אור ברסלב
תורת נביאים מאמר תורת נביאים או דברי קבלה › פרק ראשון

תורת נביאים· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

מאמר תורת נביאים או דברי קבלה · פרק ראשון

מאמר תורת נביאים או דברי קבלה

בו יתבאר הטעם דמקרי דברי נביאים דברי קבלה, וסיבת הדבר דקי"ל דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, ונם ימנו כאן הצדדים אשד נוטים להכריע כי הדינים והלכות אשר למדים מדברי נביאים אינם רק מדרבנן, כשאר תקנות וסייגי חכמים.

כבר בארתי במאמר אלה המצות מה שיש בו די, להכריח בראיות נכונות מן שני התלמודים בבלי וירושלמי ומן המדרשות, כי אין מבוא להנבואה בדינים והוראה, ומזמן חתימת התורה ע"י מבחר היצורים, שוב לא יבא דבר ה' לנביא על דבר חוק ומשפט, להוסיף ולגרוע, או לשנות ולפרש פירוש בתורה שלא שמענו מן משה רבינו, אך מאז התורה מסורה לחכמי כל דור ודור, המה ודרשו ויחקרו וילמדו בה, כפי מדות המקובלות לנו בסיני, ורק ע"י המדות הללו ילמדו סתום מן המפורש, ובפעם אחת בעת שניתנה תורה בסיני, תורה שבכתב ושבע"פ, באותו הזמן נמסרו מפי ה' לנאמן ביתו כללים הללו ללמדם ולהבינם לזקני ישראל ומן זמן זה שבה התורה להיות רק מנת וחבל החכמים וראשי אבות בתי דינים, וכל הרוצה ליטלה יבא ויטלה, וע"י הכללים אלו יוציאו החכמים מאותן המצות והחוקים והמשפטים שבאו מפורש ומבואר בתורת ה', את התולדות והענפים הרבים אשר לא נודעו לנו בתחילת ההשקפה, ועל דרך זה יבררו הספיקות הרבות שנפלו ושיפלו דרך עיון הלמוד, ועתה ע"י המדות המקובלות וע"י דרכי הלמוד והדרוש אשר נוהג בינינו מימות משה ויהושע עד היום הזה, הרי כל התולדות שהוציאו החכמים וכן מה שיוציאו עוד על דרך למוד מקובל הזה, שוב כולם מובנים ועומדים באמת, מכח הענין הנאמר בסיני, כענפים שהם בכח השורש, ובפרי שהוא בכח הזרע - וזה נמי כונ' הש"ס (ברכו' ה' ע"א) להורותם זה הגמ' מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני, וע' (מגיל' י"ט ע"ב) מלמד שהראה הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש, ובירושלמי פ"ב דפיאה ופ"א דמגילה אמרו ועליהם ככל הדברים מלמד שהראה הקב"ה למשה מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, והכונה דהכללים נמסרו בסיני והפרטים המה כלם בכח הכלל - אבל דיבור ה' ע"י נביא או ע"י רוה"ק, או ע"י בת קול, ואורים ותומים כל אלו אינם מכריעים כלום בדינים, דהתורה כתבה לא בשמים הוא, והעידה לנו דמזמן חתימת התורה נמסרה רק לבינת חכמים, ולמדנו מזה ע"פ דרכנו שמזמן חתימת התורה לא חדשו הנביאים דבר בתורה, אלא למדו ועסקו ודרשו בה, עם שאר חכמי דורם בבתי דינים שלהם, והנה זה עמוד גדול סומך ומקיים הדת, שתהיה התורה מסורה ועומדת, מובנת לכל תלמיד עם מבין, לא שתהיה מסורה לנביאים במה שהם נביאים ומנבאים ברוח הקדש כל דין והוראה שיובא לפניהם, ויחתכו הדין בכל עת שתחול עליהם רוח ה' שזה מביא הפסד גדול באמונה, לפי שהנבואה צריכה לאות ולמופת ולבחינות הרבה, עד שיהיה אצלינו. מוחזק ונאמן, עיין רמב"ם פ' עשירי מה' יסודי התורה ה"ט וז"ל כשיבא אדם הראוי לנבואה במלאכות ד' כו' אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות, והוא אומר ואנו מחכים היבאו דבריו או אם לא יבאו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר עכ"ל ואם אנו צריכים גם בהוראת המשפטים, לשמוע לנביא מה שיתנבא ע"פ ה', א"כ היינו נשארים בתוך זמן הבחינה בלא מורה ובלא תורה:

גם רמזתי לעיל דדברי נביאים וכתובים מיקרי דברי קבלה - ע' תשובת חות יאיר סימן ט' דהביא מן מסכת סופרים דרק נביאים מקרי דברי קבלה וכתובים מקרי דברי קדושה ואולם מן מה שאראך לקמן תראה דאף כתובים מקרי בלשון הש"ס דברי קבלה - משנה (תענית ט"ו ע"א) ובקבלה אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם (ר"ה ז' ע"א) אמר רבינא דבר זה מן תורת משה לא למדנו מדברי קבלה למדנו (ר"ה י"ט ע"א) גדליה בן אחיקם דברי קבלה וכדאורייתא דמי (חולין קל"ז ע"א) אלמלא דבריהם דין תורה ודברי בריבי דברי קבלה (נדה כ"ח ע"א) ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני, בירושלמי פ"ט דכלאים ה"א דבר זה פירוש בקבלה ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי הפנימי, בתורת כהנים פ' אחרי מות נאמר וכן הכתוב משבחו בקבלה בריתי היתה אתו החיים והשלום, ובמכילתא פ' בא פיסקא ויאפו את הבצק, ועליהם מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים, וכדומה הרבה מאוד והבאתי ג"כ מה שכתבו רש"י והר"ן (חולין קל"ז) הטעם דמקרי דברי נביאים דברי קבלה, מפני שקבלו כל נבואה ונבואה מפי רוה"ק לפי צורך הדור והזמן והמעשה ע"ש29 והיינו דרק בעקירת דבר מה"ת לשעה, או דלמדו הנביאים דין חדש מפי הנבואה גם זה אינו רק לשעה ולא ישאר במעמד זה לחלוטין אז שומעין לו, אבל אם בא הנביא להורות לחלוטין ע"פ דיבור נביאי, אזי דין נביא שקר יש לו, ואפשר עי"ז להבין נמי מה דמצינו בשלשה פעמים בש"ס (חגיגה י"א ע"ב) (ב"ק ב' ע"ב) (ונדה כ"ג ע"א), דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, והטעם כיון דמצות התורה עומדי' לדורות בלי הפסק, ותורת הנביאי' אינם רק לשעה, דאם באו ללמד ולהורות דינים לדורות אין שומעין להם, וכמו דקי"ל (מנחות י"ט ע"ב) ושם (נ"ו ע"ב) (סנהדרין ט"ו ע"ב) דדורות משעה לא ילפינן, וכן ראינו בכ"מ עת רצו ללמוד בש"ס דין אחד, כמו שלמדו דין חבישה ממגדף (סנהדרין ע"ח ע"ב) והשיבו הוראת שעה היתה, ואין למדין משם לשאר דברי תורה שעומדין לנצח, וע' מ"ש רבינו הרמב"ם פ"ב מה' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו וז"ל כשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותו לדורות והקריבו בשבת, כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד, וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מילואים היו ואינם נוהגים לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו, כמו שהעתיקום מפי משה רבינו, אין להוסיף עליהם ואין לגרוע עכ"ל רבינו ועיין (מנחות מ"ה ע"א) וזה נמי הטעם דד"ת מד"ק לא ילפינן משום דר"ק אינם רק לשעה ואין למדין דורית משעה.

ולפ"ז נראה בהשקפה ראשונה, דכל הני דינים, והלכות הרבות אשר למדו חז"ל מדברי נביאים, הנה משפט כל אלו ההלכות אינם רק כשאר תקנות וסייגי חכמים, שהם רק משום גדר ומשמרת לדברי תורה, אבל אין אזהרתם שוה לדברי תורה, ויהיה להם כל חומר דין תורה הן להחמיר בספיקם, והן לענוש העובר במלקות ומיתה, ובאמת מצינו כן בש"ס אשר חז"ל השוו דינים היוצאים מד"ק רק בדרבנן, (פסחים י"ד ע"א) אמר רבא דמן התורה אין אוכל מטמא אוכל, וכתב רש"י א"כ כל דברי חגי שאמר היגע איש בשר קודש בבגדו וכו' המה רק מדרבנן, וכן שבות דשבת אף ע"ג דכתיב הצורים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר, ונאמר שמה ומנערי העמדתי אשר לא יבא משא ביום השבת, ומ"מ אמרינן (שבת קכ"ג ע"ב) משנה זו בימי נחמיה בן חכליה נישנית התירו וחזרו והותירו, וכן קי"ל באמת דשבות דמקח וממכר אינו רק מדרבנן, וכן קי"ל מעשר אילן וירק אינם רק מדרבנן ואע"ג דכתיב בקרא, ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן ותירוש לרוב, ואמר אביי לאתויי פירות אילן וירק (נדרים נ"ה ע"א) וע' רש"י והר"ן שמה וע' ג"כ רש"י ותום' (מכות כ"ג ע"ב) לענין הסכמת ב"ד של מעלה בהבאות מעשר דפי' דקאי על תקנות יחזקי', ועיין נמי רש"י (שבת פ"ג ע"ב) לענין טומאת ע"ז דמסיק הש"ס דאינו רק מדבריהם, ואע"ג דילפינן בהיקש תזרם כמו דוה דאתקש לנדה וכן כתי' וישלך עפרה אל קבר בני העם מה מת מטמ' אף ע"ז נמי כ' רש"י שם ראינו רק אסמכתא משום דכל הני היקשות דברי קבלה נינהו ועיין תוס' (ע"ז כ"ב ע"ב) ד"ה תיפוק לי' דכ' כיון דאבילות אין לו סמך בד"ת רק בקבלה הקלו בו, וע' תוספות (קידושין ט' ע"א) ד"ה הלכתא דכ' כיון דאין למוד זה רק מד"ק לא שייך להקשות הלכתא למ"ל, וע' מ"ש הרמב"ם בס' המצות שורש א' בזה"ל, וכבר התבאר שכל מה שתקנו חכמים ונביאים שעמדו אחר משה רבינו ג"כ כדרבנן נחשב, ובבאור אמרו שלמה תיקן עירובין ונטילת ידים, ואמרו חז"ל עירובין ונטילת ידים דרבנן, ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב במקרא מגילה בעבור שהוא תיקון נביאים מקרי דאורייתא, והרי עירובין היא דרבנן אע"ג שהו' תיקון שלמה וב"ד, וזה שנעלם מזולתינו עכ"ל, הרי דתקנת נביאים אף ע"ג דכתיבי בקראי אינם רק מדבריהם ומפ"ז ארבע תעניות ואף תענית תשעה כאב כולם מדרבנן הם, וע' רמב"ם פ"ה מה' תעני' ובס' תורת האדם לרמב"ן שער אבילות ישנה, וע' טור א"ח ריש הט"ב דקראו כולם לתענית ט"ב דברי קבלה ומכין העובר מכות מרדות כעוכר על שאר איסור מדברי סופרים, וע' סמ"ג מנה בסוף ספרו חמשה מצות מדברי סופרים ושלשה מהם מגילה וט"ב ואבל כתיבי בקראי וקרי להו מצות מד"ס, ויש לכל הני רבוותא ראי' ברורה מן ירושלמי פ"ב דיבמות ופ"ג דקידושין ויעקב איש כפר נבוריא אזיל לצור סבר משרי למול תינוק ארמאי בשבת, אמר רב חגי ארבעיניה דילקי א"ל ומהיכן את מלקיני, א"ל מן הדא דכתיב ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם א"ל ומן הקבלה את מלקיני בתמיה, והרי קרא זה לא נאמ' רק בעזרא ואיך שייך ללקות על ד"ק, א"ל כתיב ובתורה יעשה ואף עזרא לא עשה מצד עצמו רק מפני דיש לזה יסוד בתורה דאין בנו מן הנכרית קרוי בנו ע"ש עכ"פ , ראינו דהירושלמי החליט דאין לחייב עונש מלקות על הדין אשר נלמד רק מד"ק:

תוכן העניינים

תורת נביאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה