאפי' אי שחיטה אינה עושה ניפול היינו דוקא לישראל דמהניא לי' שחיטה אבל לנכרי דאין שחיטה מועלת לו ממילא הוי כמו מיתה דעושה ניפול והוי לנכרי כאבר מן החי גמור לכך הוי שפיר אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים ומ"מ מוכח כדברי הרמב"ם דנהי דלעכו"ם אסור אבל לישראל כיון דשחיטה אינה עושה ניפול הרי הותר בשחיטה לישראל מדאורייתא והוי אוכל וע"כ דגם לישראל אסור ומ"מ צריך לומר סברא הנ"ל דלנכרי אסור משום דעושה ניפול דאל"כ נהי דאבר המדולדל אסור לישראל מקרא דבשר בשדה אבל מ"מ לב"נ מותר כיון דמ"מ אינו אבר מן החי גמור דהא אינו מטמא כאבר מן החי:

שם ור"ש מה נפשך. יש לדקדק למה מפרש דברי ר"ש קודם שפי' דברי הת"ק דמאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת והרי במשנה דלעיל באבר מן הבהמה פירשו מעיקרא דברי הת"ק ואח"כ הקשו על ר"ש מה נפשך ולמה כאן הוזכר להיפוך ונראה לי דבלא"ה יש לדקדק דקאמר ר"ש בעלמא קאי דקאמר ת"ק וכו' וקשה הא שפיר מצי קאי אמתניתין כיון דעיקר הקושיא אי מיתה אינה עושה ניפול ליטמא משום אבר מן המת והוי לי' לתרץ דסובר ר"ש אבר מן המת טהור לכך פליג דאין מיתה עושה ניפול וטהור הן אמת דכפי הנראה רש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' אפילו בעלמא אבל אין זה במשמע בלשון הגמרא דדייק אלמא סבר ת"ק בעלמא וכו' לכן נראה לי משום שהוקשה לו דאי נימא דקאי אהך דהכא היכי קאמר ור"ש מטהר הא ר"ש נמי מחמיר במחלקותו לענין בשר ועצם כשעורה הפורש מן האבר דאי מן המת הוא מטמא ואי מן החי הוא אינו מטמא ומ"ש דנקט מחלקותו לקולא דוקא גם נצטרך לומר דת"ק לא מיירי במה שאמר ואינו מטמא משום אבר מן המת לענין כזית בשר הפורש ממנו דא"כ לא הוי פליג ר"ש דהוי אבר מן המת וטהור דהא טמא מכח כזית בשר שעליו וכמו כן לענין עצם כשעורה הפורש ליכא למימר דא"כ אף באבר מן המת טמא מכח עצם כשעורה שיש בו אם לא דנימא דרק לענין טומאת אוהל פליג דטהור אבל במגע ומשא מטמא כיון שיש בו עצם כשעורה ולכך קאמר דר"ש בעלמא קאמר על אבר מן המת דשמענו מת"ק דטמא פליג דטהור והיינו דקאמר בתר הכי דמסיק דר"ש בעלמא קאי ומאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת כזית בשר ועצם כשעורה הפורש ממנו אבל אי הוי ר"ש אמתניתין קאי וסובר אין מיתה עושה ניפול לא הי' באפשר לומר דת"ק לענין כזית בשר מחלק דלא הוי פליג ר"א וכן לענין עצם כשעורה הי' קשה דעכ"פ מטמא במגע ומשא אבל השתא שפיר יש לפרש בדברי ת"ק לענין כזית בשר ועצם כשעורה יר"ש בעלמא קאי ועמ"ש בסמוך:

שם השתא דאתית להכי וכו' כזית בשר ועצם כשעורה א"ב פירש"י או זה או זה דאי תרווייהו טמא מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת ור"ש מטהר בתרווייהו. ופירושו תמוה מאוד דכי בשביל שאין הכרח בדברי ת"ק דמטהר בתרווייהו יאמר ור"ש מטהר אדרבא הרי ת"ק מפורש בדבריו לטהר והיכן הוזכר בדבריו לטמא באחד מהן עד שיאמר ור"ש מטהר ונראה לי דהכוונה כך כיון דמעיקרא לא ניחא לי' לפרש דר"ש אמתניתין באבר המדולדל פליג דאין מיתה עושה ניפול והוי כאבר מן המת וטהור משום דלמה ר"ש לקולא הא איכא נמי חומרא דאי כמת חשוב אם פי' ממנו כזית בשר או עצם כשעורה טמא אבל אי כחי חשוב בשר הפורש ועצם הפורש טהור והוי ר"ש לחומרא ג"כ רק כיון דמייתי תנאי דאיכא דס"ל בשר הפורש מן אבר החי טמא וכן עצם כשעורה מן אבר מן החי טמא א"כ שפיר יש לומר דר"ש אמתניתין קאי על אבר המדולדל דת"ק דקאמר האבר מטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר מן המת סובר דבשר ועצם הפורש מן האבר מן החי טהור ור"ש דסובר דטמא הילכך ממילא הוי ר"ש לעולם לקולא דחומרא ליכא לדידי' דאפילו הוי אבר מן החי טמא רק קולא הוי דבאבר שאין בו כזית בשר אינו מטמא ואי אין בו עצם כשעורה אינו מטמא אפילו במגע ומשא כנ"ל:

בתוס' בד"ה בין ת"ק פי' או עצם כשעורה דהא תרווייהו ליכא למימר לת"ק. כבר כתבתי מה שיש לתמוה על פי' זה וביותר בדברי התוס' דאפילו הוי איכא למימר תרווייהו מה ענינו לכאן היכן הוזכר בדברי ת"ק לטמא עד שיאמר ור"ש מטהר וכבר פירשתי בגמרא מה שנראה לי בזה דהכוונה דת"ק מטהר בתרווייהו יר"ש מטמא ושפיר הוי מחלקותו כאן רק לקולא כמו שבארנו:

סליק פרק העור והרוטב:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה