תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש בראשית · פרשת לך לך
מדרש תנחומא ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך. ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עול מלכות שמים כשהוא מהלך. ר' יוסי בשם ר' שמואל אמר אסור לקבל עול מלכות שמים כשהוא מהלך אלא בפסוק ראשון יעמוד במקום אחד ויכוין לבו באימה וביראה ברתת ובזיעה. ביחוד השם ויקרא שמע ישראל בכוונת הלב. וכשיתחיל ואהבת רצה עומד רצה מיושב שכך כתיב בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך:
גם בזה צריכין ליתן טעם לשבח באיזה אופן נולד השאלה הזאת בפרשה דא:
ונראה בהקדים מה שחולקים הטור והרמב"ם לענין אם אביו רשע אם מחויב בנו לכבדו. שהרמב"ם פסק אפילו הי' אביו רשע ובעל עבירות מכבד ומתיירא ממנו. וטור בסי' ר"מ בי"ד פסק שאינו מחויב לכבדו ולירא ממנו משום דלאו פושה מעשה עמך אא"כ עשה תשובה אך יש להקשות על דברי טור מהא דתניא ביבמות דף ה' יכול יהא כיבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כלכם חייבי' בכבודי ולפי דברי הטור ל"ל ואת שבתותי ת"ל כיון דאמר אביו לחלל שבת מיקרי רשע ואינו עושה מעשה עמך קרינן ביה:
אך בס' חסידים סי' תקס"ה דריש מקרא זה בדרוש אחר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. מכאן א' ר' יהודא הראשוני' לא הי' משמשין מיטותיהן לא בליל א' ב' וג'. פן יולד בשבת ויבא לידי חילול שבת. כי אשה יולדת ברע"א ימים כמנין הריון. או ברע"ב ימים כמנין הריון וקריאה. או ברע"ג ימים כמנין בר בטני. ולפי שהיו חסידים נזהרים בכך. הי' זרעם חסידים. וזהו איש אמו ואביו תיראו שיהיו חסידים. ואת שבתותי תשמורו:
והנה נראה מדרש הנ"ל מסייע למה דאיתא בתשב"ץ שאסור לימול מילה שלא בזמנו ביום ה' או ביום וי"ו כיון דעד שלשה ימים מסוכן ושמא צריך לחלל שבת עליו. והש"ך וט"ז חולקים עליו. נמצא לפי דעת התשב"ץ אף שהוא עכשיו עושה בהיתר מ"מ כיון דיוכל לבא לידי חילול שבת אסור. וזהו כדרשות ס' חסידים. אבל להנך פוסקים דמתירים מילה שלא בזמנם כיון דבהיתירא קא עביד אף דיכול לבוא לידי איסור. אין מקום לדרשות ס' חסידים וצריך למדרש כדתני' ביבמות:
ובמסכת סוכה דף כ"ה שלוחי מצוה פטורים מן הסוכ'. מנה"מ דתנו רבנן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן. ופריך והעוסק במצוה פטורים מהתם נפקא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם. אותן אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו. ר' יצחק אמר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר הי' יכול' לטהר. אלא עוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהן בע"פ שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. ביום שהוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות. ומשני צריכי. דאי אשמועינן התם דלא מטי זמן חיובא דפסח. כלומר עכשיו בהיתירא קעביד אף דסוף בא לידי עיכוב פסח. אבל הכא דמטי זמן ק"ש אימא לא צריכי. ובש"ס דברכות דף י"א ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמדו ובה"א כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך. וב"ש האי מיבעי לי' פרט לשלוחי מצוה כדדרשינן בסוכה, ובה"א ממילא שמעת מיני' אפי' בדרך נמי קרי:
ובמדרש לך לך. מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן. ואח"כ אומר ויאמר ה' אל אברם אם לענין החשבון עוד מתבקש לו ס"ה שנים אלא בתחלה אתה דורש שהרשעים בחיייהם קרוייים מתים. לפי שהי' אברהם מתפחד ואמר אצא יהי' שם שמים מתחלל על ידי. ויאמרו הניח אבא לעת זקנתו והלך לו. אמר לו הקב"ה לך לך. לך אני פוטר מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם. והנה אי אמרינן שדעת הטור אם אביו רשע אין מחויב לכבדו קשה ל"ל לך לך לך אני פוטר הלא אפילו אחרים בכה"ג פטורים:
והשתא מבואר. ויאמר ה' לך לך א"כ מוכח כדעת הרמב"ם וא"כ הסמיכות ואת שבתותי תשמורו לתלמודא בא אם אמר לו אביו לחלל שבת ולי' לן מדרש ס' חסידים. ומעתה אית לן למימר אם א' עושה דבר מעכשיו בהיתר אין צריך לחשוש אם שיהא בסוף לבוא לידי איסור שבת. וא"כ ליכא למילף עוסק במצוה פטור מן המצוה מויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם משום דלא מטי זמן חיובא דפסח. וצריך ובלכתך בדרך לעוסק במצוה כדרשות ב"ש. לכך מעתה נולד הספיקא מהו שיקבל עול מלכות שמים כשהוא מהלך. דליכא למילף מובלכתך בדרך. וע"ז אמר ר' יוסי דיכול לקרות ק"ש דכתיב בדרך וכמו שדרשו ב"ה אמרי ממילא שמעינן אפילו בדרך נמי קרי אע"ג דצריך ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה: