אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג הזרוע והלחיים פרק עשירי › דף קלא:

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

הזרוע והלחיים פרק עשירי · דף קלא:

דף קלא.

בגמרא להזהיר עני על שלו בגיטין (דף י"ב) פליגי חד אמר להזהיר עני על שלו וחד אמר שלא ילקט בשביל עני ורש"י פירש שם דדרשינן הכי משום דסמוך לעני ולגר ללא תלקט והוא דחוק לפע"ד דכה"ג לא שייך סמוכין ודוק ונראה לי דוודאי קשה בקרא שהרי הוא מנית הפאה בשדה וכן הלקט והיכי שייך שיזהיר קרא שיעזוב אותם לעני ולגר דאטו צריך להעמיד שומרים בשדה שלא יבוא עשיר וילקט והי' צריך קרא להזהיר לעשירים שלא ילקטו אבל בעה"ב כל שעוזב בשדה ואינו מלקט מה יש לו עוד לעשות ועוד וכי צריך כל הלוקט להביא עדים שהוא עני לכך דרשו שפיר דהך לא תלקט הוא אזהרה לבעל הבית שלא ילקט בשביל עני או אזהרה לעני על שלו כנ"ל:

שם כגון זרוע ולא זרוע וכו' עד ראשית הגז. מכאן ג"כ מוכח להדיא דלכ"ע במעשר נמי מיירי דהיינו כגון ראשית הגז ומעשר ומכהן לכהן דמוכח מלוי לכהן מוציאין היינו ראשית הגז ולא מלוי ללוי היינו במעשר דמישראל ללוי מוציאין ומעיקרא קס"ד כיון דמעיקרא כגון זרוע היינו מעשר וזרוע ומכהן לכהן היינו זרוע ומלוי מוציאין ודחי הכוונה ולא זרוע כלל הכל במעשר ומסיק דהך מכהן לכהן היינו ראשית הגז ומלוי ללוי היינו מעשר אלא שיש להקשות לס"ד היכי קאמר מלוי ללוי הא בתר דקנסינהו אין ללוי מעשר ואפי' מישראל ללוי אין מוציאין [ודוחק לומר היכי דליכא כהן נותנין ללוי אפי' בתר קנסא] ונראה לי דלא קשיא דהכוונה בברייתא לא מכהן לכהן בזמן שהמעשר הי' שייך לכהן ולא מלוי ללוי כשהי' המעשר ללוי ועמ"ש בסמוך:

שם אין לבתר דקנסינהו עזרא. תמי' לי דא"כ אין נ"מ לכאן מפלוגתא דר"ע וראב"ע ומלשון הגמרא משמע דלא הדר כלל ממה דמעיקרא וכ"ש לפי הגירסא שלפנינו אין לבתר. לכן נראה לי דהך קנסא לא שייך רק לראב"ע דסובר דמן הדין שייך מעשר אף לכהן שייך לקנוס דלא יתן רק לכהן אבל אי מן הדין אין לכהן שייכות במעשר היכי שייך לקנוס ליתן מעשר לכהן יתן לעני ולגר ומאי עדיפותא דכהן ועוד היכי שייך לעקור דין תורה שלא יקיים מצות מעשר כלל משום קנס הלוי הילכך אפי' למאי דמשני רק לראב"ע הוא ולא לר"ע כנ"ל ורש"י כתב ג"כ שלא מצינו מפורש דקנסו רק דוגמא והיינו שיש לפרש קרא דוהי' הכהן בן אהרן במעשר היינו שהם יקחו חלק מן הלוים מן המעשר דהיינו תרומת מעשר כנ"ל:

ודע שיש להקשות מאי קושיא הא מלוי לכהן מוציאין דילמא הכי קאמר מכהן לכהן אין מוציאין אבל מלוי לכהן מוציאין דאי הוציא מהני הוצאה זו דדילמא איקרי עם ויש ראי' מזה דאפי' תפס הכהן צריך להחזיר ללוי ועמ"ש בדיבורי התוס' בד"ה כגון ובד"ה ת"ש:

שם השוחט לכהן ולעכו"ם פירש"י ז"ל להכי נקט השוחט לכהן לאשמועינן דהדין עם הטבח. ויש להסתפק לדידן דבאמת מספקא לן אי ללוי חייב או פטור אי נימא דהשוחט ללוי ג"כ אמרינן דהטבח פטור או נימא דוקא לכהן דפטור וודאי גם טבח פטור אבל ללוי דאינו רק מספק לא שייך הממע"ה רק בלוי ששחט אבל כל זמן שהמתנות ביד הטבח הדין עם הטבח ליתנם לכהן. ולכאורה יש להוכיח דכל דלוי פטור אף טבח פטור דאל"כ מאי קושיא הא ללוי ולישראל חייב הא שפיר י"ל לוי עצמו פטור מספק אבל טבח חייב וכן מדמקשה מאידך ברייתא דטבח לעולם חייב אבל לוי עצמו מספק והנה לפי תירוץ התוס' הראשון בד"ה ת"ש נדחה הוכחה זו דלא משמע לי' שיהא ספק לתנא אבל לתירוץ השני דגרסינן לעיל לימא מסייע לי' יש להוכיח מכאן דטבח לעולם פטור אפי' דלוי אינו פטור רק מספק דקושיא זו משוחט ע"כ קושיא היא ולא סיוע. מיהו מ"מ יש לדחות דדוקא בהך קושיא מזה הכלל לא, ניחא להו לתוס' תירוץ ראשון משום דס"ל תקפו כהן מוציאין ואין נ"מ כלל בין ספק לודאי שפיר יש לפרש אין מוציאין ומה שלא זכר התנא דהוא ספק משום שאין נ"מ כלל לכך זכרו גירסת ר"ח אבל למ"ד תקפו כהן אין מוציאין דיש נ"מ בין ספק לוודאי לא שייך כלל לומר דתנא מספקא לי' דהי' לו להזכיר שהוא ספק. ובהכי ניחא לי שלא זכר הרמב"ם דין השוחט ללוי מה דשקלא וטרי' בי' בגמרא והוי לי' לומר השוחט ללוי פטור דגם בזה אין עם הטבח ולהנ"ל ניחא דשפיר יש לומר דלדידן דמספקא לי' אי לוי פטור או חייב דוקא לוי ששחט הוי הממע"ה אבל טבח חייב ומ"מ קשה שפיר לרב דלא שייך לומר דתנא מספקא לי' כיון שלא זכר הספק כיון דפסק תקפו כהן אין מוציאין א"כ יש נפקא מינה טובא בין ספק לוודאי דפשיטא לי' לתנא ואי פשיטא לי' פטור אם כן פשיטא דטבח פטור ג"כ כמו שוחט וע"כ חייב סבירא לי' דספק לא שייך לתנא ומ"מ כיון דלא הוזכר בגמרא בפי' דשוחט ללוי טבח חייב לא זכרו הרמב"ם לכך השמיט דין שוחט ללוי כנ"ל:

שם ורב אי ס"ל כהאי תנא לימא. אף דכבר אמר לעיל דרב מספקא לי' ומה נתחדש לו עכשיו דחוזר להקשות לרב ונראה דלא מצינו לרב שיסתפק אם מכפר על עבדים דאי לוי מיקרי עם מכפר על עבדים ואי לוי לא מיקרי עם הך מכפר על הלוים ולא עבדים דלא נמצא להם כפרה בקרא ועוד דדוקא אי לא נמצא לתנא רמז מזה שייך דנסתפק מעצמו אי לוי מיקרי עם אבל אי פליגי תנאי לא משמע לי' שיסתפק רב בפלוגתא דתנאי הלכה כדברי מי ומשני דאה"נ דנסתפק רב אי הלכה כהאי תנא או כהאי ולפי מה שכתבתי לעיל דקושיא ראשונה היא לר"פ יש לומר דהנך קושיות דבתר הכי הוא לרב עצמו:

בתוספות בד"ה כגון וכו' דאי זרוע וכו' עד דמספקא לן כרב. לפי שהרב מהרש"א חשב שדברי התוס' בכאן אינם כפי תירוץ הראשון בד"ה ת"ש דלא משמע לי' שיהא ספק לתנא. אבל באמת לא ראי זה כראי זה וביאור דבריהם הוא דהי' קשה להם שיתרץ תירוץ כזה דקאמר מפורש זרוע ונימא ולא זרוע ולזה כתבו התוס' דיש הוכחה דהכוונה ולא זרוע דאל"כ לימא זרוע ואי קשיא דילמא הך כגון היינו מעשר אבל זרוע לא דא"כ לימא מעשר מפורש כיון דליכא תו רק מעשר אבל השתא דבאמת ליכא רק מעשר ולא זרוע לא קשיא דלימא מעשר דהוי ס"ד ה"ה זרוע לכך קאמר כגון זרוע דנדע זרוע לא אבל מ"מ אין זה רק דתי' ולא דבר ברור דא"כ היכי מספקא לי' לרב והא כאן בהוכחה דלוי פטור וודאי ואהא כתבו דהוכחה זו אינה ברורה להוכיח מינה דלוי פטור ומספקא לן בהך הוכחה אי הוי הוכחה לוי פטור ואי אינה הוכחה רק כפשטא לוי חייב ולפי זה תנא לא מספקא לי' כלל רק אנן מספקא לן כספיקא דרב אבל דנימא דתנא מספקא לי' שפיר כתבו התוס' דלא משמע לי' שיהא ספק לתנא וזה שכתבו כאן דמספקא לן ולקמן כתבו שיהא ספק לתנא וזה ברור:

בד"ה ת"ש תימא וכו'. כבר כתבתי בגמרא דקושיא זו לא קשיא רק לשיטת התוס' ריש פרק שנים אוחזין דתקפו כהן מוציאין ואין נ"מ בין ספק לודאי שייך להקשות דילמא משום דמספקא לי' ולא חש התנא להזכיר שהוא כיון דקאמר אין מוציאין ואין נ"מ בין ספק לודאי אבל לדעת הפוסקים והרמב"ם מכללם דתקפו כהן אין מוציאין פשיטא שלא יאמר התנא סתם אין מוציאין ולא יזכיר שהוא מספק כיון דיכול להוציא בחזקה ואינו צריך להחזיר:

בגמרא אמר לך רב תנאי היא וכפר וכו' יכפר אלו הלוים וכו' ותניא אידך יכפר אלו העבדים. תמי' לי למה לו להביא הך ברייתא דיכפר אלו עבדים דהא השתא סליק דקושיא מהך ברייתא דשוחט ללוי ולישראל חייב וקאמר תיובתא דרב ולא הוי לי' לומר רק תנאי הוא דיכפר אלו הלוים ש"מ דסובר דלא הוי בכלל עם ולמה לו להביא מאידך ברייתא דיכפר אלו העבדים ונראה לי משום דהך ברייתא ראשונה שנוי' בת"כ ונלמד מיתורא דקרא יכפר לא הוי לי' לרב למיפסק כהך ברייתא דשוחט ללוי כלל רק להכריע ברייתא דת"כ כיון דיש הכרח בקרא לכך קאמר דיש אידך ברייתא דס"ל יכפר אלו העבדים ולכך פסק רב דספיקא הוא ועוד דמהך ברייתא דשוחט ללוי אין הכרח כ"כ דאיכא למימר דמספקא לי' וגבי טבח דלא שייך הממע"ה חייב מספק ויש לנו לומר מדקתני ללוי ולישראל דהוי זו ואצ"ל זו והוי לי' למיתני לישראל וללוי וע"כ דחיובו של ללוי בספק וחיובו של לישראל ודאי וא"כ ראוי לדחות ברייתא דמספקא ולתפוס הך ברייתא דנלמד מקרא ואין ספק מוציא מידי ודאי ועמ"ש בסמוך:

שם דרש מרימר הלכתא כוותי' דרב. לא מצינו שיאמר הלכתא דספק הוא כיון דפלוגתא דתנאי הוא כל כמה שאין הכרח לצד אחד ע"כ ספק הוא ואי יהא הכרח פשיטא דראוי לפסוק כוותי'. ונראה לי דעיקר דס"ד להכריע דחייב כיון דלחיוב איכא תרי תנאי הך ברייתא דשוחט ללוי והך ברייתא דיכפר אלו העבדים ודחינן הך חדא דיכפר אלו הלוים מקמי תרתי לכך קאמר הלכתא כרב דלא שקלינן מיני' אי משום דהך תנא דשוחט ללוי רק לטבח מיחייב דעדיין לא זכה בהן הלוי והדין עם הטבח כמו שכתבתי או משום דיש לומר דהנך תרי ברייתות חד גברא הוא:

שם עולא הוה יהיב מתנתא לכהנת. פירש"י לכהנת בת כהן אפי' אשת איש וכו'. דבריו צריכין ביאור שחלק דברי עולא בתרתי כהן ואפי' כהנת וההיתר לזרים וכוונתו כך דהא דינו של עולא הוא דמקיים מצות מתנות במה שנותן לכהנת א"כ משום דמותרין לזרים הרי לזר פשיטא דאסור ליתן לקיים המצוה וע"כ משום דכהן אפי' כהנת רק דהוי קשה תינח בלא נשאת אבל אי נשאת דחזינן בת כהן שנשאת נעשית זרה לגבי תרומה לזה קאמר דדוקא לגבי תרומה פשיטא שאין נותנין לה תרומה כשנשאת כיון דחזינן דנעשית זרה לאכילה אבל לגבי מתנות עדיין כהן ואפי' כהנת ולא שייך שנעשית זרה לענין זה. ומ"ש רש"י ז"ל כהנת בת כהן דלא נטעה דכוונתו אשת כהן דבה אין מקיימין המצוה כלל דלא שייך בה כהן ואפי' כהנת רק על בת כהן ובזה תבין שזה שהגיה בדברי רש"י שפירש אפי' אשת איש אשת ישראל הוא טעות גמור דאותה רבותא שיש בנשאת לכהן הוא ממש כמו נשאת לישראל כיון שאין כאן פטור מצד אשת כהן רק מצד בת כהן ואי הוי כזרה מה בכך דנשאת לכהן כיון דהיא נעשית זרה אין לקיים בה המצוה וזה ברור ועיין מ"ש בסמוך (ד' קל"ב):

ודע דנראה מדברי רש"י ז"ל דאשת כהן בת ישראל אין נותנין לה מתנות לקיים המצוה דפי' כהנת בת כהן ולפי זה יש להוכיח מדבריו דכ"ש שאין נותנין תרומה לאשת כהן דמה מתנות דקולי אין נותנין כ"ש תרומה דחמור אבל בטור סי' של"א מבואר דנותנין דלקטן נותנין תרומה אבל לאשת כה ולעבדיו אין נותנין והיינו משום דקטן הוא עצמו כהן ושפיר נותנין אבל כל האוכל מצד קנין כספו אין נותנין לו תרומה רק הבעל מאכילה משלו וכן העבד ודברי הב"ח סי' של"א במה שהניח דברי הטור בצ"ע גם מה שכתב אח"כ הכל תמוה ולא כיוון יפה בלשון הטור אך יש להסתפק קצת בבת כהן האוכלת תרומה אם יש ליתן לה תרומה ונראה לי שדינה כקטן כיון שאין ההיתר מכח קנין כספו:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה