תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש ויקרא · פרשת צו
בתנחומא צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה. מה כתיב למעלה מן הענין והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואח"כ אומר זאת תורת העולה. אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול מן האדם כלום. למה כי אני ה' שונא גזל בעולה. ואימתי אתה מעלה עולה כשתנקה ידך מן הגזל. וצריכין לבאר למה פרט הכתוב שנאת גזל בעולה יותר מכל שאר הקרבנות. הרי לענין גזל כל קרבנות שוין כמו שמסיים המדרש אח"כ ממי אתה למד מאדם הראשון שלא הקריב מן הגזל. הה"ד אדם כי יקריב מכם קרבן:
בהקדים מה דאמרינן בב"ק דף ס"ו קרבנו ולא הגזול. ה"ד אילימא לפני יאוש ל"ל קרא פשיטא אלא לאחר יאוש ש"מ יאוש לא קני וקשי' לרבא. אמר לך רבא דאיירי דגזל קרבן דחברי'. ופי' רש"י לעולם לפני יאוש איצטריך לאשמועינן דאינו עולה לרצון כלל אפי' לבעלי' הראשוני' וע"ז הקשו תוס' דהא אמרינן לקמן גבי גנב שאם שחט תמימים בפנים לשם בעלים ראשוני' יחזרו קרן לבעלים. ל"א פירש"י דאיירי לאחר יאוש ולא קני' דקרבן אינה נגזלת דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתא. והקשה תוס' ע"ז ל"ל קרא דאי בחטאת הא אפי' הוא עצמו אם אכל חלב אתמול והפריש קרבן אין מתכפר באותו קרבן על חלב שאכל היום. ואי בעולה ושלמי' הא אמרי' בפסחי' המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום. והניחו בתימה:
ונראה לתרץ עם מה דאמרינן לקמן דף ע"ח אם אמר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו לרבנן דאמרו אם אמר הרי עלי עולה יביא כבש ולר"א יביא תור או בן יונה. אם בא א' וגנב השור גנב פטר נפשו בכבש לרבנן או בעוף לר"א. וכת' הראב"ד דוודאי אם השור בעין צריך להחזיר לבעליו וגנב אין יכול ליקח לעצמו או להביא אותו שור לקרבן. מעתה מיושב קושי' תוס' דצריך לימוד קרבנו ולא מן הגזל. וזה אין שייך רק בעולת נדבה. מש"ה הזהיר הקרא זאת תורת העולה אפי' בגוונא דא:
בפסוק וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר. פי' רש"י לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר לאחר יום ולילה הבא אחריו דהיינו בעמוד השחר דלמחר. עיין במזרחי שהקשה שם וא"ת מפני מה הצריכה תורה שבירה ומריקה והלא לא נעשה בליעתן נותר אלא בבוקר כדכתיב לא יניח ממנו עד בוקר ובבקר כבר עברה עליה לילה. ולמ"ד לינת לילה פוגמת הלא נותן טעם לפגם הוא ומותר וליכא למימר דמיירי באותם שבשלו בהם בלילה לינת לילה אינה פוגמת אלא כולה ולא במקצתה דקרא סתמא קאמר אפילו לא בישל בלילה י"ל למ"ד לינת לילה פוגמת בין בשלו בה בלילה בין לא בישלו בה כל זמן שלא עברה עליה כל הלילה נותן טעם לשבח הוא. וכיון דבעמוד השחר דלמחר פגימה ונותר באין כאחד ולא קדמה בהן פגימה לאיסור נותר הוו להו כמו נותני' טעם לשבח וצריכה שביר' ומריקה עכ"ל המזרחי:
והנה וודאי לפי מש"כ טי"ד סי' קכ"ד דנותן טעם לפגם אינו מותר אלא דיעבד אבל לכתחלה אסור גזירה אינו ב"י אטו ב"י א"כ קושי' המזרחי ולא כלום. י"ל דזה חומרא עשהו רבנן. אבל בדאורייתא לא שייך גזרה. והמזרחי קושייתו קאי על התורה מ"ט צריכה שבירה ומריקה ודו"ק:
אבל דבריו תמוהי' בעיני דבטור י"ד סי' קכ"א הביא דעת בעל העיטור שכתב וז"ל אי לא מסתפינא מרבוותא ה"א דאפילו כלי חרס בקדרה דלאו בת יומא כיון דאיסורא דרבנן מגעילה שלשה פעמים ודיו והביא ראיה מן הירושלמי וכ"כ הרשב"א וסיום דבריו דאפשר דלא הקילו אלא בספק של דבריהם שאין להם עיקר וכתב ב"י ירושלמי זה הוא בפ' אחרון של מסכת תרומות דגרסי' התם תני ר' חלפתא בן שאול קדרה שבישל בה התרומה מגעילה ג"פ בחמין ודיו א"ר אבא ואין למדין ממנה לענין נבילה אמר ר"י קשיתי קומי רבא תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה ואתמר כן אמר כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות ע"כ:
א"כ לפ"ז קשה על המזרחי דהבעל עיטור רצה להביא ראי' מן הירושלמי גבי קדרות של חרס ואמר אי לא מסתפינא מרבוותא ובירושלמי מסיק דאינו מותר אלא איסור דבריהם אבל באיסור דאורייתא אסור אפי' שהוא מדרבנן אם יש לו עיקר מדאורייתא. ונותר איסור כרת דאוריי' והיאך אסיק אדעתי' דלא צריך שביר' ומריקה ושטיפה. ועוד שם הביא ב"י בשם רשב"א שמקשה. דמשמע בפ' הקומץ דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן ואפ"ה אמרי' בפינכא דאימלח בה בשרא ותברא. ואמאי לימא ליעבד בי' הגעלה א"כ משמע אע"ג דאיסור מדרבנן נמי אסור להגעיל כלי חרס ומתרץ ואפשר דכיון דבעי הגעלה שלשה זימני לא משהו לה דלמא פשע בנתיים. ותדע דאי לא לשהיי' ויחזרנה לכבשונות אלא מפני שטורח הוא ואינו מצוי חושש שמא יפשע וישתמש בה בנתים ע"כ לשון תשובת הרשב"א:
והשתא קשה על המזרחי בממ"נ אם סבר תי' הרשב"א א"כ קושייתו אינו אמאי צריך שבירה ומריקה לעביד הגעלה דהוא טורח גדול. ואי לא סבר תי' הרשב"א קושי' הרשב"א במקומו עומדת וק"ל וצ"ע:
ועל כל זה יש לי להקשות מיני' ובי' על המזרחי דגרסי' בזבחים פרק דם חטאת דף צ"ו ע"ב ת"ר חטאת אין לי אלא חטאת. שאר קדשים מניין ת"ל קדש קדשים היא יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה ולא תרומה דברי ר' יהודא ור' שמעון או' קדשי קדשי' טעונין מריקה ושטיפה וקדשים קלים אינם טעונין מריקה ושטיפה דכתי' קודש קדשי'. ור"י מ"ט מדאיצטריך אותה למעט תרומה מכלל דקדשי' קלי' טעוני' מריקה ושטיפה דאלת"ה לא לכתוב אותה ואנא ידענא מיעוט דתרומה מכח כ"ש. ור"ש אמר לך האי אותה ולא פסולה וכו'. והנה יש לי להקשות אליבא דכ"ע בין למ"ד לינת לילה פוגמת ובין למ"ד מעת לעת פוגמת קשה הלא משנה ערוכה שלמים קדשים קלים שחיטתן וכו'. נאכל לשני ימים ולילה. א"כ אימת נעשה נותר לאחר שני ימים ולילה ובאותו פעם כבר נפגם לכ"ע וא"כ קשה למה צריך לר"י מריקה ושטיפה גבי קדשים קלים ולר"ש למה צריך מיעוט קדשי קדשים למעט קדשים קלים. ואין לומר דהקרא איירי כגון אם בישל בו תוך שני ימים ולילה הלא סתמא כסברת המזרחי כקושייתו וע"כ צ"ל כתירוצו שכתבתי לעיל דלסברתו מ"מ קשי' כדאמרן:
ומיהו נראה ליישב זאת הקושי' דהאי פלוגתא דר"ש ור"י איירי בקדשים קלים היינו תודה ואיל נזיר שהמה נמי מיקרי קדשי' קלי' כמ"ש במשנת וי"ו פ' איזהו מקומן והמה נאכלין ליום ולילה אחד. וא"כ תירוצו של המזרחי נמי על זה ודו"ק. הגם שזה דוחק דסתמא קאמר קדשים קלים:
אבל מ"מ קשה לפי סברת המזרחי דקאמר בדף צ"ז שם בזבחים ר' טרפון אומר בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל. ומסיק שם בגמרא טעמא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. ופירש"י מתוך שהשלמים מרובין אין בלוע שלה נעשה נותר שהרי זמן שלמים לשני ימים וכי מבשל בי' שלמים וכו'. וא"כ קשה דע"כ ר"ט מקדשים קלים איירי דאינו אלא לשני ימים וא"כ קשה למה אמר למלתי' ברגל ה"ל לומר אפי' בשאר ימים נמי אין צריך שטיפה ומריקה דהוי נותן טעם לפגם רק זה קושי' לבד על המזרחי יש לדחות דהכי מקשי המזרחי למה צריך שבירה ומריקה להוי סגי בהגעלה וא"כ לק"מ על ר"ט דר"ט רצה לומר מלתי' אפי' שלא צריך הגעלה. אבל קשה לפ"ז אם מקשה המזרחי דהגעלה מיהת בעי קשה קושי' דלעיל דהלא מקשה קו' הרשב"א מכל הבשר דף קי"א בהאי פינכא דאימלח בה בשרא ותברא ואמאי ליעבד כו' וצריך לתרץ כתי' הרשב"א דלמא משהי ולא הגעיל מכח טרחא א"כ לא מקשה כלום דלמה צריך שבירה ומריקה הלא הוי נותן טעם לפגם ולעביד הגעלה דלמא משהי וצריך לומר דקושי' המזרחי קאי למה צריך שבירה ומריקה וגם הגעלה נמי לא א"כ הדרי קושי' לדוכתי' מכח ר"ט ודו"ק. וצ"ע על המזרחי:
ומעתה נבוא לבאר קושי' התוס' י"ט שהקשה קושי' נפלאה על הרמב"ם במשנה ז' פרק דם חטאת אחד שבישל בה קדשי קדשי' וא' קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה רש"א קדשי' קלים אינם צריכין מריקה ושטיפה מפרשי' בגמ' דאיהו איצטריך אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כיבוס אפי' שהי' לה שעת הכושר. והשתא לת"ק דהכא כי היתה לה שעת הכושר צריך כיבוס ומתני' דלעיל דכתוב דם חטאת פסולה אינה טעונה כיבוס דלא כת"ק. ומפני כן אני תמה על הרמב"ם בפ"ח מהל' מעשה קרבנות פסק לסתמא דלעיל דפסולה אין צריך כיבוס ופסק נמי לדברי ת"ק דהכא ע"כ קושי' התיו"ט. ובאמת קושי' זאת תמוה. והברכת הזבח רוצה לתרץ בדוחק דמאותה תרתי ש"מ ע"ש. זה דוחק גדול דא"כ היאך קאמר הגמ' ור"י מ"ט מדאיצטריך אותה דלמא אותה בא למעט חטאת פסולה. אצ"ל דר"י לא סבר הא. ועוד דאפושי פלוגתא לא מפיש. לפי פירושו הוי ג' מחלוקות בדבר. לכך לבי אומר לי ליישב דברי זאת ואמרתי' דה"פ. ופירוש אחר יהי' בגמרא איפוך מדעת המזרחי שפרשתי לעיל:
דודאי בתודה ואיל נזיר קדשי' קלי' דנאכלין ליום ולילה עד חצות כמו חטאת בהא לא פליג ר"י עם ר"ש דכ"ע מודה דצריך שטיפה ומריקה כמו חטאת דמ"ש חטאת מהך אלא פלוגתייהו קאי בקדשי' קלי' דנאכלין לשני ימים כגון שלמים ובכור ומעשר. דבכה"ג אמר ר"י אפי' קדשי' קלים צריכין שטיפה ומריקה. וא"ת הרי הוי נותן טעם לפגם דמ"מ הגעלה בעי וצריך שהי' והוכיח ר"י הך סברא מדאיצטריך אותה. וע"ז פליג ר"ש דאותה צריך לדם חטאת פסולה וא"כ קדשים קלי' אינו טעונה שטיפ' ומריקה דנותן טעם לפגם הוא ואין צריך הגעלה וא"כ ליכא למיחש דלמא משהי להו. ומעתה קושי' רש"י מה שהקשה במתני' על ר"ש והלא מ"מ נותר הוי וצריך לתרץ דהגעלה מיהא בעי. אבל השתא מתורץ בטוב טעם. דלא הוי נותר דהוי נותן טעם לפגם. וא"כ שפיר מיושב השתא דברי רמב"ם. דוודאי רמב"ם פסק כר"ש דצריך אותה לדם חטאת פסולה כסתמא דמתניתן. וגם משנה ח' אתי' אליבא דר"ש. והאי דכתיב הרמב"ם א' קדשי קדשים וא' קדשים קלים טעונים שטיפה ומריקה איירי בקדשים קלים דאינו נאכלין אלא ליום ולילה א' דבהא לא פליג ר"ש דר"ש לא פליג אלא אקדשים קלים דאינו נאכלין אלא לשני ימים ולילה דהוי נותן טעם לפגם. ודו"ק:
ומעתה אפשר לומר דרמב"ם קאמר מלתי' אפי' בשאר קדשים קלים נמי צריך מריקה ושטיפה בשלמא בגמרא קאמר ר"ש כולה מלתי' בקרא דבקרא קמפילגי ר"י ור"ש. אבל אנן אע"ג דהוי נותן טעם לפגם אין רשאי לכתחלה להשתמש בו כדכתב הטור סי' קכ"ב ובסוגי' דגמרא דף ע"ו בע"ז ודו"ק: