אור ברסלב
תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות מהדורא בתרא חיו"ד › סימן לה

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

מהדורא בתרא חיו"ד · סימן לה

סימן לא

ד טריפות זה של חוט השדרה. לשון הרמב"ם ז"ל פ"ט מה"ש עד היכן חוט השדרה תחילתו מבחוץ לפולין שבתחילת העורף עד סוף פרשה שני' שלא ישאר אחרי' אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחילת האלי' עכ"ל וכל הפוסקים הבינו כי דעתו דפי פרשה שלישית עשר וע"ש בכ"מ מה שדחק ליישב דברי הרמב"ם ואני תמה כי לפי דעתם דכוונת הרמב"ם להכשיר בפי פרשה שלישית ובהכרח שנאמר דפרשה שכתב הרמב"ם אין הפי' כמו פרשה שאמרו בש"ס דהא בש"ס הכוונה הפיצול בעצמו וברמב"ם ע"כ דכוונתו על החוט הישר לא על הפיצול וא"כ תיקשי האיך לא הזכיר הרמב"ם עיקר דין הפיצול דאיבעי' לן בש"ס ועלה אמרינן מאי לאו פרשה ראשונה ושני' ודחינן שלישית והאיך לא הזכיר הרב בפיצול עצמו מה דינו והוא תמוה מאוד גם קשה מאוד ששינה מלשון הש"ס דקראו לפיצול מרשה עצמו והוא קורא לחוץ הישר פרשה אבל לפעד"נ דלק"מ על הרמב"ם דוודאי יש להבין בש"ס לפי פירש"י והפוסקים חדא מה שייכות יש לבעי' זו בדין הפיצול עצמו להך מימרא דשמואל הא בלא"ה יש להסתפק אי יש טריפות בפיצול או לא דהא דינו של שמואל אינו בפיצול כלל הגה שאמר את"ל עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו וקשה אפי' אי אין עד ועד בכלל יש לספק בפיצול דהא מ"מ בכלל ספק הוא כמו שפירש"י ויש להסתפק בפיצול ראשון ושני ועוד דמה מקום ספק יש כאן דבמשנה נאמר חוט השדרה שנפסק ברובו טרפה והאיך ס"ד לומר דגם בפיצול אפי' החוט לגמרי קיים חל טריפות דהא לא נפסק חוט כלל לכן ס"ל לרמב"ם דכולה סוגי' לאו בפיצול קא משתעי כלל רק דבעי מעיקרא אהא דקאמר שמואל עד בין הפרשות ומספקא לן אי עד ועד בכלל או לא ואהא בעי פי פרשה מהו דנהי דאמרינן עד ולא עד בכלל מ"מ יש ספק אי פי פרשה ראשונה נקרא בין הפרשות לשמואל כי העצמות השלשה שיש שם הם נקראים פרשות כמו שכתב הרמב"ם שם הלכה ד' וז"ל וג' פרשיות הן ואלו הן שלשה עצמות דבוקין זה בזה למטה מחוליות של שדרה וכיון שאילו העצמות נקראין פרשיות מקום הדיבוק נקרא בין הפרשיות וכיון שאמר שמואל עד בין הפרשיות כוונתו עד פי פרשה ראשונה וכיון דאין עד בכלל פי פרשה ראשונה בכלל ספק ולא וודאי או דפי פרשה ראשונה לא נקרא בין הפרשיות כלל חדא דשם אינו מקום הדיבוק שבין פרשה לפרשה רק בין פרשה ראשונה לשדרה ועוד דאפשר דגוף העצם מיקרי בין הפרשיות לפי שהוא מקום שבין פיצול לפיצול וא"כ אף שאין עד בכלל היינו גוף עצם הפרשה ולא פי פרשה ושייך לשדרה ואתי ר' ירמי' ובעי בהיפוך אי נימא עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו אי נימא דפי פרשה מיקרי בין הפרשיות ולא יותר א"כ הא בכלל ולא פרשה עצמה דהיינו העצם הראשון בעצמו וזה בכלל ספק או דילמא דהא מיקרי בין הפרשיות כנ"ל וכל עצם הראשון וודאי טרפה ואהא פשיט מברייתא דקאמר הפרשה תידון כבשר מאי לאו ראשונה ושני' [ובהכי ניחא דקאמר ראשונה ושני' או דס"ד באמת לפשוט דאין ספק בשני' כלל או אפי' לפי ספיקו של שמואל אי טרפה קאי אשני' ואי כשרה גם ראשונה כשרה] מוכח דפרשה עצמה אינו בכלל ואהא קאמר לא שלישית אבל ראשונה ושני' טרפה והכל בפרשה עצמה קא משתעי א"כ לפי המסקנא אין כשרות רק בפרשה שלישית עצמה לא פי פרשה:

ולפיכך השמיט רבינו הגדול ז"ל דין הפיצול כי לפי דעתו לא הוזכר פיצול בבית המדרש כלל וכל סוגית הש"ס בפרשה עצמה היינו העצם בעצמו לא פי פרשה וזה שכתב עד סוף פרשה שני' והוסיף לומר שלא ישאר אחרי' אלא פרשה שלישית דלא תימא עד סוף פרשה שני' ופי פרשה שלישית בכשרה דיינינן לה רק התחלת מקום הכשרות מפרשה שלישית ואינו נשאר אחר מקום הטריפות רק פרשה שלישית בלבד כי לפי המסקנא פי פרשה נמשך למעלה לעולם לפי מה שפרשתי דעיקר האבעי' אי פי פרשה מיקרי בין הפרשיות ולא הפרשה בעצמו או דפי פרשה נמשך למעלה ופרשה גופא טרפה ולפי מסקנא ראשונה ושני' טרפה א"כ פי פרשה נמשך למעלה ועד סוף השני' היינו עד התחלת פרשה ראשונה ופי פרשה שלישית הוא סוף השני' וסוף בכלל טריפות וזה ברור לפע"ד. ולפי זה לדינא דעת הרמב"ם דפי פרשה שלישית טרפה אמנם יצא לנו לדעתו קולא גדולה שאין טריפות פסיקת החוט בפיצול כלל. והנה אף שאין להקל נגד כל הפוסקים המחמירים בפיצול אבל מ"מ במה דמחמיר המחבר להטריף פי פרשה שלישית בהא פשיטא דנקטינן כוותי' מאחר שהוכחתי דגם דעת הרמב"ם כן ודלא כהש"ך ס"ק ח' דמכשיר בפי פרשה שלישית וחולק על המחבר ועיקר דבריו על פי הרמב"ם ולפי הנ"ל הא ליתא ופשיטא דהרמב"ם מטריף בפי פרשה שלישית כנ"ל ועוד אבאר בס"ק שאחר זה בזה:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה