אור ברסלב
תורת נתנאל על התורה חומש דברים › פרשת עקב

תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל

חומש דברים · פרשת עקב

פרשת ואתחנן

מדרש פליאה הובא בס' צפנת פענח חדש בערך תשובה וז"ל. אדם שעשה עבירה וחזר בו ועשה תשובה מוחלין לו על כל עוונותיו. ולכך נקרא שבת הגדול ע"כ. מלבד שתמוה מאוד מאוד מאי האי דקאמר אדם שעשה עבירה. וב' מלות כפולות וחזר בו ועשה תשובה:

לתרץ ע"פ מה דאמרי' במס' ב"ק דף פ"ב חד מעשרה תקנות שתיקן עזרא שקורין בשני וחמישי. והקשו בתוס' מ"ש שתיקנו בשני וחמישי. וי"ל דאמרי' במדרש משה רבינו ע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות אחרונות וירד בשני. ונתרצה לו המקום. ולפי שהי' עת רצון באותו עלי' וירידה קבעו ב' וה' ותו הקשו בתוס' וא"ת בשלמא לר"י דאמר בשבת פ' ר"ע דף פ"ז דסיון דהאי שתא הוי בא' בשבת ניחא דעלה בה' לפי חשבון אחד מלא. א' חסר דאם למ"ד באב יום ה' הוה אבל לרבנן דאמרי דביום ב' הי' ר"ח סיון נמצא יום למ"ד דאב ביום וי"ו. ותירצו התוס' דלרבנן בי"ז שרף את העגל ודן החוטאים ובו ביום עלה. ביום כ"ח אב ירד בהשכמה ופסל את הלוחות ובכ"ט באב שהי' יום ה' עלה:

ובס' תורת חיים הקשה על תי' זה היאך אפשר לומר שבאותו יום ששרף את העגל דן החוטאים ועלה הלא מקרא מלא הוא. ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. והנה מוכח ע"כ כדברי ר' יוסי. דביום א' הי' ר"ח סיון:

וברמב"ן פ' כי תשא ז"ל. וראיתי בפרקי ר"א ר"י בן קרחה אומר מ' יום עשה משה בהר קורא מקרא ביום ושונה בדת משנה בלילה. ולאחר מ' יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה. בשבעה עשר בתמוז שיבר את הלוחות והרג חוטאי ישראל ועשה מ' יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ הכרית ע"ז מישראל והתקן כל שבנו במקומו. ובר"ח אלול אמר לו הקב"ה עלה אלי ההרה והעבירו שופר במחנה שהרי משה עלה להר ולא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה באותו שופר וכן התקינו חכמים שיהו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה. ע"כ דברי האגדה. ולפ"ז אתי' שפיר אפילו לרבנן:

אך הרמב"ן טען ע"ז שאומר לא יבא זה כהוגן ממה שאמר ואתנפל לפני ה' את מ' יום ואת מ' לילה אשר התנפלתי כי אמר להשמיד אתכם. ואי אפשר שיהי' זה הכל במ' יום האחרונים אחר שנאמר לו פסל לך ועלה אלי ההרה. כי הי' ברצון וכבר ביטל להשמיד אתכם. יען לפי מה שכתבו תוס' בב"ק אמר ה' סלחתי כדבריך זה הי' ביום כיפורי' כי תשובה עם יום כיפור מכפר אין בה השגה מה שהשיג הרמב"ן:

אמנם אם נאמר אם אדם שב על חטאיו הקב"ה מכפר עליו תיכף. אפי' בלא יום כיפור. שפיר טען הרמב"ן:

וכבר הקדמנו שנקרא שבת הגדול. היינו לר' יוסי כמ"ש תוס' בשבת ד' פ"ז. וכדברי ר' יוסי מוכח מכח קו' תוס'. יען לפי דברי פרקי ר"א אין מקום לקושי' תוס' אך ע"ז יש השגת הרמב"ן. וכבר אמרנו שאין בו השגה אך אם נאמר דהתשובה מכפרת אפי' בלא י"כ. וזה שאמר אדם שעשה עבירה וחזר בו ועשה תשובה. מוחלין לו על כל עונותיו. והנה ישראל עשו תשובה שהורידו עדי' מעליהם כדאי' בזוהר שקבלו מיתה עליהם. גם כתתו העגל לעפר ונתחרטו בחרטה גמורה הקב"ה מוחל על כל עונותי' א"כ הא דכתיב ואתנפל שם ארבעים יום וגו' היינו אותו ארבעים יום בין לוחות ראשונות לאחרונות. ואי כדברי רבנן דר"י קו' תוס' במקומו עומדת. ואין לנו דרך אחר כ"א כדר"י ומ"ה נקרא שבת הגדול:

ועפ"ז ישבתי מאמר בפ' אין עומדין דף ל"ב. ויאמר ה' אל משה לך רד מאי לך רד אמר ר"א אמר לו הקב"ה לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. ועכשיו ישראל חנואו אתה ל"ל. מיד תשש כחו של משה ולא הי' בו כח לדבר. וכיון שאמר הרף ממני ואשמידם אמר משה דבר זה תלוי בי מיד עמד ונתחזק בתפלה וביקש רחמים. משל למלך שכעס על בנו. והיה מכהו מכה גדולה וכו'. ועתה הניחה לי וכו'. וצריך ביאור בתחלה מפרש הקרא מאוחר בפ' עקב כתיב הרף ממני ואח"כ מפרש סדר המקרא שהוא עומד בו בסדר כי תשא:

כי החזקוני פ' עקב מפרש החשבון שעלה משה למרום ביום א' סיון והשלימו המ' יום לפי חשבון ישראל בעש"ק י"ו תמוז ועשו את העגל בחצות היום. וביום השבת ירד ושיבר את הלוחות. וכ"כ בעל מגלה עמוקות. וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עש"ב נוטריקון ערב שבת במנחה שבעה עשר בתמוז. וא"כ לפ"ז קשה היאך הרג שלושת אלפי איש בשבת הא קיי"ל דמיתות ב"ד אין דוחה שבת. וי"ל דנלמד מכח קרא לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ופ' זו אמר משה לישראל בהקהל לאחר י"כ כמ"ש רש"י בפ' ויקהל. וקודם שנא' זה הקרא למדנו בק"ו דרציחה דוחה שבת:

ובמדרש פ' כי תשא לך רד ר' מאיר אומר מרדות הם צריכי'. ורבותינו אמרו מהו לך רד מרדות הם צריכי'. מסייע לי' לר' מאיר ותדע לך שכן הוא בא וראה כיון שירד משה מה אמר להם. ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי. ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו על יריכו. והיכן אתה מוצא שאמר לו כך. אלא מהו לך רד רדה בהם:

הנה צריך ביאור על מה תשש כחו של משה ולא הי' בו כח לדבר על מה ולמה וכי בשביל שירד מגדולתו:

הלא איש משה עניו מאוד. ולא רצה לקבל עליו להיות מנהיג לישראל. ומה חרדה גדולה שחרד עד שתשש כחו:

ונראה לפרש דכתי' בירמי' ט"ו ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו ופי' רש"י שניהם נזקקו לבקש רחמי' על ישראל. ומתחילה החזירום למוטב ואח"כ התפלל עליהם ולא עלו על לבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב. משה אמר כה אמר ה' שמו איש חרבו על יריכו. ויזד על פני המים ואח"כ אמר אעלה אל ה' אולי אכפרה:

לכך תשש כחו של משה כיון שאמר לו לך רד מגדולתך. ואז אין בידו כח להענישם ולרדות אותם ומה יוכל להתפלל ולהשיב אפו של ה' כמו שאמר השם אל ירמיה. ויען אחר שאמר הקב"ה הרף מממי ואשמידם אין הדבר תלוי אלא בי וכו' ומה שאמר הקב"ה לך רד מגדולתך להיות יושב בשמים כמלאכי צבאות. מיד נתחזק בתפלה. כי אמר להשם שהוא ינקום נקמת ה' זובח לאלקים יחרם. וכן עשה:

והשתא יבואר שר' אלעזר דרש לך רד מגדולתך. אמאי לא דרש לך רד עשה מרדות בהם. וא"ת שהי' בשבת. השם התיר לו להרגם בשבת. או כאשר אמרתי דיש ללמוד מק"ו דרציחות ב"ד דוחה שבת. ע"ז מייתי ראי' שאין לו כח לדבר עד שאמר ה' הרף ממני. ואי אמר לו השם רדה בהם. א"כ אמאי תשש כחו של משה הלא היה יכול להתפלל בעד ישראל:

תוכן העניינים

תורת נתנאל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה