אור ברסלב
תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות מהדורא בתרא חיו"ד › סימן יב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

מהדורא בתרא חיו"ד · סימן יב

סימן י

א עד שיבדקו אחריו. עש"ך ס"ק ג' דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים דלעיל סי' י"א דינא הכי ותימה שהרי הרמב"ם ז"ל בעל סברא זו כתב בהדיא בשוחט לימים ונהרות וכן אפילו שוחט לגומא בבית דשחיטתו כשרה דיעבד רק אח"כ בשוחט בשוק בגומא אז כתב שאסור עד שיבדקו אם הוא אפיקורוס וברור דסובר לחלק דכל הנך דלעיל לית בהו חשש מינות שלא הי' הדבר חוק אצל הצדוקים ושכיח לעשות כן רק חשש הוא שחששו שלא יהא נראה כשוחט לים ונהר רק בזה הואיל והי' חוק הצדוקים לעשות כן והוא עשה בשוק במקום שאין לו שום נזק אם הי' שוחט סתם שאין צריך לנקות השוק לכך חוששין לו למינות וכן בשוחט בבית בגומא אין לחוש דוודאי הי' כוונתו לנקות חצירו אף שלא עשה כתיקון לעשות מקום חוץ לגומא מ"מ פשיטא דכוונתו הי' שלא לטנף אותו מקום ג"כ ואין לחוש לו למין רק בשוק וזה ברור וכן בברייתא לא הוזכר זה רק בשוק בשוחט לגומא או במקום אחר והדם יורד לגומא:

ולענין עיקר המחלוקת נראה פשוט דוודאי מודה הרמב"ם דאם אינו לפנינו לבדקו וכדומה אין לאסור דיעבד שחיטתו רק דמ"מ צריך בדיקה עכ"פ על להבא כמו שפירש"י להבדל מפיתו ויינו ואם יתברר באמת שהוא מין שחיטתו אסורה למפרע א"כ איך אפשר לאכול משחיטתו בלי בדיקה ולבדקו אח"כ שמא מין הוא ונמצא אכלו טריפות למפרע ולזה הטעם הוצרך שלא לאכול עד שיבדקנו ולפי זה אין מרש"י ראי' דלא כרמב"ם ונראה דגם רשב"א מודה לזה ולא כתב רק דאין לפסול דיעבד בלי בדיקה ובזה אפשר דהרמב"ם מודה כנ"ל:

ב ובזמן הזה. זהו מה שכתבו בשם הא"ז אבל אני תמה דהמעיין בהגהות על המרדכי שהעתיק דברי הא"ז וז"ל והאידנא דלא שכיחי מינין דעבדי כהאי גוונא ליכא למיגזר ושרי לשחוט אפילו לתוך גומא מנוקה ולית הלכתא כרב דאמר כל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור עכ"ל. מבואר שעיקר ההיתר שלו נבנה על זה היסוד דלא קיימא לן כרב והשתא גם אז דהי' שכיח מינין בחדרי חדרים דלא הי' חשש הי' מותר וסובר לפרש לאו משום לנקות חצירו רק בבית ליכא משום מראית העין אלא בשוק וזהו דלא כש"ך ס"ק ב' והוא כתב על פי פי' התוס' ורש"י והר"ן אבל הא"ז הנ"ל סובר כס"ד דתוס' בקושיא ובאמת לית הלכתא כרב לכך גם השתא כיון דליכא מראית עין מותר דגם אז הי' מותר באופן הזה דלא נאסר רק משום מראית עין ולא בחדרי חדרים והאידנא הוי כמו חדרי חדרים אבל לפי מה דקיימא לן בא"ח כדעת הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות שבת דהלכה כרב ומכאן לא קשיא דמשום לנקות חצירו מותר אבל בלא זה אפילו בחדרי חדרים אסור א"כ השתא נמי אסור והאיך כתב הרב כאן בסתם דעת הא"ז להתיר וכן הש"ך סותר עצמו לפי הנ"ל מס"ק ב' לס"ק ה' ודו"ק [והא דלא משמע לי' לא"ז להתיר האידנא אפילו לרב דלא דמי לחדרי חדרים כיון דלא משכחת איסור האידנא כלל דיש לומר דכיון דאז לא הי' במציאות היתר אין כח עכשיו לבטל האיסור רק כיון דלית הלכתא כרב גם אז הי' מותר בחדרי חדרים ועכשיו דמתירין לגמרי אין זה ביטול למה שאסרו הם דלא אסרו רק במקום שיש לחוש ודו"ק] ואמת דמדברי התוס' בד"ה אין שוחטין לגומא משמע ג"כ כהא"ז שכתבו פי' ר"ח בגומא נקי' מותר והקשו עליו דלפירושו למה לי תקנה דיעשה לו מקום שחיטה בפני עצמו הא יכול לעשות גומא שאינה נקי' וכתבו לכך יש ליזהר שלא לשחוט אפילו לגומא שאינה נקי' ויש להבין כיון שהקשו על פיר"ת קושיא חזקה ולא תרצו כלום למה כתבו דיש ליזהר הא איסור גמור יש כמו בנקי' וכן כתבו הרבה פוסקים באמת דיש איסור גמור מכח קושיא זו ודוחק לומר דמשמע להו לדחות דיש חילוק בין שחיטה מועטת ודם מועט דבקל הדם מתעכר ואינו ראוי לזריקה משא"כ בגומא גדולה ודם הרבה עדיין יש בו דם נקי הראוי לזריקה ובזה מועיל תקנה הנ"ל אבל זה דוחק שלא זכרו התוס' שום דחי' לקושיא זו לכן הי' נראה דסבירא להו לתוס' דאפילו בגומא נקי' עכשיו לית איסור לשחוט כסברת הא"ז רק זהירות בעלמא הוא כמו שכתב הד"מ בשמם ע"ש ועל זה כתבו מאחר שדחו פיר"ת דגם באינה נקי' יש ליזהר ודו"ק:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה