תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש במדבר · פרשת במדבר
פסחים סוף המכלתין ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן בעי מני' על פדיון הבן אבי הבן מברך ברוך שהחיינו מי מברך אי אבי הבן מברך דקעביד מצוה וכו'. והלכתא אבי הבן מברך. והתחלת המסכת אור לארבעה עשר בודקין את החמץ. והנה בטור סי' תל"ב כתב ז"ל ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי. ואיכא למאן דאמר דלא צריך דהא לא קבע לי' זמנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפי' מראש השנה צריך לבדוק. והנה וודאי אי אמרינן דמברך על פדיון הבן שהחיינו. אע"ג דלא קביעא לי' זמנא דהא אם אב לא פדאו הוא עצמו צריך לפדותו כשהוא גדול. א"כ וודאי יש לברך על בדיקת חמץ שהחיינו שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. אך הרש"ל כ' ז"ל תימא דהא איסור חמץ קודם הרגל ומשעת זביחת הפסח אסור הוא שהוא חול גמור ואפ"ה אסור מן התורה והכי קיי"ל. וא"כ למה לא יברך שהחיינו. ואינו דומה לעשיית סוכה ולולב שלא קדם מצותו לרגל. וע"ז תירץ הב"ח בסימן הנ"ל וז"ל. ונ"ל דלא קשי' מידי דדברי הרא"ש הם ע"פ מה שנתבאר בדבריו דברכה זו שבליל י"ד אינו באה על מצות עשה שבתורה אלא על מצות חכמים שהצריך לבדוק אף אחר החמץ שאינו יודע להוציא מן הבית ולבער החמץ מתוכו א"כ מצות בדיקה זו אינה באה אלא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד שלא ימצא שום חמץ ויבוא לאוכלו במועד. וא"כ מצות בדיקה זו אינה אלא לצורך הרגל ועליה תקנו לברך על ביעור חמץ דאסמכי' אזמן דרגל וק"ל:
ובתוס' ריש מכלתין כתבו. ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק החמץ ולבערו כדי שלא יבא לאוכלו. והשתא מסודר סוף ותחלה כפתור ופרח. שמסיי' שמברך שהחיינו א"כ גם בבדיקת חמץ ה"ל לברך שהחיינו. ע"ז אמר אור לארבעה עשר בודקי.ן וכמ"ש תוס' אף דאינו עובר כיון דביטלו רק תקנות חכמים כדי שלא יבוא לאוכלו. וא"כ הבדיקה היא צורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל ודו"ק: