אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג העור והרוטב פרק תשיעי › דף קכד:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

העור והרוטב פרק תשיעי · דף קכד:

דף קכד.

בגמרא אמר בר פדא לא שנו אלא מאחריו. פירש"י דס"ל כת"ק דאחרים לעיל דאין שומר לפחות מכזית וכך כתבו התוס'. ואני לא ידעתי מה צורך לזה הא יש לומר בפשיטות דכיון דחזינן דשומר איתרבי מקרא ובעינן קראי להכניס ולהוציא ולצרף א"כ ממילא יש לומר דלא איתרבי שומר לצרף שני נגיעות וכה"ג מבעי' לן לעיל ב' שומרין מה שיצטרפו והכא נמי יש לומר כיון דהזית מחולק כאן חצי וכאן חצי לא מצטרפו הנך ב' שומרין להכניס טומאה על ידי שתיהן כן משמע הלשון אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע והוי לי' לומר בפשיטות כיון דכל הטעם מלאחריו דאין שומר לפחות מכזית א"כ ממילא מלפניו מטמא וע"כ דמלאחריו הטעם דאין נוגע וחוזר ונוגע בשומר אבל מלפניו בגוף הטומאה יש נוגע וחוזר ונוגע ועמ"ש בגמרא לקמן:

שם יש נוגע וחוזר ונוגע. דע שיש להסתפק בלשון זה אי הכוונה כפשוטו דאי נגע בחצי זית וחזר ונגע בחצי זית השני טמא או דבעינן דוקא שיגע בשניהם ביחד ופליגי אי ב' נגיעות מצטרפין והנה רש"י ז"ל כתב כלומר ב' נגיעות מצטרפות משמע שבא למעט שאין נגיעה מועלת בתר נגיעה רק ביחד מצטרפות ולר"י אליבא דר"י אין מצטרפות וכן נראה מצד הסברא דהאיך יעלה על הדעת דאחר שנגע בחצי זית והוא טהור גמור כשאר כל אדם והיאך יטמא אח"כ בנגיעה בחצי זית וכי מעיקרא הי' טמא חציו עד שיצטרף למה שיטמא אח"כ חציו וכי יש טומאה לחצאין וכן נראה לי עוד להוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל סוף פרק ד' מהלכות טומאת מת שפסק כחכמים דר' דוסא דיש מאהיל וחוזר ומאהיל וכן מגע ומגע ומשא ומשא דכל משם אחד מצטרפין ומ"מ כתב כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים או שנשא ב' חצאי זיתים בבת אחת וכו' והשתא תיקשי למה כתב בבת אחת וע"כ דלכ"ע אף משם אחד בעינן שיגע או ישא בבת אחת דאז מצטרפין הנגיעות והמשאות אבל בזה אחר זה ליכא למ"ד שיהא טמא לחצאין וזה ברור לפע"ד ועמ"ש בסמוך:

שם לאו אמר ר' דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל וחוזר ומאהיל הכא נמי אין נוגע וחוזר ונוגע. תמוה לי למה לי' למיתלי מגע באוהל הא מגע עצמה מפורש התם במשנה כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים או הנושאן וביותר תימא שהרי מפורש התם דנושאין ג"כ טהור והרי ר' ישמעאל מטמא במשא והאיך אמרו דבר אחד וראיתי להרשב"א ז"ל שהביא קושיות הללו בשם הראב"ד ז"ל ועל קושיא ראשונה כתב ליישב דס"ד דהך דהתם בשני חצאי זיתים שעל העור ובנוגע מאחריו לפי שאין שומר לחצי זית ע"כ:

ואומר אני כי מלבד הדוחק שיש בדבר יש כמה תשובות חדא דאי ס"ד דחש ר"י דלא נפרש טעמא דר' דוסא משום שומר שאין לפחות מכזית א"כ כ"ש שיש לפרש כך דברי ר' ישמעאל דכאן דמיירי בפי' בשני חצאי זיתים שעל העור ומטהר מאחריו משום דאין שומר לפחות מכזית כדמפרש לה בר פדא הכי וכיון דלא ניחא לי' לר"י ליפרושי מילתא דר' ישמעאל דהכא כך כ"ש שלא נפרש כך דברי ר' דוסא דהתם שלא הוזכר עור כלל ועוד דהא בכה"ג לר"ע עור מבטל אותם וא"כ ר' דוסא וחכמים תרווייהו דלא כר"ע דהכא ועוד דלפי דבריו הוי לי' לומר בפשיטות דטעמא דר' דוסא דעור מבטל ור' ישמעאל פליג עלי' בהא ולא אמרו דבר אחד כדברי היש מתרצים שכתב הרשב"א ז"ל וע"כ דלא ניחא לי' למיתלי טעמא בביטול עור דביטול מאן דכר שמי' התם ועוד דאנן כר"ע דהכא קי"ל וקי"ל נמי התם כחכמים דר' דוסא והרי לרבנן אין עור מבטל דהא מטמאין במגע ובמשא והוי רבנן דהתם דלא כר' ישמעאל בר"ע דר' ישמעאל מחלק בין מגע למשא ור"ע מטהר הכל ורבנן מטמאין הכל:

גם מה שכתב עוד הרשב"א ז"ל בישוב קושיא השני' הנ"ל הוא לפי שהוקשה אותה בלשון אחרת דהיינו מ"ש דר' ישמעאל מטמא במשא ולא באוהל כמו שהקשו התוס' כאן ועל זה תירץ דהכא בנושא שמגביה שניהם בבת אחת אבל במאהיל שתי אהילות הוא ואני תמה הא התם באהלות קתני בהדיא דר' דוסא מטהר במגע ובמשא ופשיטא דמיירי נמי במגביה בבת אחת דאי בנושא וחוזר ונושא לא הוי מטמאי רבנן כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא סוף פ"ד מהלכות טומאת מת דפסק כרבנן ומ"מ כתב או נושאן בבת אחת והרי כל המחלוקת התם אי מגע ומגע או משא ומשא מטמא וכן אוהל ואוהל ש"מ דר' דוסא מטהר אפי' בכה"ג דהוי שתי משאות כמו שני אהילות אף שמגביה בבת אחת מ"מ שתי משאות הם דאי משא אחת הוא לא הוי פליג ר' דוסא:

ומה שנראה לי ברור ופשוט בזה הוא כך דודאי ממגע ומשא דמטהר ר' דוסא ליכא למידק מהתם דהתם טעמא משום דבעינן שיהא נישא כדאמר עולא לקמן ולא מיירי התם במרודד הילכך הנוגע בב' חצאי זיתים נפרדים וכן הנושאן טהור שאינו נישא והכא ר' ישמעאל מטהר במגע אפי' נישא דהיינו במרודד דמ"מ כיון ששני מגעות הן [כמו שאפרש לקמן דאפי' במרודד חשיב ב' מגעות להרמב"ם כפי פירושו ולרש"י כפי פירושו כמ"ש התוס' או כמו שאפרש בתוס'] אין ב' נגיעות מצטרפין אבל כיון דחזינן לר' דוסא אפי' באוהל אין מצטרפין אף דהתם לא בעינן נישא כלל א"כ ה"ה שני מגעות אין מצטרפין אפי' בגוונא דהוי נישא כגון במרודד והיינו דלא קשיא מדר' ישמעאל דמטמא במשא אדר' דוסא דמטהר דר' ישמעאל מיירי במשא אחת והיינו כיון דמיירי במרודד או אפי' אינו מרודד סוף סוף מחוברין הן ברצועה של עור וכשהוא תופס באמצע בעור ומגביה שניהם אין זה שני משאות רק משא אחת הוא אבל מגע ע"כ ב' נגיעות הן דאי נגע בחצי זית זה בלבד פשיטא שאינו טמא דאפי' במרודד לא חשיב חיבור להרמב"ם לפי שאינו חיבור אדם כפי פירושו ולרש"י כמו שחילקו התוס' לקמן או כמו שאפרש לקמן] וע"כ צריך ב' נגיעות ואין מצטרפין משא"כ משא ע"י העור הוי משא אחת אבל באהלות נהי שמגביה בבת אחת אבל מיירי בב' משאות כמו ב' נגיעות והיינו שמגביה בידו חצי ובידו השנית חצי בבת אחת לכך ר' דוסא מטהר במשא אבל בהך דר' ישמעאל שמחוברין בעור ע"י העור משא אחת היא ובאמת משכחת לה אפילו בעור אי העור ארוך וחצי מצד זה וחצי מצד השני והוא מגביה מצד אחד ואין צד השני ניסט עמו כלל וכן בצד השני אין הראשון ניסט הוי לי' ב' משאות ואין מצטרפין אבל ר' ישמעאל עיקר קמש"ל שאין טומאת משא תלוי במגע דאף דלא משכחת לה שיטמא במגע דע"כ צריך לעשות ב' נגיעות ואין מצטרפין מ"מ במשא שיכול לעשות משא אחת מטמא [ור"ע פליג עלי' משום דאית לי' הך כללא ועוד דעור מבטל והיכי דאינו מבטל מטמא אפילו בב' נגיעות וב' משאות ועמ"ש בסמוך] וכל זה ברור ועמ"ש לקמן במימרא דלעולא:

שם כדקתני סיפא ומודה ר"ע. תמוה לי היכי מייתי מר"ע דהכא הא ע"כ לא פליגי רבנן ור' דוסא רק בב' משאות אבל כאן כיון שתחבן בקיסם והסיטן אין כאן ב' משאות רק משא אחת שהרי בכח אחד נושא אותם ונראה לי דעיקר הראי' מהא דקאמר ומפני מה ר"ע מטהר בעור מפני שהעור מבטל אלמא דלולא העור המבטל מטמא במשא והרי הוא סובר כל שאינו במגע אינו במשא וע"כ דאפילו במגע מטמא בב' נגיעות והא דנקט במשא בתחבן בקיסם דהוי משא אחת הא בב' משאות ראוי שיטמא דהא כמו דב' נגיעות מצטרפין כן ב' משאות דהא ר' דוסא ורבנן פליגי במגע ובמשא היינו טעמא משום דבעי למימר דמודה לר' ישמעאל בהא א"כ הוצרך לומר דעכ"פ גם ר' ישמעאל מטמא ור"ע מודה לו בהא ובב' משאות הוי להיפוך דר' ישמעאל מטהר לכך נקט במשא אחת דלר' ישמעאל ג"כ טמא מצד דלא ס"ל כללא דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא ואף דלדידי' ב' נגיעות אין מצטרפין מ"מ משא אחת מטמא וקאמר דר"ע מודה לו בהא דמטמא במשא ומהאי טעמא לא זכר ר"ע מגע רק משא דלא שייך שמודה במגע מה דפליג ר' ישמעאל בהא כמ"ש התוס' לעיל וזה ברור ומזה ג"כ תבין כי הרב בעל כ"מ והרב קרבן אהרן לא כיוונו יפה בכאן כמ"ש לעיל באריכות:

שם את שבא לכלל מגע בכל צד אף מאחוריו. פירש"י דהא בהאי קרא דלעיל כתיב נמי נגיעת אחוריים וכו'. נראה לי שבא הרב ז"ל לפרש דקשיא לי' לפי מה שפירש לעיל דלבר פדא סובר ר' ישמעאל כת"ק דאחרים דאין שומר לפחות מכזית א"כ היכי ס"ד לומר לפי שלא בא לכלל מגע מכל צד דמה ענין זה לזה התם אינו מטמא לפי שלא נגע כלל כיון שאין שומר לפחות מכזית הוי כאילו לא נגע כלל דהא לא נגע בנבלה רק בעור משא"כ משא שהוא נושא את הנבלה לזה פירש דהכוונה כיון דבקרא כתיב מעיקרא דמטמא בנגיעה מאחוריים ומלפניו אמרינן דכל שיש לו אחוריים ואינו מטמא מאחוריו אינו מטמא במשא אבל מ"מ עדיין אינו מספיק כל הצורך דאטו אחוריים כתיב בקרא שלפניו שומר איתרבי ולחצי זית אינו שומר כלל ולפי מה שכתבתי לעיל אתי שפיר טפי דוודאי שומר יש לחצי זית רק אין נגיעות שני שומרין מצטרפין וכיון שאין השומר מאחוריו מטמא אף שהוא שומר כמ"כ אינו מטמא במשא

אלא דקשיא לי בין לפירש"י בין לפי מה שכתבתי דא"כ הא ראוי לנו לומר כמו שאינו מטמא מאחוריו אינו מטמא מלפניו ולמה יהא עדיף משא דכתיב בקרא שאחריו ממגע דלפניו דכתיב בהאי קרא גופא דכתיב שומר ונימא כל שמטמא מאחוריו מטמא מלפניו וכל שאינו מטמא מאחוריו אינו מטמא מלפניו ואפשר לומר דאה"נ דעל לפניו ג"כ הוי מצי לומר כן אלא משום דלא הוזכר בדברי ר"י טומאה מלפניו הי' אפשר לומר דאה"נ דאינו מטמא כלום משום שאין בטומאה מלאחריו ולכך מקשה לי' על משא שאמר ר' ישמעאל בפי' דמטמא הקשה לו הא אינו במגע מלאחריו אבל באמת דלית לי' הך כללא כלל ממילא מטמא מלפניו כמו במשא ועמ"ש בסמוך:

שם והכא היינו טעמא משום דבא לכלל מגע מלפניו. יש לדקדק אי ס"ד דאית לי' הך כללא א"כ לפניו גופה נימא כיון שלא בא לכלל מגע מלאחריו לא בא לפניו ומ"ש משא ממגע עצמו וצ"ל דמ"מ נסתפק דהך לא בא לאחריו לא מיקרי כלל לא בא לכלל מגע ודוקא היכי דליכא מגע כלל מיקרי לא בא לכלל מגע והיינו בקולית סתומה אבל מצד אחוריו לא מיקרי לא בא לכלל מגע ודע שיש לדקדק עוד דיש להסתפק לר' יוחנן גם כן אי לית לי' לר"י כלל הך כללא או דלמא אית לי' רק דסובר דזה מיקרי שפיר בא לכלל מגע שהרי הי' מטמא במגע מעיקרא קודם שהפשיט ובשביל שאח"כ נתחלק לחצאי זיתים ואינו מטמא במגע לא מיקרי לא בא לכלל מגע אבל קולית סתומה דלעולם לא הי' המוח שבה מטמא במגע שפיר מודה ר"י דאינו מטמא במשא שלא הי' בכלל מגע מעולם וי"ל כיון דמוקי סיפא בפלטתו חי' דוקא דכל שפלטתו חי' ונעתק ממקומו והוא חצי זית בפני עצמו שוב אינו מטמא במגע וא"כ כל שנשכתו חי' בחיים לא הי' מעולם על חצי זית זה טומאת מגע ומ"מ פליג ר"י ישמעאל ש"מ דלית לי' כלל הך כללא אבל לבר פדא שפיר מבעי' לי':

שם אמר לי' עורבא פורח. נראה לי דכוונתו דבפי' זו דר' אויא סבא באמת אין לנו מזה שום תועלת להלכה דהא אנן כר' עקיבא קי"ל ולדידי' פשיטא דקולית סתומה אינה מטמאה במשא ולפי שהיתה האיבעי' קשה עליו לפושטה מחמת שהי' סמכוני באשישות אמר לו עורבא פורח כי אם אדם אומר לחבירו ראה עוף טהור פורח אף שקשה לתפשו ראוי להטריח לתפשו שיהא ממנו תועלת אם ישיגנו לשחטו אבל האומר עוף טמא פורח אין מי שיטריח לתפשו כיון שאין תועלת ממנו אם ישיגנו לכך גם הוא אינו רוצה לטרוח בדבר קשה כיון שאין מזה תועלת כנ"ל ואף דמצינו כה"ג ממש בביצה (דף כ"א) התם נמי חזינן שהשיב לו להלכה דמותר אף שהי' סמכוני באשישות כי היתה ההלכה ברורה אצלו ומקובל שהוא מותר בוודאי ולא הי' שם רק ליתן טעם לחלק בין נדרים ונדבות לזה לכך לא רצה להטריח כיון דהאיבעי' נפשט להלכה:

שם אמר עולא ב' חצאי זיתים שתחבן בקיסם וכו' טהור. הא דקאמר שתחבן בקיסם רבותא קאמר דאפי' בקיסם שנשא שניהם בבת אחת במשא אחת בכח אחד מ"מ טהור דלאו נישא הוא והיינו דבעינן שיהיו מחוברין דוקא שיהא נישא בפני עצמן כאחד אלא שיש לדקדק דהוי לי' להקשות מהך דפ"ג דאהלות דקתני בהדיא דפליגי ר' דוסא ורבנן אי משא ומשא מצטרפין בב' חצאי זיתים וקשה הא לא נישא הוא ואי משום דמוקמינן לה ג"כ במרודד א"כ משא אחת היא כיון שמחוברין הן ומ"ט דר' דוסא דמטהר ואי משום דכיון שאינו מטמא במגע דצריך ב' נגיעות אינו מטמא במשא א"כ לא הוי ר' ישמעאל ור' דוסא דבר אחד דר' ישמעאל לית לי' הך כללא וצריך לומר דאפי' במרודד יש ב' משאות דאף שרצועה דקה מחברתן מ"מ יכול להיות כשהוא מגביה קצת חצי זית שבצד זה אין השני ניסט עמו כלל וכן להיפוך והוא הגביה זה קצת ובידו השנית זה קצת והוי ב' משאות אלא שיש לדקדק דהרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות טומאת מת לא זכר מרודד כלל רק או הנושאן בבת אחת טמא אף דפסק כעולא כאוקימתא דר"פ כמרודד ונראה לי דסובר דוקא בנבלה בעינן מרודד דכתיב נישא וקרינן נושא אבל במת לא בעינן נישא כלל ולעולם מטמא במשא ולא בעינן רק שיהא נושא בבת אחת אבל נישא בבת אחת לא בעינן ואף דטומאת משא במת ילפינן מנבלה בק"ו דמה נבלה שאינה רק טומאת ערב מטמא במשא מת שהוא טומאת שבעה אינו דין שיטמא במשא א"כ נימא דיו דאינו מטמא רק בנישא כמו בנבלה הא ליתא דהא משא במת מטמא טומאת שבעה ולא אמרינן דיו שלא יטמא רק טומאה ערב והיינו טעמא דאין זה ק"ו גמור רק אסמכתא ועיקר הטעם כמו בת דלא כתיב רק בת הבת מ"מ לא מיקרי ק"ו ועונשין כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות טומאת מת וה"ה לענין נישא אבל הך דאהלות דמיירי בהדיא בנבלה שפיר מוקמינן לה במרודד דוקא:

שם אמר ר"פ במרודד פירש"י דרצועות בשר במרודד מחברן זה לזה. ונראה שהרגיש רש"י ז"ל דאי במרודד לטמא נמי במגע דחשיב כזית אחד לזה פי' דרק רצועות בשר הם מרודדין הילכך לענין נישא חשיב נושא דמ"מ נישא הוא כאחד ע"י הרצועות אבל לענין מגע אותן הרצועות בטילין דכל מרודד בטל לעור אבל אותן חצאי זיתים שאינן מרודדין אינן בטילין מיהו יש לדקדק בסמוך דמוקי הך דר"ע במרודד ומודה לר' ישמעאל ואינו מטמא ר' ישמעאל רק במשא מדלא זכר מגע ש"מ דאפילו בלי עור חלוק מגע ממשא וצריך לומר דסובר רש"י דרצועות דקות אפילו בלי עור לא חשיבי לעשות חיבור לטמא במגע אחד משא"כ משא מ"מ נישא הוא ביחד על ידי הרצועות מיהו הרמב"ם מפרש הך מרודד שנעשה דיבוק דק ע"י אדם וחיבורי אדם לא חשיב חיבור אבל לענין משא מ"מ נישא הוא ואף דלעיל מוקי במרודד על העור והוי חיבור שלא ע"י אדם התם בלא"ה העור מבטל ולא הוצרך הרמב"ם להזכיר מרודד זה דבלא"ה פסק כר"ע דעור מבטל הכל ועמ"ש בתוס' בד"ה אמר ר"פ:

בתוס' בד"ה אבל מלפניו. וסבר כת"ק דאחרים וכו'. כבר כתבתי שאין צורך לזה רק דאין נוגע וחוזר ונוגע רק בנבלה עצמה ולא בשומרין דלא איתרבי שומרין לזה וכן מורה לשון הש"ס אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע ש"מ דמעיקרא מכח דאין נוגע וחוזר ונוגע אתינן עלה וכן משמע בגמרא לקמן עיי"ש:

בד"ה אין מאהיל. וא"ת מ"ש אוהל ממשא וי"ל דמשא מרבינן וכו'. דבריהם תמוהין דהוי להו להקשות דלמה לי' להזכיר אוהל הא מגע עצמה מפורש התם וכן משא מפורש התם דמטהר ר' דוסא והיכי קאמר ר' ישמעאל כר' דוסא ולא הועילו על זה בתירוצם כלום וכבר כתבתי בגמרא ליישב הכל בפשיטות ומ"ש ונראה דגבי משא צריך ביאור וכבר ביאר זה מהר"ם עיי"ש:

בד"ה ר"ע אומר לר"ע גופא לא צריך קרא וכו'. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן דפסק כר"ע דעור מבטל ומ"מ כתב טעם על משא שכל שאינו מטמא במגע וכו' ונראה דס"ל דהך ביטול עור מקרא ילפינן וקרא במגע הוא דגלי וס"ד דבמשא לא מהני ביטול לכך צריך טעם דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא:

בד"ה אמר ר"פ במרודד. וא"ת וכו' כגון שאינו מרודד יותר מדאי וכו' וכי תימא וכו' ודוחק לומר וכו'. כל דבריהם תמוהין מאוד לכאורה וכבר תמהו בזה המפרשים מיהו בכל דבריהם לא כתבו ליישב מה שכתבו התוס' מעיקרא כגון שאינו מרודד יותר מדאי דלאיזה ענין כתבו כן אי באו לחלק בין מרודד דלעיל להך דהכא הרי כתבו בתר הכי דהוא דוחק ועוד דאי באינו מרודד יותר מדאי כ"ש דקשה דלעיל אפי' במרודד יותר מדאי לא בטל כפלטתו חי' והכא אינו מטמא במגע אף דכזית מחובר הוא וברור דשיעור דבריהם כך דוודאי אי מוקמינן סיפא ג"כ בפלטתו חי' כ"ש דקשה על מגע דלעיל דכולו מרודד לא בטל ומטמא במגע והכא דרק מקצת מרודד אינו מטמא במגע רק דלא ניחא להו להקשות קושיא זו דיש לומר הכא בפלטתו סכין לכך בטל אפי' מקצת מרודד ואף דפלטתו סכין אפי' כזית בטל הכא יש שני חצאי זיתים שאינן מרודדין רק רצועה המחברת מרודד מ"מ אינו מטמא במגע רק דקשיא עכ"פ למה חשיב נישא לטמא במשא ואהא כתבו דהכא שאינו מרודד יותר מדאי לכך חשיב נישא ואהא קשיא למה לענין משא מחלקינן בין מרודד הרבה למרודד מעט ולענין מגע לא אבל מגע דהכא אמגע דלעיל לא הוי מצי להקשות דיש לומר דאפי' אינו מרודד כ"כ בטל בפלטתו סכין אבל כיון דלמשא ע"כ אתה מחלק בזה מ"ש לענין מגע דלא והשתא קשיא להו מגע דהכא אמשא דהכא ואהא רצו לחלק דמגע דהכא שאני דאין שומר למרודד אבל משא יש למרודד ואהא קשיא להו דהא לעיל יש שומר למרודד ואהא כתבו דדוחק לומר להיפוך דלעיל מיירי במרודד מעט לכך יש שומר למרוד אבל במרודד הרבה אין שומר למרודד אבל משא יש אפי' מרודד הרבה וכן מגע רק שומר אין למרודד הרבה ואהא כתבו דזה דוחק דלעיל אוקמא במרודד לבטל הטומאה וכאן אוקמא במרודד להחזיק הטומאה והא לעיל הכוונה מרודד מעט וכאן הרבה אבל מעיקרא שפיר הוי ניחא להו וכל זה ברור:

מיהו עיקר קושית התוס' לק"מ חדא הכא בעור פשיטא דלא קשיא דאותן רצועות המחברים הן מרודדין א"כ לענין מגע הן בטילין לעור ולא הוי חיבור וצריך ליגע בזה ובזה וב' נגיעות אין מצטרפין אבל לענין נישא לא שייך זה דמ"מ נישא הוא ביחד כאשר יסיר הכל עם הרצועות המחברין וטפי הוי להו להקשות אהך מרודד דבתר הכי דמוכח דר' ישמעאל מטמא במשא ולא במגע מדמודה ר"ע רק במשא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה שהם והתם ליכא עור המבטל מיהו בהא נמי לא קשיא חדא דמ"מ כיון דהדיבוק מרודד לא חשיב לחבר שניהם להיות אחד שיהא טמא בנגיעה אחת אבל מ"מ נישא הוא לפנינו ביחד ע"י הרצועה וכ"ש להרמב"ם דמפרש בחיבורי אדם פשיטא דלא קשיא דלענין מגע צריך ליגע בשניהם דחיבור אדם לא הוי חיבור ואין מגעות מצטרפין לר' ישמעאל אבל כיון דמחובר ע"י אדם הוי לי' נישא ביחד מיהו יש לדקדק ברמב"ם דלמה נקט בב' חצאי זיתים בקיסם הא אפי' בב' משאות הא פסק משא ומשא משם אחד מצטרף כמו שכתב להדיא פ"ד מטומאת מת דכן הדין בכל הטומאות וצריך לומר. דקמש"ל דאפי' במשא אחת כל שאינו נישא לא מהני ודוק:

בד"ה אימא תימא אמאי מגיה וכו' ונראה וכו' דמסיט בכל ענין אפי' אין נישא. ואני תמה במ"נ אי עולא במסיט קאמר היכי סבר הש"ס היפוך מסברת עולא ואי הך דעולא הולך והביא היינו נושא א"כ מאי מקשה מעיקרא מר"ע דמתניתין והא לא נישא הא ר"ע רק והסיטן קאמר ובמסיט לא בעי נישא גם לא ידעתי היכי אתיא להו שפיר בקושיא לשון אף דמורה דמוסיף הוא והרי נהפוך הוא אף שאין נישא מיהו בעיקר הסוגי' נראה לי דאינו מגיה כלל רק כך הכוונה דוודאי ראוי הי' לטמא נושא שהוא נושא הנבלה ומטלטלה הרבה יותר מנוגע ומסיט ולכך ת"ק סובר דבעי נישא לכך נקטי נוגע ומסיט אבל נושא לא איצטרך לאשמועינן דכיון דאינהו בעי נישא כ"ש נושא ואתי ר"א למימר דשווין הן להיפוך דבעי נישא והוי נושא חידוש יותר לכך קאמר אף הנושא בעי נישא דלענין ליבעי נישא הוי נישא רבותא ולהיפוך הוי נושא כ"ש כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה