תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש שמות · פרשת כי תשא
מדרש רבה פ' כי תשא והובא בזרע ברך פ' בראשית וז"ל וארא והנה חטאתם וגו' ראה משה שאין עמידה לישראל וחבר נפשו עמהם ושיבר את הלוחות. ואמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי את הלוחות. אם אתה מוחל להם שנאמר ועתה אם תשא וגו' הן מחול לי. ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי אלא מחני נא מספרך. אמר ר' אחא לא זז משם עד שדינה חטא שלהם. אמר משה הי' לישראל מי שביקש עליהם רחמים. עלי מי יבקש. התחיל לצער על שבירת הלוחות. א"ל הקב"ה אל תצער בלוחות הראשונות לא היו אלא יו"ד דברות לבד ובלוחות השניות אני נותן בהם הלכות מדר' ואגדה. ולא עוד אלא שאתה מבושר שמחלתי על חטייך שנאמר ודע כ' ישה אלוקי מעוניך ע"כ:
והנה בזה צווחו כל בעלי פרשנים. חדא. וכי חטא ישראל וחטאו הם בנושא אחד. שהלה כפרתו בכפרת ישראל. וע"ק אל תצער בלוחות הראשוני' היו יו"ד דברות כו' ממשמעות הדברי' שפייס למשה. והניח דעתו בזה שנמחל לו החטא כיון שכפלי' לתושי'. והרי לפי הנחת וטענות משה לא בא אלא אם תמחול להם אף לי מחול. ושוב לא הוצרך להוספה זו:
אחבר בתחלה סוף התורה לתחלתו
ע"פ מה שכתבו תוס' בב"ק דף ל"ח ד"ה עמד והתיר ממונם לישראל. דווקא בענין זו שור שלנו שנגח שור שלהם. ולמ"ד בפ"ב גזל גוי אסור ניחא. אלא למ"ד גזל גוי מותר קשה עכ"ל. והקשה מהרש"ל ביש"ש סימן ח' וז"ל וקשה לי הא ע"כ מדמעטינן גוי מהאי קרא דרעהו. דכי היכי דממעט הקדש מקרא דרעהו הכי נמי ממעט גוי. ומכח קו' זו מהפך גיר' תוס' וגורס הכי דווקא בענין זה שור שלהם שנגח שור שלנו ע"ש וקשה לשבש כל הספרים. ועוד מה זו קו' למ"ד גזל גוי מותר ל"ל קרא וויתר גוים. הא איכא דרשות טובא שהתיר להן ז' מלות. אימא הך מ"ד מוקי להנך דרשות:
ונראה בזה לקיים גירס' הספרים שבתוס'. והכי קאמינא דהא לפי מה דמשני ריש לקיש הכל הי' בכלל נ"ש כשפרט לך הכתוב רעהו גבי תם. רעהו הוא דתם משלם ח"נ. מכלל דהקדש בין תם ובין מועד משלם נ"ש. דאל"כ לכתוב קרא להאי רעהו גבי מועד. א"כ זה הוכחה אלימתא וקשה טובא לרבנן דר' שמעון בן מנסיא דס"ל דשור של הדיוט שנגח שור של הקדש בין תם ובין מועד פטור לכתוב קרא להאי רעהו גבי מועד. ונראה בזה דרבנן מוקי לה להאי קרא דרעהו שכתב גבי תם לאורוי בשור של גוי שנגח שור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נ"ש. ומסתבר להו לרבנן לאוקמי קרא טפי על שור של גוי שנגח לשור של ישראל. מלאוקמי הקרא לשור של הקדש דאם לא ישלם הגוי אשורו שנגח לישראל לא ישמור אותו. משא"ח ישראל מזדהר שלא להזיק הקדש:
וא"כ הא דפריך בשמעתין ממ"נ אי רעהו דוקא שור של גוי שנגח לשור של ישראל נמי לא מחייב כו'. הך פרכא אזלי לר"ש בן מנסיא. דלדידי' ליכא למימר כדמשני לרבנן לכתוב קרא רעהו גבי מועד דא"כ קשה מנ"ל לרשב"ם דשור של הדיוט שנגח שור של הקדש דחייב בין תם ובין מועד. אימא קרא לא אתי' אלא לרבות על שור של גוי שנגח שור של ישראל דחייב כמו דס"ל לרבנן וע"ז משני ראה וויתר גוים. וע"ז כתבו תוס' דווקא בענין זה שור שלנו שנגח שור שלהם דליכא למימר בהיפך ורעהו קאי אגוי. א"כ מנ"ל לרשב"ם דשור הדיוט שנגח לשור של הקדש דחייב. וע"ז מסיים תוס' אבל למ"ד גזל גוי שרי קשי'. רצונם קשה לרבנן הך הוכחות דרשב"ם. לכתוב רעהו גבי מועד. וליכא למימר דלרבנן לא כתב גבי מועד להורות דשור של גוי שנגח לשור של ישראל דחייב נ"ש. ל"ל קרא הא גזל גוי מותר. ודו"ק:
ועפ"ז חברתי סוף התורה לתחילתה. ע"פ מ"ש במס' שבת משה שיבר הלוחות שדן ק"ו מפסח. ומהרש"א בח"א מקשה בזה הא אמרי' דיו. וגבי פסח נשחט למולין ולערלי' כשר. וגם כל שבט לוי לא חטאו בעגל. הוי למולים ולערלים. וצ"ל דלא אמרי' דיו:
ורש"י פי' למה צריך להתחיל התורה בראשית. כדי שלא יאמרו לסטים אתם. אמנם אי אמרינן גזל גוי מותר אין צריך לזה והנה אי אמרי' כרשב"מ א"כ צריך רעהו ללמוד דשור של הדיוט שנגח לשור של הקדש דליחייב. א"כ ק' שור של נכרי שנגח שור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נ"ש מנ"ל. ע"כ צ"ל גזל גוי מותר אמנם אי אמרי' דשור של הדיוט שנגח שור של הקדש חייב מכח ק"ו דלא אמרי' דיו. וא"כ אייתר רעהו להורות שור של נכרי שנגח שור של ישראל דלשלם נ"ש. א"כ ע"כ צ"ל גזל גוי אסור דאל"כ ל"ל רעהו:
והנה מבואר מעצמו. לעיני כל ישראל זה שבירת הלוחות שהסכים הקב"ה עמו. וצ"ל דלא אמרינן דיו. וא"כ שור של הדיוט שנגח שור של הקדש חייב מק"ו ולא אמרינן דיו. וא"כ ע"כ צ"ל האי דלא כתיב רעהו גבי מועד להורות דשור של נכרי שנגח שור של ישראל לחייב נ"ש. וא"כ ע"כ צ"ל גזל גוי אסור. ע"כ מתחיל התורה בבראשית כדי שלא יאמרו לסטי' אתם דגזל גוי אסור ודו"ק היטיב כי חריף הוא:
נמצא עולה מתוך דברינו דאי אמרי' גזל גוי אסור שפיר עביד משה בשבירת הלוחות דהא גזל גוי אסור. וא"כ קשה מ"ט שור שלנו שנגח שור שלהם פטור וצ"ל מרעהו. וק' הא רעהו צריך להקדש. וצ"ל דהקדש ילפי' מק"ו. וכ"ת הא על ק"ו קשה דיו. וצ"ל דלא אמרי' דיו. וא"כ לא חטא משה דלא אמרינן דיו ושפיר יליף ק"ו מפסח:
איתא בס' הנ"ל תי' על מעשה עגל. דאיתא במדרש ילקוט פ' תולדת וז"ל. ויתן לך מטל השמים וגו' זו מקרא, ומשמני הארץ זה משנה. ורוב דגן זה תלמוד. ותירוש זו אגדה עכ"ל. וזה ידוע מה שאחז"ל כי הלוחות הם קידושין לישראל. ואיתא בקידושין האומר לאשה התקדשי לי במאתים זוז והתחיל למנות מנה אינה מקודשה עד שיתן עוד מנה. והנה לפי המד' א"כ רמז יצחק שיקבל מקרא משנה ואדעתא דהכי קבלו ישראל קידושין. א"כ לא חטאו ישראל כלל. כי עדיין אינם מקודשי' היו להקב"ה אלא כשיתן מקרא ומשנה ע"ש שהאריך:
והנה עוד פי' במד' על ויתן לך שהוא כפשוטו ויתן משמני ארץ זו ארץ ישראל ושאר ארצות ע"ש. נמצא חטאו ישראל. אך זה הפי' ליתא. דא"כ אמאי התחיל התורה בבראשית. כדי שלא יאמרו לסטים אתם. הא א"י מוחזקת מאבותינו דהא בזה ברך יצחק את יעקב. אצ"ל דע"כ הפי' הברכה קאי על מקרא ומשנה וגמרא. ולא חטאו ישראל. אך זה ניחא א"א גזל גוי אסור. אבל אי אמרי' ג"ג מותר בלא"ה אינם יכולים לומר לסטים אתם דהא ג"ג מותר. א"כ אי ישראל לא חטאו וצ"ל ג"ג אסור כדאמרן:
והשתא א"ש. אם אתה מוחל להם. וקשה למה אתה מוחל להם. וצ"ל כתירץ הנ"ל וגזל גוי אסורה וא"כ אף לי מחול דהא גזל גוי אסור. וצריך רעהו לשור של נכרי. והקדש ילפי' מק"ו. ולא אמרינן דיו. וא"כ לא חטאתי אם אין אתה מוחל להם. וצ"ל כתי' השני. וא"כ גזל גוי מותר ורעהו צריך להקדש דלשור של גוי לא צריך דגזל גוי מותר. וקשה מאי צריך רעהו הא איתא ק"ו וצ"ל דאמרינן דיו. וא"כ אל תמחול לי. ואמר רב אחא לא זז משם עד שפינה חטאייהו. והתחיל לצער על שבירת הלוחות. דמנ"ל דמשום האי טעמא מחל להם הקב"ה. דלמא משום טעם אחר. עד שאמר לו הקב"ה אל תצער הלוחות הראשונות לא היו בהם אלא יוד דברות לבד והלוחות שניות יש בהם מקרא משנה ואגדה. ר"ל מזה הטעם מחלתי להם. וזה שאמר ולא עוד אלא שמבושר לך מחלתי. דלכאורה קשה ה"ל לומר אני מבשר. ולשון מבושר משמע לשעבר. אבל לפי מה שכתבתי ניחא דהכי אמר לי' בזה שאני אומר לך הטעם שמחלתי משום מקרא ומשנה ואגדה וכו' בזה מבושר לך שמחלתי בזה שחיבר נפשו עם ישראל ודו"ק: