תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש ויקרא · פרשת בחקותי
פסחים דף ע' ע"ב תני' יהודא בן דורתאי פי' הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום. אמר אם יבוא אלי' ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו. תמהני על שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון שהם חכמי' גדולי' ודרשני' גדולים. לא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה שבת. ופירש"י דקאי על חגיגת י"ד דס"ל דבא במרובה ובשבת. וצריך ביאור למה התמיה דווקא על שמעי' ואבטליון. ולא על שאר חכמי הדור בימים ההם:
יבואר ע"פ מה דאמרינן בפ' תמיד נשחט דף נ"ט רמי לי' רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת. א"ל כבר רמי' ניהלי' רבי אבא בר חייא לר' אבוהו ושני לי' הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן. דחלבי שבת קריבין בי"ט. וכתבו תוס' בירושלמי דייק מקרא לא ילין חלב חגי כה"ג על חגיגת י"ד. ומוקי לה ר' אבוה בי"ד שחל להיות בשבת. ופריך דלא מצי לאוקמי בשבת דחגי כתיב. דהיינו חגיגה הבאה עם הפסח דלא דחי שבת כדאמר לקמן בפ' אלו דברים. ומפרש דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין שיקריבהו מבע"י בשעה הראוי לו:
בתוס' דף ס"ו ד"ה מה מועדו אסיקו דסוגי' דריש אלו דברים מועדו לא משמע לי' אך בתמיד כתיב עולת שבת בשבתו מלבד עולת התמיד ש"מ דדחי שבת. ופסח דחי טומאה כדיליף איש כי יהי' טמא איש נדחה לפסח שני. אבל ציבור עבדי בטומאה. והדר יליף בג"ש מועדו מועדו זה מזה:
אבל בפ' כיצד צולין דף ע"ו ילפי הסוגי' דדחי טומא' ושבת ממשמועתי' דבמועדו והקשתי למאן דיליף ממשמעותי' דמועדו קשה לא לכתוב מועדו גבי פסח דלמה צריך אי למדחי טומאה כתיב בי' איש כי יהי' טמא. ואי למדחי שבת כבר נלמד מקרא לא ילין לבוקר זבח חג פסח דע"כ מוקי לה בי"ד שחל להיות בשבת. וע"כ צ"ל דלא דרשינן הקרא כשינויי דר' אבוהו. אלא שומריהו שלא יבא לידי בל ילין. ולפ"ז אין לנו ילפותא דחגיגת י"ד דחי שבת דיש לאוקומי הקרא לא ילין חלב חגי שמרהו שלא יבא לידי לא ילין. כל זה למאן דלא גמיר ג"ש. ויליף ממשמועתי'. אבל למאן דיליף ג"ש שפיר אית לן לאוקמי הקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח בי"ד שחל בשבת. וא"ת א"כ במועדו דכתיב גבי פסח למה אתי' י"ל כי היכי דנגמר שבת מפסח דתמיד דוחה טומאה מג"ש במועדו במועדו:
והנה בדף ס"ו אמר להן הלל מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון שהי' מקובל אצלם הג"ש במועדו במועדו:
וזה שאמר בן דורתאי תמהני דווקא על שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון שלא אמרו להן לישראל דחגיגת י"ד דחי שבת מהא קרא דלא ילין חלב חגי. בשלמא על שאר חכמים דילפי ממשמעותי' דבמועדו אין לתמוה. דהמה מפרשי לא ילין חלב חגי שמרהו שלא יבא לידי בל ילין. וע"כ צריך לפרושי הכי כמו האי קרא לא ילין זבח חג הפסח. דא"א לאוקמי בי"ד שחל בשבת דא"כ קשה במועדו ל"ל. אבל על שמעי' ואבטליון תמהני דלדיהו שפיר מוקמינן תרווייהו קראי דלא ילין בי"ד שחל בשבת ומועדו צריך לג"ש ודו"ק:
ומה שאמר שהם דרשני' גדולי' יבואר פ' מה דאמרינן בשלהי מגילה דף למ"ד במשנה בפסח קורין בפ' מועדות של תורת כהנים. בשבועות שבעה שבועות. בר"ה בחדש השביעי. וביום ראשון של חג וכו' בחנוכה ובפורי' ובראש חדש שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. שיהיו קורין כל א' בזמנו:
ובגמרא ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענייני של יום הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג. ופי' מהרש"א בח"א שהבריי' למד ילפותא דא. דאי קאי על קריאת התורה לחוד הלא כבר כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. וה"ל למכתב כאשר צוה ה'. אלא דמבעי האי קרא על שדורשין הלכות חג בחג. וקשה הלא צריך הקרא אלה מועדי ה' לעומר ושתי לחם דדחו שבת וליכא למימר דילפינן מביניהו דהא ע"כ צ"ל דיש פרכא דלא יוכל ללמוד אפי' משלשתן מפסח ותמיד ושאר קרבנות ציבור דידע התלמוד דיש לפרוך עליהן פרכא כל דהו כמ"ש תוס' דף ע"ז דלא יוכל משתיהן דידע להן פרכא כל דהו. וצ"ל דאפי' משלשתן ג"כ אית להו פרכא כל דהו. וא"כ מ"ש דילפותא דדורשין הלכות תג בחג. אע"כ צ"ל דס"ל לשמעי' ואבטליון דחגיגת י"ד נמי דחי שבת וא"כ ילפינן כל קרבנות ציבור משלשתן מחגיגת י"ד ומפסח ותמיד. ואייתי אלה מועדי ה' להך דרשה שדורשין הלכות חג בחג. וא"כ תמהו שפיר על שמעי' ואבטליון למה לא דרשו להן לישראל דחגיגה דוחה שבת ודו"ק:
פסחים דף ע"ב אמר ר' אילעא אמר קרא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה. שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה שבת. כי אתא רבין אמר אמרתי לפני רבותי פעמי' שאי אתה מוצא אלא ששה. כגון שחל י"ט ראשון של חג בשבת. אמר אביי אבין תיכלא לימא כי הא מלתא שמונה ללא משכחת כלל. שבעה איתא ברוב שני'. ופירש"י אבין תיכלא קובר את בניו הי'. וצריך ביאור מה זה וכי חליל' לקינטר אמר אביי כך ואונאות דברים. ולהבין דברי חכמים וחידותם:
עפ"י מ"ש במ"ק דף י"ט שבת עולה ואין מפסיק. וכ' הטור טעם לשבח. דהא א"א לשבעה ימים בלא שבת. ואם שבת הי' מפסיק א"כ לעולם לא יהי' ז' ימים. והרמב"ן הרחיב תי' זה באומרו כיון דילפינן מקרא דאבילות שבעה מקרא והפכתי חגיכם לאבל דאבילות שבעה. ואם אי' דשבת מפסיק לא אשכחן כלל אבילות שבעה. א"כ הקרא למאי אתא. והקשה הב"ח הלא אפי' את"ל דשבת מפסיק אשכחן זיי"ן ימי' כגון שמת ביום א' ונקבר בו ביום דיום שביעי שלו חל בשבת ותי' דהיקישא מה חג שבעה אף אבל שבעה מקרא מלא דיבר הכתוב דברוב אבילות איכא שבעה, וזה שאמר אביי מי שקובר בניו ויודע מאבילות שנוהג כל שבעה ושבת עולה ואינו מפסיק. וקשה אמאי לא מפסיק. וכ"ת היקישא למאי אתא כגון שמת ביום א'. אצ"ל דהכתוב מיירי ברוב אבילות. וה"נ שבעה איתא ברוב שנים:
וע"פ דרך אחר אמינא ליישב קו' הרמב"ן והוא דהיקישא דקרא והפכתי חגיכם לאבל מה חג קרבן חגיגה. וקרבן חגיגה שבעה בלא שבת. אף אבל שבעה בלא שבת דעולה ואינו מפסיק. אבל לפי קושי' רבין חגיגה דוחה שבת היה לאבילות ג"כ נוהג בשבת. וזה שאמר אבין תיכלא דיודע דאין אבילות בשבת לימא כי הא מילתא הא ילפותא מקרבן חגיגה:
ונבאר מה שאמר ר' דורתאי אם יבא אלי' ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת. למה דווקא אלי' יאמר להם ולא ימצאו מענה בפיהם. בבבא מציעא דף קי"ד אי מסדרין להקדש כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית. אילפא אמר אין מסדרין ק"ו מב"ח ומה ב"ח שמחזירין אין מסדרין הקדש שאין מחזירין אין דין שאין מסדרין. ור' יוחנן אמר מסדרין דכתיב נדר בערכך מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדרין. ואידך אילפא. ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא. מה ערכין נידון בכבודו אף הקדש נידון בכבודו עיין פי' רש"י:
אח"כ פריך ויסדרו בב"ח ק"ו מערכין. מה ערכין נידון בכבודו אף הקדש נידון בכבודו עיין פי' רש"י:
אח"כ פריך ויסדרו בב"ח ק"ו מערכין. מה ערכין שאין מחזירין מסדרין ב"ח שמחזירין אינו דין שמסדרין. אמר קרא ואם מך הוא מערכך הוא ולא ב"ח. ואידך כגומר מאן דסבר מסדרין לב"ח. האי עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. פירש"י אם העריך עצמו עני והעריש קודם שיעריכו הכהן אינו נידון בהשגת יד אלא נותן ערך עשיר:
והקשה בספר לחם אבירים מנ"ל למעט מן הוא ב"ח אימא למעוטי הקדש הא דאתי. ותרצתי דלק"מ דתוס' הקשו לאילפא דסבר אין מסדרין להקדש והיקש נדר בערכך לנידון בכבודו הוא דאתא. הא אין היקש למחצה. ונקיש ג"כ נדר לערכין דמסדרין. ותירצו דסברא דק"ו מבטל ההיקש כיון שנוכל להעמיד ההיקש לדבר אחר. מעתה לק"מ דאם נדרוש הוא ולא הקדש אבל ב"ח י"ל מסדרין מק"ו א"כ אין ללמוד הקדש מק"ו שאין מסדרין מב"ח דהא לב"ח מסדרין. א"כ אין היקש למחצה. וכתיב נדר בערכך הקדש כערכין מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדר:
והנה בגמ' אמר מ"ט דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר. והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים. אלא צאן זה פסח. בקר זו חגיגה. ואמר רחמנא וזבחת פסח כלו' מה זביחת פסח בשבת אף חגיגה. אמר רב אשי אכן טעמא דפרושי' ניקי ונפרוש אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא מנין למותר פסח שקרב שלמי' דכתיב מן הבקר שזהו קאי על מותר פסח. הנה בן דורתאי לא ידע האי דרשא דרב נחמן. אבל קשה הא משנה ערוכה פ' התודה במנחות דף ע"ב. מנין לאומר הרי עלי תודה שלא יבא אלא מן החולין. ת"ל וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר. והלא פסח אינו בא אלא מן הכבשים. א"כ מה ת"ל צאן ובקר להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין. אף כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. וא"כ צריכין קרא על הך דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. וצ"ל דבן דורתאי סבר דאין היקש למחצה. ודרשינן מן ההיקש מה פסח דוחה שבת אף חגיגה. ודרשינין נמי מהך היקישא מה פסח דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין אף חגיגה שבא חובה אין בא אלא מן החולין:
תו אמרינן בב"מ דף קי"ד רבה בר אבוהו אשכחי' לאליהו א"ל מה שיסדרו לב"ח א"ל גמר מיכה מיכה מערכין. גבי ערכין כתיב ואם מך הוא מערכך. גבי ב"ח כתיב כי ימוך אחיך. וזה שאמר בן דורתאי אם יבוא אליהו דגמר ג"ש מיכה מיכה והוי קשה ל"ל ג"ש הא יש ללמוד מק"ו מערכין. וצ"ל דמק"ו לא נוכל למילף דהוי ממעט מתיבת הוא. קשה הא איכא למימר דממעט הקדש. אצ"ל דאין היקש למחצה והקדש נקיש לערכין כדכתיב נדר בערכך. א"כ אם יאמר לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת דהא אין היקש למחצה: