תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש ויקרא · פרשת ויקרא
מדרש תמוה אשרי תמימי דרך. תמימים הם ישראל שאמר להם הקב"ה בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו ולא שאלו למה. וכשקבלו את התורה לא שאלו אם תתן להם שכר:
בהקדים נתרץ גמ' תמו' במסכת יבמות דף ל"ו וז"ל אתמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה רבינא משמי' דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת. רב משרשי' משמי' דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת. א"ל רבינא לרב משרשי' באורתא אמר רבא הכי ובצפרא הדר בי' א"ל שריתו יהא רעוא דתשתרי אף תרבא. חל עלינו לבאר מה האי שאמר רב משרשי' כיון ששרי אשת כהן בלא חליצה יתירו אף חלב. ולמה אמר דוקא חלב ולא פיגול וקדשי' ושאר איסורי דאוריי':
לתרץ אקדי' לך גמ' דקידושין דף ל"ח מושב דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי איצטרי' כו'. ודקדקתי הא דפריך מרור ל"ל. הא לא מצינו מושבות בכל התורה כולה גבי' כי אם גבי מצה לחוד כתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות. ויש ליישב ע"פ מה שאמר בשלהי פסחים דף ק"כ מצה בזמן הזה דאוריי' ומרור דרבנן מדכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור וגבי מצה מיהדר הדר בי' קרא דכתיב בערב תאכלו מצות. והנה המקשין דהכא לא ס"ד עדיין מהאי קרא על מצות ומרורי' יאכלוהו דאפי' כ"א וא' לחודי' מצות עשה הוא. א"כ מה סבר מ"ש מצה מ"ש מרור דרבנן. וזה ליכא סברא דהמקשין לא ידע הדין אם מרור מדרבנן או מצה דאוריי' וצ"ל דס"ד דיליף מדאיצטרי' קרא גבי מצה הא חובת הגוף הוי אלא ש"מ לאורויי דוקא מצה ולא מרור. א"כ מאי פריך למצה באמת לא צריך קרא אלא למעוטי מרור. אמנם הך מיעוטא כבר ידעינן מקרא בערב תאכלו מצות. ולא צריך מושבות על מרור. וע"ז שפיר מדויק מושבות גבי מצה ומרור ל"ל. כלומר לא צריכנא לא על מצה ולא לדייק מיני' על מרור להיותו מדרבנן:
ועפ"ז מיושב מה שהקשה תוס' ד"ה בזמן וא"ת מבערב תאכלו מצות נפקא ומאי קושי' הך סוגי' מוקי לה בערב תאכלו מצות לערל וטמא כדמוקי לה ר"י בפ' כל שעה דף כ"ח ע"ב. ולפי דברינו ניחא דע"כ סוגי' דהכא יליף מבערב תאכלו מצות בזמן הזה. דאלת"ה לא הוי פריך כלל דאיצטריך מושבות למרור בזמה"ז שהוא בדרבנן:
ובגמ' משני איצטריך סד"א הואיל וכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ"ל. ובתוס' ד"ה בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא. וא"ת ביאה דכתיב גבי פסח ל"ל וי"ל דרצה לומר עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לא"י. וא"ת מבערב תאכלו מצות נפקא דהכתוב קבעו חובה. וע"כ שלא בזמן פסח איירי דאי בזמן פסח מעל מצות ומרורי' נפקא. וי"ל דתרי קרא מושבותיכם ובערב תאכלו מצות צריכי חד לח"ל בזמן שבהמ"ק קיים וחד לח"ל בזמן שאין בהמ"ק קיים עכ"ל. עיין במהרש"ל סע"פ קושייתו מגיה בדברי תוס' וה"ג חד לארץ בזמן שאין המקדש קיים וחד לח"ל בזמן שאין המקד' קיים. ומהרש"א אומר דלא יכול לומר במקום דאיכא פסח דזה אין שייך כ"א בדבר התלוי בארץ כגון שמיטה דאמר לקמן. משא"כ פסח אין תלוי בא"י דהא במדבר נמי הקריבו פסח ועיין מהרש"א באריכות:
נמצא בהא מחולקי' מהרש"ל ומהרש"א דמהרש"ל סובר אם בזמה"ז יש לחל' לענין מצה בין א"י לח"ל כמו שמחלקינן לענין תרומות ומעשרות. ומהרש"א סובר דלגבי פסח אין לחלק דהא מצינו שהקריבו במדבר. וא"כ לאו א"י גורם. והשתא דליכא פסח ליכא לאיפלוגי בין א"י לח"ל. אלא דאיצטריך תרי קראי חד לח"ל בזמן שבה"מ קיים וחד לח"ל בזמן שאין בהמ"ק קיים. והנה מה שתפס מהרש"א דבמדבר נמי הקריבו פסח זה אינו קושי' רק לתי' שני של תוס' ד"ה הואיל כו' עוד י"ל דסבירא לי' כהאי תנא דאמר ביאה דכתוב גבי פסח עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לא"י. אבל לתי' ראשון דביאה הנאמר בפסח לאורויי שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה. מה שהקריבו פסח במדבר הי' עפ"י הדיבור ע"כ וודאי ל"ק קושי' מהרש"א מהא דהקריבו במדבר דעפ"ה הי' וק"ל:
ועם זה ישבתי מה שסדרו תוס' בתחלה קו' וא"ת ביאה דכתב רחמנא ל"ל גבי פסח וי"ל. ואח"כ מקשים וא"ת והא מבערב תאכלו מצות נפקא. ומן הדין הי' ראוי להקדימם קו' הך. דוודאי בל"ז לא הוי קשה, מידי דה"א דתרי קראי צריכי חד לא"י בזמן שאין בה"מ קיים. וחד לח"ל בזמן שאין בה"מ קיים. דיש לחלק בין מקום שהי' מקריב בו קרבן פסח ובין ח"ל כמו שיש בזמן הזה כמה חילוקי' בין א"י לח"ל. דהא לא הקריבו קרבן בח"ל כי אם לאחר ירושה וישיבה. ומה שהקריבו פסח במדבר ע"פ הדיבור הי'. לכך הקדימו בדבריהם וא"ת ביאה כו' וי"ל עשה כו' וא"כ הקריבו פסח במדבר והוי פסח כחובת הגוף ואין לחלק בזמן הזה בין ארץ לח"ל. וא"כ מבערב תאכלו מצות נפקא לקובעו חובה בזמה"ז ומושבות נמי אתי' לבזמן דליכא פסח. וא"כ תרתי קרא ל"ל. ותי' תוס' חד לח"ל בזמן הבית וחד לח"ל בזמן הזה. ודקאמר בתרווייהו קרא דבזמן הזה הוא כמ"ש מהרש"א ודו"ק:
ומיהו קשה מה הקשה תוס' לעיל בפסחים דף כ"ח ד"ה ואידך דסוגי' דהתם סבר מושבות דכתב רחמנא למצה בזה"ז. וא"כ אייתר בערב תאכלו מצות. או ההיקש מצה לחמץ. לכך צריך סוגי' דשם לאוקמי לשאר למודים. וי"ל דתו' דהתם אזלי לתי' ראשון דהכא ביאה דכ' רחמנא דווקא לאחר ירושה וישיבה. וא"כ פסח תלוי בארץ דלא הקריבו במדבר כ"א ע"פ הדיבור. וא"כ צריך ג' לימודים לזמן הזה חד לח"ל בזמן שבה"מ קיים וחד לארץ בזה"ז וחד לח"ל בזה"ז. ואי סוגי' דהתם ס"ל הך חילוק כמ"ש תוספות הכא. א"כ ה"ל למימר דכולי קרא צריכא כדאמרן וק"ל:
תו בגמרא מושב דכתב רחמנא גבי חלב ל"ל איצטריך סד"א הואיל בענייני דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן נתסר חלב ובזמן דליכא קרבן לא קמ"ל. ובס' עצמות יוסף כ' וז"ל לפי מ"ש תוס' דתרווייהו צריכי למה בחלב דליכא רק חד קרא לא אמרינן דדוקא בח"ל בזמן שבה"מ קיים ע"כ. ובאמת תיובתא לא קא חזינא הכא דהא בפ' ויקרא כתיב בכל מושבותיכ' כל חלב וכל דם לא תאכלו. ובפ' צו כתיב וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם ודם וחלב תרווייהו כתבי בענייני דקרבנות. וחד טעם אית להו דהוי כמו משתמש בשרביטו של מלך. ואם כתב רחמנא גבי חלב או דם בכל מושבותיכם ידעינן דלאו בקרבנות תלי' מלתא. וא"כ אייתר אידך קרא בכל מושבותיכם. חד לח"ל בזמן שבה"מ קיים וחד לח"ל בזמן שאין בה"מ קיים. אמנם לשיטת מהרש"א לא צריך בזה"ז שני פסוקים לא"י ולח"ל דפסח לאו בא"י תלי' דה"ל חובת הגוף דהא הקריבו פסח במדבר. וזהו לפי מה שהנחנו אם נאמר ביאה דכתיב גבי פסח שבשבילה תכנס לא"י. אבל לתי' ראשון בתוס' שלא הקריבו במדבר אלא ע"פ הדיבור נמצא ק' ח"ל בזה"ז מנ"ל. וי"ל דידעינן שפיר דסוגי' דהכא ס"ל עוד לימוד כדיליף לעיל בפ' כל שעה דף כ"ח לא יאכל חמץ שבעת ימים תאכלו מצות לקובעו חובה בזה"ז. ובהכי ניחא דלעיל שם מקשי' תוס' הא בפ"ק דקידושין יליף ממושבותיכם לקובעו חובה בזה"ז. והיינו דלא כחד והניחו בקושי' ופה בשמעתין בקידושין תירצו דתרווייהו צריכא. אלא הוא הדבר אשר דברתי. דאם יש לחלק בין א"י לח"ל בזמן שאין בהמ"ק קיים מנ"ל הא צריך חד קרא לח"ל בזמן שבה"מ קיים. אלא שהסוגי' בקידושין איכא למימר דאית לי' כולהו דרשות הסמיכות ובערב תאכלו מצות ומושבותיכם. אבל הך סוגי' דכל שעה דמוקי לר"ש הקרא דסמיכות לדרשה אחרינא ולר"י הקרא דבערב לדרשא אחרינא. ואי איתא לתלמודא לחלק כמו שתירצו התוס' ה"ל לש"ס שם לומר דלר"י תרווייהו צריכי למצה בזה"ז ודו"ק:
נמצא לשיטת מהרש"א עדיין קושי' עצמות יוסף במ"ע. מנ"ל גבי חלב בזה"ז ותרי קרא מושבותיכם חד לח"ל בזמן שבה"מ קיים וחד לא"י בזה"ז. אמנם כבר אמרנו וענינו דאם אמרינן עשה מצות פסח שבשבילה תכנס לא"י. והקריבו פסח במדבר א"א לומר שיטת מהרש"ל:
והנה וודאי למ"ד א"י מוחזקת היא מאבותינו ליתא להאי דרשה ביאה דכתיב גבי פסח עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לא"י הבטחה זו ל"ל. אלא שמצינו בברכות דף ד' ודוד מי הוי קרא לנפשי' חסיד הא כתיב לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים. ותני משמי' דר' יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב"ה מובטח אני בך שאתם משלם שכר טוב לצדיקים לע"ל. אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו. ומשני שמא יגרום החטא. נמצא לפ"ז שפיר אמרינן עשה מצוה זו שתכנוס לא"י ולא יגרום החטא. רק דכל זה ניחא אי לא חטא דוד במעשה דבת שבע. אבל אי אמרי' דחטא א"כ לא מוכח מהכא דאמרי' שמא יגרום החטא. אלא דאמר דוד לולא האמנתי דהיה מתיירא שמא לא עשה תשובה כהוגן:
והמפרשי תורה האריכו למעניתם תירץ על מעשה דבת שבע דקידושי' אמרי' לא הי' קידושין דבת שבע קטנה היתה. וקידושי קטנה לא תפסי דחיישי' שמא איילונית היא. ובתוס' הקשה אמאי אמרינן כל שאינו שהה שלשים יום באדם ספיקא הוי. אמאי לא אזלי' בתר רוב נשים שוולד מעליא ילדן. ואמר ר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה כמו במים שאין להם סוף וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו. אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירין בי':
והשתא יובן א"ל רב משרשי' שריתו ע"כ מטעם דאזלינן בתר רוב נשים. דוולד מעלי' מולדין ולא חיישינן למיעוט אפי' למיעוט מצוי מכ"ש דלא אזלינן למיעוט לומר איילונית היא א"כ אין תירץ לדוד. וא"כ לא מוכח דאמרי' שמא יגרום החטא. וא"כ גבי פסח לא אמרי' לדרוש עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לא"י. וצריכין גבי מצה תלתא קראי עד שידעינן מנייהו מצה בח"ל בזה"ז. וא"כ גבי חלב דלא הוי אלא תרי קראי צ"ל דחלב בזה"ז בח"ל שרי. וזהו שאמר יהא רעוא שיתירו אף תרבא:
והשתא נבא אל עין רחובות המים אשרי תמימי דרך. דלפי מה שאמרינן דדרשינן טעמי' דקרא כר"ש וכמו שמצינו במפרשי התורה הטעם על איסור חלב ודם דהוי כמו משתמש בשרביטו של מלך. וא"כ הא דכתיב בכל מושבותיכם בחלב ובדם מיותר חד לח"ל בזה"ז וחד לח"ל בזמן שבה"מ קיים. אבל הם לא שאלו א"כ קושי' עצמות יוסף במ"ע:
אמנם יש לאלקי מילין ליישב קו' ע"י בשיטת מהרש"א ע"ד אחר והוא דסוגי' דקידושין ס"ל דבכל מושבותיכם בזה"ז משמע. וכ"ת א"כ בערב תאכלו מצות ל"ל. משום דמדכתיב חיובא גבי מצה בזה"ז נדייק מיני' הא מרור לא. ואי לא כתיב אלא חד מושבותיכם הוי דייק מיני' מרור בזמה"ז אבל לא בזמן בהמ"ק בח"ל. דהוי מוקי במסתבר. להכי כתיב בערב תאכלו מצות לדייק מיני' אפי' בח"ל בזמן הבית אינו חייב במרור. וא"כ קושי' ע"י ממילא מתורץ דבכל מושבותיכם משמע אפי' ח"ל בזה"ז. וא"כ אכתי יש לחלק בזה"ז בין א"י וח"ל כסברת מהרש"ל. וע"כ תאמר דפסח לאו תלוי בארץ מקרי דהא הקריבו במדבר. וא"ת ביאה דכתי' גבי פסח ל"ל ע"כ צ"ל כתי' תוס' עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לא"י. וכשניתן להם התורה לא שאלו מה שכר תתן לנו וא"ת ביאת א"י כדכתיב לתת להם נחלת גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורתו ינצורו. האי פסח הוי שכר א"י וא"כ קשה בממ"נ מש"ה תמימים הם.