תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט
העור והרוטב פרק תשיעי · דף קיט.
בגמרא ורב האי במאי מוקים לה וכו' כבר כתבתי לעיל לפרש הסוגי' אמנם לפי פשוטו נראה דבאמת רוצה לאוקמא בעצם שהוא שומר ואף שאין שומר מצטרף במת מ"מ מוציא טומאה דמ"מ כיון דמגין עדיף מיד ומועיל לפחות מכזית ואף שיש להקשות על זה דמנא לעיל שומר לצרף שמא שיועיל לפחות מכזית או פחות מפול דיד אינו מועיל ושומר מועיל בשלמא לר"י יש ליישב קצת לפי דעת הפוסקים דיד נמי מועיל לפחות מפול דלא כפירש"י א"כ אכתי מוכח בק"ו מיד אבל לרב וודאי קשיא אבל מ"מ פשטות הסוגי' הוא דשומר במת ג"כ מועיל ואפשר דזהו דוקא כיון שכבר ידענו שומר לצרף אלמא דיש לו מעלת הצירוף אז מועיל להיות שומר לפחות מכזית אבל אי לא הי' לו מעלת הצירוף לא הי' מקום לומר בו שיועיל טפי מיד ולפי שיש לו מעלת הצירוף בעלמא מועיל אפי' במקום שאינו מצטרף כגון בנבלה ומת אפי' לפחות מכזית או כפול אך מה שיש לדקדק דקאמר מיתיבי משמע דפריך לאיזה משניהם והדר קאמר ורב האי במאי מוקים ומפרש לרב ולר"י וא"כ על מי הי' התיובתא גם יש לדקדק דקאמר ברב ורב האי במאי מוקים לה וגבי ר"י אמר ור"י אמר ונראה לי דעיקר הקושיא היתה לר' יוחנן ולרב ידע המקשה דניחא כמו שמפרש משום דלעולם לא קשיא רק מחד ואי מוקי ביד סובר כר"י בן נקוסא אבל בשומר לכ"ע יש שומר לפחות מכזית ואי מוקי בשומר סובר כת"ק וביד לכ"ע אין יד לפחות מכזית אבל לר"י הוקשה לו שפיר דאי בשומר לא מצי לאוקמא דקשיא מתרווייהו כמו שפירש"י [ודברי התוס' צ"ע בזה כמו שאבאר בתוס'] וביד נמי ס"ד דלא אתי שפיר דנראה מדברי ר"י דאין יד חלוק כ"כ משומר בתרי דרגי רק בחד דרגא דאי יש יד פחות מכזית יש שומר פחות מפול אבל השתא דמוקי לה ביד א"כ ר"י בן נקוסא דסובר אין יד לפחות מכזית א"כ בוודאי לא ס"ל דיש שומר לפחות מכפול דא"כ חלוק שומר מיד לדידי' בתרי דרגי א"כ לדידי' וודאי אין שומר לפחות מפול א"כ מנא לי' דת"ק פליג עלי' בהא דילמא נקט יד לרבותא דאפי' יד יש לפחות מכזית וה"ה שומר וכיון דר"י בן נקוסא סובר אין שומר לפחות מפול כל דלא שמענו דת"ק חולק בזה אין ראוי לחלוק על ר"י בן נקוסא בהא ואהא משני ור"י אמר כולה ביד וממילא יש לנו לומר כשם דפליגי ביד בחד דרגא כך פליגי בשומר בחד דרגא דלכל אחד חלוק שומר מיד בחד דרגא ועל צד ההכרח הוצרך לתרץ לר"י כך והיינו דמקשה מעיקרא מיתיבי דרך קושיא לר"י דלא ניחא לי' למקשה לתרץ כך ועמ"ש בסמוך ובתוס' בד"ה ור"י:
שם ור"י אמר כולה ביד. לא נתבאר לי לכאורה לשון זה כולה ביד אטו ס"ד לפרש חציו ביד וחציו בשומר והרי לרב דאמר איבעית אימא ביד לא קאמר כולה ביד וכן בשומר לא קאמר כולה בשומר דפשיטא דאי אפשר לאוקמא רישא ביד וסיפא בשומר או להיפוך ונראה לי דכך הכוונה דכלפי שאמר לרב שני אופנים ביד וכר"י בן נקוסא ובשומר כת"ק קאמר דלר"י אין לנו שני אופנים רק כולה ביד וכת"ק ואופן אחר ליכא לדידי' וכל זה הוא דלא כנראה מדברי התוס' בד"ה ור"י ועמ"ש שם:
שם ת"ש ר"י אומר וכו'. נראה לי דהשתא נמי מקשה לר"י והיינו משום דלרב כל היכי דמוקי לה לא קשיא לי' אלא מחד וסובר כאידך וכל היכי דמוקי לה אמרינן דלא פליגי רק בהא ובאידך כ"ע כרב אבל לר"י אי פליגי ביד לא שייך לומר דכ"ע מודי בשומר דהא לאחרים דאין יד לפחות מכזית יהא שומר חלוק מיד בתרי דרגי דיד לפחות מכזית אינו ושומר ישנו אפי' פחות מפול וכן נמי אי פליגי בשומר ליכא למימר דביד לא פליגי דהא לת"ק כיון דשומר אינו פחות מכזית כ"ש יד וא"כ ר"י כמאן וע"כ דאחרים פליגי ביד ג"כ ואי פליגי באמת ביד ובשומר א"כ ע"כ כפול דוקא אמנם מה דמשני לר"י בשומר יתבאר בסמוך בס"ד:
שם ור"י אמר כולה בשומר והוא דאמר כאחרים פירש"י בד"ה אמרי אינהו דכ"ש אי הוי מוקי לה ביד הוי ניחא לי' טפי וכו' ואפ"ה קאמרי אחרים כפול ור"י הכי גמיר לה וכו' הילכך מוקי לה בשומר ע"כ. ודבריו מגומגמין מאוד דבפשיטות הוי לי' לומר דלכך לא מוקי ביד משום דקולית קתני וסתם קולית שומר הוא גם מה שסיים ור"י הכי גמיר לה הוא תירוץ אחר לכאורה דלכך לא מוקי לה ביד דא"כ כפול דוקא ור"י גמיר דהך כפול לאו דוקא ומה זה שהרכיב הדברים לחד תירוץ גם למה לו לומר ואפ"ה קאמרי אחרים כפול הא בלא"ה כיון דסתם קולית שומר הוא מוקי לה בשומר ואדרבא אי הוי מקשינן והא סתם קולית שומר הוא ואפ"ה קאמרי אחרים כפול קושיא זו קשה השתא ג"כ דמוקי לה בשומר והא עד כפול קתני ומשני דעד כפול לאו דוקא רק אי הוי מוקי ביד כפול דוקא ואין מקום לומר רק כיון דקתני קולית אי אפשר לאוקמא רק בשומר דסתם קולית שומר הוא ועוד תמוה לי היכי קאמר הרב ז"ל דמשום קולית לא מוקמינן ביד דהא חזינן לרב דאי הוי מוקי בשומר הוי ניחא לי' בפשיטות עד כפול דהוא סובר אין שומר לפחות מפול ומ"מ לא משגחינן על זה ומוקמינן לי' נמי ביד אף דקתני קולית כ"ש לר"י דאי מוקי בשומר יצטרך לומר עד כפול לאו דוקא דהוי לי' לאוקמא ביד ולא לחוש למה דקתני קולית ועכ"פ הוי לי' לאוקמא נמי ביד כמו לרב ומ"ש דלר"י לא זכר רק בשומר וע"כ אין לנו לומר רק משום דשמענו לר"י דקאמר אין זה שיעור ע"כ בשומר מוקי לה וא"כ כל דברי רש"י ז"ל אך למותר ולא הוי לי' לומר רק ולכך מוקי לה בשומר ולא ביד דהכי גמיר ר"י אין זה שיעור לכן נראה לי דכוונת רש"י כך דוודאי לרב דמוקי לה ביד היינו משום דלדידי' בהך אוקימתא מצי סבר כת"ק דאחרים כמ"ש אבל לר"י כיון דס"ס אי אפשר לאוקמא רק כאחרים מוקי לה במה דניחא לי' טפי רק דקשיא לי' לרש"י הא הך אוקימתא ביד לכאורה ניחא טפי ואהא כתב דאי הוי מוקי ביד והוי קשיא קולית לא הוי אפשר לומר דבשומר נמי מיירי דא"כ שוב אי אפשר לומר דכפול לאו דוקא בשומר דהא ע"כ כפול דוקא מכח יד אבל השתא דמוקי בשומר אמרינן דכך גמיר לה ר"י מרבי' דכפול דאחרים לאו דוקא משא"כ אי ביד מוקי לה לא יועיל זה דע"כ דוקא מכח יד אבל הא אי אפשר לתרץ בפשיטות דלכך לא מוקי ביד משום דכך גמיר מרבי' דמיירי בשומר דפשיטא דלא הי' ברור לו דכוונת ר"י אין זה שיעור היינו דכך גמיר דכפול לאו דוקא א"כ פשיטא דכל השקלא וטרי' לר"י מיותר כיון דבפי' אמר דכך קיבל דבשומר מיירי אחרים וע"כ דוודאי יש לפרש פלוגתא דר"י ור"ח דר"ח סובר זהו שיעור מוגבל לכל ואין שום דבר שיהא בפחות מזה ור"י סבר אין זה שיעור האחרון שיש דבר שהוא פחות משיעור זה והיינו שומר ואכתי הוי מצי לאוקמא ביד גם לר"י לזה כתב רש"י דאי הוי מוקמינן ביד והוי קשיא קולית לא הי' אפשר לנו לומר דכך גמיר דלאו דוקא דע"כ דוקא כיון דביד מיירי אבל השתא דמיירי בשומר אמרינן דכך גמיר לה דלאו דוקא ולכך ניחא לן טפי לאוקמא בשומר מלאוקמא ביד כיון דס"ס אתיא כאחרים דוקא משא"כ לרב ניחא לי' טפי לומר קולית לאו דוקא כדי שיהא כת"ק דאחרים כנ"ל:
מיהו בעיקר פירש"י ז"ל יש לי לדון דמשמע מדבריו בהדיא דהשתא דמוקי לה בשומר היינו בשומר לאו ביד דהיכי אפשר לומר כן דאי ביד לא פליגי כלל תיקשי לר"י היכי אמר יש יד לפחות מכזית והרי ת"ק דאחרים דסובר דוקא שיש עלי' כזית ומיירי בשומר א"כ כ"ש ביד דבעינן כזית דוקא וכיון דאחרים לא פליגי הרי לכ"ע אין יד לפחות מכזית ור"י כמאן ואי בחמת פליגי אחרים ביד ג"כ הרי ממילא מיירי ביד דהיכי אפשר דהך פלוגתא עצמה דשייכא ביד ובהא פליגי שפיר עד כפול בהא לא מיירי רק בשומר בלבד וכפול לאו דוקא ועוד אי בשומר בלבד מנא לי' לר"י באמת דפליגי אחרים ביד והיכי פסק ביד דלא כת"ק גם תמוה לי דקאמר איידי דקאמר ת"ק שיעורא קאמרי נמי אינהו שיעורא והדבר תמוה היכי שייך איידי כה"ג כיון דעיקר פלוגתייהו בהא דת"ק מגביל שיעור לשומר ואחרים פליגי דאין שיעור לשומר כלל ואטו אי יחלקו שני תנאים זה אומר כך וזה כך יאמר השני כראשון איידי ואדרבא כיון דבהא פליגי פשיטא דצריך לומר דפלוגתא כמות שהיא לכן נראה לי ברור דהא דקאמר כולה בשומר היינו כלפי מה שאמר לרב דמצי מיירי ביד ובשומר לא פליגי ואהא קאמר דלר"י לא ימלט דפליגי בשומר וודאי דאי בשומר לא פליגי א"כ לת"ק נמי שומר הוי אפילו לפחות מפול וזה אין סברא שיהא שומר רחוק מיד בב' דרגי דביד בעינן כזית דוקא ובשומר אפי' פחות מפול והרי לאחרים אין שומר עדיף מיד רק בחד דרגא ומ"ש דלת"ק עדיף בתרי דרגי וע"כ דפליגי בשומר אבל ביד פשיטא דפליגי לר"י דאי ביד לא פליגי ר"י דלא כמאן והיינו דקאמר איידי דת"ק נקט שיעורא נקטו אינהו נמי שיעורא והיינו דהם אומרים שיעור שלהם ביד אף דשומר אין לו שיעור נקטו שיעורא משום ביד איידי ת"ק אבל וודאי יש שיעור לאחרים כפול ביד והא דפליגי אי זה שיעור היינו דר"ח סובר זהו שיעור ופחות מזה ליכא לשום תנא ור"י סבר אין זה שיעור מוגבל כי יש שאין לו שיעור זה דהיינו שומר כנ"ל ועמ"ש בדיבורי התוס' בזה:
שם מפני שרוצה במשמושן פירש"י בד"ה משמושן וז"ל ורישא דמתניתין וכו' שייר בו, גרגיר אחד טמא שיש שרביטין הרבה וכו'. ולשון זה תמוה מאוד שהרי לפירש"י הכוונה שרביט אותו שהקטנית מונח בתוכו והרי יש בין השרביט והפול כביצה כמו שכתב בעצמו ומאי ענין הרבה שרביטין לכאן ונראה לי דכוונתו דלא שייך שרוצה במשמושן כדי שלא יתערב בהן פסולת וכיון שלא נשתייר רק גרגיר אחד דהיינו קטנית אחת בשרביט אחד היכי שייך שיתערב פסולת לזה פי' דהא דאמר שייר בו גרגיר אחד אין הכוונה שאין שם רק אותו שרביט בלבד רק הרבה שרביטין יש ואחד מהן ריקנו ולא נשאר בו רק גרגיר אחד ולכך הוי שומר דניחא לי' בשרביטין שלא יתערב בהן פסולת וממילא גם שרביט זה בכלל ועמ"ש בתוס' בד"ה שרביט ובד"ה שייר ובד"ה הכא:
שם ברי' שאני פירש"י וכי קאמר רב כגון חצי פול ולעיל נמי גבי שרביטין הוי מצי לתרוצי ברי' שאני והוא דחוק מאוד דמשמע דלא קאי אהא דמעיקרא כלל ובכה"ג רגיל הש"ס לומר השתא דאתי להכי מעיקרא נמי ברי' שאני ועוד דהוי לי' לישנוי' מעיקרא הכי ולא לשבש במשמושן כמו תשמישן אבל לדעתי נראה פשוט מדקאמר חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן ולא קאמר עדשה בקליפתה משום דלא מיקרי ברי' אלא שנברא כך עם השומר עליו כמות שהוא לכך הוי שומר חשוב כיון שכך נברא לו לשומר בכמותו אבל עדשה כיון שיש בשרביט כמה עדשים הרי לא נברא שומר זה לאותו גרגיר הנשאר בשרביט אחר שריקנו לא חשיב שומר לאותו גרגיר ולא שייך בזה ברי' רק בחטה ושעורה דקליפתה נברא כך לחטה זו ושעורה זו הוי שפיר ברי':
בתוס' בד"ה ורב במאי מוקי לה. הו"מ למימר לר"י אי ביד אי בשומר קשיא סיפא היינו לפי שיטתם בדיבור שאחר זה דבשומר ניחא אי יסבור כת"ק אבל לפי מה שפירש"י בשומר קשיא לר"י מתרווייהו וכבר כתבתי בגמרא דעיקר הקושיא היתה ר"י משום דבשומר קשיא לתרווייהו וביד נמי הוי משמע לי' דאין שומר חלוק מיד רק בחד דרגא וכיון דר"י בן נקוסא סובר אין יד רק בכזית בוודאי לא יסבור דיש שומר אפי' בפחות מפול וא"כ מנין לו לר"י דת"ק חולק עליו בשומר כיון דלא פליג רק בפחות מכזית ומנא לן דסובר יש שומר לפחות מפול והיינו דקאמר ורב במאי מוקים היינו בלשון שאלה אי מוקי כך או כך אבל לר"י קאמר ור"י אמר משום דלדידי' עיקר הקושיא ועמ"ש בסמוך:
בד"ה ור"י אמר כולה ביד וכת"ק הוי מצי למימר כולה בשומר וכת"ק וכו'. דבריהם תמוהין לפע"ד דמה יענו להא דאמר ור"י אמר כולה ביד לשון כולה היאך יתפרש דמי הוא אשר עלה על דעתו לפרש מתניתין לחצאין חציו ביד וחציו בשומר דהא תרי תנאי פליגי ופשיטא דבחד גוונא פליגי והרי לרב לא קאמר כולה ביד כולה בשומר וברור דהכוונה דכלפי שאמר לרב שיש לו ב' דרכים אי בעי בשומר אי בעי ביד קאמר דר"י לית לי' שני דרכים רק כולה ביד מוקי לה וכת"ק והרי זה מבואר דבפי' רצו בעלי הגמרא לשלול דר"י לא מצי לאוקמא רק ביד ולא בשומר והיינו כפירש"י ודוחק לומר דהכוונה כלפי שאמר לרב ב' דרכים דמצי סבר כת"ק ומצי סבר כיהודא בן נקוסא קאמר דלר"י אין לו רק כת"ק דא"כ הוי לי' לומר כולה כת"ק וביד ומדקאמר כולה ביד ש"מ דבשומר לא מצי לאוקמא לר"י ועוד תמוה לי דהיכי מצי למימר לר"י דמיירי בשומר דא"כ ליהודא בן נקוסא אפי' שומר לא מצטרף אפי' לכזית ות"ק נמי לא זכר כזית א"כ מאיזה צד יסבור ר"י דיש שומר לפחות מפול כיון דיהודא בן נקוסא פליג עלי' ות"ק לא קאמר רק ב' חצאי זיתים ועוד תימא דא"כ דבשומר פליגי א"כ ביד ר"י בן נקוסא פשיטא דסובר אין יד דאפי' בשומר פליג כ"ש ביד ות"ק נמי לא מצינו דפליג עלי' רק בשומר ומאיזה צד נימא דגם יד יש לפחות מכזית כיון דת"ק לא מיירי רק בשומר וע"כ בשומר וביד נחלקו א"כ ר"י דלא כמאן במה דס"ל יש שומר לפחות מפול ואי נימא דבאמת פליגי בשומר ומה דנקט ת"ק בשומר ה"ה ביד רק דנקט שומר להודיעך כחו דר"י בן נקוסא וכן נמי נקט ב' עצמות להודיעך כחו דר"י בן נקוסא אבל מלבד שלא זכרו התוס' כח זה רק של ב' עצמות אבל בלא"ה כיון דבאמת מיירי ת"ק ביד ג"כ שוב לא שייך לומר דב' עצמות להודיעך כחו דיהודא בן נקוסא כיון דבאמת דוקא הן לענין יד לכן ברור דלר"י רק ביד מוקי לה ולא בשומר ובשומר לכ"ע יש לומר אפי' לפחות מפול וכמו שפירש"י:
בד"ה ור"י אמר כולה בשומר וביד לא בעי לאוקמא וכו' כבר כתבתי שזה מן התימה דהיכי אפשר דביד לא מיירי דת"ק פשיטא דמיירי ביד ג"כ דכיון דשומר בעי כזית כ"ש יד ואי אחרים לא נחלקו ביד א"כ ר' יוחנן ביד דלא כמאן וע"כ דנחלקו ביד ג"כ דמהני כפול א"כ היכי אפשר לומר דביד לא מוקים לה כיון דע"כ ביד פליגי ממש כמות שהוא לת"ק כזית ולאחרים כפול רק הא דקאמר כולה בשומר משום דלרב הוי מיירי רק ביד ובשומר לכ"ע סגי כפול ולא פליגי כלל ולר"י ע"כ פליגי בשומר דאי ביד גרידא לא שייך לומר דביד יסבור ת"ק כזית ובשומר אפי' פחות מפול דכל כך אין שומר חלוק מיד כמ"ש לעיל:
בד"ה ר"י אמר אין זה שיעור אין להקשות וכו' דס"ל כאחרים וכו'. לא נתבררו לי דבריהם שהרי ע"כ אין להקשות רק על מה שאמר יש שומר לפחות מפול אבל על יד פשיטא דלא קשיא כלל דמהכא דקאמר אין זה שיעור לא מוכח דיש יד לפחות מכזית ושמא ביד לכ"ע בעי כזית א"כ היכי כתבו דמהך דקאמר אין זה שיעור לא מוכח דס"ל כאחרים דמשום דשמע לי' מרבי' אמר כך דמ"מ מוכח דס"ל כאחרים כיון שאמר יש יד לפחות מכזית ולת"ק זה אי אפשר דהא בפי' אמר דבעינן כזית דוקא וע"כ דכאחרים ס"ל. והכי הוי להו לומר דאי מהך דקאמר אין זה שיעור לא הוי ידעינן דר"י ס"ל יש שומר לפחות מפול דיש לומר דאיהו מוקי לה בין ביד בין בשומר וכפול דוקא וס"ל כאחרים ובין יד בין שומר צריך פול עכ"פ והא דקאמר אין זה שיעור הוא דרבי' גם לא נתבאר לי מה שכתבו דאי הוי אמר ר"י הך דלעיל בלבד היינו טועים לאוקמא ביד ולמימר דהוי דוקא דאיזה טעות יש כאן הא באמת ביד דוקא ואי נטעה דבשומר נמי דוקא הא בפי' אמר יש שומר לפחות מפול ועיקר קושיתם לא הבנתי כלל דוודאי הך אמר מעיקרא דאין זה שיעור ובתר הכי כיון דרב סובר אין יד לפחות מכזית ואין שומר לפחות מפול דמפרש הך ברייתא ביד או בשומר כאחרים ור"י הוצרך לחלוק עליו בהא דיש יד לפחות מכזית נקט נמי אין שומר לפחות מפול:
בד"ה שרביט שריקנו פי' בקונ' וכו' ולא משמע כן. לפי שדברי התוס' ורש"י בענין זה צריכין ביאור צריך אני להאריך קצת בביאור המשנה בעוקצין שם ואח"כ יתבאר ביאור סוגי' זו כאן על פי פירש"י ופי' התוס' לפי גירסתם ומה שיש לדון עליהם והנה שם איתא שרביט של תמרה שריקנו טהור שייר בו תמרה אחת טמא וכן בקטנית שרביט שריקנו טהור שייר בו גרגיר אחד טהור ר"א ב"ע מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית מפני שהוא רוצה במישמושן ע"כ והנה דבר ברור הוא דהך משנה ביד מיירי דהא שרביט של תמרה בוודאי ביד הוא וכן פסוגא של אשכול דמעיקרא וכן התחלת המשנה כל ידות האוכלין וא"כ פשיטא דכיון דקאמר דכן בקטנית דג"כ מכח יד אתינן עלה וא"כ תימא לפי גירסת רש"י ופירושו הך דקטניתה לא דמי כלל להנך דמעיקרא דשרביט של קטנית לפי פירושו הוא הקופא שהקטנית מונחים בו וגרגיר אחד היינו קטנית אחת בתוך הקופא א"כ אין זה יד רק שומר ונהי דהא לא קשיא למה לא מקשה מת"ק דמוכח דשומר הוי לפחות מפול דהא אינו מחלק בין פול לקטנית ובוודאי לא שייך לומר דת"ק סובר להיפוך דוקא לפול הוי שומר ולא לקטנית היפוך דברי ראב"ע מ"מ יש לומר דברישא ידע שיש לפרש משום יד ונגע בקולחא אבל מראב"ע ס"ד להקשות כיון דקתני במישמושן אבל הא וודאי קשיא דהך וכן בקטנית משמע דמשום יד הוא ולפירש"י הך דקטנית לת"ק נמי משום שומר הוא כיון דשרביט הוא קופא ובאמת שגם בזה יש לתמוה היכי אפשר דקטנית משום יד הוא היכי קאמר שייר גרגיר אחד טמא הא אין יד לפחות מכזית וכ"ש פחות מפול אבל באמת הא לא קשיא כלל דאי נפרש שרביט הוא הקלח שהרבה שומרין דבוקין בו שריקנו שהסיר האוכל מן השומרין ושייר גרגיר אחד שפיר יש לומר כיון דשומר מצטרף יש בשומר בצירוף עם הגרגיר כביצה ושפיר הוי הקלח יד מכח אותו גרגיר עם השומר שמצטרף עמו אך לפי זה מוכח מת"ק דשומר הוי לפחות מפול גם לא הבנתי הך שרביט של קטנית שריקנו טהור מקמש"ל פשיטא כיון שאין כאן אוכל ואי בא התנא לומר העיקר דס"ד דיד אפילו הוסר האוכל עדיין מקבל טומאה לפי שהי' יד מעיקרא א"כ הי' לו לומר בפשיטות כל ידות האוכלין שהסיר האוכל מהן טהורין ומה נ"מ תמרה או קטנית ודוחק לומר דעיקר קמש"ל סיפא שייר גרגיר אחד במה נפשך אי יש שיעור בוודאי טמא ואי אין שיעור למה טמא ואי דבא לומר יש יד לכל שהוא מלבד שיקשה בין לרב בין לר"י דעכ"פ כפול בעינן ליד אבל בלאו הכי הוי לי' לומר בפשיטות יש יד לכל שהוא ונהי דבמסקנא מוקי בקולחא אבל בס"ד קשיא ועוד דבקולחא נמי פשיטא כיון שיש שיעור שיהא יד גם למה בריקנו טהור הא הוי יד לנשאר ואי דלא נשאר רק זה א"כ אכתי היכי הוי יד באופן שלא נתבררו לו אותן הדברים כלל ודבר זה קשה בין לרש"י בין להתוס' ועוד קשיא לי טובא היכי קאמר ראב"ע מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית ופירש"י לפי שהפולין גסין ואין צריכין לשומר והקטנית דקין וצריכין לשומר א"כ מאי ענין דברי ראב"ע לשרביט שריקנו הרי מחלקותו על עיקר השרביט אפי' לא ריקנו כלל דבפולין אין השרביט חשוב שומר ובקטנית חשוב שומר ואין ענינו לכאן וכמו כן לפי מה דמשני בקולחא יש לדקדק למה בפול מטהר הרי יד הוא עכ"פ לכל השרביטין ורש"י פי' דהואיל וגסין הן אין צריכין ליד וא"כ פשיטא דאפי' לא ריקנו טהור וכללא הוא אין יד ואין שומר לפולין רק לקטנית והוא תמוה לכאורה:
לכן נראה לי בביאור משנה זו שזה שאמרו שרביט של תמרה שריקנו טהור קמש"ל אף שיש עוד כמה שרביטין ובהן תמרים ושרביט זה מחובר בהן מ"מ אותו שרביט טהור שייר בו תמרה אחת אף דאילו הי' בלבדו לא הי' חשוב מחמת תמרה אחת מ"מ בכלל כל השרביטין הוא ג"כ חשוב אפי' לאותה תמרה אגב כלהו וכן בקטנית שרביט שריקנו היינו עץ דק שהשומרין תלויין בו ויש שם כמה שרביטין שלא נתרוקנו מן השומרין וכל השרביטין מחוברין בקולחא למטה כמו שרביטי תמרים בגוף הדקל שייר בו גרגיר אחד טמא אף שאין גרגיר אחד חשוב מ"מ אגב שאר השרביטין זה נמי חשוב וראב"ע פליג בקטנית דגרגיר אחד אפי' אגב לא הוי חשוב ולא דמי לתמרה ומחלק בין פול לקטנית דבפול כיון שאין צריך לשומר אין השומר כלום ורק האוכל שבתוכו חשוב ומגרגיר אחד לא חשוב לכך מטהר אבל בשל קטנית דצריך לשומר השומר ג"כ חשוב כמו האוכל וכמות שהוא עם השומר שפיר חשוב שיהא השרביט טמא ות"ק מודה לראב"ע דשומר לפול ליכא רק לקטנית רק דסובר דאפי' לאוכל בלבד חשוב השרביט אגב שאר השרביטין אף שאי הי' אותו השרביט בלבד לא הי' טמא כמו בתמרה והיינו דדייק דיש שומר לפחות מפול מדברי ראב"ע שהקטנית קטנות הרבה מפול וקאמר דיש שומר [ואף דיש לומר דבשומר אחד יש כמה קטנית ויש בהם שיעור פול מ"מ כל אחת בפני עצמה היא ואין להם חיבור ועוד דלא חילק כמה קטנית יש בגרגיר ופעמים שאין בו רק אחת או שתים וכ"ש לפירש"י שלא שייר רק גרגיר אחד היינו קטנית אחת בשומר אחד וכן לגירסת התוס' גרגיר בכל שומר אין כאן רק קטנית אחת וחשוב שומר] ומשני דנגע בקולחא ומשום יד והיינו דבקולחא יש כמה שרביטים והקולחא יד להם וסובר ת"ק כיון דהוי יד לשאר השרביטים שלא נתרוקנו הוי נמי יד לזה אגב אינך וראב"ע פליג ומחלק דבפולין כיון שהשרביטין גסים אין צריכין כ"כ לקולחא ואפילו לשרביטין שלא נתרוקנו לא הוי יד חשוב כ"כ ואינו כדאי לגרור אגבן אף אותו שרביט שנתרוקן ואין בו רק גרגיר אחד אבל בקטנית כיון שהשרביטין דקין צריכין לקולחא שיחבר אותם והוי יד חשוב וגורר גם אותו השרביט שנתרוקן אגב אינך והא דפשיט מראב"ע לקמן דשני שומרין מצטרפין יתבאר לקמן בס"ד דאתי שפיר ג"כ לפי הנ"ל:
בד"ה שייר גרגיר אחד לכל שומר. טמא וקס"ד דמיירי שנגעה טומאה בשומר וכל הגרגרים וכו' עד לבסוף. כל דבריהם בזה צ"ע חדא דהיכי ס"ד דנגע בשומר כיון דמעיקרא קתני שרביט של תמרה שריקנו טהור שייר בו תמרה אחת טמא והתם ע"כ לאו על שומר קאי רק על יד וכן נמי שרביט של קטנית ומאיזה צד ס"ד דנגע בשומר ולפי מה שפירשתי לעיל ניחא דס"ד דנגע בשרביט דלא הוזכר רק שרביט ומשני בקולחא והיינו השורש שכל השרביטין דבוקין בו גם מה שנראה מדבריהם דהך קושיא לר"ח הוא אינו נראה כלל דמנין לנו דר"ח מוקי לה בשומר דילמא ביד מוקי לה וקאמר זהו שיעור ור"י מוקי לה בשומר לכך קאמר אין זה שיעור ועוד למה לא מקשה באמת לרב לעיל דסובר אין שומר לפחות מפול כדפריך מאינך ברייתא דלעיל וברור דמאי מייתי הכא הך דרבי חנינא ור"י היינו לסיועי מה דמוקי לר"י בשומר ואיידי דת"ק נקט שיעורא נקטי אחרים שיעורא והדר מקשה וחוזר אדלעיל בפלוגתא דרב ור"י ומקשה לרב דקאמר אין שומר לפחות מפול מהך משנה ומ"ש ולפי מה שפירשתי מייתי מינה שפיר יתבאר לקמן בס"ד הראי' לפי מה שכתבתי בגמרא ועיין מה שכתבתי ע"ב בתוס' בד"ה שומר:
בד"ה הכא נמי בקולחא ומשום יד וא"ת א"כ מה לי ריקנו ומ"ל לא ריקנו וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דפשיטא דאי ריקנו טהור כיון שלא נשתייר כלום וצריך לומר דכוונתם מה לי ריקנו ושייר גרגיר בכל אחד או לא ריקנו כלל ומאי קמש"ל דבריקנו ושייר גרגיר טמא הא הוי כלא ריקנו כלל וזה שכתבו דלמאי דס"ד ניחא דקמש"ל וכו' אלמא דעיקר הקושיא היתה מה קא משמע לן בריקנו ושייר גרגיר דטמא:
מיהו מה שכתבו דקמש"ל אפי' ליכא כזית במקום אחד לכאורה צ"ע כיון דדעתם שאין אוכלין הנוגעין זה בזה מצטרפין וכ"ש כאן שאינן נוגעין כלל וכ"ש השתא שאין השומר חשוב ומפסיק ביניהם וצ"ל דמ"מ כיון שמחוברין כולם בשרביט השרביט מחברן עד שחשובין כמחובר גמור להצטרף אבל הא קשיא מקמש"ל בריקנו לגמרי דטהור כיון דליכא אוכל כלל ולהנ"ל ניחא דס"ד כיון שהשרביט מחובר לשאר שרביטין והני יש בהו אוכל והם מחוברין ס"ד אף זה טמא קמש"ל והיינו דקמש"ל בריקנו ושייר גרגיר אחד אף שבעצמו לא הוי חשוב דליהוי לי' קולחא יד מ"מ כיון דהוי יד לאינך שרביטין הוי נמי יד להך שרביט שאין בו רק גרגיר אחד כנ"ל. ולדברי התוס' קשה לי מ"ש דהשתא מפרש ע"כ שיש בין הגרגרים כולם כזית בלי שומר כלל א"כ למה מעיקרא הוי ס"ד שאין בכל הגרגרים כזית רק בצירוף השומר וצריך לומר לדעתם דלא היתה הקושיא מעיקרא מצד צירוף השומר רק השומר מכנים טומאה לאוכל וכל הגרגרים מצטרפין לכזית וקמש"ל דשומר מכניס אפי' לפחות מפול אבל לא ידעתי כיון דהשרביט יד ואי נגע בשרביט בודאי טמא דכל הגרגרים מצטרפין א"כ מאיזה צד ס"ד דנגע בשומר ואי משום דאי ביד קשה מקמש"ל כיון דיש כזית א"כ הוי לי' להקשות מת"ק דקאמר שייר גרגיר בכל שומר טמא מקמש"ל וע"כ דנגע בשומר וקמש"ל דהוי שומר לפחות מפול ועכ"פ כיון דלת"ק ידע דנגע בשרביט מאיזה צד ס"ד לראב"ע דנגע בשומר והוא תמוה לפע"ד ולפי מה שפירשתי ניחא ועוד דאפי' אי אין שומר כזה מכניס מ"מ לא גרע מיד כיון דשומר נמי מחובר ביד הוי כמו היד עכ"פ כיון שהיד נושא לשומר ושומר לפרי ודוק:
(ע"ב בגמרא שני שומרין מהו שיצטרפו וכו' שומר שחלקו קא מיבעי' לי' וכו' ת"ש ראב"ע מטהר בשל פול. הנה כבר פירשתי המשנה הלזו דת"ק ס"ל אף דאין חשיבות עוד לגרגיר אחד שיהא השרביט לו יד מ"מ כיון דמעיקרא הי' יד גמור ועדיין לא נתרוקן לגמרי עדיין חשוב הוא בכלל שאר השרביטין שלא נתרוקנו ועדיין הוי יד וראב"ע סובר דדוקא לשל קטנית הוי יד כיון דצריך לשומר ושומר מצטרף ועם השומר הוי כזית ואפשר אפי' פחות מכזית כיון דשומר שלם הוא חשוב ליהוי לו השרביט יד ולא יצא מתורת יד עדיין בכלל שאר השרביטין אבל בשל פול כיון דהשומר אינו כלום ולא נשאר כזית אוכל לא חשוב דליהוי לו יד והשתא שפיר מוכח דיש שומר לפחות מפול ומוכח נמי דשני שומרין מצטרפין דאי ס"ד אין מצטרפין לפי שאין באחד מהן שיעור ביצה עם השומר א"כ פשיטא דשניהם אין להם צירוף כלל וע"כ לא אמרו יש שומר לפחות מפול היינו אם יש בצירוף עם השומר כביצה אבל אם אין בו כביצה ממילא אין מצטרפין שניהם דמה נ"מ זה או זה ואי הי' זה מצטרף ממילא גם השני מצטרף ושניהם יש הם חיבור לרש"י על ידי נגיעה ולהתוספות על ידי חיבור כגון, שחלקו לעור בלבד וע"כ שאין שום צירוף לשומר כל שאין בו וצירופו על כל פנים כביצה א"כ כאן מה בכך דשומר קטנית הוי שומר כיון שאין בו כביצה בצירוף אינו מצטרף לאוכל שבתוכו ואין חשוב רק האוכל גרידא ואין הפרש בין קטנית לפול כלל ומשני בקולחא ומשום יד והיינו דבקטנית שהשרביטין דקין נוח לו בחיבורן כולן בקולחא שיהא נוח לשמש בהם אבל של פול גסין הן וכל אחד משמש לעצמו ואין צריכין חיבור הילכך אין הקולחא יד להם רק כל שרביט הוי יד לעצמו וכל שנתרוקן אפילו נשאר גרגיר אחד לא חשיב יד אבל של קטנית הוי הקולחא יד לכלהו ואפילו לא נשאר רק גרגיר אחד עדיין חשוב הוא ואם נגעה טומאה בקולחא נטמאו כל האוכלין שעל כל השרביטין וכן אם נגע בשרביט נטמאה הקולחא דהוי יד אפילו לאותו שרביט שלא נשאר בו רק גרגיר כיון דצריך לו בחיבור שאר השרביטין אבל אי נתרוקן לגמרי שוב אינו מקבל טומאה כלל ומחמת דצריך לשאר שרביטין לא סגי לקבל טומאה בנתרוקן לגמרי רק כל כמה שנשאר מעט אוכל לא יצא מתורת יד שהי' מחמת הקולחא שמחבר הכל והוא צריך לחיבורן לרוב דקותן ומעיקרא נמי ידע שיש לשרביטין חיבור דאל"כ מה בכך דהוי שומר מ"מ הא אין בו כביצה וכיצד יצטרפו שאר האוכלין שעל השרביטין לזה שאין שומר זה שומר רק לאוכל שלו וכן השרביט אינו יד רק לאותו גרגיר שעליו רק כיון שיש חיבור לאוכלין ע"י דבר אחר הוי חיבור ואי נטמא אוכל אחד. מצטרפין כלהו אפילו למין יד ושומר מחברן ומשני דע"י קולחא הווין כל השרביטין עם הקולחא כיד אחד לאוכלין מחמת דניחא לי' בחיבורן ואפי' לא הוי השומרין כלום לא איכפת לן ועמ"ש בתוס' בד"ה שומר:
שם הכא נמי בשדרה ומשום שומר פירש"י דהוי מצי לתרוצי ברי' שאני וכו'. ולפי דעתי הך תירוץ דברי' לא שייך הכא כלל דדוקא לעיל דס"ד ב' שומרין מצטרפין רק דבא למידק דיש שומר לפחות מפול שפיר משני ברי' שאני ויש שומר לפחות מפול כל שהוא ברי' אבל כאן שבא לדחות דשני שומרין אין מצטרפין משום דאחד אינו שומר לחבירו א"כ מה בכך דברי' הוא הא אפי' שומרין לפול דהוי שומר לכ"ע מ"מ דוקא אי יש בשומר בצירופו כביצה אבל אין באחד צירוף כביצה אין מצטרפין שניהם א"כ מה בכך דברי' היא אטו שניהם ברי' אחת הא רק כל אחד ברי' הוא בפני עצמו ומה בכך דחשוב והוי שומר הא אין בו כביצה ומעולם לא אמרו דברי' אינה צריכה לקבל טומאה רק ברי' הוי פחות מפול כמו פול וכזית שיהא חשוב שומר לצרף כביצה וא"כ בב' שומרין שיצטרפו לא שייך לחלק מחמת ברי' וזה ברור וכמו כן נראה לי דלעיל לא מצי לתרוצי בשדרה שזה אינו מועיל רק לענין צירוף ב' שומרין שכל חטה הוי שומר לחבירתה לכך מצטרפין אבל לענין שיהא שומר לפחות מפול לא שייך זה דמ"מ כל קליפה שעל כל חטה אינה רק שומר לאותה חטה רק הכל בכלל הוי שומר לחבירתה ודוק אבל עכ"פ הא פשיטא דברי' לא שייך הכא כלל:
בתוס' בד"ה שומר שחלקו. לא שחלקו לגמרי וכו'. יש לדקדק דהיכי ס"ד דהך דתנא דבי ר"י לא מיירי בשדרה רק הרבה שומרין מצטרפין דכיון דאין להם חיבור היאך יצטרפו דהא בשומר שחלקו בעינן דוקא שחלקו רק לעור והאוכל עדיין דבוק וזה, לא שייך בחיטין ושעורין בקליפתן ולרש"י דבנגיעה מצטרפין אתי שפיר אבל להתוס' קשה. ועוד יש לדקדק דקאמר לפשוט מראב"ע וקשה מה בכך דב' שומרין מצטרפין מ"מ הא אין להם חיבור אוכל באוכל ולא שומר בשומר והיאך יצטרפו מיהו בהא יש לומר דמ"מ כיון שהשרביט מחבר הכל שכל השומרין עם האוכלין תלויין בו הוי לי' כמי שמחובר אוכל באוכל ממש אף שאין שומר ויד מחברן הוי חיבור כמו שאבאר ג"כ בסמוך אבל מהך דחטה ושעורה קשיא וצריך לומר דבס"ד ג"כ ידע שהחיטין דבוקין עדיין בשיבולת ויש להם חיבור ע"י השיבולת אבל לא ס"ד דהוי שומרין זה לזה:
בא"ד וא"ת אמאי לא משני וכו' והשומרין מכניסין. כוונתם דאין שום שומר מצטרף רק האוכלין מצטרפין דאי שני שומרין אין מצטרפין אפי' שומר ואוכל בלי שומר אין מצטרפין דאי שומר זה מצטרף אף שאין בצירופו כביצה השני נמי מצטרף ושניהם מצטרפין מחמת דיבוקן רק סברת ר' אושעי' דאין שומר מצטרף כל שאין בצירופו בלבד כביצה רק ראיית התוס' דילמא אין שום שומר מצטרף רק מכניס ומוציא והאוכלין מצטרפין ולפי זה לפי מה שכתבתי בגמרא דע"כ לראב"ע שומר שנשאר מצטרף וחשוב השרביט יד לאוכל עם השומר אבל לולא השומר אין השרביט חשוב יד לגרגיר אחד ולכך בפולין לא חשוב יד א"כ מוכח ממילא דב' שומרין מצטרפין מיהו בעיקר דברי התוס' יש לדון היאך שומר זה מכניס ומוציא לאוכל שבשומרין אחרים כיון שאין שומר להם כלל וצריך לומר כמו שכתבתי בגמרא דכל שיש חיבור לאוכלין ע"י דבר אחר הוי חיבור וכל שנגעה טומאה באוכל ע"י שומר שלו נצטרפו כל האוכל ע"י חיבורן מחמת השרביט שמחברן ודו"ק:
בגמרא ל"ש אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא הויא יד. לכאורה הי' נראה דהך נימא היינו כמין חוט דק של בשר היוצא מן הבשר וקאמר דלא הוי יד דפסקא דהא על הך דב' עצמות בשני חצאי זיתים קאי דמיירי בבשר ועצמות של מת א"כ הך נימא היינו חוט דק של בשר ובהכי הוי ניחא דלמה לא יטמא מטעם שומר דכה"ג לא הוי שומר כלל. אלא דבאמת הא ליתא דכל שיש חיבור לאותו חוט בבשר אין אנו צריכין ליד ושומר וכל דבר מחובר שהאהיל על קצתו הוי כאילו האהיל כולו כדמוכח פ"ג דאהלות אמנם נראה לי דהכא מיירי בבשר שיש עליו עור ושערה יוצאת מן העור והוי יד אבל שומר לא הוי בעור האדם כיון דעור עצמו בשר הוא דאדם בכלל אלו שעורותיהן כבשרן ושערה אחת לא הוי שומר לעור משא"כ לקמן בעור בהמה דהעור שומר הוא השערה המחובר בו ג"כ שומר הוא בכלל העור כמו שאבאר בסמוך:
שם ומי איכא שומר על גבי שומר וכו' ואיבעית אימא כולי' משום יד פירש"י איבעית אימא כולה משום יד ציב ושערה וכו'. ולא ידעתי מאי ענין להזכיר ציב דלא פליגי בפי' ציב כלל אי הוי יד או שומר [ועיין לקמן במקומו פי' ציב] ולמה מעיקרא לא קאמר מאי לאו כולה ביד לכן נראה לי דבלא"ה יש להבין מ"ש דמשום יד קאמר לקמן נימא אחת למאי חזי ולא מהני רק בנימא בין הנימין ומ"ש שומר דפריך מי איכא שומר על גבי שומר נימא נמי נימא אחת למאי חזי היכי שייך דנימא אחת הוי שומר וצריך לומר דוודאי מעיקרא הוי מצי להקשות דנימא אחת היכי הוי שומר אלא דהא ביד נמי קשיא וכי נימא אחת הוי יד וע"כ דס"ד דנימא אחת נמי הוי יד וה"ה שומר ולכך לא מקשה רק דהוי שומר על גבי שומר אמנם בתר דמשני חלחולי מחלחל הוי שומר אפילו בנימא אחת דבכלל העור דהוא שומר לבשר השערה נמי הוי שומר דכל שומר כל חלק קטן ממנו שומר הוא בכלל כל השומר והדר קאמר איבעית אימא כולה ביד היינו דאי אפשר לאוקמא כלל בשומר ולא משום יד דבנימין הרבה מודה ר"ל דהוי יד ובנימא אחת אפי' תימא דמחלחל מ"מ לא שייך שומר בנימא אחת דאין זו שמירה של כלום וכיון דהשער והעור הם שני דברים לא הוי השער שומר בכלל דהעור הוא שומר בלי השערה אבל השער אינו כלום ור"י ס"ל דנימא אחת נמי הוי יד ושומר. [גם יש לומר דלהך ואיבעית אימא ס"ל דלא אמרינן חלחולי מחלחל וע"כ הוי יד ולא שומר דהוי שומר על גבי שומר] והיינו דלעיל בנימא אחת בעור האדם בין לתירוץ ראשון בין לתירוץ שני לא הוי לר"ל לא יד ולא שומר דמה בכך דמחלחל מ"מ כיון דהעור אינו שומר כלל באדם היכי ס"ד שיהא הוא עצמו שומר לבשר שתחת העור כיון דהעור עם הבשר הוי בשר גמור וממילא שערה אחת אינה לא שומר ולא יד שאין לה שום צירוף בשמירה רק היא לבדה רק בעור הנבלה דהעור שומר אז בתירוץ ראשון הוי ס"ד דאחת הוי שומר בצירוף עם העור דכמו שהעור שומר על הבשר כמו כן השערה דמחלחל שומר על הבשר בכלל העור [והא דלא מקשה תיכף דשערה אחת היכי הוי שומר משום דבהא הוי מצי לאוקמא בין הנימין ולכך מקשה דעכ"פ שומר על גבי שומר הוי ועוד דכמו דס"ד השתא דהוי יד כן ס"ד דהוי שומר והרי ר"י וודאי ס"ל דאפי' אחת הוי יד דהא משני לר"ל בין הנימין ש"מ דפלוגתייהו באחת] ולתירוץ ואיבעית אימא לר"ל לא הוי שומר ג"כ באחת וע"כ בין הנימין מיירי והוי שפיר יד ואי אפשר לאוקמא כלל לדידי' משום שומר לחוד ולא ביד דהיינו בנימא אחת דלהך תירוץ ס"ל דאפי' מחלחל לא הוי שערה אחת שומר בכלל העור כיון דאין העור והשערה דבר אחד כנ"ל והך לישנא אחרינא הוא לפי תירוץ ראשין ושפיר אמרינן דמשום שומר אפי' שערה אחת הוי שומר בצירוף העור כיון דמחלחל וקאמר הנ"מ דמיירי בשומר דמשום יד נימא אחת למאי חזי ומשני דשפיר מיירי גם כן ביד רק בין הנימין:
מיהו מה שאני תמה להך לישנא אחרינא היכי קאמר הנ"מ דביד נימא אחת למאי חזי דא"כ תיקשי להו לר"י דסובר במת נימא אחת הוי יד ולמאי חזי ואי דבא באמת לומר דמסתברא כר"ל א"כ בגוף פלוגתייהו דלעיל הוי לי' לומר דמסתברא כר"ל דלר"י נימא אחת למאי חזי ולא הוי מצי לישנוי' כלל בנימא בין הנימין דא"כ לא הוי פליג ר"ל דהא הכא הוי יד אפי' לר"ל משום דהוי בין הנימין והוא תמוה לכאורה מיהו יש לומר דודאי לפום הך לישנא אחרינא כדמשני כדאמר ר' אילעי היינו להחזיק דברי ר"י דמשום יד הוא א"כ ע"כ הך פלוגתא הוא בנימא בין הנימין דבנימא אחת מודה ר"י ור"ל פליג אפי' בין הנימין ומוקי בשומר דוקא ולא ביד דאין יד לנימין כלל לר"ל והא דלא קאמר בס"ד דבא לומר הנ"מ כר"ל ולא ידע מבין הנימין הוי לי' לומר המסתברא בעיקר פלוגתייהו דמסתברא כר"ל דנימא אחת למאי חזי משום דידע דר"ל אפי' בנימין הרבה פליג מדקאמר לא שנו אלא בעצם ש"מ דוקא עצם ולא נימא אפי' בין הנימין רק במשנה ס"ד דקתני סתמא ואפי' נימא אחת ש"מ דשומר הוי ולא יד וקאמר כדאמר ר' אילעי במשנה דהתם דקתני המלאי ומוקי לה בין המלאים דוקא ה"ה הכא מצינן לאוקמא בין הנימין דוקא ומ"מ ללישנא קמא ע"כ דלא פליג ר"ל רק בנימא אחת דהא מודה בין הנימין דהוי יד רק הך לישנא ס"ל דר"ל בכל גווני פליג מדקאמר ל"ש אלא עצם כנ"ל:
בתוס' בד"ה לא משום שומר וא"ת וכו'. לפי מה שכתבתי לא קשיא כלל דשאני מת כיון דעור עצמו בשר המת עצמו הוא ולא שומר ולא יד הילכך נימא אפילו שומר לא הוי דלמי הוי שומר ודוקא כשהעור שומר נימא הוי שומר בכלל העור לבשר אבל כשהעור אינו שומר אף נימא שעל העור לא הוי שומר ולפי זה גם מה שתירצו דמיירי בנוגע בנימא שעל העור שלא כנגד הבשר הוא תמוה דהא העור עצמו בשר הוא רק בנבלה הוי עור שומר ובעינן כנגד הבשר משא"כ במת דעור האדם חשיב כבשרו ממש גם מה שהקשו למה קאמר בשער שכנגדו נראה לי ליישב דכל שאינו כנגדו אפילו יד לא חשוב לבשר רק לעור ולא הוי יד לבשר הנבלה ודוק:
בד"ה איכא דמתני לה וכו'. ה"נ הוי מצי למימר ל"ש אלא קרנים וטפלים. הא וודאי לא קשיא דהא עצמות קתני מעיקרא במשנה והרב מהר"ם הגיה ל"ש אלא עור והא וודאי קשיא דהא פלוגתייהו בעור הוא דנימא לא שייכא רק על העור ועור נקט מקודם במשנה ונראה לי דבלא"ה יש להבין היכי קאמר לא שנו אלא עצם דמאי ענין עצם לנימא וכי יש בעצם ג"כ איזה סברא שלא יהא שומר כמו בנימא לכן נראה לי לפי שיש עצם עב מאוד עד שיש עליו הרבה שאין צריך לשמירת המוח רק נברא כך לבנין הגוף מבחוץ משא"כ העור נברא לשומר לכל ברי' כפי מה שהוא ומ"מ בעצם הוי שומר ולא שומר לשומר לפי שהעצם כולו דבר אחד הוא וגוף אחד ואפילו עב הרבה הוי שומר אחד והיינו דקאמר ל"ש אלא עצם דגוף אחד הוא בכל סביביו אבל שער על גבי עור הוי שומר על שומר דשער ועור אינו גוף אחד כנ"ל: