אור ברסלב
תורת נתנאל על התורה חומש בראשית › פרשת וירא

תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל

חומש בראשית · פרשת וירא

פרשת לך לך

במדרש סוף סדר וירא רב בעי קומי ר' חייא רבה מניין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל מן הכא וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת א"ל אין מן ההגדה אמר לך חזור בי' אין מן אולפין אמר לך לית חזור בי' דתני לוי נעוצין מתחלה הרי אלו פסולין תלושין ונעוצין הרי אלו כשרי'. דתנן השוחט במגל יד בצור בקנה. שחיטתו כשרה. אמר ר' יוסי חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה אין שוחטין בה וכו' מפני שרוח רעה שורה עליהם. ע"כ המד':

וצריך ביאור מה שייך הך ר"י לכאן. ועוד אמאי מסים המד' טעם א' משום רוח רעה שורה במה דלא משמע מסוגי' דילן בחולין:

והנה לתרץ זאת נקדים גמרא דחולין פ"ק דף ט"ו דפריך הגמ' אמתני' דקתני השוחט ורמינהו בכל שוחטין בין בצור בין בקנה בין בזכוכית. ומשני ל"ק הא בתלוש הא במחובר. דאמר רב כהנא השוחט במחובר לקרקע ר' פוסל ור' חייא מכשיר ומתני' ר' חייא היא. ופריך אלא הא דתני' בכל שוחטין בין בתלוש ובין במחובר וכו' מני לא ר' ולא ר"ח אלא מתני' ר' היא ור' חייא מכשיר מחובר אפילו לכתחלה והא דקמפלגי בדיעבד להודיעך כחו דרבי ומתני' דקתני מכשיר איירי בתלוש ולבסוף חברו דבדיעבד כשר. ומנא תימרא דשני לן בין מחובר מעיקרא ובין תלוש ולבסוף חברו דתני' השוחט בצור שחיטתו כשרה השוחט במוכני שחיטתו כשרה. הי' קנה עולה מאלי' או צור יוצא מן הכותל שחיטתו פסולה קשי' אהדדי. אלא ש"מ שאני בין תלוש ולבסוף חברו ובין מחובר מעיקרא ע"כ הגמרא:

בתוס' או שהי' קנה עולה מאליו לאו דוקא עולה מאלי' אלא אפילו נטעו אדם דהוא נמי חשוב מחובר מעיקרא וכו'. והקשה מ"ו לפ"ז בחידושי הלכות שלו כשלומד בישיבה דלפי מה שכתב ס' מלחמות ה' שהביא מהרש"א דצור מסתמא בטלו א"כ ה"ה קכה וא"כ היאך מתרץ הגמ' דמתני' ר' היא ואיירי בתלוש ולבסוף חברו הלא קנה תלוש ולבסוף מחובר נמי חשוב כמחובר מעיקרא דמסתמא בטלי ולפי מ"ש תוס' לאו דווקא אלא אפי' נטעו אדם וא"כ קשה קנה אקנה. ואמינא דזה בעצמו מתרצים תוס' במאי שכתבו בד"ה ורמינהו בכל שוחטין בין בצור וכו'. הוי מצי למימר בשלמא קנה אקנה לא קשי' הא בסימנא דאגמא הא בשאר קנים עכ"ל. ולכאורה אין הבנה לדבריהם אלא שתוס' רצו לתרץ במה שהקשה לעיל. לכך כתבו לעולם מתני' איירי בתלוש ולבסוף חברו וקנה בלא"ה ל"ק ודו"ק:

ובגמ' דף ט"ז ע"ב אית' במתני' תנא חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה אין שוחטין וכו'. ופריך והתני' בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית ל"ק הא בסימנא דאגמי' הא בשאר קנים. וא"כ לפ"ז דברי המד' עולה יפה ומנופה דקאמר אין מן אולפין א"ל לית חזור בך דתני לוי תלושין ולבסוף נעוצין כשרים דתנן השוחט במגל יד בצור וכו' ומני ר' הוא כדמתרץ הגמרא ע"ז קשה קושי' מה שהקשתי לעיל גבי קכה לא מתורץ בתלוש ולבסוף מחובר וצ"ל דקנה אקנה בלא"ה ל"ק דהא איירי בסימנא דאגמי' והא איירי בשאר קנים. וע"ז מביא רב ראי' מנ"ל דיש חילוק בין סימנא דאגמי' לשאר קני' ע"ז הביא א"ר יוסי חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה אין שוחטין וכו'. וקשה קושי' הגמ'. אע"כ צ"ל חילוק בין סימנא דאגמי' לשאר קני' ודו"ק:

ומעתה מיושב במה שסיים המד' טעם משום רוח רעה דבס' יפ"ת רצה להגיה דלא לגרוס משום רוח רעה דבגמר' דילן מחלק בין סימנא דאגמי' לשאר קנים ואי טעמא משום רוח רעה מאי נפקא מיני' עכ"ד. ולפענ"ד נראה דליתא לדבריו דבש"ע י"ד סי' וי"ו פסק דשוחטין בקרומית האגם וכתב רמ"א ואסור לשחוט בשאר קנים דהקיסמין נבדלין ממנו ויש לחוש לנקיבת הסימנים ע"כ:

וכתב הט"ז אי טעמא משום רוח רעה דיעבד כשר. אבל אי טעמא משום קיסמין אסור אפילו דיעבד. ואפי' ראה דלא נפגם הקרומי' חיישינן דלמא לאורך הקנ' נבדל הקיסם. והנה לפ"ז ע"כ דלא כפי' היפ"ת. דא"כ היאך מתרץ תוס' דהוי מצי לשינויי האי דקתני במתני' איירי בשאר קנים ואי טעמא דקרומית משום דקיסמין נבדלין ממנו בשאר קנים א"כ אפילו בדיעבד אסור ואמאי קתני שחיטתו כשרה. ולטעמא דרוח רעה דיעבד מותר לסברת היפ"ת אין חילוק בין סימנא דאגמי' לשאר קנים אלא ע"כ דתוס' לא סברי הכי אלא אפי' לטעמי' דרוח רעה נמי חילוק בין סימנא דאגמי' לשאר קנים ודו"ק:

וא"כ השתא מתורץ בטוב טעם ודעת. שהמד' צריך לתת טעם משום שרוח רעה שורה עליו. דאי הוי טעמא משום קיסמין. א"כ בשאר קבים אפילו דיעבד אסור וא"כ ליכא לתרץ דמתני' איירי בתלוש ולבסוף מחובר מ"מ קשה קנה אקנה. ואין לתרץ דקנה איירי בתלוש ואיירי בשאר קנים קשה אמאי קתני במתניתן שחיטתו כשרה. לכך מסיים טעמא משום רוח רעה וזה בדיעבד מותר בשאר קנים ושפיר יש לחלק בין קנה לשאר קנה ודו"ק היטיב:

תוכן העניינים

תורת נתנאל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה