תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
מהדורא בתרא חיו"ד · סימן כג
א ושיעור שהי'. עתב"ש דמשערין לפי רוב השוחטין ורוב הסכינין דאי לפי שוחט זה וסכין זה תיקשי מה שאמרו בש"ס שהיות מהו שיצטרפו ופריך תפשוט לי' מדידי' דאמר רבא השוחט בסכין רעה אפי' הוליך והביא כל היום כשר ומשני בלא שהה ובס"ד הוי מיירי ששהה בנתיים ולא שחט וקשה מה בכך שם לא פסלה שהי' כיון דבאותו סכין הוא מוליך ומביא כל היום וצריך שיעור שהי' כדי שחיטת סכין זה. ובאמת אין כאן ראי' כלל דמה דס"ד בשהה היינו משום דס"ד דלאו בכל רגע חותך בסי' רק שהוליך והביא הרבה עד שחתך וכן הרבה עד שגמר השחיטה והשתא שפיר פריך דשהיות שבנתיים עולים יותר מהחתיכות ופשיטא דלא חשבינן שיעור שהי' בצירוף השהיות רק בשחיטה בלבד דעל השהיות אנו דנין לפסול השחיטה ע"י זה וכן צריך לומר בהכרח דאל"כ מה ס"ד דמיירי בשהה בנתיים דהא הוליך והביא כל היום נקט וע"כ דס"ד דהוליך והביא בלא חתיכה דהי' קשה לו לומר דכל רגע חתך ולא גמר שחיטתו רק בכל היום ועל זה משני דלא שהה רק בכל רגע חתך מעט מעט עד שגמר שחיטתו וזה ברור. שוב ראיתי בתב"ש ס"ק ט"ו גבי שוחט בסכין שאינו חד שפסק כדעת ר"י לפסול בהולכה והבאה בלבד בלי שחיטה מסוגי' הנ"ל וא"כ פשיטא שאין ראי' לדבריו כאן כמו שכתבתי. גם מה שהביא ראי' ברורה מפי' הר"ר אושעי' גבי שהה במיעוט סי' דלא משערינן בדידי' יש לדחות ג"כ דאטו לא משכחת לה שאותו המיעוט שחט בנחת מעט מעט כדי שחיטת רוב שנים של בהמה זו. ואדרבא נראה לי לכאורה להוכיח מלשון רש"י שפי' על מה שאמרו טבח חכם שזה השוחט חכם הוא משמע לכאורה שבא לומר דבדידי' משערינן לפי מהירת בדיקתו והרגשתו דדוחק לפרש דכוונתו לפרש טבח חכם היינו טבח שהוא חכם חדא דמה ביקש בזה וכי אפשר לפרש פי' אחר בזה ועוד דהוי לי' לומר טבח שהוא חכם ומדקאמר שזה השוחט חכם הוא משמע דקאי על זה שעשה השהי' שאנו דנין לפי הרגשתו ומהירת בדיקתו. ומ"מ נראין דברי התב"ש לדינא ויש דמות ראי' לזה מדברי התוס' שכתבו גבי הך דר"ש דקאמר כדי ביקור טבח חכם דבסכין הראוי לבהמה זו מיירי ע"ש ולא כתבו דתלוי לפי הרגשת שוחט זה וזריזותו וכמו כן קשה למה לא העמידו עצמן לפרש אליבא דת"ק דתליא ג"כ לפי ענין השוחט וע"כ דדוקא לפי אותה בהמה משערין לפי אורך הסכין לבהמה זו לר"ש ולת"ק כדי שחיטת דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף אבל באדם השוחט לאו בדידי' משערינן כנ"ל:
ב עד רוב הסי'. עש"ך ס"ק ג' ובנה"כ השיג על זה דא"כ למה לא הזכיר הרמב"ם דאם שהה רחוק מן הרוב כשר והוא תמוה. דזה נזכר להדיא ברמב"ם בתחילת דבריו שנתן שיעור הגבהה והרבצה ושחיטה ואמר שאם שהה פחות מזה כשרה ואדרבא בזה הקשה בכ"מ על הנך דמפרשי כפי' הש"ך בנה"כ דדברי הרמב"ם סותרין זה את זה דמעיקרא קאמר דאם שהה פחות כשר וכן מבואר שם השגה זו בתשובת הר"ר יהודה. ב"י בן שישאן שהביא הכ"מ פ"ג הלכה י"ג. ומ"מ העיקר כפי' הנה"כ ומה שאמר מקודם וישחוט לא הי' כוונתו גמר שחיטה שהרי אח"כ שרצה לומר גמר שחיטה אמר לא כדי שישחוט שחיטה גמורה ש"מ דכדי שישחוט גרידא לאו בגמורה דוקא מיירי דלפי' הכ"מ קשה דמה זה שכתב הרמב"ם כמו מיעוט שחיטה ובש"ס ג"כ מבעי' לי' שהה במיעוט סי' הא חוט השערה פחות מן הרוב הוא מחצה ממש ועל כיוצא בזה אמרו ריש פרק השוחט שחט חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה וכלשון הזה כתב הרמב"ם והמחבר לעיל סי' כ"א ומ"ש דאמרו כאן כמו מיעוט ומי סני להו לומר שחט כדי שחיטת מחצה סי' מאי. גם מה שהביא שם הכ"מ לפרש דקאי על שהיות מצטרפות אינו נראה כלל אף כי יש ליישב מה שהקשה בכ"מ שם אבל בלא"ה קשה דהי' לומר מעיקרא בבבא ראשונה ויש בין הכל שיעור שהי' או יותר הרבה ושמעינן הכל ולאיזה צורך כתב בבא שני' לכן העיקר בכוונת הרמב"ם כמו שהבין הראב"ד ור"י אך הא קשיא לי על הרמב"ם גופא דהא במשנה נאמר אם שהה כדי שחיטה ומפרש רב כדי שחיטת בהמה אחרת והאיך נפרש במיעוט שחיטה דהא בס"ד לא ידע כלל מהגבהה והרבצה וכ"ש לפירש"י דרב באמת סובר שחיטה בלבד א"כ אין שיעור לשהי' כלל דהא במיעוט שי' אין שיעור כמה הוא המיעוט וע"כ דהכשר שחיטה קאמר וצ"ע: