תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
מהדורא בתרא חיו"ד · סימן טו
ב וכתב ב"י בשם התוס' דאפי' איכא ריעותא שאינו יכול לעמוד לא חיישינן והוכיחו זה דאל"כ פשיטא דאזלינן בתר רוב הנולדים ונראה דכוונת התוס' היינו דלא נימא דר"נ מיירי באופן דאין ריעותא במה שאינו עומד כגון ששחטו מיד כשיצא מבית הרחם אבל אם שהה איזה שעות על הארץ במה שדרך ולד לעמוד בזמן כזה ולא עמד בהא חיישינן לריסוק ועל זה כתבו התוס' דעיקר דקמש"ל ר"נ היינו אפי' איכא ריעותא דאם לא כן אזלינן בתר רוב דנולדים ולא קשה מידי קושית מהרש"א שם ודו"ק:
אך יש לדקדק בדברי התוס' דהא בנפילה יש שני תנאים האחד שהי' מעת לעת ושני בדיקה ואף דבדיקה אינו מועיל בו ביום מ"מ ה"מ בנפילה גמורה משא"כ אם אינה נפילה גמורה כמבואר ברמב"ם פ"ט מה"ש ובכ"מ שם א"כ הכא מה בכך דאזלינן בתר רוב הנולדים מ"מ הא בכל רוב כל היכא דאיכא לברורי מבררינן א"כ קמש"ל הכא דאפי' בדיקה לא דלא חיישינן כלל. תדע דהא בהך דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן לא סמכינן ארובא לכתחילה א"כ הכא נמי ס"ד כן. לכן נראה לכאורה דסבירא להו לתוס' דר"נ באמת לא אמר רק שמותר לשחטו בו ביום ואין צריך שהי' מעת לעת אבל מודה דמה שיש לברר מבררינן לאחר שחיטה אבל אם הי' בו חשש ריסוק באמת לא הי' מועיל בדיקה בו ביום ואם שחטו אסור. וכן רש"י לא הזכיר רק שהי' מעת לעת [וראייתם כמו שאבאר לקמן] וכ"ש לפי האמת דמיירי אפי' איכא ריעותא שאינו יכול לעמוד א"כ בהא וודאי ליכא למיסמך ארובא וא"כ בעי בדיקה עכ"פ ואף שלא זכרו התוס' והרא"ש בדיקה היינו משום דפשיטא הוא כיון דאיכא ליברורי ויש כאן ריעותא שאינו יכול לעמוד ולא מיירי ר"נ רק מדין אם מותר לשחטו. ובזה נראה לפע"ד ליישב דברי הרא"ש פ"ק דביצה מה שתמהו עליו שהוא סותר עצמו מסוגית הש"ס פרק א"ט והנה הרב רמ"א תירץ דהכא ביו"ט גרע טפי דחיישינן למלאכה שלא לצורך והנה הט"ז האריך להשיב וכבר האריכו האחרונים ליישב כל קושיותיו אמנם זאת אחת הוא ואין להשיב עליו דהאיך כתב הרא"ש כדאיתא פרק א"ט ולא נזכר שם מזה דבר ואדרבא בהיפוך מבואר שהרי בס"ד רצו לסייע לר"נ מעגל שנולד ביו"ט וקשה לר"נ מי ניחא הא שם יש חשש מלאכה שלא לצורך וע"כ דבעל הסייעתא הוי ס"ל דלר"נ אפי' ביו"ט לא חיישינן א"כ מי הגיד לנו דאח"כ כשמדחה שהפריס סובר בהיפוך דביו"ט לכ"ע צריך שיפריס הא עיקר כוונתו לדחות הסיוע אבל לר"נ לא בעינן הפריס כלל אפי' ביו"ט. לכן נראה לפע"ד ע"פ קצת דרכו של רמ"א דוודאי יש להבין שם דרצה לסייע לר"נ מהנך משניות ודחי הב"ע שיצא דרך דופן והפריס ע"ג קרקע והשתא כיון דבאמת הך דר"נ קאי להלכה האיך קאמר הב"ע דנראה שהוא מחליט האוקימתא דכך באמת מיירי וזה אינו דהא הלכה כר"נ בלי שום חולק ואין עליו שום קושיא ועוד דהא סייעתא קמייתא פשיטא דר"נ גופא השיב כן לרבא והוי לי' לומר דילמא שיצא דילמא שהפריס כדרך הש"ס בכל מקום. גם מה בקשו בזה בכל השקלא וטרי' אם יש סיוע כיון דהלכה כר"נ ומכל זה נראה דבאמת ר"נ החליט האוקימתא שיצא דרך דופן דרבא הי' חושב דלא חייש לריסוק ואפי' בדיקה לא בעי וזה אינו דבאמת בעי בדיקה ולא אמר רק שמותר לשחטו ומהני בדיקה בו ביום ולא כשאר נפילה ולכך הביא רבא סיוע מהך דתינוק ור"נ מוקי לה באמת דרך דופן דאל"כ כיון דעכ"פ בדיקה בעי א"כ התם קרי בי' לאונסו וזה שהשיב לו הב"ע שיצא דרך דופן והיינו דפריך אח"כ בלשון קושיא ת"ש לא סייעתא דכיון דמוקמת לה באמת ביצא דרך דופן אבל בלא"ה בעי בדיקה א"כ פשיטא דאסור לשחוט ביו"ט שמא תמצא טרפה ומשני הב"ע שהפריס לזה בפרק א"ט הביא הרא"ש מימרא דר"ג בלבד דאין בו משום ריסוק ומותר לשחטו בו ביום והיינו כיון דיכול לבדוק מיד דלא הוי נפילה גמורה כנ"ל ולא חש להזכיר דפשיטא כיון דאיכא ריעותא שאינו יכול לעמוד לא סמכינן ארובא כ"ש דאיכא ליברורי ושם בפרק א"ט הזכיר הך אוקימתא דהכא שהפריס דקאי להלכה דאל"כ אסור ליח ביו"ט כנ"ל. כנ"ל ליישב דברי הרא"ש [ואף שיש לדקדק הנת שלא הזכיר בדיקה אבל מ"מ אין דבריו סותרין זה את זה וגם אינו סותר סוגית הש"ס פרק א"ט דאפי' נימא שנתחדש לו זה בביצה להצריך בדיקה אבל עכ"פ אינו סותר לסוגי' דשם גם לא לדבריו רק במה שהוסיף כאן דין הבדיקה ודו"ק] מ"מ לענין דינא אף דאין אנו בקיאין בבדיקה עכשיו אין להחמיר דיעבד אפי' בזה"ז מאחר דמכל הפוסקים משמע דאפי' בדיקה לא צריך כמו שכתב הט"ז בהדיא אבל דברי הרא"ש בביצה נראה לפע"ד ברור שכוון להנ"ל דאל"כ סותר גוף הסוגי' וגם סותר עיקר דבריו דפסק כר"נ ודו"ק: