אור ברסלב
תורת נביאים מאמר תורת נביאים או דברי קבלה › פרק שני

תורת נביאים· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

מאמר תורת נביאים או דברי קבלה · פרק שני

פרק ראשון

בו ימנו המקומות בש"ס המתנגדים לענינים שמניינו, ונראים מהם כי דברי קבלה שוה לדברי תורה בכל דבר:

אולם מה נעשה דברוב מקומות בש"ס משמע דדברי קבלה שוים ממש לד"ת בכל צד, והרי אמרינן (יבמות ד' ע"א) סמוכים מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם (מועד קטן ה' ע"א) רמז לציון קברות מן התורה שנאמר ובנה אצלי ציון (עירובין נ"ח ע"א) בדין הוא שיהא מודדין בשלשלאו' אבל התורה אמרה ובידו חבל מדה (בכורות נ' ע"א) בקשו לגנוז כספא ודהבא משום כספא ודהבא שבירושלים, עד שמצאו מקרא בתורה ובאו בה פריצים וחללוה (חולין י"ז ע"ב) מנין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה (סנהדרין צ"א ע"ב) כתיב אז יבנה יהושע וכן למדו מקרא דכתיב עוד יהללוך סלה ומשאר פסוקי נביאים וכתובים, וסיימו שמה אחר כל לימוד, מכאן לתחיית המתים מה"ת (סנהדרין ק"ד ע"ב) לא אליכם כל עוברי דרך מכאן לקובלנא מן התורה. (ובעירובין י"א ע"א) מנין לעיקר שירה מן התורה דכתיב וכונניה השר ישור כמשא, ראינו דרצו לעשות לענינים הנזכרים סמך מדברי תורה, והזכירו בכל אלו לשון תורה או דבר תורה, והביאו קראי דנביאים וכתובים והספיק להם זאת, והיינו כי דברי קבלה שוה ממש לדברי תורה לכל ענין. עוד ראינו (כתובות נ"ח ע"ב) דתקנו כתובות בנין דכרין כדי שיכתוב לבתו כבנו ומקשה הש"ס מי איכא מידי דרחמנ' אמר ברתא לא תירות. ואתו חכמים ותקנו דברתא תירות ומשני הא נמי דאוריתא הוא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ע"ש30 וכן אמרו (גיטין ל"ו ע"א) מפני תיקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום ראינו אע"ג דהוא מקרא בנביאי' קרי לי' דאוריית', ועיין בהשגות הרמב"ן לס' המצות שורש ב' דהביא דברי הרמב"ם דס"ל באמת דעדות בשטר אינו רק מדבריהם, ועיין ש"ך ח"מ סימן כ"ח לתרץ שיטת הרמב"ם, (בסנהדרין נ"ב) כיון דכתיב שריפה באוריתא, ובמשרפות אבותיך המלכים ישרפו לך לאו מנייהו גמרינן. (נדרים ל"ז ע"ב) אמרינן פיסוק טעמים דאורייתא דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל, הרי מכל אלו מוכח דאע"ג דאלו המקראות ד"ק נינהו מכנה להו הש"ס בלשון דאורייתא:

ואפילו אם תרצה לומר, דמן כינוי בשם תורה או דאורייתא, אין ליקח ראיה על גדר ואמתות הענין, דהרי ראינו הרבה ענינים אשר בודאי אינם רק מדרבנן, מכנה להם הש"ס בלשון דבר תורה, עיין רמב"ן בהשגות לס' המצות שורש א' דהביא ראיה לזה מן מה דאמרינן (פ"ק דר"ה ובר"ה ל"ד) אמר רחמנא אמרו לפני מלכיות זכרונות שופרות, אע"ג דאמירת הפסוקים אינה רק מדבריהם - רבים חולקים גם בפינה זו על הרמב"ן ודעתם דאמירת פסוקים אלו היכי דליכא שופר הוא דאורייתא - והש"ך ח"מ סי' כ"ח רמז על ראיות הרמב"ן, ועוד ראי' דהרי הבאתי לעיל לשון הש"ס (מועד קטן ה') דציון קברות יש לו רמז בתורה ומ"מ אמרינן (נדה נ"ז ע"א) דכותים נאמנים על ציון קברות, אע"ג דהוא דרבנן כיון דכתיבי מזהר זהירי, הרי אף על גב דבמ"ק אמרו דהוא מן התורה מ"מ בנדה דמיירי לענין אמתות הדין אמרו דאינו רק מדרבנן, ועיין (ב"ב קמ"ז ע"א) מנין למתנת שכיב מרע שהוא מן התורה, ובסוף מסיק הש"ס דאינו רק מדבריהם, והא דאמרו בש"ס בתחילה דהוא מן התורה לאו בדוקא אתמר, והביאו התוספות שם באמת ראיה זו מציון קברות, ועיין בספר באר שבע בחידושיו לספ"ק דתמיד התעורר גם הוא בזה, ועיין תוספות ורא"ש ריש חגיגה הביאו שיטת רבינו תם דסבירא ליה דמלאכת חול המועד אינו רק מדבריהם, ומכל מקום קרי לי' הש"ס במ"ק (דף י"א ע"ב) מלאכת חול המועד דאורייתא וע"כ לאו בדוקא אתמר:

אבל כד דייקת תמצא דלאו בכינוי שם לבד, שוה ד"ק לד"ת, כי גם לכל חומר עונש מלקות ומיתה השוו חז"ל את מדותיהן, דהרי בשורפין על המלכים, יש איסור בחקותיהם לא תלכו ובל תשחית, ואהני קרא דדברי קבלה להתיר איסור תורה, ועיין תוספות (ע"ז י"א ע"א) ד"ה ואי חקה הוא, וכן בהך דקי"ל (ע"ז י"ג ע"א) דעוקרין על המלכים דאיכא צער בעלי חיים וגם איסור בל תשחית, ומ"מ סומכין על קרא דד"ק דכתיב סוסיהם תעקר, (וע' תוס' ע"ז שם) ד"ה את סוסיה', וכן בהך דירוש' הבנו' דסמכו על קרא דד"ק דכ' קחו נשים והולידו בנים והפקיעו עי"ז ירושת הבן שהוא מן התורה, וכן עיקר מצות פריעה לא נלמד (יבמות ע"א ע"ב) רק מדכתיב ביהושע ומל את ב"י שנית, ומכל מקום קי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל, וקי"ל נמי פרועי ראש ששמשו במקדש במיתה בידי שמים, וכן ערל ובן נכר מחלי עבודה, ולא למדו חז"ל זאת (בסנהדרין כ"ב ע"ב) ובשאר דוכתי רק מד"ק מקראי דיחזקאל (יומא ע"א ע"א) ילפי' מקרא דיחזקאל דבד כתנא וסומכין על זה להתיר לבישת כלאים לכהנים בשעת עבודה, וכן עונש כרת להבא על הכותית לא למדו (סנהדדין פ"ג ע"א) רק מקרא דמלאכי דכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה, ומכל מקום כתב רבינו הרמב"ם בס' המצות מצות ל"ת נ"ב וז"ל לא התבאר זה הכרת בתורה, אבל מפורש בדברי קבלה דכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, וכשהתאמת על אדם שבעל בת אל נכר בעדים והתראה לוקה מן התורה עכ"ל, והיינו לפי הכלל דחייבי כריתות בכלל מלקות הם, ואם לקו נפטרו מידי כריתתן רמב"ם פי"ח ופי"ט מהלכות סנהדרין31 הרי אף דכרת זה אינו מפורש בתורה, וגם אינו בכלל שלשים וששה כריתות, מכל מקום כיון דכתיב בד"ק לוקין עליו כלאו של תורה, וכן כל ענין קנין אגב וחזקה לא למדו חז"ל (קידושין כ"ו ע"א) רק מקרא דד"ק, דכתיב ויתן להם אביהם בכף וזהב עם ערים בצורות, וכן כתיב שבו בעריכם אשר תפשתם, ודרשו במה תפשתם בישיבה, וכן קנין חליפין נלמד בב"מ בפ' הזהב מקרא דרות דכתי' על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו, והנה בקנינים אלו אדם קונה החפצים דין תורה, ואם קידש בחפצם אלו אשה מקודשת מה"ת ואם קדשה אחר אין קידושין תופסין בה, ואם זינתה תחת בעלה מיתתה בחנק32 ומכל אותן המקומות הנך רואה דשוים דינים היוצאים מדברי קבלה לד"ת לכל חומר עונש:

תוכן העניינים

תורת נביאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה