אור ברסלב
תורת נתנאל על התורה חומש במדבר › פרשת נשא

תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל

חומש במדבר · פרשת נשא

פרשת במדבר

בהקדים שצריך ללמוד הסוגי' בפסחים מתחלת הסוגי' דף ס"ו ע"ב אשכחן פסח ושבת דדחי שבת טומאה מנ"ל עד סוף הסוגי' בדף ס"ז ור"י שפיר קאמר ר"ש ההוא מבעי' לי לכדתני' וכו'. ע"ש:

והרמב"ם פ"ג מהל' ביאת המקדש המצורע שנכנס לירושלים לוקה דלא כרב חסדא. וע"ז קשה שפיר קאמר ר"ש וצריך לתרץ כדמשני הש"ס ההוא מבעי' לי' לכדר"א. ובפ' ד' מהל' ביאת המקדש פסק פסח הבא בטומאה ונכנסו שאר טמאים במזיד חייבים כרת. וזהו דלא כר"א. וע"ק דהרמב"ם מחלק בין ירושלים לשאר ערים אין לוקה אם נכנסו דהוי לאו הניתק לעשה. ורש"י כתב לירושלי' וה"ה לכל העמי'. וע"ק באמת על רש"י למה לא מחלק בין שאר עיירות למחיצת ירושלים. כמ"ש הרמב"ם:

וליישב דברי הרמב"ם. נתרץ מה שמקשים העולם מנ"ל לר"ש דזב צריך שני מחנות אימא טמא מת וזב נשתלחו חוץ למחנה אחת. וכ"ת זב ל"ל לדייק הא מצורע נשתלח חוץ לשתי מחנות. ומדכתיב מצורע ש"מ משתלח חוץ לשלש מחנות. ואי לא כתיב זב ה"א דמצורע לא נשתלח אלא חוץ לשתי מחנות:

ולפ"ז ע"ק מאי פריך ור"א שפיר קאמר ר"ש. הא מדרש לא ידעינן אלא דהמצורע נשתלח חוץ לשלש מחנות. אבל מנ"ל דזב נשתלח חוץ לשתי מחנות. ואם תעקש ותאמר היאך יתכן לומר זב כתיב לדייק על מצורע. טפי מסתבר לומר דאתי' לגופא. צא תאמר לו מדכתיב במצורע בדד ישב לבדו ישב שלא יהיו טמאים אחרי' יושבי' עמו. משמע בשאר טי ני'. טמאי' אחרים יושבים עמו. והלא בטמא מת שנשתלח חוץ למחנה אחת כמו כן אין טמאים אחרים יושבים עמו. ולכך טפי אית לן למימר דזבין ג"כ יושבי' עמו חוץ למחנה אחת במחנה לוים. והא דכתיב זב לדייק על מצורע:

ומעתה נתחזק להקשות מאי פריך שפיר קאמר ר"ש דבדד ישב נתקו לעשה. דאי לא כתיב בדד ישב ה"א דזב נשתלח חוץ לשתי מחנות לכך כתיב בדד ישב לבדו ישב שלא יהיו טמאי' אחרים יושבים עמו משמע הא שאר טמאי' זב וטמא מת לא נשתלחו כי אם חוץ למחנה אחת וזב אתי לאורויי דמצורע נשתלח חוץ לשלש מחנות:

ונראה ליישב ע"פ מ"ש רש"י ד"ה יכול מדלא כתיב מתנם. והתם תרתי מחנות כתיבי. ההיא חוץ למחנה דמצורע ליתן לו מחנה שלישית ע"כ. והוא דבר תימא הלא מצורע ידעינן מחנה שלישית מדכתיב בדד ישב לבדו ישב:

ונראה ע"פ מה שהקשה המזרחי פ' נשא אימא זבין וטמאי מתים נשתלחו במחנה אחת ומחניהם קאי על מצורע לחוד ומחנה זבין וטמאי מתים לחוד. ותי' בדוחק. וכ"ת למצורע מחנה ל"ל הא כתיב בדד ישב. י"ל להורות דעל כל מחנה ומחנה יתחייב בלאו ולוקה ארבעי'. וא"כ מ"ה פירש"י דהתם תרתי מחנות כתיבי דקאי על זבין וטמאי מתים ומצורע כתיב מחנה שלישית וע"כ צ"ל דמחניהם קאי על זבין וטמאי מתים יש להם שתי מחנות ודו"ק:

ומעתה מתורץ קו' העולם. דר"ש סבר נמי דרשות ר"י לא יטמא מחניהם. רק מחוץ למחנה מושבו. אין צריך למחיצה שלישית. רק ללאו הניתק לעשה. דע"כ לא יטמא מחניהם קאי על זב ומצורע. וזב שתי מחנות ומצורע שלש מחנות. דאין לומר דזב וטמאי מתים במחנה אחת וזב לדייק על מצורע מחנה שלישית זה ידעי' מדר"ש כקושי' העולם וע"כ לא יטמאו מחניהם קאי אזב וטמא מת. ולהכי פריך שפיר ור"י שפיר קאמר ר"ש ע"כ חוץ למחנה מושבו ללאו הניתק לעשה. דמר"ש ידעינן דזב וטמאי מתים במחנה אחת ומצורע במחנה שלישית ול"ל מחניהם. אלא קאי שתי מחנות אזב וטמאי מתי'. ל"ל מחוץ למחנה מושבו. אלא ללאו הניתק לעשה וק"ל:

ותדע דהכי פריך ור"י שפיר קאמר ר"ש דידעינן דזב וטמאי מתים יושבי. מדר"ש. ומחנה שלישית במצורע ם ישב לבדו ישב שלא יהיו טמאים אחרי' ם עמו ש"מ דהוי מחנה שלישית במצורע. וא"כ מחוץ למחנה מושבו אייתר ללאו הניתק לעשה דאלת"ה יש להקשות מאי פריך ור"י שפיר קאמר ר"ש אימא דס"ל כחכמי' ובעל קר' במשהו וא"כ מצורע אינו חמור מבעל קרי. אלא ע"כ דפריך מדכתיב לא יטמא מחניהם. קאי על זב וטמא מת. ומצורע דכתיב בדד ישב שלא יהיו טמאי' אחרי' יושבי' עמו ש"מ מחנה שלישית. ואייתר מחוץ למחנה מושבו ללאו הניתק לעשה:

והשתא מיושב היטב פסק הרמב"ם דהרמב"ם פ"ג מהל' ביאת המקדש כתב דספרי נפקא לי' ג' מחיצות משו' דמצורע בכלל היתה דכתיב כל צרוע וכל זב וטמא לנפש. ואכולהו כתיב ולא יטמאו את מחניהם. ומצורע יצא מן הכלל בדד ישב זה מחנה ישראל. ועל כל הכלל כולה יצא. מה מצורע שטומאתו חמורה שמטמא בביאה אף כל שטומאתו חמורה חמיר שילוחו. וא"כ קושי' הגמ' ליתא. שפיר קאמר ר"ש. דלא ידעינן לאו במחנה שכי' דהא כולהו צריכין כדי ללמוד על שלשה שיטמאו כל שלשה מחיצה. ואייתר מחוץ למחנה מושבו ללאו הניתק לעשה. וא"כ סתרי אהדדי. דיצא מן הכלל להורות דעל כל שלשה ילקה. וכתיב מחוץ למחנה מושבו ללאו הניתק לעשה. מ"ה מוכרח לחלק בין ירושלים לשאר עיירות. אבל לרש"י קשה למה משני רב חסדא תנאי היא. ולמה לא משני דסבר כדרשת ספרי. אלא ש"מ דהש"ס סבר שאין לחלק בין ירושלים לשאר עיירות. ודו"ק היטיב:

ועם זה מיושב קושי' תוס' דף ס"ו ע"ב ד"ה אלא אמר ר"ל לפי מה שהנחנו איכא למימר דר"ל ס"ל לר"ש דהוא דריש מחניהם לזב וטמא מת. ומצורע חמיר מזב למחנה שניה ומצורע אתי' למחנה שלישית. וזב אתי' לדרשת ר"ל. וכן מוכרח דר"ש ס"ל כר"ל. דאלת"ה קשה ה"ל ר"ש לומר דזב חמיר מטמא מת. ולא מטמא בשרץ. וכ"ת טמא מת טומאת שבעה הוה לי' להכניס הפרכא בק"ו. מה טמא מת שמותר בציבור. ומ"מ ביחידים אסורים במחנה ראשונה. לכ"ש בזב שציבור אסור אינו דין שיחידים אסורים. אע"כ ס"ל כר"ל. נמצא צריך ק"ו זה כדי שתדע שטמא מת מותרים בציבור ודו"ק:

והא דפריך אביי עלה דר"ל א"כ במצורע נמי הכי קאי לר' יהודא. דשלשה מחנה כתיב לא יטמאו מחניהם. ומחוץ למחנה מושבו. והא דפריך ור"י שפיר קאמר ר"ש. אימא ר"י ס"ל כר"ל. היינו למ"ד דס"ל דטמאי מתים עושין ראשון אליב' דר"י דדריש מלנפש. ומעתה מיושב קו' מהרש"א דלר"ל לא צריך לשנוי' דס"ל לר"י דרשות ר"א לקמן. והא דפריך לקמן ור"י שפיר קאמר ר"ש היינו לר' יוחנן. ודו"ק היטיב:

תוכן העניינים

תורת נתנאל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה