תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
מהדורא בתרא חיו"ד · סימן לג
ו ואם נתחלפו עט"ז בשם הב"ח. והנה אף כי מה שפירש הט"ז כוונת הר"ן אינו נראה כלל דפשיטא דלא מיירי בספק דרוסה אבל מ"מ לדינא דבריו נכונים חדא דעיקר הפי' שפי' הר"ן לדעת רש"י הוא תמוה דבריש פרק א"ט פירש"י בהדיא דטריפות חליף מטעם דהוי כנטולין ומשמע בהדיא למעיין שם דסובר דבעינן שיתחלפו ממש זה לאדום וזה ללבן וכמו שכתב הרשב"א לדעתו גם מכל הפוסקים דפסלי בשניהם אדומים ולבנים מבואר להדיא משום דכולו לקוי אבל במקצתו אפי' פנימי אדום לא איכפת לן. ועוד יש לתמוה על הר"ן דהא בש"ס קאמר שני עורות יש לו לוושט חיצון אדום ופנימי לבן וא"כ להר"ן הכל תלוי בפנימי ולמה קאמר חיצון אדום וע"כ דגם בחיצון יש טריפות או דחיצון בלבד שנתחלף טרפה או דבעינן שיתחלפו שניהם אבל להר"ן קשה. גם נראה לפע"ד ברור דלא הי' כוונת הר"ן דהכא נמי באודם משהו טרפה רק דמדמה הר"ן אודם בכולו להך דהתם דיש משהו בצירוף הריעותא וה"ה כאן באודם כולו דיש לחוש בלי הריעותא אבל במשהו מודה דלא מיטרפה [אמנם מדברי התוס' פרק השוחט (דכ"ח) בד"ה אתא משמע קצת דבמשהו אודם לא מיטרפה אבל בהרבה אדום מיטרפה כהב"ח עיי"ש היטב]:
ודע דלפי מה שכתבו התוס' פרק השוחט ליישב קושית הר"ר אלחנן למ"ד דיש בדיקה לנקב מבחוץ מאי פריך ור"מ האיך אכיל בישרא הא יכול לבדוק ותרצו דיש חולי שהוא מאדים כמו דרוסה ומהרש"א הקשה דהא הוי מצי לומר דיש לחוש לדרוסה והוא תמוה דפשיטא דמשום דרוסה לא הוי מקשה ור"מ האיך אכיל בישרא דאטו לא משכחת לה שנדע בבירור שלא נדרסה מעולם רק על חולי קשיא לן ואהא תרצו דיש חולי שמאדים כמו דרוסה. והנה לפי זה הי' מקום לחוש בנמצא אדום שמא חולי הוא שהאדים כמו דרוסה וטרפה ואף דכתב מהרש"א דלפי האמת לא חיישינן לזה היינו בלי שום ריעותא כמו שהכריח מהרש"א דאל"כ ניקב פנימי ולא חיצון דכשר היכי משכחת לה אבל בנמצא באמת אדום בפנימי יש לומר דחיישינן שמא חולי הוא שהאדים כמו דרוסה [ולפי' הר"ן דלכך לא חיישינן לעור השני דסי' קשין הן ניחא אבל לתירוץ הרא"ש בזה יש להסתפק ודו"ק]:
אמנם יש להסתפק בכוונת התוס' אם הכוונה דיש חולי דמאדים והיא נטרפת בהאדמה זו כמו דרוסה ממש דאפי' לא נמצא האדמה זו רק בעור הפנימי טרפה או דהכוונה דיש חולי שמאדים וסופה לנקב אבל רק במקום האדמה ולא יותר ויש להוכיח דכוונת התוס' כפי' האחרון דאל"כ האיך קאמר דילמא במקום ששחט נקב הוי הא בפשיטות יש לחוש לחולי הנ"ל ואי אפשר לבדוק חיצון וע"כ דכל שנבדק פנימי לא איכפת לן אפי' בהך חולי ולפי זה ממילא לדידן אין לחוש כלל אפי' נמצא אדום בפנימי דנהי דחולי הוא מ"מ הרי לא ניקב רק אחד ולדידן לא חיישינן לחיצון כיון שאין ריעותא בחיצון לכן העיקר כהט"ז בזה:
ז שניהם אדומים או לבנים. ובעל העיטור חולק בזה דכשר וכן משמע באמת בש"ס דקאמר חליף טרפה ושניהם אדומים אינו חליף רק אחד נשתנה וכן גבי ריאה אמרו חליף טרפה והתם פשיטא שנתחלף ממש דבצד אחד הוי שוה בשוה וכשר כמו שכתב הד"מ סי' ל"ה בשם מהרי"ו אך יש לומר דהא דקאמר חליף היינו דבהא אפי' לא נחלף רק במקצת ואפי' זה שלא כנגד זה טרפה דהא עכ"פ הוי כנקוב אבל בנשתנה כולו אפי' אחד טרפה כסברת הרא"ש. אמנם מלשון הרא"ש משמע דכל טריפות חליף אינו רק בלקוי כולו ולא ידעתי מנין לו ונראה שגם המחבר כוון לזה ולכך לא כלל תרווייהו ולומר בפשיטות דאם נתחלף אחד טרפה וע"כ דלא דמי דחליף ממש אפי' במקצת ושניהם לבנים ואדומים דוקא כולו או רובו כמו שכתב הרא"ש ודו"ק:
יב ויש מכשירין. זהו מה שכתב הרא"ש בשם הראב"ן. והביא ראי' מבית הכוסות דלא חיישינן שמא הבריא ותמוה לי דהרא"ש גופא פי' לעיל הבריא ניקב א"כ סבירא לי' לעולא דלא חיישינן כלל לנקב ואפי' בדיקה לא בעי כמו שכתב הרא"ש שם להדיא. דזהו עיקר הקושיא מדרוסה א"כ לפי זה מאי ראי' מייתי מבית הכוסות התם באמת בדיקה בעי ומנין לו דבבית הכוסות אפי' בדיקה לא בעי אדרבא משמע להדיא בש"ס שם דבדיקה בעי וביותר אני תמה על הרב שהביא דעת היש מכשירין הללו דתינח להך טעמא שמא ניקב אבל להך טעמא דשמא נתרפא א"כ גם עולא מודה דבדיקה בעי ולא חייש שמא נתרפא ולדידן לא מהני בדיקה שמא נתרפא אם כן נהי דקיימא לן כעולא מ"מ בדיקה בעי ואין בדיקה לנקב מבחוץ ואי נימא באמת דהנך דפסקו כעולא ע"כ דמפרשים הבריא ניקב ועולא לא חייש ואפי' בדיקה לא בעי א"כ מלבד מה דקשה מאי ראי' מבית הכוסות כנ"ל אבל בלא"ה משמע מדברי הרב דלא פליג על חששא דנתרפא שהזכיר המחבר ובאמת להנך פוסקים ע"כ דאפי' החולקים על עולא לא חיישי שמא נתרפא ואי נימא דהנך פוסקים ס"ל באמת שמא נתרפא רק לא ס"ל דנקב אין לו בדיקה בחוץ לכך שפיר נחלקו לענין אי מועיל בדיקה מ"מ תיקשי הא הרב מודה דאין לנקב בדיקה בחוץ א"כ האיך הביא דעת היש מכשירין הללו. גם תמוה לי על הרב אי נימא דלדעת היש מכשירין עכ"פ בדיקה בעי א"כ הרי כבר החליטו דאנן אין בקיאין בשום בדיקה א"כ עכ"פ לדידן טרפה בוודאי. ובאמת כי גם על המחבר שהוא ג"כ דעת הרמב"ם קשיא לי דהא הם פסקו דנקב אין לו בדיקה מבחוץ א"כ לשיטה זו פשיטא דהבריא ניקב דאי הבריא נתרפא א"כ מה בכך דלא חייש עולא שמא נתרפא בלא"ה אין בדיקה לוושט מבחוץ והרב הש"ך הקשה על המחבר מה נ"מ בנתרפא ובאמת הא לא קשיא דנ"מ בניקב חיצון בקוץ כמ"ש לעיל ס"ק י"א אבל הא קשיא דלדעה זו פשיטא דבש"ס הפי' הבריא ניקב דהתם מיירי בהדיא בישב בפנים. וצריך לומר דסבירא להו דעולא באמת חייש לנקב ומיירי דהפנימי גופא לא ניקב מעבר לעבר א"כ יש לו בדיקה רק דס"ד לחוש דנתרפא קמש"ל דלא חיישינן [ולפי זה לדידן אפי' לא ניקב פנימי מעבר לעבר טרפה דשמא נתרפא וכ"כ הש"ך] וכן צריך לומר בכוונת רש"י דסובר נקב אין לו בדיקה בחוץ ומ"מ הביא פי' דשמא נתרפא וע"כ כנ"ל אבל על הרב קשה כנ"ל לכן נראה ברור שאין להתיר בשום פנים אותן האווזות המלעיטין אותם כל שנמצא נקוב מצד אחד כי כבר הוכחתי דאפי' להיש מכשירין אין להקל לדידן מכמה טעמים: