אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג העור והרוטב פרק תשיעי › דף קכח:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

העור והרוטב פרק תשיעי · דף קכח:

דף קכח.

בגמרא מהו שיעשה יד לחבירו פירש"י בפי' שני דהכוונה שיהא האילן יד להביא טומאה על פירות שביחור. ולא ידעתי היכי יפרש לשון לחבירו דלא שייך שיהא אילן חבירו של יחור ועוד דהיינו הך בעי' דקישות לעיל אי המחובר נעשה יד לתלוש ועוד דהוי לי' למבעי בתאנים שצמקו באיביהן אי אילן נעשה להם יד גם נראה ברור שאין אילן בתורת יד כלל רק לעיל בקישות מיבעי' לן כיון דהכל נישא וניטל ביד אבל באילן המחובר בארץ לא שייך זה כלל ולכך לא בעי רק כאן אי יחור שנפשח נעשה יד לחבירו היחור שנפשח כנ"ל:

שם מאי איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה א"ב בשר הפורש ממנו וכו'. משמע דאין הפרש בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה רק לענין בשר הפורש ממנו בלבד ואיכא למידק הא תנן פ"א דאהלות האיברים אין להם שיעור דפחות מכזית מנבלה מטמא וקא חשיב התם רמ"ח איברים ופי' הרמב"ם דלכך חשיב להו התם כדי שנדע מה הן האיברים שאין להם שיעור וחשיב התם ארכובה ולקמן פירש"י ז"ל דארכובה היינו גידין ועצמות בלי בשר כלל אלמא דלענין טומאת נבלה ארכובה מטמא כאבר מן הנבלה בלי בשר כלל ואילו באבר מן החי קי"ל כרבי דבעינן כזית בשר גידין ועצמות וארכובה אינה מטמאה כדלקמן ונהי דהא אפשר דלא קשיא דלא מפרש מתניתין הכי משום דבמתניתין קתני האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה אלמא דאותו אבר המטמא משום אבר מן החי מטמא משום נבלה א"כ לא מיירי בארכובה דאינה מטמאה כלל משום אבר מן החי אבל השתא דמפרש לענין בשר הפורש ניחא דאותו אבר המטמא משום אבר מן החי אי הופרש ממנו בשר אינו מטמא משום נבלה אבל מ"מ הא וודאי משמע מדקא בעי מאי איכא וכו' וקאמר בשר הפורש איכא בינייהו משמע וודאי דאין ביניהם רק בשר פורש בלבד וקשה כנ"ל הא איכא נמי ארכובה בינייהו ועמ"ש לקמן ובתוס' בד"ה בין בס"ד:

שם אי הכי אפי' בשר נמי לא ס"ד וכו'. תמוה לי תינח בשר הפורש מן החי אבל בשר הפורש מן האבר החי מנא לן שלא תטמא הא בין אי ילפינן מה מיתה אינה עושה חליפין וכן לר"ע ורבי עכ"פ כשנחתך ממנה אבר שלם בשר גידין ועצמות הרי נתקיים וכי ימות מן הבהמה א"כ ממילא כמו בבהמה כל שמתה בשר הפורש ממנה מטמא ה"ה בשר הפורש מן האבר כשיש בו כזית מנא לן שלא יטמא והנה רש"י ז"ל פי' לעיל דכ"ש הוא מבשר הפורש מן החי והוא תמוה לפע"ד דשאני בשר הפורש דלא קרינן כי ימות וכן לא הוי כמו בהמה אבל בשר הפורש מן האבר מנא לן דפרח טומאה מיני' תדע דלעיל פרק בהמה המקשה קאמר דקמש"ל מתניתין דבשר הפורש מן האבר צריך הכשר אף דכבר שמענו דבשר הפורש מן החי צריך הכשר משום דס"ד הואיל ומטמא טומאה חמורה מקודם שהופרש קמש"ל דבעי הכשר א"כ ה"ה לענין טומאה עצמה כיון דמטמא טומאה חמורה איזה לימוד יש בזה דמשום שהופרש מן האבר לא יטמא הא כבר מת מיתת אבר שלם והוי כמו בהמה עצמה וצ"ע:

ודע דמדברי כלהו משמע הכא דלא שייך מיתה רק על מיתת אבר עכ"פ ולא על בשר והיינו כיון שעושה חליפין לא מיקרי מיתה אפילו במקצת ובהכי ניחא לי מה שהקשו על מה שכתב הרמב"ם דב"נ מצווה על בשר מן החי ועל אבר מן החי וקשה כיון דשיעורין לא נאמר לב"נ והרי באבר בעינן בשר גידין ועצמות וא"כ במשהו בשר עצמו חייב משום בשר מן החי ולהנ"ל ניחא דס"ד להיפוך כיון דלב"נ מיתה מתרת וס"ד מה לי קטלה כולה או פלגא כיון דקטלה במקצת יכול לאכול מה שמת ואפילו במיתת אבר הותר האבר כמו שהותרה כולה במיתת הבהמה קמש"ל דחייב על אבר מן החי דלא מהני להתיר רק מיתת כל הבהמה וכיון דשאר הבהמה בחיים האבר שמת ונתלש אסור כנ"ל:

שם יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא ת"ל וכי ימות וכו' עד סוף הסוגי'. סוגי' זו צריכה עיון כמו שאבאר הנה בת"כ למדו אבר מן המת מן הנוגע ונושא ולמדו אבר מן החי מן והנוגע והנושא השני ומייתי ג"כ הך פלוגתא באבר מן החי ושם מייתי לה דר"י דריש מנבלתם מה נבלה אין לה חילופים ור"ע דריש מה נבלה גידין ועצמות ורבי בשר גידין ועצמות ובאבר מן הנבלה מתה לא הוזכר שם שום מחלוקת גם לא נתבאר באמת איזה אבר נבלה מתה מטמא והרמב"ם ז"ל פסק בתרווייהו בשר גידין ועצמות וזה אין לו שיעור והנה הך פלוגתא דהכא לכאורה לא שייכא כלל באבר מן המתה דטעמא דריה"ג מה מיתה אינה עושה חליפין פשיטא דלא שייך באבר מן המת דהא אפילו בשר מן המת מטמא אפי' אינו עושה חליפין [ועוד דכל מן המת אינו עושה חליפין] ועיקר מה דילפינן לאבר מן המת שיטמא בכל שהוא [ויש לדקדק מנין באמת דמטמא בכל שהוא הא דיו דנרבי שיטמא בכזית במשהו בשר גידין ועצמות וכמו דבשר צריך כזית כן אבר וצ"ל דעיקר הלימוד דבעינן כזית לטומאה הוא מוהאוכל מנבלתה ליתן שיעור לטומאה בכזית כמפורש בת"כ א"כ באבר מן המת שאין עליו בשר כזית אינו חייב על אכילתו רק באכל ברי' שלימה א"כ ע"כ דמה דרבי קרא אבר לא תליא באכילה כלל א"כ לא שייך לענין טומאה כזית ובאבר מן החי דלא בעינן כזית לטומאה אף דלאכילה בעינן כזית משהו בשר גידין ועצמות מ"מ אבר מן החי לא כתיב בטומאה והאוכל מנבלתה למיתלי טומאה באכילה הילכך ממילא גם אבר מן החי אין לו שיעור לטומאה כמו אבר מן המת] וכמו כן טעמייהו דר"ע ורבי מה בהמה וכו' לא שייך כלל דהא חזינן דבשר מן המתה מטמא וכל זה לא שייך רק באבר מן החי דבעינן לאפוקי בשר שפיר דרשינן מה מיתה או מה בהמה אבל לא באבר מן המת ואי נימא דממילא ילפינן אבר מן המת מאבר מן החי הא ליתא דהא בת"כ מפורש שאין ללמוד זה מזה דמה לאבר מן החי שכן אסור לבני נח וכן להיפוך מה לאבר מן המת שכן בשר הפורש ממנו טמא וא"כ מנין אנו יודעין אבר מן המת או כולי' וניב שפתים או אבר הוי גידין ועצמות או בשר גידין ועצמות ואי נימא דבאבר מן המת כ"ע מודי דהוא בשר גידין ועצמות כמפורש פ"א דאהלות וליכא שם שום פלוגתא דכולי' וניב שפתים ג"כ הוי אבר א"כ היכי ס"ד דמן הנבלה עצמה אינו מטמא ומן החי מטמא

לכן נראה לי ברור דודאי באבר מן המת דילפינן מן נוגע ונושא כמפורש בת"כ דבא לרבות אבר מן המת לכ"ע לא מרבינן כולי' וניב שפתים דכיון דמידי דאכילה הוא דילפינן מוהאוכל מנבלתה דבמידי דאכילה בעינן כזית לטומאה ג"כ א"כ ממילא כיון דאיתרבי אבר מן המת ואפי' פחות מכזית והיינו דאי יש כזית בשר אין צריך לאבר ואי אין כזית בשר ממילא אינו חייב על אכילתו אפי' יש כזית עם העצמות [דדוקא אבר מן החי חייב על אכילתו בכזית בשר גידין ועצמות ולא מן המת] וע"כ לא תליא באכילה כלל א"כ ממילא אפי' פחות מכזית אבל כולי' וניב שפתים דמידי דאכילה נינהו שפיר הוי שיעור טומאתן כאכילתן וכמו כן ליכא למימר גידין ועצמות בלי בשר דמאיזה צד נימא כן כיון דאבר הוא בשר גידין ועצמות מנין לרבות גידין ועצמות בלבד ואדרבא אינהו אימעטי בנבלתה ולא בגידין ולא בעצמות וכל הנהו טעמי דפליגו הכא לא שייכי גבי אבר מן המת כלל אמנם הכא דילפינן מוכי ימות מן הבהמה דמקצת הפורש מן הבהמה חי' מטמא שפיר ס"ד דאפי' בשר מטמא ולמה נפרש אבר דוקא הרי בשר מן המת מטמא ורבי קרא דכל מה שפי' מן החי הרי אותו דבר שפי' מת הוא ומטמא ואדרבא נראה לי דס"ד דבשר מן החי רבי קרא אפי' פחות מכזית דאבר מן החי חמור דאסור לבני נח ולא הוזכר בטומאתו אכילה כמו שהוזכר גבי נבלה עצמה דאי ס"ד דהך בשר הפורש דס"ד היינו דוקא בכזית א"כ ממילא כשמיעט דבעינן שאין לו חילופין נימא דמ"מ בעי כזית כגון כולי' וניב שפתים וכן בשאר איברים דהא אבר מן החי אכילתו בכזית דוקא אפי' באבר וע"כ דדוקא נבלה תלה קרא טומאה באכילה ולא אבר מן החי ומנבלה ליכא למילף שכן איסורו בבני נח והיינו דפליגי הכא דוקא באבר מן החי אבל באבר נבלה ליכא מאן דפליג כיון דבשר מטמא ורבי קרא לטמא אבר ממנה והיינו אפי' אין בו כזית מאיזה צד נרבי כולי' דהוא מידי דאכילה וכבר תלה קרא טומאה באכילה וע"כ דבמידי דלאו אכילה רבי קרא לאבר וממילא הוא בשר גידין ועצמות כיון דאבר כך הוא רק כאן דראוי הי' לרבות אפי' בשר דלא רבי קרא אבר דבשר נמי לא שמענו שיטמא מן החי והי' מהראוי לרבות בשר מוכי ימות מן הבהמה ובהא פליגי דמר מייתי דבשר לא דעושה חליפין ומר מייתי מבהמה וכל זה לא שייך כלל באבר מן המת כנ"ל ודוק ועמ"ש בסמוך ובתוס' בד"ה כולי' ובתוס' בד"ה בין:

שם ר"ע אומר מה בהמה בשר וגידין וכו'. לא נתבאר טעמו של ר"ע מ"ש דלא דריש בשר מבהמה ומ"ש התוס' משום דרכובה אינה עם בשר א"כ כולי' נמי הא הוי אבר שהרי חייב עלי' משום אבר מן החי ואין בה גידין ועצמות ועוד אטו אבר כתיב והרי לולא הך דרשה אפי' בשר הוי מרבינן וממילא כיון דמרבינן מבהמה דהוי דוקא כמו בהמה בעינן בשר גידין ועצמות. ונראה לי דטעמי' דר"ע כדאמרינן בנזיר (דף מ"ט) דמוקי מתניתין במת שאין עליו כזית בשר והיינו בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין ופירש"י שלא נתקשרו הגידין יפה יפה אלמא דגידין ועצמות הוי מעיקרא וחשיב כמת שלם בלי בשר וכן מפורש ביחזקאל ותקרבו עצמות עצם על עצמו וראיתי והנה עליהם גידין ובשר עלה הרי דמעיקרא עצמות וגידין והדר בשר הן אמת דבאיוב כתיב עור ובשר תלבישני עצמות וגידין תסוככני וכפי מה שפירש"י התם ליישב הפסוקים תחילת היצירה עור בשר קודם עצמות וגידין אבל יש לתמוה דבסוגי' דנזיר מוכח להיפוך אם לא שנפרש על פי דברי ר"ת ריש פרק גיד הנשה דמעיקרא הוי בשר ומן הבשר נעשה גידין ולפי זה יש לומר דבשר שעל הגידין נוצר אח"כ ולפי זה נראה לי דלא גרסינן בסמוך ארכובה איכא בינייהו דבאבר מן המת לכ"ע בעינן בשר גידין ועצמות ובאבר מן החי לר"ע לא בעינן בשום אבר רק גידין ועצמות ולרבי שניהם שווין וקי"ל כרבי והיינו דלא הוזכר באהלות שום פלוגתא שתהא כולי' מטמא פחות מכזית ולא חשיב רק איברים שיש בהם בשר גידין ועצמות והא דחשיב התם ארכובה אף שיש מקום שאין שם בשר מ"מ לא בכל סביביו הוא ריק מבשר ופשיטא שיש משהו בשר והכא נמי אפי' אי נגרוס ארכובה ג"כ הכוונה משום דבאבר אחר בהוסר הבשר לא נשאר רק עצם כי הגידין הולכין בתוך הבשר אבל בארכובה דבוקין בעצם ואי הוסר הבשר נשאר עצם וגיד מחובר כנ"ל ועמ"ש בתוס':

בתוס' בד"ה כולי' וניב שפתים פי' כולי' שלימה וכו' דלא עדיף וכו' דבריהם אינם מוכרחין כלל חדא דאדרבא מעצם אין ראי' כלל דכיון דבנבלה לא מטמא ממילא אינו מטמא באבר מן החי אבל חצי כולי' דבנבלה מטמא ממילא יש לומר דבאבר מן החי נמי כל שאינו עושה חליפין מטמא ורחוק לומר דלא נתכוונו התוס' לחקור בחצי כולי' רק בפחות מכזית דבכה"ג בנבלה אינו מטמא לכך באבר מן החי ג"כ אינו מטמא אבל אי כוונתם כך לא היו צריכין ללמוד מעצם דבכולי' עצמה מוכח ואפשר דבכולי' נסתפקו בנבלה עצמה ג"כ דנהי דבתורת בשר אינו מטמא אבל בתורת אבר מטמא לפי שאינו עושה חליפין אפי' פחות מכזית ולזה הוכיחו מעצם דבנבלתה ולא בעצמות כתיב ומוכח ע"כ דאף דאינו עושה חליפין לא מהני רק בדבר חשוב מיהו בלא"ה כבר כתבתי לעיל דאין ענין אבר מן החי לנבלה דשאני אבר מן החי דנאסר לבני נח כמפורש בת"כ שאין ללמוד אבר מן המת מאבר מן החי מהאי טעמא ועמ"ש לעיל פרק א"ט בסוגי' דניטל הטחול בענין זה:

בא"ד וא"ת וכו' חוץ מכולי' וניב שפתים. תמוה לי דמעיקרא דקאמר יכול יהא בשר מן החי טמא מה מיתה אינה עושה חליפין הוי להו להקשות מהך דפרק דם הנדה ולמה נסרו עד הכא דקאמר כולי' וניב שפתים איכא בינייהו ונראה לי דמעיקרא הוי אפשר לומר דר"י ור"ע לא פליגי בדינא כלל רק ר"ע לא יליף לה כר"י משום דס"ל דבאמת בשר נמי כיון דנעשה צלקת אינו עושה חליפין מיקרי והך דדם הנדה כר"ע באמת אתיא אבל השתא דקאמר דאיכא בינייהו כולי' וניב שפתים ש"מ דר"ע נמי מודה דבשר עושה חליפין רק דסובר דאפי' אינו עושה חליפין נמי טהור כל שאין שם גידין ועצמות ושפיר קשיא להו מהתם:

בד"ה בין רבי לר"ע איכא בינייהו בשר אית ספרים דגרסי רכובה וכן נראה וכו'. כבר כתבתי דגירסא זו צ"ע דאי ס"ד דרכובה בלי בשר כלל א"כ הא דחשיב באהלות ארכובה לטמא בנבלה פחות מכזית ע"כ דנבלה שאני מאבר מן החי דהא סתם מתניתין הוא והכא הלכה כרבי דבעינן בשר וגידין ועצמות א"כ לעיל דשאל מאי בינייהו בין אבר מן החי לנבלה הא איכא בינייהו ארכובה דמשום אבר מן החי אינו מטמא ומשום נבלה מטמא ועוד דקי"ל דאין הפרש בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה כלום רק בבשר הפורש א"כ ע"כ ארכובה הנזכרת באהלות שיש בה בשר ג"כ כי אינו ערום כל סביביו בלי בשר רק דאפי' נגרוס הכא ארכובה הכוונה משום דבה הגידין דבוקין בעצם ואי ניטל הבשר עדיין מחובר גידין ועצמות או דלא גרסינן בשר כלל וטעמי' דר"ע כבר פירשתי בגמרא:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה