תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש במדבר · פרשת מטות
בתוספות ד"ה מיבעי לי' חכם מתיר ואין בעל מתיר. תימא וכי ר"י סבר כב"ש. וי"ל דלר"י לא נפקא מקרא אלא מסברא כו' א"כ מזה הדבר דריש ואע"ג דאיצטרך להכי דרשי ג"ש כיון דליכא למיפרך מידי עכ"ל תוס'. וכתב מהרש"א ע"ז ולי תימא רבתי הא ע"כ צ"ל כתירוצם בתרא מהא דתני' אידך התם זה דבר בעל מיפר כו' נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זה הדבר כו' הרי לך בהדי' דהאי תנא יליף שני לימודים מזה הדבר ע"ש שהניח בצ"ע:
ולי לק"מ אחר שנדקדק בו למה מסיים הך ג"ש נאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ זה הדבר בתני' אידך ולא סיים כמו כן בתניא קמיית' דיליף מזה הדבר החכם מתיר ואין בעל מתיר ועוד מה דקאמר בבריי' קמייתא זה הדבר החכם מתיר ואין הבעל מתיר שיכול ומה חכם שאין מפיר מתיר כו' והא אי לאו מיעוטא דזה הדבר מנ"ל דחכם אין מפיר. וכמו כן בתני' אידך זה הדבר בעל מפיר ואין חכם מפיר שיכול מה בעל שאין מתיר מפר מנ"ל הך ילפותא דבעל אין מופר בלאו מיעוטא דזה הדבר. וצ"ל דכל תנא דבריי' ס"ל לסברא פשוטה בלאו הך דרשה דזה הדבר דאין הבעל מתיר ואין חכם מפר. כי החילוק בין לשון התרה והפרה דהפרה מבטל הנדר מכאן ולהבא ובלשון התרה עוקר הנדר מעיקרא ע"י פתח או חרטה. וא"כ תנא ברייתא ראשונה נפקא לי' מסברא דחכם התיר ואין חכם מפר כי החכם עוקר נדר מעיקרא. ותני' אידך ס"ל מסברא דבעל מפר מאז והלאה ואין לו כח לעקור הנדר מעיקרא כי לזה צריך יחיד מומחה או ג' הדיוטת. וא"כ כל א' לפי סברתו הוי יליף מק"ו לכך צריך הילפותא דזה הדבר:
וא"כ קשה היכי ס"ד דחכם מפר הלא ילפינן ג"ש זה הדבר שחוטי חוץ מה כאן ראשי מטות אף גבי שחוטי חוץ ראשי מטות למאי הלכתא לומר שיש שאלה בהקדש ולא הוי שחוטי חוץ הא גבי נדרים מהני הפרה מכאן ולהבא. וזה לא מהני גבי שחוטי חוץ דמאי מהני מ"מ שחט כבר קדשים בחוץ בשלמא אם חכם מתיר עוקר נדר מעיקרא והוי הקדש בטעות משא"כ בהפר' ואין ג"ש למחצה כמו גבי נדרים יכול להחכם להתיר ולהפר כמו כן צריך לומר גבי נדרים אלא ש"מ דגבי נדרים נמי דווקא בלשון התרה מתיר החכם ולא בלשון הפרה. וא"כ קשה למה צריך התנא למילף דאין חכם מפר מזה הדבר. אע"כ צ"ל דזה באמת כוונת התנא וה"ק ת"ל זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר כאמר כאן כו' כלומר כיון דגמרינן ג"ש שחוטי חוץ. מזה הדבר דנדרים ש"מ דאין חכם מפר וכדאמרן. וא"כ לא יליף הך תנא כי אם לימוד א' מזה הדבר דהיינו ג"ש ומ"מ נשמע מזה דאין החכם מפר. ומ"ה בהך ברייתא ראשנה דיליף מזה הדבר דאין הבעל מתיר וזה לא נשמע מג"ש וא"א למילף שני לימודים מזה הדבר ומ"ה לא מסיים הך ג"ש בהך ברייתא. ומעתה אין מקום לתמיהת מהרש"א ודו"ק היטב:
בנדרים דף ע"ה ע"ב בר"ן מקשה שם לדידי קשי' אי הכי שלשה הדיוטות מנ"ל ממועטא דאלה נימא מומחין הוא דלא בעי כמועדי ה' אבל תלתא דגמירי וסברי בעינן כדכתיב ראשי המטות כו' וניחא לי דאי הכי סמיכותא דנדרים למועדי ה' ל"ל א"ו כיון דאסמכינהו רחמנא גלי לן דמיעוטא דאלה אנדרים נמי קאי ולמאי אי דלא בעי מומחין מראשי המטות נפקא א"ו דמשום סמיכותא משמע דלנדרי' נמי אתי למעוטי והכי מדרש אלה דהיינו מועדת אפי' כשהן ג' צריך מומחין דהיינו סמוכין אבל נדרים כל שהן ג' אינן צריכין מומחין דידהו דהיינו ראשי מטות דגמירי וסברי אלא בחד מינייהו סגי עכ"ל וקשה לפי מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן דיחיד מומחה היינו סמוך כמשה ואהרן. א"כ ראשי מטות ע"כ לשיטתו סמוכי' נינהו וע"ז אמר רב חסדא ראשי המטות ביחיד מומחה א"כ קשה מנ"ל שלשה הדיוטות אימא שלשה דגמירי וסברי ואי לא כתיב מיעוטא דאלה ה"א שלשה סמוכין דראשי המטות משמע ע"כ לפי' רמב"ן סמוכין וצ"ע:
ובזה ניחא מ"ש ב"י בשם הרמ"ה דס"ל יחיד מומחה סמוך ושלשה דגמירי וסבירי ולכאו' זהו פלאי מנ"ל הא אבל לפי מ"ש ניחא דו"ק:
הרמב"ם פ"ו מהל' שבועות פסק דיחיד מומחה היינו רב מובהק באותו דור אע"ג דלא סמוך. ומקשי' מנ"ל הא דילמא צריך נמי מוסמך וכסברת הרמב"ן והר"ן ונר' דקשה מנ"ל לר"י דקרא אתי להורות דמהני יחיד מומחה. והא דכתיב ר"מ דאפי' מומחה צריכין להיות ג'. וגז"ש אתי לארוי שגם הדיוטות יכולין להתיר אך זה ליתא דיש לדקדק אליבא דב"ה האי אלה דגבי מועדי למעוטי מאי. דהא להדיוטות כבר נשמע מגז"ש אלא ע"כ צ"ל דאתי למעט הפרת נדרים דווקא מועדי ה' צריך ג' מומחין. אבל הפרת נדרים. אפי' יחיד מומחה יכול להתיר. ומעתה ר"י שפיר מוכח דב"ה אפי' יחיד מומחה מהני. אך ע"ז קשה השתא דכתיב מועדי. ר"מ ל"ל. דהא יחיד מומחה נלמד מן מועדי. וצ"ל דממועדי לא מעטינן רק ג'. אבל יחיד צריך להיות מומחה ומוסמך דומיא דקידש החודש לכך כתיב ר"מ להורות דאפי' יחיד מומחה ולא נסמך יכול להתיר ושפיר פסק הרמב"ם ודו"ק. וליכא לאקשויא לפ"ז הדרא קושיא לדוכתי' מנ"ל לר"י דר"מ אתי להורות ליחיד מומחה דלמא אתי להורות דג' מומחין שאינן סמוכין רק דגמרי וסברי. דאי ממעוטא דמועדי. לא מעטינן רק מומחה הנסמך. אמנם זה ליתא דלא לכתוב כלל ר"מ וממילא ידעינין מדמתירין להתיר בשלשה הדיוטות וגם ביחיד מומחה הנסמך יחידי ש"מ דאינך צ"ל דווקא ג'. ומדכתיב ר"מ ש"מ אפי' גמיר ובסביר מתיר יחידי ודו"ק: